עריכת הדף "צרור המור/שמות/כד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ואל משה אמר עלה אל ה'. ''' כבר פירשתי זאת הפרשה בפרשת וישמע יתרו כי כל זה היה במ"ת. ולפי שלא פירש שם ענין הזבחים בא לפרשם כאן. ואמר ויבן מזבח ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים ויקח משה חצי הדם. בחכמתו. או כמאמרם ז"ל שבא מלאך וחלק הדם מחצה במחצה. ושם פירשתי כל הענין הזה של נעשה ונשמע עיי"ש. אח"כ אמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל. שהיו מוכנים לנבואה. ויראו את אלהי ישראל. והשיגו בהשגתם ב' חלקים. איך היתה השגחת הש"י בעליונים ובתחתונים שהכל נשפע מסבתו. וזהו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. שזה כנגד השגחת השפלים כאומרו והארץ הדום רגלי. וכן ראו השגה שניה בענייני העליונים. וזהו וכעצם השמים לטוהר. איך היו מתנועעים השמים וכל צבאם בסבתו ולרגלו. ואמר וכעצם השמים לטוהר. לרמוז שהיתה השגתם מבולבלת ובלתי שלמה בסבת האור הגדול של בהירות השמים. כי זאת היא סבת מניעת האור כדאמרינן באותו מלך ששאל לרבי פלוני שיראהו אלוהו. והוציאו בתקופת תמוז וא"ל שישא עיניו ויראהו. וכשנשא עיניו לשמים הכהו מאור השמש בעיניו ולא יכול לראות. וא"ל אם באחד ממשמשיו הקטנים לא תוכל להביט כ"ש בו יתברך. ולכן אמר בכאן למיעוט השגתם וכעצם השמים לטוהר. אבל במשה אמר נגש חל הערפל אשר שם האלהים:

== יא ==

'''ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. ''' הנרצה אצלי בזה הוא כי אלו הראשונים היו יותר מוכנים. ולכן ויראו את אלהי ישראל כפי הבנתם. אבל אל אצילי בני ישראל הם נערי בני ישראל והבכורות. לא שלח להם ידו ונבואתו. לפי שלא היו מוכנים כ"כ. ולכן ויחזו את האלהים במחזה שהוא השגה קטנה. ובראשונים אמר ויראו. וההבדל ביניהם כהבדל שיש בין תרגום ללשון הקדש. ולכן אמר בהם ויחזו את האלהים בחזיון לילה ולא נבואה. וזהו לא שלח ידו ונבואתו. כמו היתה עלי יד ה'. וכן תרגם יונתן בן עוזיאל על ולא חלו בה ידים. ולא שריין בה נביאיא להתנבא. ואמר שישראל היו ראוים לעונש יותר חמור מעונש סדום. לפי שהם היו מותרין מהנביאים השכם ושלוח ולא שמעו. אבל סדום לא חלו בה ידים ונביאים להזהיר להם. ובפירוש איכה הארכתי בזה. וכן אמר בכאן לא שלח ידו. לא שלח נבואתו אליהם. ולכן ויחזו את האלהים במחזה ולא במראה. ויאכלו וישתו. זה יורה על מיעוט השגתם. לרמוז שלא היו נהנין מזיו השכינה. אבל היו צריכין אכילה ושתיה להעמיד עצמם. ואולי גם כן יכנסו הזקנים בכלל אצילי בני ישראל. כי אהרן נדב ואביהו היו יותר ראוים לנבואה מהזקנים. והם ראו כבוד אלהי ישראל. אבל האחרים כולם שהם אצילי בנ"י. שהם הזקנים שנאצלו מישראל. לא זכו לזאת ההשגה אלא ויחזו את האלהים. ולכן אמר בהם ויאכלו וישתו. כי אם היתה השגתם שלימה. לא היו צריכין מאכל אלא זיו השכינה. כדכתיב ואתה מחיה את כולם. שפירושו אתה מחיה ומזין לכולם. ולכן משה עמד בהר ארבעים יום בלא אכילה ושתיה. שהיה נהנה ואוכל לחם אבירים מזיו השכינה. ולכן כשראה השם יתברך מיעוט השגתם והכנתם. אמר למשה עלה אלי ההרה אתה לבדך. ואתנה לך את התורה ולא להם. כי אני חשבתי שיהיה להם כח לסבול. ואחר שאינו כן עלה אלי ההרה:

== יד ==

'''ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה המקום. ''' אצל מחנה ישראל. בענין שמשם יביאו לכם מאכל ומשתה. אחר שאין אתם יכולים לסבול ולעמוד בלא אכילה. ויעל משה לבדו אל ההר. וחתם המאמר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. לפי שהוא היה יכול לסבול וליהנות מזיו השכינה בלי מאכל ומשתה. אבל האחרים נשארו למטה לאכול ולשתות כפי כחם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}