עריכת הדף "קצות החושן/חושן משפט/קו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

{{עוגןד|דאין גובין שלא|'''דאין''' גובין שלא}} בפניו רק מלו' עצמו ולא מיורשין ע' סמ"ע שהבי' לשון הרא"ש דוקא מנכסי הלו' עצמו אבל אם מת הלו' ומצא נכסי יורשין במקומו ואע"ג דהיורשין חייבין לפרוע חוב אביהן מחמת שירשו ממנו ממון אחר מ"מ אין שיעבודו על נכסים אלו שהן של יתומים ואינו גובה שלא בפניהן ע"ש ויש לדקדק דמשמע דוק' שלא בפני יורשו אינו גובה הא בפני יורשין מיהא גבי ואמאי לימרו היורשין הא הני נכסים לא נשתעבדו לך דלאו מאביהן נינהו ואי משום שירשו ממון אחר ממ"נ אי איתנהו בעיניה כאן או במקום אחר יגבה אותן מנכסים ששעבודו עליהן ואי ליתנהו בעיני' וכגון שהיורש מכרן וכיוצ' אי לימא דמזיק שעבודו פטור א"כ מה שעשה: עשה ופטור מלשלם ואי נימא דמזיק שעבודו חייב א"כ הרי היורשים חייבים בחוב גמור מנכסי עצמן לפי שהזיקו ומחמת דינא דגרמי א"כ אפי' שלא בפניו נמי כיון דחוב עצמן הוא וע' משנה למלך פי"ג ממלו':

== ב ==

{{עוגןד|ראי' הראשונ' לקיים|'''ראי'''' הראשונ' לקיים}} בשטר שבידו ע' ש"ך שהביא בשם תשובת מבי"ט בשני שטרות והמוקדם בלתי מקוים אלא הלו' מודה שכתבו ושעומד ליפרע אין בע"ח המאוחר ומקוים יכול לטעון מזויף משום קנוניא שבין הלו' והמלו' דכל שמודה שכתבו הוי כמקוים ואפי' לדעת המפרשים שחולקין על ר"ש היינו דוקא היכא דליתי' לבעל דבר אבל הכא דאיכא לבע"ד קמן והוא מודה שכתבו שאינו מזויף פשיטא דלקוחות לא מצי טעני כלל ועיין בש"ך שהשיג עליו והנה מל' רש"י בפ"ק דמציעא משמע כדברי המבי"ט גבי שנים אדוקין בשטר מלוה אומר ממני נפל כו' יתקיים השטר בחותמיו רשב"ג אומר יחלוקו אמר ר' אלעזר כששניהם אדוקין בטופס או בתורף אבל זה אדוק בתורף וזה אדוק בטופס זה נוטל תורף וזה נוטל טופס וכי לצור עפ"י צלוחיתו הוא צריך א"נ לדמי דאמר הכי שטר דאית ביה זמן כמה שוה ודלית ביה זמן כמה שוה בשטרא דאית ביה זמן גבי ממשעבדי ואידך לא גבי ממשעבדי יהיב ליה היאך דביני וביני וכתב רש"י וז"ל דתורף עדיף מטופס דאית ביה מקום הזמן דאלו שם המלוה והלו' והמעות כתובין אף בטופס שצריך לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונ' כו' ואי משום חתימת עדים דהוי תחת הטופס הא אית לרשב"ג הודה בשטר שכתבו א"צ לקיים והאי מורה שכתבו הוא עכ"ל רש"י ומשמע דמודה בשטר שכתבו מהני אפי' למשעבדי דהא האי דתורף גובה ממשעבדי מיהו בדברי רש"י שם לא ירדנו לסוף דעתו וכבר הקשו שם בתוס' דמה זה ענין למוד' בשטר שכתבו ופי' בענין אחר ע"ש ואם כן נראה דלא מהני מודה בשטר שכתבו למשעבדי ובפרט דקי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וא"כ למשעבדי נמי צריך לקיימו וכן מוכח מדברי הרמב"ן שהובא בטור סי' פ"ח וז"ל והרמב"ן כתב בד"א כשהעדים לפנינו אבל אם אין שם עדי קנין אע"פ שהודה הלוה שהיה בקנין הרי הוא כשאר תביעה ע"פ ונשבע כשאר מודה במקצת וכן נמי בשטר אם אינו יכול לקיימה או משאר שטרות או מעידים המכירים החתימות אף ע"פ שמודה הלו' כיון דקי"ל דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו הרי הוא כהודאה על פה ונשבע על הכפיר' שעמה ופסקו בש"ע סי' פ"ח סעיף כ"ח ועיין בשטה מקובצת בפ"ק דמציעא מה שהביא בשם הרב רבינו יוסף הלוי וא"כ מוכח דמודה בשטר שכתבו אינו גובה ממשעבדי דאם גובה ממשעבדי א"כ אמאי נשבע כדין מודה במקצת הא ע"י הודאתו שמודה הוא גובה ממשעבדי וא"כ הרי הוא הודאת שיעבוד קרקע דהא היכא שגוב' ממשעבדי ה"ל שיעבוד קרקעות לשיטת הרמב"ן אלא מוכח מדבריהם דאפי' מודה שכתבו אינו אלא כמלו' ע"פ אמנם יש להסתפק היכא דהלקוחות בעצמן מכירין חתימתן ויודעין שאינו מזויף ומודים בדבר שאינו מזוייף אם גובה ע"פ הודאת לקוחות דגבי לוה שמודה שכתבו וטוען פרוע הוא נאמן במגו אבל לקוחות דלית להו מגו דהא אין יודעין אם הוא פרוע א"כ גובין מהם ואפי' הלוה בפנינו וטוען שכתבו ופרוע ואית ליה מגו דלא הודה שכתבו מ"מ אפשר דלא מהני הך מגו ללקוחות כיון דאפי' אם יטעון הלוה מזויף הלקוחות בעצמם יאמרו שאינו מזויף ועיין בתו' פ' חז"ה דף ל' ע"א ד"ה לאו קא מודית דהאי ארעא דידי הוא דרשב"א כתב שם דטענינן ללוקח כל מה שהמוכר היה יכול לטעון והוא זבינתיה במגו דלא היה שלך מעולם ואע"ג דהלוקח בעצמו ידע שהוא של המערער ודברי ר"י שם דכיון דאם היה המוכר רוצה לזכות בטענה שהוא שלו ולא היה שלך מעולם לא היה מעכבה הלוקח שהרי יודע שהוא של המערער לכן לא הוי מגו ע"ש ואפשר דכאן אפי' לר"י הוי מגו ולא שייך בזה דאם יטעון הלוה מזויף לא יעכב הלוקח דכיון דנכסוהי דבר אינש אינון ערבין וכיון דהלוה פטור גם הערב פטור ועמ"ש בסי' מ"ט סק"ח:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:קצות החושן]]