עריכת הדף "קרבן העדה/סוטה/ז/ה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ואח"כ}} הביאו את האבני' ובנו את המזבח וסדוהו בסיד.''' והעלו עליו עולו' ושלמים וכתבו עליו את כל דברי התורה דכתיב ובנית שם מזבח וגו' והעלית עליו עולות וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב:

'''{{עוגן1|בשבעים}} לשון.''' בכתב ולשון שליש שבעים אומות וכל הרוצה ללמדה יבא וילמוד שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד:

'''{{עוגן1|ונטלו}} את האבני'.''' סתרו את המזבח לאח' שהעלו עליו את העולות ונסעו משם:

'''{{עוגן1|ולנו}} במקומם.''' בבית מלונם בגלגל ושם הקימו את האבנים:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|על}} אבני המלון נכתבו.''' דכתיב ולקחתם את האבנים האלה והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון:

'''{{עוגן1|על}} אבני המזבח נכתבו.''' דברי תורה והך ברייתא פליגא אמתני' דמשמע בין לר"י בין לר"י אבני המזבח לא הוו אבני המלון ואלו במתני' תנן דאבני המזבח ואבני המלון אחת הן:

'''{{עוגן1|בכל}} יום ויום וכו'.''' לפי שאבני המלון לא נתפרקו ועמדו ימים רבים לפיכך שפיר איכא למימר ששלחו האומות סופריה' להעתיק משם התורה בלשונ':

'''{{עוגן1|נוטריהן}}.''' סופריה' ובלע"ז נאטרי"א:

'''{{עוגן1|ומשיאין}}.''' מעתיקין כלו' נטלוהו משם ע"י ההעתקה:

'''{{עוגן1|מ"ד}} על אבני המזבח נכתבו.''' קשיא לאיזה צורך נכתב התורה בשבעי' לשון ע"ג האבני' ומה תועלת יש בו הרי לא עמדו אבני המזבח אלא לפי שעה שהרי אח"כ קיפלום והביאו לגלגל ובנו שם מהם מזבח וכבר נתקלקל הכתב שלא היו האומות יכולין להעתיק משם:

'''{{עוגן1|ומשני}} עוד היא מעשה נסים.''' אף זה מעשה נסי' שלא נתקלקל הכתב בסתירא ובבנין המזבח. ניחא ושדת אותם בסיד. שיהיה הכתב ניכר יפה:

'''{{עוגן1|מה}} מקיים ושדת אותם בסיד.''' דמשמע מכל הצדדי' וכיון שהיה מקריבין ע"ג המזבח נתקלקל הכתב מחמת האש והאפר שעליו א"נ כיון דכתיב מזבח אבני' תעשו לי א"כ א"א לסודו בסיד שאין הקרבנות נוגעות באבנים אלא בסיד ואין האבני' ניכרים:

'''{{עוגן1|ומשני}} בין כל אבן ואבן.''' נותן הסיד ע"ג המזבח ומן הצדדי' היה סיד אף על האבני':

'''{{עוגן1|והיו}} עמים משרפות סיד.''' קשיא ליה מ"ש סיד:

'''{{עוגן1|מסיד}} נטלו וכו'.''' כלומר ע"י התורה שנכתבת ע"ג הסיד וכל אדם יכול לקרות ולא קיימו או שלא למדו לכך חייבין שרפה:

'''{{עוגן1|איפופסין}}.''' גזר דין:

'''{{עוגן1|והגוי'}} חרוב יחרבו.''' קשיא לי' למה נקט בלשון הזה מפלתם של האומות עכו"ם:

'''{{עוגן1|מחורב}}.''' מהר סיני שנקרא הר חורב משם נתחייבו כלי' שהרי החזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה:

'''{{עוגן1|אבני}} המלון.''' כדכתיב וישאו י"ב אבני' מן הירדן וגו' ויעברום עמם אל המלון ויניחום שם:

'''{{עוגן1|ואבני'}} שהניח יהושע וכו'.''' דכתיב וי"ב אבני' הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים:

'''{{עוגן1|ואסטליות}} שנתן להם משה.''' שגם משה העמיד בעבר הירדן מזרחה י"ב אבנים כדכתיב הואיל משה באר את התורה הזאת וגם זה על אבני' היו:

'''{{עוגן1|איסטליות}}.''' האבני' וי"ג אפסטליו' ופי' כתבי' שכתב משה על האבנים בערבות מואב ובבבלי יליף בגזרה שוה באר באר דגם משה כתב על האבנים כל התורה באר היטב:

'''{{עוגן1|פשיט}} לן.''' הדבר פשוט וברור לן שהיו שם ד' מיני אבנים:

'''{{עוגן1|ויאות}}.''' שפיר קאמר דד' מיני אבנים הן דאל"כ קשיא הא דכתיב ביהושע כשעברו ישראל את הירדן אמר יהושע שירימו י"ב אבני' מן הירדן והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם על איזה אבנים קאי האי קרא:

'''{{עוגן1|לשעה}} היו ונגנזו.''' דכתיב ויניחום שם משמע שיהיו נגנזים:

'''{{עוגן1|משוקעות}} היו במים.''' ולא היו לזכרון:

'''{{עוגן1|כבר}} נכנסו עמהן לארץ.''' וכתיב והיו האבנים האלה לזכרון וכו' משמע אבני' שהרימו מן הירדן הם לזכרון:

'''{{עוגן1|אלא}}.''' הכא במאי עסקינן שהיו שם עוד מיני אבנים הרביעים והן האבנים שהקים יהושע על שפת הירדן דכתי' ויקרא יהושע אל י"ב האיש וגו' והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו וגו' והיו האבני' האלה לזכרון וגו':

'''{{עוגן1|משוי}} ארבעים סאה.''' של מים:

'''{{עוגן1|כמה}} היה באשכול.''' שנשאוהו שמנה אנשים והיו מסייעין זה את זה כשהרימו על כתפיהן:

'''{{עוגן1|כתיב}} והרימו לכם וכו'.''' כלומר ואלו הכא באבני הירדן כתיב והרימו לכם איש אבן וכו' דמשמע שלא סייעו זה את זה בהרמתם:

'''{{עוגן1|לא}} דמי וכו'.''' מעתה נוכל לשער משא האשכול דאינו דומה המגביה משוי מהארץ מיד על כתפו להמגביה מהארץ לארכבותיו ומארכבותיו לכתפו שע"י שאינו מגביה בבת אחת מהארץ לכתפו יוכל להגביה יותר:

ה"ג ולא דמי ההוא דטעון מארעא לארכובתיה לההוא דאוחרן תלי לי' וה"פ לא דמי המגביה לבד אפי' נותנו ע"ג ארכבותיו ואינו מגביה למעלה למאן דחברי' נותן המשא עליו שיכול לישא משוי יותר כבד:

'''{{עוגן1|לא}} דמי האי דאוחרן תלי לי' וכו'.''' גם לא דמיא מי שחבירו מטעינו משא למאן שנוש' משא בשני' וכ"ש הכא באשכול דהוה בשמנה ודאי משקלו סך רב היה דאל"כ למה להו שמנה. ה"ג ע"ד דר"י דו אמ' לשונות כפולין הן י"ב ח' באשכול וכו' ע"ד דר"ע דאמר לשונות ריבויין הן כ"ד היו ט"ז באשכול וכו'. וה"פ לר' ישמעאל שהוא אומר דברה תורה כלשון בני אדם ולשונות כפולין לא אתיין לריבוייא אינן אלא י"ב. לר"ע דהוא אמר כל מקום שנאמר כפל לשון לריבוייא קאתי א"כ ה"נ דכתיב איש אחד איש אחד למטה נמי לרבויי קאתי דמכל שבט היו שנים דה"ל כ"ד ולא נזכר בכתוב רק השמות של איש אחד למטה היינו משום חשיבותם של אלו הנזכרים בתורה שאותן שהיו עמהם לא היו חשובי' כמות':

'''{{עוגן1|על}} דעתיה דרבי ישמעאל טורטורין.''' הוא מוט ששני עצים ארוכים מונחים באורך ושנים ברוחב הרי לו שמנה קצוות בהן נושאין שמנה בני אדם וע"ג העצים היה מונח האשכול:

'''{{עוגן1|על}} דעתיה דרבי עקיבא טורטורין וטורטרי וכו'.''' כלומר מוט אחת ולה שמנה קצוות ותחתיה מוט גדולה שנושאין בה המוטות ולה שש עשר קצוות:

'''{{עוגן1|אדם}} קרייה וצרתן קרייה.''' פי' אדם וצרתן שמות שתי עיירות הן וביניהם שנים עשר מיל וקשיא ליה כיון דשתי עיירות הן סימנ' אשר מצד צרתן ל"ל ועוד כיון דרחוק מאוד הוא מאדם העיר הל"ל סמוך לצרתן אלא ודאי דסימנ' קיהיב:

שהיו המים גדושין ועולין שנים עשר מיל כפי המרחק שיש בין אדם לצרתן:

'''{{עוגן1|וכי}} איזה קל וכו'.''' בבבלי גרסי' וכמה גובהן של מים שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל דר"י א"ל ראב"ש לדבריך אדם קל או מים קלים הוי אומר המים קלים א"כ באין המים ושוטפין אותן אלא מלמד וכו' וה"פ הרי המים קלים לרוץ מן האדם ולדבריך שלא חזרו המים לאחוריהן אלא שנים עשר מיל וחזרו למקומן נמצא ישראל שמחנה היה שנים עשר מיל אינן יכולין לעבור עד שכבר חזרו המים הקלים לרוץ למקומם הראשון ושוטפין אותן:

'''{{עוגן1|תדע}} לך שהוא כן.''' הדבר ברור שהוא כן:

'''{{עוגן1|כיפין}}.''' אולמות וקורין ארקוול"ד בלעז:

'''{{עוגן1|עד}} לבו של רקיע.''' כלומר עד אמצעו של רקיע וגוזמא קתני:

'''{{עוגן1|עד}} בבל.''' גבהן של מים היו כמירדן עד בבל א"נ עד בבל ממש ברחו:

'''{{עוגן1|בירדן}} קבלו עליהם את הנסתרות.''' דכתיב הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם ונקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד ללמד אע"פ שקבלו עליהם בערבות מואב את הערבות כדאמרי' לעיל בפרקין אפ"ה לא נענשו על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן אבל משעברו בירדן נענשו כל ישראל על עברות נסתרות שביניהם:

'''{{עוגן1|ה"ג}} ויאות תדע לך שהוא כן וכו'.''' וה"פ שפיר קאמר רשב"ל ותדע לך דאל"כ למה נענשו הסנהדרין על עון עכן הרי היה הדבר נעלם מהם ומכל ישראל:

'''{{עוגן1|ביבנה}} הותר' הרצועה.''' ששם הלכו הסנהדרין משרבו הרוצחים קודם חרבן הבית ושם התפללו על הנסתרות שלא יענשו ויצאה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>