עריכת הדף "קובץ על יד החזקה/גירושין/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ד ==

'''ואי זו שארצה אגרש.''' פי' דס"ל לרבינו דספיקא הוא אי הלכה כמ"ד יש ברירה או כמ"ד אין ברירה ומש"ה גבי איסור תורה אזלי' לחומרא ודלא כשי' הר"י בתוס' ר"פ כל הגט דגם למ"ד יש ברירה מודה גבי גט משום דכתיב לה דבעי' שיהי' מבורר ועי' ביש"ש ב"ק בכללי ברירה ואפשר עוד לומר דס"ל לרבינו היכא שמפרש דבריו בזה מספקי' אבל לא היכא שאינו מברר כלום וכמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ה ע"ב ד"ה דברי וכו' ועי' בדברי רבינו בפ"ד מהל' אסורי מזבח בשותפין שחלקו אחד נטל י' טלאים וא' ט' וכלב ובלח"מ שם ומן האמור מיושב ועמ"ש שם בס"ד.

== ו ==

'''לכשאשאנה אגרשנה בו וכו'.''' עי' תוס' יבמות דף נ"ב ע"ב ד"ה ולאשה וכו' ונ' לר"י דהיינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה וכו' וכ"כ הרא"ש ובקיצור פסקי הרא"ש ג"כ העתיק למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הוי גט וכ"ה בטור אה"ע סי' קל"ב ועי' במרדכי ס"פ ר"ג וצ"ע ועי' במל"מ פ"ו דין ג' ואפשר לומר דנ"מ לדינא לפי מ"ש בד"מ חו"מ סי' ר"ט אות ג' בשם המרדכי דאם אמר כשבא לעולם יהי' קנוי' לך קנה ולכאורה ק' על המרדכי בהא דאמרי' ולאשה דעלמא לא הא בכה"ג לכ"ע אדם מקנה דשלב"ל ואמאי לא יכול לומר לסופר לכתוב ואין לומר דלא כ' המרדכי את זאת אלא בדרך הכרעה אבל למ"ד א"א מקנה דשלב"ל אין חילוק דא"כ מאי קשי' לי' להמרדכי פ' י"נ מהך דאומר משקלי בעירוכין מכשיבוא ע"ש ונראה דמרדכי חולק בזה עם התוס' וסובר הא דאמרי' ובאשה דעלמא אינו גט היינו כמ"ש בחיד' רשב"א דהכא מיירי בשכ' בו זמן נתינה דהיינו דקאמר להו כתבו גט לכשאכנסנה ואפ"ה אינו גט והיינו מפני שלא בצוואת הבעל דמעיקרא לאו בת גירושין ואין בידו לעשות שליח ואחר שכנסה לא צוהו ולפי סברא זאת אין לחלק כלל בין למ"ד א"א מקנה דשלב"ל או מקנה דשם הוא בע"ד המזכה אבל הכא לאו בעל הוא והתוס' והרא"ש לא נחתו לסברת רשב"א אלא דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל יכול לעשות כן בכה"ג שכותב לכשאכנסה ובאותו זמן שהגט הוא בעולם ולא חזר בו יכול לגרש ושפיר יש מקום ליישב דברי הרא"ש והטור ובכה"ג ס"ל להכרעת הלכה כפסק הרמ"א ח"מ שם ואם גרשה בגט זה מגורשת לחומרא מיהת ואפשר לתלות הדבר אי אמרי' דבעי' שליחות בכתיבת הגט אז יש מקום לסברת רשב"א והתוס' והרא"ש לשיטתייהו אזלו דמסקו דלא בעינן שליחות ורבינו כבר כתבתי ברפ"ב דדעתו דבעי' שליחות בכתיבה ואי"ל סברת הרשב"א ובתשובה הארכתי.

== ז ==

'''מפני תקנת סופר וכו'.''' סובר רבינו הא דקרי רב עלי' דר"א טובינא דחכימא לא קאי כ"א על שאר שטרות דלא גזרי' שאר שטרות אטו גיטין אפי' בתורף וכמ"ש התוס' דלא כרש"י ולזה כ' בפי' המתני' והלכה כר"א אבל לענין גזירות טופס אטו תורף ס"ל לרבינו לפסוק כת"ק דלא גזרי' טופס אטו תורף וכמ"ש הר"ן ועי' בשעה"מ.

== י ==

'''הוחזק וכו'.''' הה"מ האריך ליישב שי' רבינו דהוחזק ר"ל גם הוחזק ולא ניחא לי' לומר דס"ל כמ"ש הרא"ש דהוחזק גרע כיון דעכ"פ יש כאן אחד שידוע לנו ששמו כשם זה וגם לא ניחא לי' לומר משום איכא לברורי כמ"ש בחי' הרמב"ן והיינו משום דמשמע לי' דרבינו בכל ענין פוסל אפי' היכא דליכא לברורי וגם לא ניחא לי' לומר אף לשי' הרא"ש דהוחזק גרע להחמיר בו כ"כ אם לא שהה אדם שם ועי' בש"ע אה"ע סי' קל"ב ובב"י ודוק.

== יא ==

'''הי' לעדים.''' עי' לח"מ מה שהניח בצ"ע ועי' בדברי רבינו פ"ז מהל' נחלות הל' ג' ובפי"ג מהל' גזילה הל' ה' ובפני משה ירושלמי יבמות דף ל"ח ע"ב ד"ה שניא.

'''וגרסי' ''' בירושלמי ספ"ב דיבמות עלה דמשנתינו דתנן מצאו לאלתר כשר אמר ר' בון בר חיי' האיש הזה בידו ב' גיטין אחד כשר וא' פסול איבד את הכשר והשליך את הפסול בשעה שמצא אני אומר את הפסול מצא וכ' בפי' הפ"מ דה"ק הכא במ"ע דהאיש הזה הי' בידו ב' גיטין א' כשר וא' פסול ומיירי שלא הי' הפסול ניכר מתוכו כגון שנכתב שלא לשמה ואבד הכשר והשליך הפסול והלכך לזמן מרובה חיישי' בשעה שמצא את הפסול מצא אבל אם מצאו לאלתר כשר דנאמן לומר זהו הכשר כיון דזמן מועט הוא שיצא מת"י ע"כ ובתלמודא דידן לא רצה לאוקמי בכה"ג משום דק' מהו זמן מועט ומהו זמן מרובה ולדינא באתרמי כה"ג צ"ע דהא אין חולק ע"ז.

== יב ==

'''שנים ששלחו ב' גיטין.''' עי' הה"מ מה דקשי' לי' על העיטור והמל"מ דחק ליישב ול"נ דדעת העיטור כמ"ש הרמב"ן במלחמות דהא דקיימ"ל כרבנן בנערה בין היא ובין אביה יכולין לקבל את גיטה היינו דאב מקבל הגט מצד הדין והיא מקבלת את גיטה בשליחות אביה ואע"ג דלא עשאה שליח מ"מ מסתמא ניחא לי' לאב שתהי' היא שלוחו לקבל את גיטה מפני שמכנסת את עצמה ע"י קבלת הגט תחת רשותו כ"ה תוכן כוונתו ועי' בב"י בסוגי' וכל זה שייך באם היא נערה ודאית דאז בקבלת גיטה מיד נכנסת תחת רשות אב וזכה בכל הדברים שזכתה לו התורה בה אז מסתמא נעשתה שלוחו משא"כ באם היא ס' נערה ס' בוגרת דאף בקבלת גיטה עדיין לא זכה בכל הדברים שזכתה לו התורה מספיקא וא"ת לא נעשתה שלוחו מסתמא ויפה כתב העיטור שצריך לתת הגט לאביה ואח"כ ליתן בידה כנ"ל ברור.

== יג ==

'''מי שהיו לו וכו'.''' בענין כתיבת השמות כבר האריכו בו גדולי ראשונים ואחרונים ואם יש ספק בשם כגון בשם אלי' הביא בגט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק ל"ו בשם הגדולים שחששו ליתן שני גיטין משום ברירה ועוד האריך שם מי שירצה לחוש לכל הסברות האיך יעשה ועי' בנב"י אה"ע מהד"ת סי' ק"כ ולכאורה לא דמי לברירה כלל דהא לא יהי' נתברר שום דבר ממה שהוא עתה ודבר זה לא שייך להכניס בכללא דברירה וכן מצאתי סברא זו מבואר בס' בני חיי בסוף הספר בחידושיו שכ' דיש מקשים על ההיתר שהמנא ר"י בר ברזילי לקראים שישחרר אדם שפחתו על תנאי שתנשא לכשר ואם תנשא לפסול לא תהי' משוחרר וא"כ ממ"נ מותר לקראים לקחת אותה אם הוא כשר הרי היא משוחררת ואם הוא פסול היא שפחה והבן כמותה ומותר להתגייר ומק' ג"כ דהא אין ברירה וכ' דל"ד לברירה היכא שכבר ברור ועומד וא"י להיכן יש ברירה והביא ראי' ממתני' דפסחים ע"ח האומר לעבדו שכח מה אמר לו רבו וכו' ישחט טלה וגדי ויאמר אם גדי אמר לי רבי וכו' אלמא דבכה"ג שכבר ברור אלא שזה א"י יש ברירה אע"ג דמשמע בירושלמי בפ"ג דגיטין דב' גיטין פסולים באשה אחת ופי' הק"ע הכותב ב' גיטין לאשה אחת באיזה מהם שירצה יגרשנה דהא אינו מבורר איזה מהם נכתב לשם גירושין פסולין אם אמרי' אין ברירה הגם דכותב שתיהן לשמה וממ"נ באיזה שירצה לגרש כדין נכתב אלא דאינו מבורר בשעת הכתיבה מ"מ אין ענין זה דומה לזה דעכ"פ שם נתברר עכשיו שרוצה ליתן גט זה ויש לו דמיון לברירה אבל בב' גיטין שכותב מספק שכל אחד בספיקו עומד ומה שהי' הוא שיהי' לא נכנס בגדר ברירה כלל ואפשר שאעפ"כ חששו האחרונים משום סברת הר"י שכ' התוס' בר"פ כל הגט דמדכתיב לה לשמה בעינן שיהי' מבורר בשעת כתיבה אפי' למ"ד בעלמא יש ברירה כנ"ל.

== טו ==

'''אפי' אשה עצמה.''' עי' בטור סי' קכ"ג וסיים אם אמר לה הבעל לכותבה ועי' ב"ח שם ובגט פשוט אות ב' למה לא ביאר רבינו וצריכה לאקנוי' לי' כמ"ש רש"י.

== טז ==

'''והעבד וכו'.''' עי' לח"מ ותי' דחוק ונראה אף לפי הבנת הסוברים בדברי רבינו דלא בעינן שליחות בכתיבה מ"מ הא בעינן לשמה ובעי' שיהי' מבורר בשעת כתיבה כמ"ש התוס' ר"פ כל הגט ומה"ט כ' הרמב"ן והרשב"א דאומר אמרו פסול משום לשמה עי' בס' בני יעקב דף קנ"א ע"א ואם שומע מפי אחר ולא מפי בעל חשיב סתמא וסובר רבינו דגבי עבד שאינו בתורת גיטין וקדושין אפי' באמירת הבעל גם הוא עביד אדעתי' דנפשי' וכותב סתם ולזה דייק רבינו הרי הוא כעכו"ם.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}