עריכת הדף "צרור המור/שמות/לד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ה ==

'''וירד השם בענן. ''' הוא מה שאמר למעלה ושכותי כפי עליך. ויתיצב עמו שם. הוא מה שאמר ונצבת על הצור. ויקרא בשם ה'. הוא מ"ש וקראתי בשם ה' לפניך. וזהו ויעבור השם על פניו ויקרא ה'. להודיענו מה שאמר ואדעך בשם. רחום וחנון. זהו מה שאמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. ארך אפים ורב חסד. כי להאריך אפו הוא רב חסד ואמת לקיים דבריו. נוצר חסד לאלפים. המפרשים דרכו בו שני דרכים והם ישרים. אחד רב חסד. הוא שחסדיו רבים עד אין מספר. ונוצר חסד. רצה לומר נוצר חסד איש חסד. לאלפים הבאים אחריו. ב' נוצר חסד. מן נצר משרשיו יפרה שהוא נוצר ומצמיח החסד לאלפים לאוהביו. והנה בכאן למדו סדר שלשה עשר מדות שבם מרחם ומכפר לחוטאים. וזאת היא תשובת שאלת הראני נא את כבודך. ולכן אמר ויעבור ה' על פניו. ללמדו היאך יסדר אלו הי"ג מדות. הוא והנמשכים אחריו לביטול הגזרות ולכפרת העונות. כאומרם ז"ל אלמלא מקרא כתיב אי אפשר לאומרו. כביכול נתעטף בטליתו ואמר לו כ"ז שישראל עושים כסדר הזה אינן חוזרות ריקם. שנא' הנה אנכי כורת ברית. ופירושו ידוע שהרי אנו רואים הרבה פעמים בעונותינו שאנו מעוטפים בטלית ואין אנו נענין. אבל הרצון כל זמן שישראל עושים כסדר הזה שאני עושה. לרחם לחנן דלים ולהאריך אפים ולעשות חסד אלו עם אלו. ולעבור על מדותיהן כאומרם כל המעביר על מדותיו וכו'. אז הם מובטחים שאינן חוזרות ריקם. אבל אם הם אכזרים ועושי רשעה. כל שכן שבהזכרת י"ג מדות הם נתפסין. וזהו וחנותי את אשר אחון. מי שראוי לחון ולרחם עליו. ולכן הוצרך לומר ויעבור ה'. כאלו הוא מעצמו עבר לפניו ללמדו כיצד יעשה וכיצד יקרא. כמו שהש"י קרא ואמר ה' ה'. ועוד אני אומר כי אין פירוש ויעבור כמו שאמרנו. אלא שבכאן בא להשלים כוונת משה שבקש מהשם ית' שיכפר להם עון זה ברחמיו. ושלא יתנהג עמהם במדת הדין. ושיעביר השי"ת על מדותיו של מדת הדין. בענין שילכו מלפניו ויצאו. כמו שאמר אם אין פניך של מדת הדין הולכים אל תעלנו מזה. ועכשיו בא לכפר להם ולהעביר כל מדות הדין מלפניו. וזהו וירד ה' ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה'. שהוא רחמים גמורים. ובהזכרת זה השם ויעבור ה' על פניו. ר"ל שהעביר מלפניו פנים של זעם וכל מיני כעס שהיו לו נגד כל ישראל. ויקרא ה' ה' בשם כפול. ברחמים כפולים. וזהו ואדעך בשם כפול. כמו משה משה וכן. ה' ה'. ומה מדתו של זה השם ה' ה'. להרחיק כל מדות הדין ולקרב ולכפול הרחמים בזה. אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים. הרי כאן רחום וחנון כפול. והחסד כפול. וכן נושא עון ופשע וחטאה ונקה. שמכפר העון והפשע והחטאת. ואע"פ שיהיו כפולים הוא מנקה ומטהר. וכל זה בסבת הרחמים והעברת פנים של זעם. וזהו ארך אפים כמוזכר בדבריהם ז"ל. למלך שיש לו ב' לגיונות קשים ובקשו ממנו שירחיקם מעליהם. והשליכם לארץ אחרת בענין שכשישלח בעבורם ביני וביני יעשו תשובה. וזהו ארך אפים שמאריך אפו למקום רחוק. וזהו באים מקצה הארץ ה' וכלי זעמו. וכן אמרו נושא עון. כשרואה שכף שנייה של עונות מכרעת נושא עון וחוטף אחד מהם. בענין שתהיה כף הזכיות מכרעת. וכל זה במדת טובו שאמר לו אני אעביר כל טובי וקראתי בשם ה'. ובזה ויעבור. העביר כעסו ופניו של זעם. וזהו כדרך שאמר כל המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע. למי נושא עון למי שעובר על פשע. ומכאן אני סבור כי מה שאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה'. הוא ויעבור ה' על פניו. לפי שהוא בוש מלפניו. אם אין פניך של זעם הולכים אל תעלינו מזה. והודה לו על זה. ובקש עוד שיראהו כבודו מופשט בלי דין ופנים של זעם. ואז אמר לו הש"י אני אעביר כל טובי על פניך. כלומר אתה סבור שמדת הדין היא רעה. יש לך לידע שאין מדה טובה ממנה. שאלמלא מוראה בולעים אלו לאלו. וזהו והאלהים עשה שייראו מלפניו. במדת אלהים שהוא מדת הדין. וזהו אומרם ז"ל והנה טוב זה יצר הטוב. מאד זה יצר הרע. ובתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב והנה טוב מות. לפי שבסבת יצר הרע ומדת הדין האדם שב בתשובה. ועכ"ז בעבורך אני אעביר כל טובי שהם כל מדות הדין. שהם טוב העולם וקיומו. כאומרם על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. ואמר רבי עקיבא ובטוב העולם נדון. וקראתי בשם ה' שהוא רחמים גמורים. וזהו ויעבור ה' על פניו וכעסו. ויקרא ה' ה'. רחמים גמורים כמו ששאל משה. וכשראה כן ויקוד ארצה וישתחו. להודות לה' על טוב שגמלהו בהשגתו. ובלוחות שניות ובכפרת עונות של ישראל:

== ט ==

'''ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא אדני בקרבנו. ''' הנה זאת השאלה כבר הודה השי"ת עליה באומרו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה. ואם כן למה נכפלה כאן. ואולי יאמר ילך נא ה' בקרבנו כמו שאמרת למעלה. לפי שהם עם קשה עורף וצריכין רחמים ובזה וסלחת. ולפי שלמעלה לא פירש הדבר אלא שאמר גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה. והוא דיבר דברים הרבה. ולזה חזר ופירש ילך נא השם בקרבנו. כדרך כל מתפלל שצריך לפרש שאלתו. ועוד אני אומר כי זה דבר חדש. כי משה קודם שידע שלשה עשר מדות בקש שילכו פנים של זעם ויתנהג עמהם במדת רחמים. ואחר שלמד י"ג מדות שהם כולם רחמים ומעבירין כל מיני מדות הדין ויש בהם כפרת עונות. חזר לומר דבר אחר הפך מהראשון. והוא ילך נא אדני שהוא מדת הדין בקרבנו. כי איני ירא ממנו אעפ"י שהוא דין וזה העם עם קשה עורף. אחר שהוא בטוח בחסד ה' ובי"ג מדותיו של רחמים שהם יבטלו כל הגזרות וכל מיני מדות הדין. וזהו כי עם קשה עורף. אע"פ שהוא עם קשה עורף מהטעם כי אתה תסלח לעונם. ולכן תמצא שכתוב בכאן ילך נא אדני באל"ף דלי"ת שהוא לשון אדנות ומדת הדין. ואולי למד זה משה ממה שאמר השם אני אעביר כל טובי שהודיעו שמדת הדין היא טובה. וי"א שהטעם שחזר בכאן לומר ילך נא אדני בקרבנו. כדי להכנס עמו בברית כי ירא פן יגרום חטא העם. ולזה השיב ואמר הנה אנכי כורת ברית עמך. כי כן כתיב ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית. ועל מה שהתחנן בעד העם. אמר נגד כל עמך אעשה נפלאות על ידך. והם נפלאות המדבר. ועל מה שהתחנן בעדו ובעד כל העם. אמר וראה כל העם בעוד שאתה בקרבו את מעשה ה'. ולא מעשה המלאך. וזהו אומרם ביהושע עתה באתי. ויחידים אמרו מעשה ה' כי נורא הוא. זהו קירון עור פניו דכתיב וייראו מגשת אליו. וזהו אשר אני עושה עמך. ואני סבור שרמז בכאן ענין קרח ועדתו שיקומו כנגדו. וזהו נגד כל עמך שהם בני לוי. ואע"פ שכל הנפלאות שאעשה הוא בעבור תועלת ישראל. זה יהיה נגד ה' והפרי לבני עמך אשר לא נבראו בכל הארץ. כמו שאמר שם ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה. ומאין לו למשה זה אבל הוציאו ממה שאמר בכאן אשר לא נבראו בכל הארץ. ובזה וראה כל העם אשר אתה בקרבו. שהם שבט לוי את מעשה השם. כמו שאמר שם בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה:

== יא ==

'''שמר לך את כל אשר אנכי מצוך. ''' ובזה הנני גורש מפניך. אני בעצמי ולא על ידי מלאך. כמו שאמר בפירוש כי ילך מלאכי לפניך. ואחר שאני כורת ברית עמך השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ. אחרי שראית עונש עון העגל. והברית מצד עצמו אינו כ"כ רע. אבל מהברית תבוא להשתחוות. וזהו כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו אל קנא הוא. וזה להורות שלא יסמכו לחטוא לפי שיש להם י"ג מדות בשם ה' אל שהוא רחמים וירחם עליהם. כי אינו כן כי ה' קנא שמו בשם ה' עצמו. וכן אל קנא הוא בשם. כאמרו אל קנוא ונוקם ה'. ולכן סמך פרשת ע"ז לפרשת י"ג מדות. ולפי שהשי"ת לא רצה להזכיר להם עון העגל שיהיה מן ע"ז. הזכירו ברמז ואמר אלהי מסכה לא תעשה לך. וסמך את חג המצות תשמור. לפי שעשיית העגל שעשו ערב רב הי' בסבת שכפרו בה' אלהים המוציא אותם מארץ מצרים. ואמרו כי זה משה האיש אשר העלנו. ואחר עשיית העגל אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. לכן צוה בכאן אלהי מסכה שהוא עגל מסכה לא תעשה לך. והיאך לא תעשהו כשתשמור את חג המצות. שהוא מורה על חדוש העולם ועל יכלתו שהוציא אתכם ממצרים. וכשתשמרו את חג המצות. אתם מובטחים שתשמרו כל המצות ולא תלכו אחרי אלהים אחרים. ואגב זה הזכיר כל המועדים. ובסוף משפטים תמצא הפרשה הזאת. ולפי שאלו הדברים משמר לך הם עיקר כל התורה כולה. אמר כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת כל ישראל. י"א שצוה לכתוב ספר הברית ולקראותו באזני העם. כדי שיקבלוהו בנעשה ונשמע. וי"א כי מפני שעברו ישראל הברית במעשה העגל. הוצרך לכרות להם ברית חדשה וצוה לכתוב התנאים הם הנזכרים משמור ושמעת. ואחרים אומרים שהדברים הם עשרת הדברות. והעד ויכתוב על הלוחות. וזהו שקר כי הש"י כתבם. כדכתיב וכתבתי על הלוחות. אבל פירושו כמו שכתבתי ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה: כי בהשגתו שהשיג לא הרגיש ולא נחלש בלא אכילה. לפי שהיה נהנה מזיו השכינה. ולא די שלא נחלש אלא שקרן עור פניו מהזוהר האלהי. והוא לא ידע כי בנפשו הוא. וזה היה כאלו נולד בזה האור. והיה שקוע בנפשו בלי התפעלות וחדוש בגופו. וזה לפי שנאמר בו ותרא אותו כי טוב הוא. ואמרו שנתמלא כל הבית אורה. נאמר כאן כי טוב ונאמר להלן וירא אלהים את האור כי טוב ועליו נאמר פסוק זה. וזה נראה לי ששב אליו ממה שא"ל השי"ת אני אעביר כל טובי על פניך ולא אמר לפניך. אלא על פניך. אעביר כל טובי ואור ה' עליך יזרח. וזהו כי קרן עור פניו:

== ל ==

'''וייראו מגשת אליו. ''' בכאן נראה חולשת ישראל. כמו שאמרו קודם החטא כתיב ומראה כבוד השם כאש אוכלת לעיני בני ישראל. ואחר החטא אפילו פני הסרסור אינן יכולין לראות. וכן למדו מכאן מעלת התורה שנקראת תורה אור. אם משה על שעמד בהר ארבעים יום קרן עור פניו והוצרך למסוה. התורה שקדמה לעולם ובחכמה יסד ארץ שיש לה אור מאיר ומתנוצץ ושבעים פנים לתורה שהם כמין מסוה. שהעוסק בה צריך להסיר מסוה אחר מסוה מעל פניה להשיג אורה. ואמר שכשהיה נכנס לדבר עם השם יתברך היה מסיר המסוה. לפי שאין ראוי לדבר אל המלך בכיסוי פנים. וכן כדי לקבל אור גדול מהראשון. וזהו שחזר לומר וראו בני ישראל את פני משה כי קרן אור פני משה. יותר ממה שהיה לו. ולפי שלא היו יכולין לסבול אור פניו כמו אור השמש שמחשיך העינים. אמר והשיב משה את המסוה על פניו עד בואו לדבר אתו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}