עריכת הדף "קובץ על יד החזקה/אישות/יד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ח ==

'''כופין אותו לשעתו וכו'.''' עי' כתובות דף ס"ג בתוס' ד"ה אבל אמרו מ"ש באריכות לדחות סברת הי"מ שהוא כדעת רבינו וכן ברא"ש שם תמה א"כ כל אשה תפקיע עצמה מבעלה ועיני' נתנה באחר שלא איכפת לה בכתובתה ועי' בס' הפלאה במ"ש רבינו דבעל מחויב לגרשה משום דרבינו כ' בפ"ב מה' גירושין אף דבעי' שיגרש מרצונו כיון דהדין נותן לגרשה מסתמא ניחא לי' א"כ אם היא משקרת אין הגט כלום ולא חשידא שתנשא באיסור ועל תנאי זה גרשה. וראיתי בכת"י הרב הגאון המפורסם מוה' ברוך אב"ד דק"ק לייפניק זצ"ל דסברת רבינו הוא כיון דהדין נותן על פי משפט התורה שיהי' על הב"ד לחוש אף מספיקא שלא תהי' בנות ישראל כשבויות א"כ אם כופין את הבעל וגם אצלו הספק אם אמרה אמת אעפ"כ מגרש בלב שלם ואף אם היא הטעתו עכ"ז הגט כשר כיון שהגירושין הי' מרצון הבעל שמתרצה לשמוע דברי חכמים עכ"ל וסברתו נכונה דאי כדברי הפלאה לא הוי לי' לרבינו לסתום.

== טו ==

'''ולמה לא ילקה.''' עי' הפלאה שם מה שהאריך בדקדוק לשון רבינו וצ"ע דבריו במה דס"ל דקוש' רבינו הוי למה משלם הא קימ"ל דאין לוקין ומשלם דזה לא שייך הכא גבי קנס חכמים ומה גם דצער הוא לה בכל עת ומלקות בא בביטול העונה מיד.

== טז ==

'''ועושין פשרה.''' כ' הה"מ ואעפ"י שלפי גמרתנו פי' המשנה הוא שאינו יורה כחץ כמו שיתבאר פט"ו הל' ט' למד רבינו מן הירושלמי שאף בטוענת שאינו נוהג עמה וכו' ועי' בתשו' הרמב"ן סי' קל"ט דמשמע מדבריו שמפרש דברי רבינו כמו שהבין הה"מ דאף בטוענת שאין לו גבורת אנשים ג"כ הדין כן אלא דמשמע בגמ' דקימ"ל כרה"מ דבאומרת גרשתני נאמנת ומשום דאין אשה מעיזה פני' כיון שהוא מכיר בשקרה וה"נ דמי לזה באומרת שאין לו גבורת אנשים דג"כ הוא מכיר בשקרה ואינה מעיזה ועי' בשו"ת מהר"ש הכהן ספר שני סי' ק"ס שהאריך מאוד להוציא דברי רבינו מפשטן ודלא כהה"מ ע"ש. ולפמ"ש בפ"ד הל' י"ג י"ל דס"ל לרבינו אף דקימ"ל כרה"מ באומרת גרשתני היינו לאו משום דסמכי' על סברה דאינה מעיזה לחוד אלא בצירוף סברת הרא"ש דלא תהי' באיסור כל ימי' אם משקרת וא"כ גבי טענת גבורת אנשים דמקבלת את גיטה ואין כאן איסורא שוב ומשום דאינה מעיזה לחודא אינה נאמנת ושפיר כ' הה"מ לדברי רבינו. ולפמ"ש בהלכה ח' בשם הגאון הגדול מהר"ב ז"ל דאף דכופין על הגט ויש לחוש שמא עיני' נתנה באחר היינו משום כיון דתקנו חכמים על הספק לגרשה עושה הדבר ברצון הטוב וביאר שם בחידושיו אם היתה הכחשה בין איש לאשה בטענת ברי אף שהדין נותן שהיא נאמנת בטענתה אם הבעל בעצמו יודע שהיא משקרת אין אנו מחזיקים אותו שהוא מגרשה בלב שלם והאריך בסברא זו א"כ יש כאן סברא לצרף דלא יהי' באיסור כל ימי' דאם באמת היא משקרת והוא ידע בשקרה הגט אינו מועיל לה ולכך סובר הרמב"ן דנאמנת ואין בזה תפיסה על רבינו כ"כ די"ל דלאו כ"ע דינא גמירי ודוק.

== יח ==

'''הי' בעלה ישראל וכו'.''' עי' בגמ' דף נ"א ע"ב ת"ר שבוי' מלכות הרי הן כשבויין וכו' ועי' ברי"ו ובנתיבות משפט דף קנ"ד ע"ד שתמה על רבינו שלא הזכיר ברייתא זו ע"ש.

== יט ==

'''אין מחייבין את הבעל.''' עי' לח"מ ועי' בס' נתיבות משפט דף קנ"ו ע"ד ותי' של הל"מ לא משמע מסתימת לשון רבינו אלא די"ל כיון שהדבר בספק כדבעי' לן בפ' השולח אי טעמא משום דוחקא דצבורא או משום דלא ליגרו בהו ולא אפשטא שוא"ת שאני ואין ב"ד יכולין לכופו מלעשות ככה לפדותה ביותר וע"ש ועמ"ש בס"ד בפ"ח מה' מתנות עניים וע"ע שם מה שהאריך בפי' דברי רבינו פה.

== כג ==

'''ואפי' עני שבישראל.''' והיינו דפסק הלכה כר"י אפי' לאחר מיתה עולה עמו וכפירש"י בסוגי' והתוס' מקשים ע"ז א"כ אמאי יהיב קצוצא הלא הכל לפי דרך בנות משפחתו והריטב"א כ' תי' לזה דדי שתעלה עמו לאחר מיתה שלא לפחות לה מב' חלילין ע"ש ובזה מיושב קוש' התוס' דף מ"ח ד"ה מי שהלך לפי גי' רש"י אמאי נקיט לפי כבודה דטפי הו"ל למנקט לפי כבודו וי"ל דל"ד דלפי כבודה היינו כדרך בנות משפחתה משא"כ לפי כבודו הוא ל"ד אלא שני חלילים אבל מלישנא דתלמודא דקאמר אף לפי כבודה משמע כבודו דומי' דכבודה ועיין באס"ז שם.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}