עריכת הדף "קובץ הערות/עז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
==א==
בשו"ת הגרעק"א (סי' ק"ז) הביא קושית הנוב"י דמ"ט סמכינן אסימנים באיסור א"א ולא קטלינן ע"י סימנים ועיין בתוס' חולין (צ"ו) ד"ה פלניא שכתבו בפשיטות אי אתי סהדי ואמרי פלוני דהאי סימנא והאי סימנא לוה מפלוני לא מפקינן ולדבריהם נראה דה"ה אי אתו בי תרי ואמרי פלניא דהאי סימנא והאי סימנא קידש או גירש או שאומרים פלונית דהאי סימנא והאי סימנא נתקדשה או נתגרשה אין עדותן מועלת לאסור או להתיר. ולפי"ז ודאי קשה מ"ש פלניא דהאי סימנא מית ומ"ש פלניא דהאי סימנא גירש או קידש ואי נימא דבקידש או גירש מהני סימנים ודוקא בדיני נפשות לא מהני סימנים א"כ מנ"ל לתוס' בפשיטות דפלניא דהאי סימנא לוה מפלוני לא מפקינן אלא ע"כ דפשיטא להו לתוס' דלאו דוקא דיני נפשות דה"ה דיני ממונות וא"כ אף אנן נימא דה"ה דבר שבערוה דילפינן מממון ותיקשי דמ"ש במיתת הבעל דהוא ג"כ דבר שבערוה דמהני סימנים:

==ב==
ובפ' אלו מציאות איבעיא להו סימנין דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנין אי אמרת דאורייתא מהדרינן ואי דרבנן לא מהדרינן ע"כ וקשה דאפילו נימא דסימנין דאורייתא גבי השבת אבידה דכתיב קרא מנלן למילף מאבידה לגט אשה דהא באבידה מהני גם עד אחד כמ"ש הר"ן פג"ה דילמא דוקא באבידה דלא בעינן עדות כשירה מהני סימנין אבל בדבר שבערוה דבעינן שני עדים לא מהני סימנין ואין למדין חמור מקל להקל עליו:

==ג==
ונראה דקושטא דמילתא כן הוא דלא מהני סימנין רק היכא דמהני עד אחד אבל במקום דצריך שני עדים כשרים לא מהני סימנין כלל דקרא דסימנין כתיב גבי השבת אבידה וע"כ היה פשוט להו לתוס' דבהוצאת ממון מיד המוחזק דבעינן לזה דיני עדות לא מהני סימנין והא דמהדרינן גט אשה בסימנין הטעם הוא דהתם ג"כ מועיל עד אחד וראיה ברורה לזה מעובדא דרבה בב"ח דמהדרינן גיטא לצורבא מרבנן בטביעות עינא ובמקום דבעינן שני עדים כשרים לא מהני כלל צורבא מרבנן דאפילו משה ואהרן לא מהימני אלא ע"כ דלא בעינן לזה כלל דיני עדות רק דבע"ה איכא חשש משקר ובצורבא מרבנן דלא משני במילייהו ליכא חשש משקר וע"כ מפלגינן גם בהשבת אבידה בין צורבא מרבנן לע"ה דבהשבת אבידה כיון דאין מוציאין ממון מיד בעלים אין צריך לזה דיני עדות ורק בע"ה האומר שלי הוא חוששין לו למשקר ומזה ראיה ברורה לדברי הר"ן דעד אחד נאמן באבידה מהא דמהני צורבא מרבנן:

==ד==
אלא דאכתי טעמא בעי דלמה יועיל עד אחד בגט אשה דהא הוי דבר שבערוה וצריך שנים ואין לומר דדוקא אם דנין על האשה אם נתגרשה או לא הוי דבר שבערוה אבל כשאנו דנין על הגט אם הוא כשר לגרש בו אינו דשב"ע הא ליתא דמבואר בריש גיטין דעד אחד אינו נאמן לומר על הגט שנכתב לשמה משום דאין דשב"ע פחות משנים:

==ה==
ונראה לפי מ"ש הר"ן בהאומר גבי קדשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קידשתיה נאמן ליתן גט וכתב הר"ן שם הטעם דאינו מוציאה מחזקתה ודבריו צריכין ביאור דמ"ש משליח הולכה דצריך שני עדי' ואינו נאמן לומר שליח אני שיוכל לגרש' כמבואר בירושלמי הובא ברא"ש ר"פ השולח ומ"ש הכא דנאמן ליתן גט וצ"ל הטעם דהכא כיון שידוע לנו שאחד קידשה בודאי ואינו ידוע איזהו נאמן עד אחד לברר מי הוא וה"נ בשליח אם ידוע לנו שהבעל עשה שליח לגרש אלא שאינו ידוע מי הוא השליח ובא אחד ואמר אני הוא נאמן בלא עדים אבל אם אינו ידוע כלל שעשה הבעל שליח צריך עדים לומר שליח אני ה"נ בגט אין עד אחד נאמן לומר שכתב הבעל גט לשמה אם אין אנו יודעין כלל שנכתב גט כשר אבל בעובדא דרבה בב"ח היה ידוע לנו בבירור שהבעל כתב גט כשר רק שאינו ידוע אם זהו הגט הכשר או לא נאמן עד אחד לברר שזהו הגט הכשר וכיון דבכה"ג עד אחד נאמן ע"כ מהני סימנין:

==ו==
והא דמהני סימנין במיתת הבעל אף דהוא ודאי דשב"ע היינו לאחר שתיקנו חכמים דע"א וכל הפסולין נאמנין ואקילו בה משום עיגונא שלא יהא כדשב"ע אלא כשאר איסורין ע"כ מהני גם סימנין למ"ד סימנין דאורייתא כמו דמהני בשאר איסורין אבל למ"ד סימנין דרבנן דלדידיה לא מהני סימנין כלל אף באיסורין ע"כ לא מהני גם בעדות אשה דלא גרע משאר איסורין:

==ז==
ובתוס' חולין (צ"ו) כתבו דכשניסת עפ"י ע"א או סימנין וזינתה אח"כ אין ממיתין אותה עיי"ש ורבותינו האחרונים הוכיחו מזה מה שהתוס' חולקין על דברי הרמב"ם בע"א אומר חתיכת חלב היא זו ואכלה אח"כ לוקה והנה מע"א ודאי אין שום סתירה לדברי הרמב"ם דע"א בעדות אשה אינו אלא מדרבנן ומדאורייתא אינו נאמן כלל אף להתירה לינשא ודברי הרמב"ם הם בע"א אומר חלב דנאמן מדאורייתא לענין איסור וממילא הוחזק האיסור אלא דקושיתם היא ממ"ש תוס' לענין סימנין למ"ד סימנין דאורייתא שאם ניסת ע"י סימנין וזינתה אין ממיתין אותה משום דלא מהני סימנין לדיני נפשות ולפי מ"ש גם זה ל"ק דהא דמשיאין את האשה בסימנין למ"ד סימנין דאורייתא ג"כ אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא כיון דהוי דשב"ע וצריך שני עדים כשירין לא מהני סימנין כלל:

==ח==
ואדרבא מדבריהם שם בסוף אותו דיבור עצמו נראה כסברת הרמב"ם גבי הא דמחזירין שטר ע"י סימנין להוציא ממון ואילו אתו בי תרי ואמרו פלניא דהאי סימנא לוה מפלוני לא מפקינן וכתבו לתרץ דלא דמי שטר שאין אדם מוחזק בו מהדרינן שפיר עיי"ש ואף שאח"כ יוציאו ממון ע"י שטר זה מ"מ זה אינו נקרא הוצאת ממון ע"י סימנין ואי נימא שהתוס' לא ס"ל כסברת הרמב"ם מה מהני שעכשיו אין אדם מוחזק בהשטר מ"מ אח"כ כשיוציאו בהשטר נמצא הוצאת ממון מבעלים ע"י סימנין: ובחידושי הרשב"א פ"ג דקידושין (דס"ג) הביא מהירושלמי אין למדין ממנו לדבר אחר אחת משדותי מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני לקחתיה אינו נאמן ולא ביאר הטעם ונראה טעם ד"ז דהוי המוכר כמוצא מציאה דמרבינן גם אבידת קרקע ובמציאה כתיב עד דרוש אחיך אותו עד שתדרשנו אם הוא רמאי ע"י עדים או סימנין ולפי"ז אם בא צורבא מרבנן ואמר אני לקחתיה נאמן כמו באבידה וכן הוא בח"מ (סי' קמ"ו ס"ט) לענין חזקה שאין עמה טענה דאין מוציאין הקרקע מידו והוא ג"כ מה"ט דאבידת קרקע ועיין בהגהות מיימוני פ"ט מהל' אישות בשם ריב"א דחולק על ד"ז וסובר דצריך להחזיר להמבקש וכן הוא ברמ"א חו"מ (סי' רכ"ב) וצ"ע מ"ש מאבידה:

==ט==
וז"ל המרדכי פ' חזקת הבתים. כל חזקה שאין עמה טענה רבינו יקר היה מסתפק. מאן דלית ליה שום עדות ידועה בקרקע ומערער על חבירו. ואומר לו מה אתה עושה בתוך שלי. ואומר לו המחזיק שלא אמר לי שום אדם מעולם שום דבר. ומיהו לא אצא עבורך עד שתברר בעדים שהיה שלך. מי מצי לסלוקי מן הקרקע או לא. וכתב רשב"ט דטענה נכונה היא. מהא דאמר לעיל גבי ארבא אי תפס לא מפקינן. ומראיות אחרות. דכל ממון שבא לידי אדם. ואית בה ספיקא אינו רשאי שיוציא מידו. עד שיתברר בעדים ברורים עכ"ל. הרי שכתב ואינו רשאי. והיינו מדין השבת אבידה דכתיב עד דרוש אחיך עד שתדרשנו אם הוא וכו':

==י==
וכל הדברים הנ"ל הן לשיטת הר"ן. דע"א מהני באבידה. אבל יש חולקין בזה. והוא בריטב"א פ' כל הגט (כ"ז) בשם רבו (והוא הרא"ה) דהא דמהדרינן אבידה לצורבא מרבנן בטביעות עינא הוא דוקא באומר שלי הוא. אבל במעיד על של אחרים הא ודאי עדות הוא. כיון שמעיד לאחרים ובעדות לא מהימן לן צורבא מרבנן טפי מע"ה עכ"ל ומבואר דעתו דע"א אינו נאמן באבידה. ומ"מ מהני סימנין. ומוכח דסומכין על הסימנין אפילו במקום דבעינן שני עדים. וכן מוכח פ' האשה שלום. גבי ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה דמדה לא הוי סימן משום דמיתרמי הכי. הא בלאו טעמא דמיתרמי היו מועילין סימנין לאפוקי ממונא מהמוחזק ומזה קשה למ"ש תוס' בפשיטות דאין מוציאין ממון ע"י סימנים ועיין בקצה"ח (סי' רנ"ט):

פ' האשה שלום תניא אמרו לו לר' יהודה לדבריך פיקחת תנשא. שוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת זו תנשא. וז"ל הרז"ה (בעל המאור) בספר הצבא. מדה שנית דבר אמור בשני מקומות בלשון אחד. וענין שניהם חלוקין ורחוקין זה מזה. וכו' וביבמות פרק האשה. א"כ פיקחת תנשא. שוטה לא תנשא. ובפ' חרש אמרינן שוטה ושוטה לא תקינו להו רבנן נישואין. ולא קשיא אהדדי. התם בשוטה גמורה שאינה יודעת לשמור את גיטה ולא את עצמה. הכא בשוטה שאינה בקיאה בדרך ארץ שלא באה בוכה ובגדיה קרועים עכ"ל. אבל בשיטה מקובצת פ"ג דכתובות (כ"ב ע"ב) ז"ל. צ"ע שוטה שאמרה מת בעלי אם נאמנת להתירה להנשא. ונראה לפי סוגית הגמ' פ' האשה שלום שנאמנת. ודין זה צריך ביאור גדול לשון פירוש רבינו מאיר הלוי פ' האשה ושמעינן מינה דאפילו שוטה נמי כי אתיא ואמרה מת בעלי נאמנת. ודוקא שיודעת בטיב נישואין ואלמנות. אבל שוטה שאינה יודעת בטיב אלמנות ונישואין לא מהימנא. והרב רב שמואל בר דוד כתב. כי אמרי רבנן דשוטה מהימנא ותינשא על פיה הני מילי בשוטה מעיקרא דכקידושין כך גירושין. כלומר ככניסתה כך יציאתה עכ"כ הרב ר' מאיר ב"ר שמעון המעילי ז"ל. ומבואר דעת הרמ"ה דאיירי בשוטה ממש. ותיקשי קושית הרז"ה דמאי קאמר שוטה תינשא הא לא תקינו לה רבנן נישואין כלל. וצריך לפרש תינשא כשתתפקח ע"י עדותה שהעידה בשעה שהיתה שוטה אבל הפירוש האחרון דאיירי בשוטה דמעיקרא. תמוה דא"כ לא היו לה קידושין מעולם. ומאי פריך לר' יהודה שוטה לא תינשא. ולמה לא תינשא כיון שלא נתקדשה מעולם אפילו מדרבנן וצ"ע:
<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>