עריכת הדף "קובץ על יד החזקה/גירושין/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ג ==

'''או לחצירה.''' מדלא כתב רבינו לחצר שלוחה נראה דס"ל דספיקא הוא ודלא כשי' הטור סי' ק"מ ועי' מל"מ בפ"ו ובס' קצה"ח סי' רמ"ד אות ג' ועי' מ"ש בסוף פ"ו.

== ד ==

'''הרי את לעצמך.''' הכי פשיט הגמ' קידושין דף ו' מדתנן הרי את ב"ח וכו' ע"ש ועי' ירושלמי גיטין פ"ט הל' ג' ר' מנא בעי הרי את ברשות עצמך משמע דלא אפשיטא והיינו עפ"י מה דגרסי' תו שם אמר ריב"ב צריך שיאמר הרי את ב"ח הרי את של עצמך ופי' שם בק"ע דצ"ל תרווייהו ע"ש ושפיר יש מקום לספק גבי אשה אפשר דמהני לשון לעצמך לחוד משום דלא קני לה גופה ורבינא דפשיט ממתני' סובר דאו או קתני.

'''וכיוצא בזה הענין.''' נראה דבא לרבות אם אומר אין את אשתי דג"כ מגורשת וכ"כ בס' המקנה קידושין דף ו' דבכה"ג מגורשת והביא שם ראי' מהא דאמרי' גיטין דף פ"ג היום אין את אשתי ולמחר את אשתי מהו ע"ש שכ' בש"ע סי' קל"ה שינה הלשון וכתב הרי את מגורשת ממני היום עכ"ל ורבינו פ"ח מה' גירושין הל' ט' נקיט לשון הגמ' היום אין את אשתי וכו' א"כ משמע דלשון זה מהני ולזה כיון רבינו פה.

== ה ==

'''לפיכך צריכה ממנו גט שני.''' עי' פ"י ומספיקא צריכה גט שני ועי' יבמות קי"ג ע"ב וא"י לשמור את גיטה וכו' ודוק.

== ו ==

'''יצא דבר שמחוסר קציצה.''' בירושלמי פ"ב דגיטין אבעי' להו כתבו בתלוש חברו חתמו ותלשו ונתנו לה מהו ולא אפשיטא וכ' הרשב"א גיטין דף כ"א אע"ג דבירושלמי לא אפשיטא מ"מ מדלא אבעי' להו חולין דף ט"ו בתלמודא דידן משמע דמתני' דקתני ר"י פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש וא"א לחתימתו במחובר אלא בענין זה ע"ש שהאריך ובגיטין דף ד' ע"א בתוס' ד"ה הא משמע בחיברו והשריש דוקא והרשב"א לא מחלק משום דלא ניחא לי' לאוקמי' בהשריש דא"כ הו"ל גט מוקדם ול"נ דהא דקמבעי' להו בירושלמי עיקר ספיקתו אי הוי פסול מה"ת או לא אבל מדרבנן וודאי דפסול ולא אפשיטא ממתני' ועי' בטור יו"ד סי' ו' ובב"ח שם בק"א וכ"נ מדברי רבינו פה דלא הוי כ"א אסורא דרבנן בתלוש ולבסוף חברו מדלא כתבו בפירוש ולפי"ז הא דפוסל ר"י חתימתו בתלוש משום דמשמע לי' דוכתב קאי בין אכתיבה בין אחתימה עי' תוס' גיטין דף כ"ג ע"ב דאין לומר דגזר כתיבה אטו חתימה כמו שאמרו בגיטין דף ד' מודה ר"א במזויף מתוכו ע"ש בתוס' ד"ה מודה דהא ע"כ הך חתימה לא משכחת לה כ"א בתלוש ולבסוף חברו וליכא פסול תורה א"כ הו"ל גזירה לגזירה והכי משמע בגמר' שם דוק ותשכח.

== ז ==

'''וחתמו ונתנו לה.''' כ' המפרש וכ"כ הרב וכתב הרי"ף וליתא כדבעי' למימר לקמן פי' דהכא אמרי' דלא גזרי' טופס אטו תורף כ"א לכתחילה ולא קיימ"ל הכי אלא דגזרי' טופס אטו תורף אפי' בדיעבד ופסול הגט וכמו דאמרי' גבי הכותב טופסי גיטין ר"א מכשיר בכולה חוץ מגיטי נשים אלמא דגזרי' טופס אטו תורף לפסול בדיעבד כך פי' הראב"ד בספר תמים דעים דברי הרי"ף ע"ש סי' רל"ט ובאלפסי שלפנינו לא נמצא דבר זה ואדברה משמע דס"ל כשי' רבינו וכחלוקא של הר"ן דמחובר לא שכיח כולי האי ולא גזרי' לפסול הגט.

== ח ==

'''אבל כותב הוא וכו'.''' רבינו שינה לישנא בתלמודא דגרסי' על חרס של עציץ כשר משמע דיעבד דס"ל לרבינו כמ"ש הרא"ש בשם רש"י אם תברי' ויהיב לה החרס דכשר ובלא תברי' שרי לפי"ז אפי' לכתחילה וע"ש בתוס' דף כ"א ע"ב ד"ה יצא וברש"א שם.

== ט ==

'''אבל אם נתנו לה בתורת שט"ח.''' מדסתם רבינו משמע גם אם אמר לה זכי בשט"ח א"צ לטלו ממנה ודלא כדעת יש מי שאומר ש"ע אה"ע סי' קל"ח ס"ד כמו שהוכיח הר"ן במתני' דקתני כנסי שט"ח ולא ניחא לי' להר"ן בתי' השני שכ' בחיד' הרשב"א דמשום התירא דרבי נקיט כנסי שט"ח משום דפלוגתא זו לא קתני במתני' וגם בירושלמי מוקי למתני' כרשב"א ועוד אם נאמר דמדלא קתני יטלנו ממנה משמע דא"צ א"כ מסיפא שמעי' לה ועי' מל"מ מ"ש בשם רשב"א הטעם משום דביטל הגט וכ"כ הרז"ה בשם ר' אברהם וס"ל בשחזר ולוקח ממנה ונותן לה אז גלי' בדעתי' דלא ביטל.

== טו ==

'''תקנת חכמים.''' מדברי רבינו משמע כשיט' הרי"ף כמ"ש הלח"מ ועי' רשב"א גיטין דף ד' ישוב שיטה זו.

== כא ==

'''ספק מגורשת וכו'.''' עי' ב"י באה"ע סי' קל"ה אם נשאת תצא לדעת רבינו ואע"ג דלשיט' רבינו ע"ח נמי מהני מ"מ כיון דהגט נאבד י"ל דלא היה כאן ע"ח כלל. ובאמת מסתימת דברי רבינו נראה דגם אם ידוע לנו שהי' כאן ע"ח כיון דע"מ לא קראו הגט הוי כאלו לא הי' ע"מ כאן ולשי' הגאונים בהל' ט"ז וודאי דפסול הגט אפי' לשי' רבינו הכא גרע כיון דלא עשה כתיקון חכמים ויש מקום לומר דאם ידוע שהי' כאן ע"ח אם נשאת לא תצא ואם אין ידוע לנו שהי' ע"ח אז אם נשאת תצא וזה נראה מבואר בדברי רבינו ירוחם שבתחילת דבריו כ' אם לא קראו כלל ונאבד או נשרף אם נשאת לא תצא ולבסוף כ' כלשון רבינו ס' מגורשת דמשמע אם נשאת תצא והב"י שם נתקשה בדבריו ולפמ"ש א"ש כנ"ל.

== כה ==

'''או מאוחר.''' עי' גיטין דף פ' ע"א תוס' ד"ה כי יתביתו מ"ש בשם הר"י ומזה סייעתא קצת לשיטת רבינו ושיטת הראב"ד עי' בס' נתיבות משפט דף רע"א ע"ד ויש מי שכ' כשנכתב זמן מאוחר לדעת האשה מחלה האשה פירותי' אבל אם נכתב שלא מדעת האשה זכתה האשה בפירותי' מיד ומ"ש הראב"ד ולא הזכיר לה איחור הזמן אין כונתו לומר שלא נכתב הזמן מדעתה אלא שלא הזכיר לה איחור הזמן בשעת נתינה לענין נשואין שלא תנשא עד אותו זמן אבל אה"נ שאיחור הזמן נכתב מדעתה וידעה ומחלה וזהו שכ' לענין פירות דכמי שהתנה עמה ע"ש וסובר הראב"ד דאין כאן חשש פירות כיון דיש לבעל פירות והא דלא חש הראב"ד לחיפה כמ"ש הכ"מ דודאי לשיט' התוס' דאינה מגורשת אלא מזמן שכתב בו א"ש כמ"ש שם תוס' ד"ה משום ב"א דלא אמרי' אוקי אחזקת א"א כיון שהיא גרושה לפנינו וכל זה אם יש לה גט שאין בה זמן כלל או שהוא מוקדם דעכ"פ מגורשת לפנינו אבל גט מאוחר לא שייך לומר גרושה לפנינו ועדיין חזקת א"א במק"ע ועי' בפ"י שם והה"מ כ' דהא דמאוחר פסול משום מוקדם וזה דוחק והעיקר כמ"ש בכ"מ ועפי"ז י"ל דה"ט דרבינו פוסל גט מאוחר משום דאנן קיימ"ל כר"י משום שמא יחפה משא"כ חששא דפירות גם רבינו מודה דלא שייך במאוחר וכמ"ש התוס' ולר"ש דס"ל דעיקר טעם משום פירות מאוחר כשר א"כ אין ראיי' מהתוספתא שהביא הר"ן והמגדל עוז ודוק ולזה כ' הראב"ד לא לישתמוט תנא ואמאי לא הביא התוספ' ולפמ"ש א"ש. ובטור אה"ע סי' צ' כ' בשם הרשב"ם אשתו נשואה שהיתה עמו בקטטה ונתן עיניו לגרשה ומתה אינו יורשה והרא"ש חולק בזה ומקור מחלוקתן מהא דאמרי' ב"ב קמ"ו מעשה באדם א' שאמרו לו אשתו תותרנית היא ונכנס אחרי' לבדקה ומתה אינו יורשה ובס' גט פשוט דף ס"ט הקשה לפי שי' הרשב"ם אמאי לא אמרי' דהטעם דתקנו זמן בגיטין משום שמתה האשה בין כתיבת הגט לנתינתו דלא יירשנה וכגון שישלח לה גט למדה"י וקודם שהגיע הגט לידה מתה האשה וע"י הזמן הכתוב בגט יתברר אם מתה קודם כתיבת הגט או אח"כ ע"ש שמכח קושי' זו דחה דברי הרשב"ם ול"נ דעד כאן לא כ' רשב"ם דין זה אלא למ"ד ירושת הבעל דרבנן אז יש מקום לומר הם תקנו לו ירושה והמה אמרו משעה שנתן עיניו לגרשה פקע תקנתם משא"כ למ"ד ירושת הבעל מה"ת אין סברא כלל בעוד שלא נתן הגט בידה להפקיע ממנו מה שזכתה לו התורה בירושתה וא"כ התלמודא רוצה ליתן טעם אליבא דכ"ע ומעתה י"ל למאן דפסק ירושת הבעל דרבנן י"ל ג"כ טעם זה ומזה הטעם יש לפסול גם גט מאוחר משא"כ למאן דפסק ירושת הבעל ד"ת אזדא לה טעם זה ולפי"ז י"ל דרבינו והראב"ד כל אחד לטעמי' שפיר פסק דבפי"ב מה' אישות הל' ג' פסק כמ"ד ירושת הבעל דרבנן והראב"ד פליג עליו ירושת הבעל ד"ת וא"כ יפה פסק רבינו דמאוחר פסול והראב"ד לטעמי' פליג עלי' ובאמת דין זה לא מצאתי בדברי רבינו ובב"י סי' צ' הבין בדברי הטור דדעת רבינו כשי' הרא"ש ודחה לה ולפמ"ש י"ל דסמך רבינו על מה שכ' פה ומעתה כיון דהטעם גט מאוחר משום זה ל"ק מכל המקומות שמבואר דגט מאוחר כשר כיון דפלוגתא דתנאי היא ויפה כ' הראב"ד לא לשתמיט תנא ואם אין עדים על הגט ונתנו לה בעדי מסירה יש מכשירין ובשי' רבינו נראה כמ"ש הלח"מ דלא ס"ל כיש מכשירין וכן משמע קצת גיטין דף כ"ו בהא דאמר קפסיק ותני וכ' התוס' דעיקר הקושי' מהתם דכיון דכבר ידענו שצריך זמן פשיטא דצריך להניח מקום הזמן דלא להוי מוקדם ומאי קושי' הא שם קאי מתני' למ"ד ע"מ כרתי וא"כ סד"א דלא צריך להניח מקום הזמן וכ"ת דקושי' הגמ' הוי למאן דמוקי לה התם מתני' כר"מ דמאי קושי' למ"ד משום פרי א"ו דאין חילוק ובלימוד הישיבה הארכתי ומאי דקשי' לי' להלח"מ אמאי דחה בפ' גט פשוט ודלמא אבא שאול כר"א ס"ל עי' בס' גט פשוט דף ס"ט דעפ"י דברי הרמב"ן שם דלא הכשיר אבא שאול גט שאין בו זמן אלא א"כ כתוב בו גרשתיה היום דא"ש כר"א ס"ל דע"מ כרתי ולא בעי מוכח מתוכו ומיושב קושי' הלח"מ.

== כז ==

'''וכן תקנו.''' עי' בתוס' דף פ' ע"ב ד"ה זו דברי ר"מ וע"ש במהרש"ל יראה דס"ל דהתוס' פשיטא להו דלדידן ליכא קפידא אלא מספק ומש"ה לשמואל דס"ל בוודאי קפידא אין כאן אלא ספק א"כ נחית דרגא דספק מקפידין מותר לגרש בו לכתחילה משא"כ לרב גם בספיקא יש להחמיר ועפי"ז סרה מעליו תלונת המהרש"א ועי' לח"מ.

== כח ==

'''האומר לשנים וכו'.''' עי' בטור סי' קכ"ז ובכ"מ ואפשר לומר בכוונת הטור דמשמע מדברי רבינו דלא כדעת הר"י שמכשיר ע"י שליח אע"ג שלא נמסר ביום הכתיבה ועי' בדרישה ופרישה ובתי"ט פ"ח דגיטין משנה ד' ד"ה ואיזהו שהוכיח שם דרבינו חולק עם ר"י ואינו מוכרח משם ראי' ובאמת מוכח מדברי רבינו בפ"ב הל' א' דרבינו לא ס"ל כשי' הר"י שוב ראיתי שכבר האריך בזה בס' נתיבות משפט דף ר"ע ע"ד ואע"ג דיש חשש בת אחותו ס"ל לרבינו כדעת הרמב"ן ובעל העיטור ובעל ההשלמה והכלבו שכתבו אם כ' בניסן ולא נתן עד תשרי כשר דלא שכיח לאקדומי ומלתא דל"ש לא גזרו בי' רבנן ע"ש שהאריך.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}