עריכת הדף "צרור המור/ויקרא/כב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== יח ==

'''אח"כ אמר דבר אל אהרן ואל בניו וגומר איש איש אשר יקריב קרבנו לרצונכם תמים זכר. ''' לרמוז כי אולי יאמרו כי אחר שיהיו בני אהרן טהורים ובלי מום. שיוכלו להקריב קרבנם באיזה ענין שיהיה ובאיזה זמן. לזה אמר אינו כן. כי אעפ"י שהם יהיו טהורים ובלי מום. אם הקרבן הוא בעל מום לא יקריבו אותו. וזהו איש איש שיבא להקריב קרבן. צריך שיהיה תמים זכר. אבל כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם. כמו הכהן אם הוא בעל מום. ולכן כל איש אשר יפריש בהמה. אפילו בדיבור. לפלא נדר או נדבה. תמים יהיה בלי מום. עורת או שבור או חרוץ לא תקריבו אלה לה'. אבל הקריבהו נא לפחתך. וכן שור ושה שרוע וקלוט ומעוך ונתוק לא תקריבו אלה לה'. ואפילו מיד בן נכר לא תקריבו דבר מזה. אחר שמום בם לא ירצו לכם:

== כז ==

'''אח"כ אמר שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו. ''' לרמוז כי אולי יאמרו כי אם הכהן בלי מום וטהור. והקרבן גם כן בלי מום שיוכלו להקריבו בכל זמן. לזה אמר אינו כן. כי אעפ"י שלא יהיה מחוסר אבר ולא בעל מום. אם הוא מחוסר זמן לא תוכלו להקר בו. וזהו שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו. בענין שיעבור עליו שבת אחד ויתן לו חוזק וקיום להיות מוכן למזבח. לפי שהשבת נותן קיום לכל דברי העולם. ולכן צותה התורה בילד היולד לנו. ביום השמיני ימול בשר ערלתו. בענין שהשבת יתן לו חוזק וקיום לסבול המילה. וכן אמר בכאן ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה. ולא קודם לכן לפי שנראה אכזריות. ולכן סמך ואמר ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. כי זה אכזריות גדולה:

'''ובמדרש ''' הגלוי אמרו שאמר שור או כשב או עז כי יולד. להורות לנו שהשם יתברך כפר להם עון העגל. אחר שהשם יתברך הזכירו בשמו. כמו שהזכיר לאדם הראשון בתחלת הקרבנות ואמר אדם כי יקריב מכם. וכן בעגל שיהיה כתבנית שור אוכל עשב. והזכירו השם יתברך בפיו ואמר שור או כשב או עז. להורות שכבר השם יתברך מרוצה על עון העגל:

'''ובמדרש ''' הנעלם אמרו שור או כשב או עז. עגל וטלה או שעיר לא כתיב. אלא שור או כשב או עז כי יולד. להורות על מעלת האדם כי עיר פרא אדם יולד. וקו לקו וצו לצו הוא קונה שלימותו ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה. בעשיית המצות ובעסק התורה עד שזוכה למעלת נפש. אחר שזוכה לעשות מצות אחרות קונה מעלת הרוח. ואחר שזוכה למצות אחרות להשלים נפשו. זוכה למעלת הנשמה שהיא העליונה על כולם. אבל הבעלי חיים בקומתן נבראו ובצביונן נבראו. להורות שבעת לידת הבהמות נבראת שלמותם עמהם. ואין קונין שלימות אחר לידתן. ולכן בעת לידתן נקראו שור וכשב ועז. השמות שיש להם כשהם גדולים. וזהו שור או כשב או עז כי יולד. כי בעת הלידה לא היה ראוי לומר אלא עגל או טלה או שעיר. אבל אמר שור או כשב או עז להורות על מה שאמרנו:

== כט ==

'''ואמר וכי תזבחו זבח תודה. ''' להורות שאחר שהשם יתברך כפר עון העגל. ונתן להם תורה ומצות להדריכם אל השלימות האמיתי. ראוי להם לתת תודה לה' על טובות גמלם. ולכן ושמרתם מצותי ועשיתם אותם ולא תחללו את שם קדשי. אחר שעשיתי לכם כל אלו הטובות. ונקדשתי בתוך בני ישראל. כמאמרם זכרונם לברכה מסור עצמך וקדש שמי. כי כן ראוי לך אחר שהוצאתי אתכם מארץ מצרים והצלתי אתכם מאויביכם. והצלתי אתכם ממכת בכורות הראויה לחול עליכם ג"כ. ולא די זה אלא שקדשתי אתכם כאומרו קדש לי כל בכור. וזהו כי אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים. וסמך לכאן פרשת המועדות. לפי שלמעלה אמר המוציא אתכם מארץ מצרים. ובכל המועדות אנו אומרים זכר ליציאת מצרים. לכן סמך לכאן אלה מועדי ה'. ולפי שהמועדים נקראים מקראי קודש. שפירושו שכל המועדים הם קרואים מן השבת שנקרא קדש. ולכן השבת הוא ראש המועדים כולם. וכולם נקראו בשמו שבת שבתון. ולכן אמר בכולם וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש. שזה רמז על המועדים שנקראו שבת שבתון מקרא קדש כי כן כתב בכולם. וחזר לומר שבת היא לה' בכל מושבותיכם כנגד השבת. והתחיל במועדים אלה מועדי ה' מקראי קדש. להורות על מה שאמרנו שכל המועדים קרואים מקדושת שבת. והתחיל בפסח לפי שהוא הראשון. ואח"כ אמר דבר אל בנ"י. וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית וגומר. וכל זה הכנה לקיבול התורה שיהיו ראוים לקבלה לסוף נ' יום. ולפי שהתורה אש דת. וכל דבריה כאש ונתינתה באש. אמר וקצרתם את קצירה והקציר הוא משעורים כמאמרם זכרונם לברכה. להורות על מדת הדין של אש הקשה וזהו הסערה. לרמוז על רוח סערה הבא מן השעורה. וזהו שאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם. כי העומר ידוע שהוא הדין כאומרו והעומר עשירית האיפה. היא האיפה היוצאת על פני כל הארץ. ולהשקיט ריב הדין. צוה לעשות קרבן כבש תמים ביום הניפכם את העומר. לסלק חרון אף מישראל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}