עריכת הדף "קובץ על יד החזקה/גירושין/ד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''אינו גט וכו'.''' ופסול תורה הוא כדמשמע בתוספתא פ"ב וכ"כ בהג' אלפסי ובמתני' דנקט אין כותבין משום דסברא פשוטה היא כל שאין כתב אינו גט.

== ב ==

'''כותבין במי עפצא לכתחילה.''' עי' הה"מ וכ"ה בר"ן והטור סימן קכ"ה כ' דאין כן דעת הרא"ש ונראה דגם רש"י ותוס' ס"ל דלא כשי' רבינו גיטין דף י"ט ד"ה בשיחור כ' רש"י חרתא דאושכפי והיינו כגון קנקנתום דמתני' ותוס' ד"ה קנקנתום הק' על רש"י ולזו תני בברייתא אלא הנך דלא תני במתני' וצ"ע דיותר היו להו להקש' דבמתני' בקנקנתום כותבין לכתחילה ובבריי' קתני כשר משמע דאין כותבין לכתחילה כפי שיטת רבינו ורש"י ג"כ לא סבר כשי' רבינו ומש"ה נקט ר"ח שיחור להורות כמו בשיחור דתנן להדי' דכשר לכתחילה כן ה"נ באבר ובשחור והא דלא קאמר להדי' כותבין משום דאשמועי' דהיכא דאפשר בדיו מצוה מן המובחר ומיושב קוש' התוס' והא דאמר לאתני' הא דר' חנינא ולא אמר הא דר"ח דרצה לאשמועי' דבמי טרי' ועפצא כשר לכתחילה ובאבר ושחור כבר ידעי' בבריי' מדקתני שיחור דודאי לכתחילה כן הנך נמי וסובר רש"י ותוס' כל מה שהוא כתב כשר אפי' לכתחילה וכל שאין כתב אפי' דיעבד פסול ומש"ה לא קתני במתני' דאינו גט ורבינו דאי"ל דיש דברים שאין כותבין לכתחילה ובדיעבד כשר הוצרך בהל' א' לשנות לישנא דמתני' והרא"ש דהעתיק המשנה ולא ביאר כלל דבהנך דאין כותבין אפי' בדיעבד אינו גט משום דס"ל כמ"ש כל מה שהוא כתב מותר אפי' לכתחילה אם אין דיו מצי וכל שאינו כתב המתקיים אפי' בדיעבד אינו גט ויפה כ' הטור דלא משמע ברא"ש כדברי רבינו ובב"י והב"ח נדחקו בפי' דברי הטור ולי נ' כמ"ש וכ"נ דעת הרי"ף דג"כ לא הביא כ"כ לישנא דמתני'.

'''אפי' על אסורי הנאה.''' כ' הר"ן אע"ג דכתותי מכתת שעורי' לא אמרי' אלא במידי דבעו שיעור כמו שופר ולולב מיהו באותן הצריכים להתבער מן העולם למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי משמע דלא הוי גט דכמאן דליתנהו דמי והכוונה מ"ש דכתותי מכתת שיעורי' פי' דהוי אה"נ ולא חשיב לכלום משא"כ באותן הצריכים להתבער מן העולם דהוי כשרוף ועי' בא"ח סי' שס"ב וב"י ומ"ש הר"ן למ"ד כיון לפלוגתא דר"ש ורבנן דפליגי בעלמא כל העומד לשרוף כשרוף דמי ועי' בחו"מ סי' ל"ה בפלוגתא דכל העומד לתלוש ובגמ' דסתם כתבו על אה"נ ולא מחלק משמע דלא כהר"ן וכן משמע בסוגי' בהא דאמר משמי' דרבי ולא קלסוהו משמי' דרבים וקלסוהו והיינו משום כיון דאמר סתמא דמשמעו אפי' בדברים העומדים לשריפה ודלמא רבי לא ס"ל כל העומד לשרוף וכיון דאמרו משמי' דרבים וג"כ אמרו סתמא קלסוהו והכי קיימ"ל דלא אמרי' כשרוף דמי וזה הנראה בדעת רבינו שסתם הדברים.

== יב ==

'''בכך בשבת וכו'.''' בנוסח הגט שכ' רבינו וכל שום עי' בהה"מ פ"ג הל' י"ג כ' בשם הרמב"ן שאנו שיש לנו ב' שמות האחד בשם ישראל ושם אחר שהלועזות קוראים צריך לכתוב שם ישראל ושם האחר ואומר אנא פלוני דמתקרי פלוני וכו' ע"ש ועי' בס' יאיר נתיב דף י"ז שהביא בשם תשו' מהר"ם סי' פ"ד ונראה דאפי' אם הוי ספק אם יש לכתוב דמתקרי או מכונה יש לכתוב מתקרי והוא כולל ג"כ כינוי כי לשון קריאה כולל הכל להיות נקרא בשם ההוא אבל לא יתהפך לומר דהכל נקרא כינוי דז"א ששם העיקר אינו נקרא כינוי כן למד שם מדברי הה"מ הנ"ל והוא ז"ל חלק שם עליו במ"ש אם כתב מכונה במקום מתקרי אינו אלא טועה דליתא אלא דגם שאם במקום דמתקרי כ' מכונה שפיר דמי וגם אפי' לדברי המקפידים שלא לכתוב מכונה במקום מתקרי ולפי שיטתם טועה הוא מ"מ אין כאן עיכוב ופיסול והביא שם ראיי' מדברי ר"ת בתשו' שכ' שתיקן לכתוב אנא פלוני עיקר השם דמתקרי פלוני על שם הטפל או המכונה פלוני שם הטפל שהרי כתב או זה או זה ע"ש שהאריך וזה ימים לא כבירים שנשאלתי על הגט שנכתב בו נפתלי המכונה זימל ושם האיש הזה נקרא בפי כל זימל ובקריאתו לס"ת נקרא נפתלי והוא חותם עצמו נפתלי זימל ולפעמים חותם עצמו זימל לבד ובכתובה נכתב נפתלי זימל ושם המלה ע"פ עדות אחיו הגדול זימל ויש שהיו רוצים לפסול הגט מפני שיש ספק שצריך לכתוב זימל דמתקריא נפתלי או נפתלי דמתקרי' זימל מפני שלא נודע אם שם הקודש של זימל נפתלי כי מקצת מחברים קורים שם זימל בשם הקודש שמעון או שמואל ואני השבתי דודאי שם זימל לפעמים קורין נפתלי ולפעמים ג"כ משולם וכן נמצא פה עירנו איש א' שמו זימל וקורין אותו לס"ת משולם והכל היא ע"פ מה שקורין אותו בשעת המילה אחר איש אחד ומיד קורין אותו בשם הקודש ג"כ אחר זה האיש שנקרא על שמו וכן המנהג במקצת מקומות המוהל כשמברך התינוק קורא בשם הקודש ובשם החול ומעתה אין ספק שגם זימל הלזה שקרא לו אביו שם זה אחר שם איש שהי' נקרא בשם הקודש נפתלי ואנן קיימ"ל דלשם שקורין אותו לס"ת הוא העיקר כמ"ש הב"י סי' קכ"ט וכ"כ בשו"ת מרח"ש ואף שבספר מכתב מאלי' דף קנ"ג האריך לכתוב שם החול קודם כיון שנקרא כן בפי כל מ"מ אי אפשר לפסול הגט כלל אם שינה הסדר וכמו שכבר האריכו אחרונים בזה ועי' משנה למלך בפ"ג גבי גט שנכתב צבי המכונה הרש ובתשובה הארכתי גם כתבתי על גט אחד שנכתב לאשה ששמה הדס וכן חתמה עצמה הדס בלי אלף והסופר שכ' הגט כ' עפ"י מה שנמצא בב"ש האדס באלף ויש מי שרצה לפסול הגט וגם תמהו על הב"ש שכ' הדסה בלא אלף והאדס באלף ורצו לומר דטעות נפל בב"ש וצריך להיות האדס בלא אלף ואני השבתי אף כי בענייני השמות כבר דברו בו גדולים חקרי לב זה אוסר וזה מתיר כמבואר בכנה"ג סי' קכ"ט אות קפ"ה היכא דנקראת השם בפה אין חילוק בין מלא לחסר דרך משל בנימין משלם ירוחם דבין מלא בין חסר המוצא אחד אין קפידא לעשות המלא חסר והחסר מלא וכ' עוד בשם הר"ם דוקא בשם משה ואהרן דלעולם הם חסרים איכא קפידא לעשות מלאים אבל היכא שיש מלא וחסר אין קפידא ואדרבה לפעמים יש לכתוב מלא וכמ"ש בשו"ת משאת בנימין סי' קי"א להסכים עם בנו בשם מילכה לכתוב ביוד במקום חירק שלא לקרותה מלכה בפתח ואעפ"י שהוא חסר בתורה ואף שהרב בעל כנה"ג בהגהת ב"י אות קצ"ו שם כתב ע"ז והם דברים תמוהים בעיני אטו רבקה אם העולם יכתבו ביוד יכתבנו בגט ביוד אחר הריש זה דבר תימה לכן נ"ל דכותב אותו חסר כמ"ש בתורה ואין חשש אם הקורא יקרא בפתח תחת המם ובשם המג"א כ' ישימו חירק על המם ע"ש ולי נראה דצדקו דברי המ"ב דשאני שם מילכה דיש נשים נקראים כן ויש נשים הנקראים מלכה א"כ שפיר יש מקום לכתוב מלא להיות מוכח ביותר משא"כ בשם רבקה דנשים אינם נקראים בשם רבקה בפתח או בקמץ וגם ברבקה אם כתב מלא לפמ"ש בשם מהרש"ל ג"כ אין קפידא דהא בכתיבת התורה ג"כ אין אנו בקיאים בין חסירות ליתירות כמבואר בהגהת רמ"א א"ח סי' קמ"ג ובאמת לא נשתנה בשביל חסירות ויתירות באמצע התיבה תיבות לה"ק כל שלא ניכר במבטא רק בשינה אות מה"א לאלף בסוף תיבה כמ"ש הב"ש דיש מי שפוסל באם כתב אלף במקום ה"א דבכה"ג נשתנה התיבה מכתיבתה וגם כלל זה נראה דלא נאמר כ"א בלשון המקרא אבל בלשון התרגום ליתא כמבואר באחרונים אבל בכותב אות אחרת כמ"ש הב"ש בשם רש"ל באות ט' בשם טאנא דאם כתב במקום תאנה שהוא לשם הקודש וכתב טאנה שהוא שם חול דפסול דנשתנה לשון הקודש ללשון חול ובספר תורה כה"ג פסול וא"כ אין כאן שום קוש' על הב"ש דיפה כתב בשם האדס לכתוב באלף כדי להרגש במבטא שלא לקרותו בחטף פתח כמ"ש בקרא הדסה בחטף פתח ובתרגום וענף עץ עבות משא"כ בשם הדסה היא הנקראת בחטף פתח שפיר כ' הב"ש לכתוב הדסה בלא אלף דקצת נשתנה התיבה בזה וכה"ג בס"ת אפשר לפוסלו ואף אם היא חותמת בלא אלף אין ראיי' מזה כי הנשים אינן מדקדקים בזה וראיתי אגרת מנשים שנקראין הדס ובאים עה"ח באלף וגדולה מזה ראיתי בס' נחלת שבעה בשמות נשים באות צ' מהר"י פולק שלח גט לק"ק פראג ושם הגרושה צפורה ונכתב בגט מלא וי"ו אעפ"י שצפרה כ' חסר בתורה ומהור"ר פרץ הי' מסדר הגט ע"י אותו שליח ומהר"י פולק נתן טעם לפי שעולם קורין אותה צפורה מלא ויו ע"כ וב"ש בשמות נשים אות צ' בשם צפרה צע"ק כללא דמלתא נראה לדין להורות היכא דכתב חסר מלא ולא נשתנה במבטא ואדרבה נותן מקום שלא לטעות להחליף לקרות בתנועה אחרת דאין בזה בית מיחוש כלל ואף שיש מחמירין לחומר הנושא מ"מ לא מתחוור לי דמקור דהאי דינא נובע מהא דתנן פ"ח דגיטין שינה שמו ושמה וכו' ופי' התוס' דהך מתני' לאו בשינה ממש והאריך בזה הב"י בסי' קכ"ט ובתי"ט פ"ח משנה ה' ד"ה שינה מסיק שנראה מדעת רבינו בפ"ג שחולק עם התוס' וכן רבינו בפי' המתני' בפ"ד משנה ב' ואחריו הרע"ב והם פרשו המתני' בשינה ממש ומסיק שם דסובר רבינו וסייעתו דאין זה פסול דאוריי' בשינה שמו ושמה גם בשינה ממש ע"ש ובס' מכתב מאלי' שער ד' תמה עליו מסוגית הגמרא בעובדא דר"י וכבר הבאתי ברפ"ב ישוב על דברי רבינו יואל ועי' ברא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' כ"א וע"כ גם הוא מפרש דלענין שם העיר אם לא נכתב כלל כשר וראיי' מהך דיהיב ס"ת לדביתהו להתגרש בו דבעי הש"ס לומר שהיא מגורשת בכריתות דכתוב בי' לולי שלא נכתב לשמה ע"כ וזה ימים כבירים אשר נשאלתי מחכם אחד לבאר דברי הרא"ש דנהפוך הוא דמשום שלא לשמה הוי חיישי' דלמא אקדים רק משום דבעי שמו ושם עירה קאמר ר"י דלא חיישי' לה ובאמת ע"פ פי' שכ' הרמב"ן שם בגמ' בחידושיו וכן הפ"י ר"פ כל הגט לשי' המרדכי הי' משמע לי' להרא"ש ראי' לפי' זה בגמ' דאל"כ קשה מאי לו לר"י להאריך למאי ניחוש לה אי משום כריתות הא בעינן לשמה דע"ז קשה דלמא יהיב זוזי ולמה לא אמר מיד דלמאי ניחוש לה הא בעינן שמו וכו' א"ו דלא מצי לומר הכי משום דאין כאן הוכחה דפסול ולא כתב כלל שמו ושמה ושם עירה ולזאת הקשה דתקשה לך דלמא יהיב זוזי ע"ז שפיר משני הא בעינן מיהת לכתחילה א"כ שפיר הביא הרא"ש ראי' דאם לא כתב שם העיר דכשר ואין להק' אס"ד כפי פי' זה א"כ אמאי לא קאמר הא בעינן זמן י"ל דחדא מנייהו נקיט ועוד דבשינה השם הוולד ממזר משא"כ בזמן יש צדדי התירים וא"כ כיון דהפי' הזה יש לו יסוד הרי דבלא כתב כלל ליכא כאן פסול תורה לדידן דקיימ"ל כר"א דע"מ כרתי ועי' בס' מכתב מאלי' שם שהוכיח כן משיטת התוס' דמדרבנן בעלמא הוא ותמה על הב"י שכ' בסי' קכ"ט דמדברי תוס' משמע דאם לא כתב שמו הגט בטל מה"ת ע"ש ודברי הלח"מ פ"ג מהל' גירושין צע"ק ולפי"ז שפיר קאמר התיו"ט דרבינו מפרש בשינה ממש ולפי"ז יש ג"כ ראי' לדברינו למה נקיט רבינו אברהם ושינה שמו יצחק וגם התוס' מק' ע"ז פשיטא ולמה לא נקיט בשינה כה"ג בחסר או יתיר אות אחת א"ו בשינה אות אין כאן בית מיחוש ובאמת מקום שיש לחוש לאחרת כמו אברהם שכתב במקום יצחק משא"כ בשם האדס.

'''והנה ''' בדברי רבינו בטופס הגט שלו לא נזכר כלל כתיבת הנהרות וכן הרי"ף לא הזכירו והטור בסי' קכ"ו בנוסח הגט העתיק כתיבת הנהרות וטעם הדבר כבר ביאר בתשו' הר"ן שהביא הב"י בסי' קכ"ח ובד"מ שם אות ט"ו דנשתרבב המנהג לכתוב ב' נהרות ואם נותן גט בעיר שאין בה ב' נהרות אין קפידא ועי' בנב"י מהד"ק סי' פ"ו וכן הוא המנהג בהרבה מקומות לסדר הגט אפי' בעיר שאין בה נהר כלל משום דלדידן חשיב הכל מקום עיגון דמי יימר דמתרמי ב"ד בקיאין ואם יש ספק אם מסתפקים בני העיר מהנהר הזה טוב שלא לכותבה ואם יש בעיר הזאת גם בארות יותר טוב לכתוב מי מעיינות ומי בארות ואם רוב סיפוק העיר ממעיינות יכתוב בראשונה מי מעיינות ואח"כ מי בארות עי' באחרונים.

'''גם ''' מ"ש הב"ש ס"ק ק"ד סי' קכ"ט במי שנקרא משה ליב דיש לכתוב משה יהודא המכונה ליב עי' בנב"י מהד"ת הסכמת הגאונים דלא כב"ש אלא שצריכים לכתוב משה יהודא דמתקריא משה ליב וכן עשיתי הלכה למעשה בק"ק פרוסטיץ.

'''ומ"מ ''' אם נכתב כמ"ש הב"ש אין לפוסלו ובפרט לפי מנהגנו להניח הגט ביד הב"ד והמה מכירים המגרש והמתגרשת יש מקום להקל בכמה חומרות שהחמירו הפוסקים משום לעז בעלמא דיאמרו דלא זה הוא המגרש וסברא זו כתב לי הרב הגאון מופת הדור מוהר"ם בנעט זצ"ל בתשו' אחת.

'''ובגט ''' ארוסה כותבין את ארוסתי כ' הכנה"ג בסדר הגט בקצרה ח"ג אות קנ"ד וז"ל אם היא ארוסה כתב אנת ארוסתי ואם כתב לארוסה את אנתתי ולנשואה את ארוסתי כשר ובלבוש מחמיר אם כתב לנשואה ארוסתי וכן מצאתי בתשו' לאחד קדוש מדבר ע"כ ובנכנסה לחופה ולא נבעלה אפשר להתיר לכתחילה לכתוב אנתתי ואין כאן מקום מיחוש כלל, כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה.

== יח ==

'''וכתב וביום זה וכו'.''' דאל"כ הו"ל מוקדם ואע"ג דעסוקין באותו ענין לא מהני גבי גט כמ"ש רבינו בפ"א הל' כ"ה ומסוגי' זו יש ראיי' לדברי רבינו אלא דיש לדחות דבאמת הוי מצי לשנוי' הכי דהא נמי הוי מצי לשנוי' דמיירי ע"י שליח דלא חיישי' למוקדם עי' בפ"י ודוק.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}