עריכת הדף "צרור המור/דברים/כז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''אח"כ אמר ויצו משה וזקני ישראל את העם וגו' והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות וכו'. ''' הנה זאת המצוה של הקמת אבנים היא מצוה גדולה הראויה לישראל מכל מצות התורה. ולכן הוצרך לצרף בה הזקנים עם משה. לפי שהם ינהיגו לישראל אחרי מות משה ואחרי מות יהושע. ולפי שמשה ידע מה יעשו ישראל אחרי פטירתו. כאומרו הן בעודני חי עמכם ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי. רצה שיכתבו התורה על האבנים האלו. בענין שתהיה קיימת לעד לעולם. ולא תהיה כתובה על נייר מחוק. ואע"פ שיהיה לב האבן על בשרם הוא שטן הוא יצה"ר. יזכרו וישובו אל ה' לתורת השם תמימה הכתובה על אלו האבנים. ולכן אמר שמור את המצוה הזאת שהיא מצוה גדולה. וביום אשר תעברו את הירדן תקימו אבנים גדולות. אבנים יקרות. ושדת אותם. בסיד ההיכל. בעניו שיהיו לך למשמרת ולזכרון ולציונים. כאומרו הציבי לך ציונים. בענין שכשיראו אותם יאמרו מה הציון הלז. ותשיב אלו הם דברי התורה שניתנו בהר סיני. ונכתבו באלו האבנים. בענין שבזכות זה תבא אל הארץ. זה שאמר למען אשר תבא אל הארץ. ובא לפרש יותר ואמר בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה בהר עיבל ושדה אותם בסיד. לרמוז שצריך שיקימו אותם בהר עיבל שהוא לצד שמאל. שמשם החושך יוצא לעולם והיא ארץ עיפתה כמו אופל ושם עב הענן. לפי שהתורה מאירה מתוך החשך כאומרו נר לרגלי דבריך וכו'. ולכן צריך שיקימו אותם בהר עיבל. בענין שהצפוני היושב בהר שעיר ובהר עיבל. לא יוכל להשטין לישראל מצד התורה הכתובה על האבנים. ולכן צוה לבנות שם מזבח לכפר על הרהור הלב של יצה"ר. ושלא יניף עליהם ברזל. לפי שהברזל הוא מדת הדין מצד הצפוני כאומרו גיד ברזל ערפך ומצחך נחושה. ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך והמכפר ומשים שלום בעולם. וכן אמר אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלהיך. אחר שהם מביאות השלימות ומשימות שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. ולכן צוה גם כן וזבחת שלמים ואכלת שם לפי שהשלמים יש בהם שלום לכהנים ולבעלים. וכן צוה וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת שנקראת שלום. בענין שהשלום יהיה משולש בכאן מצד הלבנים אבנים שלימות. מצד הקרבן זבחי שלמים. מצד התורה שהיא שלום. בענין שיהיה שלום מתווך ביניהם. ולא יוכל המקטרג והשטן השרוי בהר עיבל לקטרג על ישראל:

== ט ==

'''אח"כ אמר וידבר משה והכהנים הלוים וגו' הסכת ושמע ישראל. ''' לפי שהכהנים והלוים היה להם לעמוד בהר גריזים ובהר עיבל עם ארון הברית. והלוים היו אומרים כל הארורים. נצטרפו בכאן הכהנים עם משה כמו שנצטרפו למעלה הזקנים עם משה. לפי שהאריכו ימים אחרי משה והיה להם להנהיג לישראל. ואמר הסכת ושמע ישראל לשון יחיד. להורות שאחר שנצטוו בכתיבת התורה על האבנים. להרים מכשול יצר הרע שנקרא אבן נגף וצור מכשול. עד שבזה יהיו לאחדים בידו ולא ימצא בלבם חלוק על המקום. ואע"פ שיהיו רבים ויהיו כתות כתות. הם חשובים כולם כאיש אחד. וזהו הסכת ושמע ישראל. באופן שבזה היום נהיית לעם לה' אלהיך. אחר שאתה אחד. ויש לכם הקב"ה שהוא אחד לאלוה. ובזה ושמעת בקול ה' אלהיך. ולא לקול יצר הרע השרוי בהר עיבל. וכן אמר היום הזה נהיית לעם לה'. לפי שהיה רוצה לומר להם אלו הארורים והקללות. אמר להם בראשונה דברי ריצוי וחלקות. להודיע להם שהיסורים והקללות מקיימים האדם. כאומרם בברכות נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית בייסורים וכו'. ולכן אמר להם אל תפחדו ואל תיראו מאלו הארורים. כי היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך. בקבלת אלו הקללות בשמחה. כאומרם אם תשים אשם נפשו. מה אשם לדעת אף ייסורים לדעת. ולכן ושמעת בקול ה' אלהיך. שהוא הקול הנאמר למטה וענו הלויים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם. כאומרם בירושלמי בקולו של רם מלמד שהקב"ה משתף קולו עם הכהנים. ובזוהר אמרו היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך. כמה דאת אמר נהייתי ונחליתי. נתכוונו למה שאמרתי שראוי להם להשתעבד ולהכניע יצרם ולשבר כחו ולשמוע בקול ה'. אע"פ שיאמר להם דברים המשברים את האדם. ובזה נהיית ונחלית בשביל כבוד ה' אלהיך. ואם תשתעבד לכבוד השם. מיד ושמעת ועשית את כל מצותיו ואת חוקיו. אע"פ שיהיו בלי טעם:

== יב ==

'''אחר ''' כך צוה אלה יעמדו לברך את העם. לפי שהוא לא היה עובר לארץ רצה לתת להם סדר הברכה והקללה. וזהו שאמר אלה יעמדו לברך את העם שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין. לפי שהיו כולם בני גבירה וראויים לברכה יותר מהאחרים. ואע"פ שהיה ראוי שיהיה ראובן לצד הברכה אחר שהוא בכור וראשון לכל הדברים. לא רצה לעשות כן לסבה ידועה שנפרש בעז"ה משום מעשה בלהה. והכניס לשמעון ולוי לפי שהם אחים וכלי חמס מכרותיהם מצד הדין. לא רצה לתת להם יותר דין והעמידם על הברכה לבטל מהם חוזק הדין. שמעון הוא דין במעשה זמרי וזהו ש"ם עו"ן. לוי הוא דין כדכתיב והעבירו תער על בשרם. ולכן לא העמידם על הקללה. יהודה הוא מלך ויששכר בעל תורה. ויוסף ובנימין היה בחלקם משכן שילה וירושלם כי שם צוה ה' את הברכה. ולכן אין ראוי שיעמדו לצד שמאל. וכן שמעון העמידו על הברכה לפי שלא היה בדעתו לברכו לא רצה להעמידו על הקללה. והעמיד על הקללה ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי. לפי שהיו הד' בני השפחות רצה לתת בן גבירה אחד עם ב' בני שפחות. ונתן לזבולון עם דן ונפתלי לפי שזבולון היה עמוד התורה ומקיים ומפרנס ליששכר. וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ולא נאמר ללומדים בה. ואחר שהוא עץ חיים. ראוי שיהיה עם אלו השנים לצד הקללה ליתן להם חיים. ולכן לא סמך זבולון אצל ראובן והעמיד לראובן עם גד ואשר. לפי שהיה בכור ביחס והיה בעל תורה כאומרו כחי וראשית אוני. ואמרו אין כח אלא תורה שנאמר גבורי כח עושי דברו. וכה"א בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר וגו' ולמה נקרא שמו בארה שהיה בארה של תורה וכו'. ולכן צרף ראובן עם גד ואשר. להגין עליהם בתורתו. כמו שצירף לזבולון עם דן ונפתלי לפי שהיה מחזיק ידי התורה. וכן צרף ראובן עם גד ואשר לפי שראובן רצה להיות עם גד בחוצה לארץ שהיא ארץ טמאה וארורה ושמע לעצת גד שנאמר ויאמרו בני גד ובני ראובן. לכן צירף משה לראובן עם גד בענין הקללה. ובמדרש אמרו שהטעם שצירף משה לראובן עם המקללים. כדי להודיע לישראל שלא חטא במה שאמר וישכב את בלהה פלגש אביו. ואמרו בפסוק אז חללת יצועי עלה א"ל אביו בני אין לך רפואה עד שיבא אותו שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים. ויפרסמך שאתה נקי מגופו של מעשה ויבקש רחמים עליך על החלול. ויתיר אותך מירחוקך ויקרבך. וכיון שנמסר המעשה למשה כשבקשו ישראל להכנס לארץ. אמר משה הרי השעה שאודיע לישראל שראובן נקי מאשת אביו. מה עשה העמיד ו' שבטים לברך בהר גריזים והעמיד ו' מקללים על הר עיבל והעמיד לראובן עם המקללים. לפי שהיו ישראל אומרים על ראובן שעשה אותו מעשה דכתיב וישכב את בלהה. ידע משה שלא היו הדברים אמת כד"א פחז כמים אל תותר ומסר לו יעקב אביו המעשה. לפיכך אמר משה יעמוד ראובן עם המקללים בשביל שיאמר ארור שוכב עם אשת אביו. שהרי אמרו חכמים החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. כיון שפתח פיו שבטו של ראובן ואמרו ארור שוכב עם אשת אביו. ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונקי מאותו מעשה. ומתי בקש משה רחמים עליו וקרבו. בשעה שבא לברך את ישראל דכתיב יחי ראובן. מה ראה משה שהתחיל ואמר ה' מסיני בא והלא בראש הדברים היה ראוי לומר יחי ראובן. משל למלך שנכנס למדינה והיה ראש המדינה שלהם חבוש בבית האסורים. יצאו הכל לקראתו והיו משחקים ומרקדים לפניו. אמר המלך כל הקלוס הזה למה אמרו לו מפני שראש המדינה שלהם חבוש. אמר המלך גוזר אני מיד שיוציאוהו. כך היה משה שולל והולך כל הפרשה כולה ואומר וזאת הברכה. אמר לו הקב"ה למשה כל הקלוס הזה למה. אמר לו בשביל ראובן יחי ראובן. אמר לו הקב"ה ואל ימות. ובמה ידע משה וכל ישראל שהקב"ה מחל לו לראובן. אמרו שנים עשר אבנים היו על לבו של אהרן למספר שבטי ישראל דכתיב והיו על לב אהרן. והיו כולן מבהיקות חוץ משל ראובן שהיה אבנו כהה אורה. וכשראה אותה משה וכל ישראל שהיתה מבהקת ידעו שמחל לו הקב"ה והיה מן המנין. דכתיב ויהי מתיו מספר ואין מספר אלא מנין כד"א למספר שבטי ישראל שעלה במנין השבטים. ומפני מה נתרחק ראובן עד משה לפי שלא ביקש מחילה מאביו ולא פייסו ע"כ. הרי מפורש לפי המדרש טעם נכון למה צירף ראובן עם המקללים. שהוא כדי לפרסם לישראל שלא חטא באשת אביו. ושמעון היה ראוי להיות עם המקללים. אחר שהיו אחים וכלי חמס מכרותיהם ראובן ושמעון. אלא לפי שמשה לא היה בדעתו לברכו עם השבטים לכן לא רצה לצרפו עם המקללים. וכמו שאז"ל אחד עשר ארורים נכתבו כאן כנגד אחד עשר שבטים. וכנגד שבטו של שמעון לא כתב ארור לפי שלא היה בלבו לברכו. ואע"פ שתמצא בכאן י"ב ארורים עם ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. לכל השבטים יחד ולא לאחד פרטי:

== טו ==

'''והנה ''' לכוין אלו הארורים כל אחד כנגד שבטו. כמו שתאמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה כנגד שבט דן. ארור מקלה אביו ואמו כנגד ראובן. ארור משיג גבול רעהו כנגד גד. שלא רצה להכנס לארץ והשיג גבול השם למען הרחיב את שלו. ולכן אמר לו משה ברוך מרחיב גד. וכן כולם על זה הדרך. אלא שהוא דבר שצריך עיון ולבנות אצלו ציון. ואין לי פנאי מצד חולשתי עד שירפאני השם. אבל דרך כלל נוכל לומר שהזהיר לאדם שלא יחטא בג' דברים שאדם חוטא בהם. והם מחשבה ודיבור ומעשה. ובאלו הג' דברים אדם יכול לעבוד את השם. כאומרו כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. כמו שתאמר לחשוב בדברי תורה והמצוה ולדבר בם ולעשות מצותיו. ומי שאינו רוצה לעבוד את השם. חושב מחשבות רעות לנסך נסכים לאלהים אחרים ומדבר בדברים בטלים ובלשון הרע ועושה מעשים רעים. ואלו הארורים נחלקו לאלו השלשה דברים. כנגד המחשבה אמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. שמפריד מחשבתו ודעתו מהשם ומנסך נסכים בדעתו. וזהו פסל ומסכה. וזהו תועבת ה' כאומרם הרהורי עבירה קשים מעבירה. ולפי שאלו הם דברים של סתר. שמכסה מחשבתו ואינו מגלה הדבר לבני אדם. אמר ושם בסתר. כאומרו מה יקחך לבך. וכן ארור מקלה אביו ואמו ולא אמר מקלל. כי מי הוא שיקלל אביו ואמו בפרהסיא. אבל אמר מקלה שאינו נוהג בהם כבוד כפי הראוי. אבל יש טינא בלבו שאינו מעריך אותם. אע"פ שמכבדם בפרהסיא. וכנגד הדיבור אמר ארור משגה עור בדרך. שהוא מטעה אותו בדבריו וילך בדרך רע. אם הוא סומא בדבר ומשיאו עצה שאינה הוגנת לו. וכן ארור מכה רעהו בסתר הנאמר על לשון הרע. כאומרו חץ שחוט לשונם. וכן ארור מטה משפט גר יתום. וכנגד המעשה באו שאר הארורים. כמו שוכב עם אשת אביו או עם אחותו או חותנתו. או משיג גבול שבידיו מחזיר סימן הקרקע לאחור. ובאומרו ארור אשר לא יקים את דברי התורה. רמז שצריך לכבד התורה במחשבה ובדיבור ובמעשה. ולהקים פרצותיה. ולחשוב מחשבות היאך יקים התורה מעפרה. וזהו ארור חשר לא יקים. וכנגד הדבור אמר את דברי התורה הזאת שצריך לדבר בם ולכבד התורה בדבריו. וזהו סלסלה ותרוממך. וכנגד המעשה אמר לעשות אותם. שצריך שיעשה אותם לש"ש:

'''והנה ''' כל אלו הארורים הוצרכו כנגד ישראל. לפי שראה השם רוע תכונתם ואיך הכעיסוהו במדבר. אע"פ שעשה השם עמהם טובות ונסים ונפלאות. וכשראה שהיו כפויי טובה ולא זכרו ראשונות. צוה שיכתבו התורה על האבנים להיות להם לאות ולמופת לעד לעולם. ולא יחשבו שהיא כתובה על נייר מחוק. ולפי שידע שלא יועיל להם. כתב להם כל אותם ארורים וחרמות ונדויים. בענין שיפחדו וייראו. כמו האיש שיש לו אשה רעה ועשה עמה טובות גדולות והזהירה והתרה בה בהתראות גדולות. והיא לא שמעה לדבריו. וכשראה שלא הועיל כל זה. החרימה בארורים ונדויים שלא תעשה כזה. וכשראה שלא הועיל כל זה. קללה והכה אותה במקל ורצועה כדי להחזירה למוטב. כן עשה השם עם כנסת ישראל שהיא אשת נעורים. שנתן לה מצות והזהירה והתרה בה בדברי התורה הכתובים על האבנים. וכשראה שלא הועיל זה החרימם בארורים ונדויים וזהו ארור האיש. וכשראה שלא הועיל זה. קללם והכה אותם במכות וייסורין של רעב וצמא וגלות. כמו שנזכר למטה בפרשת המוסר. ולכן אחר שכתב כל אלו הארורים. קודם שיאמר להם התוכחות וההכאות. התחיל לפייסם בדברים רכים בדברים של ניחומים. וזהו שסמך מיד והיה אם שמוע תשמע וגו' ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'. כלומר לא תירא מאלו הארורים. כי אם תשמע בקולי אני אברכך בברכות רבות בעיר ובשדה. וכנגד אחד עשר ארורים אתן לך מאה ברכות בכל יום. לא עשיתי כן לכל גוי. וזהו ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. למאה ברכות. כמו שאמר נאום הגבר הוקם על. ע"ל בגימטריא ק' הוו. ומלבד זה ובאו עליך כל הברכות האלה. ורמז ג"כ ונתנך ה' אלהיך עליון. על הנפשות בעוה"ב. כי בשכר המצות יירשו גן עדן. כאומרם שכר מצוה מצוה. וזה שאמר לשמור את כל מצותיו. ובזה ונתנך ה' עליון על הכל. וכמו שפירשתי למעלה בפסוק ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה. ומלבד כל זה תזכה ג"כ לטובות העוה"ז בדרך נס. כאומרו ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו'. וכן יתן ה' את אויביך נגפים לפניך כי זה מטובות העוה"ז. כאומרו ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי. וכן יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. שזה רמז שהוא עצמו יביא הברכה עמו ויהיה ברכה. ואמר באסמיך כאומרם שאין ברכה שורה על שולחן ריקם. ורמז לו שבדבר מועט שיהיה לו על מה שתחול הברכה. השם יברכהו וירבהו. והעד על זה אליהו ואלישע.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}