עריכת הדף "צרור המור/דברים/כו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ולפי ''' שכבר אמרנו שתכלית ביאת עמלק לא היה אלא לאחר ביאתם לארץ. בענין שלא תתקיים ברכת הארץ שנאמר מטל השמים ומשמני הארץ. ואמר לרשתך את ארץ מגוריך. סמך לכאן והיה כי תבא אל הארץ. על כרחו של עמלק. וירישתה וישבת בה. ראוי שתתן הודאה לה' על טובו אשר גמלך בביאת הארץ ובנצחון עמלק. שהוא מהנפלאות הגדולות שבתורה. עד שהוצרך שם זכות אברהם יצחק ויעקב. לפי שהיה גובר עמלק כמו שכתבתי שם. ואחר שהשם הצילך מעמלק. ולקחת מראשית כל פרי האדמה. כמו שעמלק נקרא ראשית גוים עמלק. כן ראוי לך שתקח מראשית כל פרי האדמה לתת הודאה לשם. מה יש לך לומר הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ. על כרחו של עמלק. כאומרו אז נבהלו אלופי אדום. ולפי שדבר עמלק הוא דבר גדול. אמר הגדתי היום. ולא אמר ספרתי או דברתי. אלא הגדתי. שהוא לשון המשכה. כמו משכו שתרגומו נגידו. וכן כל לשון הגדה הוא לשון משך חכמה. כמו האספו ואגידה לכם. וכן ותגד לבני ישראל. וזהו הגדתי היום. דבר משך חכמה הרמוזות בענין עמלק. לה' אלהיך שהוא אלהים אמת. ואתה מכיר יכלתו ומעלתו לפי שאתה משמש במקדשו:

== ד ==

'''ואמר ''' שיקח הכהן הטנא מידך ויניחהו לפני מזבח ה'. וידוע כי כשהכהן לוקח הטנא היה מברך למביא. ואומר תזכה לשנים רבות או ברוך המביאך לשלום וכיוצא בזה. לזה אמר וענית ואמרת כפשוטו. שיענה לדברי הכהן ויאמר לו לא תחשוב כי על זה לבד אני מביא זאת ההודאה. כי חסדים אחרים עשה עמי. וזהו ארמי אובד אבי וגו' וירעו אותנו וגו' ויוציאנו ה'. ויביאנו אל המקום הזה על כרחו של עמלק. ויתן לנו את הארץ הזאת. ואם כן אחר שכל אלו הטובות השם עשה עמי. היה ראוי שאקדמנו בפרים ובעגלים בני שנה וברבבות נחלי שמן. ואני באתי להראות לפני השם בידים ריקניות בראשי בכורים של ענבים ותאנים. ואולי תתמה על זה ותאמר בלבבך במה חרדו כל החרדה הזאת. וטרחו לבם בדרכים בדבר מועט כזה. לזה אמר אל תתמה מזה כי עתה בעת הזאת שבאתי מחדש לארץ ואין לי יישוב בית ודירה כהוגן. הבאתי את ראשית פרי האדמה אבל אחר שאתיישב בארץ. אכבד השם ובית מקדשו כראוי בזבח ומנחה. וזהו ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה וכו'. ואולי שלזה אמר וענית ואמרת לענות לכהן על מחשבתו:

'''ובזוהר ''' אמרו וענית ואמרת כד"א לא תענה ברעך והוא מלשון עדות. ואמר כי מהנסים גדולים שעשה השם עם יעקב. היה הצלת לבן. לפי שלבן הארמי היה רוצה לעוקרו מן העולם במיני כישוף וקסם בדברי פיו. ולכן אמר לו השם השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. ולא אמר לו השמר לך פן תעשה עמו רעה אלא פן תדבר. כי בדיבור היה רוצה להורגו. ולזה צריך שנאמר בתורת עדות ונעיד לפני ה' הטובות שעשה לנו. ובפרט הצלת לבן הארמי. וזהו וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי. כי זה דבר שצריך עדות. ואולי יהיה וענית כמו ותען להם מרים. שהזהיר לישראל שישמחו בה' אלהיהם ויזכירו הטובות שעשה להם וישוררו לפניו בשמחה ובשירים בתוף ובכנור. וזהו וענית ואמרת לא כמו שחשב לבן הארמי לשלוח ליעקב בבכי ובעצבון לפי שהיה רוצה לגוזלו. כמו שאמר יעקב כי יראתי פן תגזול את בנותיך מעמי. אבל הוא אמר לגנוב דעתו של יעקב ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכינור:

'''ובמדרש ''' הנעלם דרשו זאת הפרשה על עוה"ב כשהולך אדם אל בית עולמו. וזהו והיה כי תבת אל הארץ. היא ארץ החיים כאומר אתהלך לפני ה' בארצות החיים והיא נקראת נחלה. אבל בזה העולם אין לאדם נחלה ויישוב. כי הוא ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז. וכן ירושלם נקראת נחלה דכתיב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. לפי שהיא דומה לירושלם של מעלה. ואמר ולקחת מראשית כל פרי האדמה. להורות שהאדם לא בא לזה העולם אלא לעסוק בתורה ובמצוה ובאמונה. כאומרם פוטר מים ראשית מדון. ואמרו ג"כ בתחילת דינו של אדם שואלין לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה. ואומר והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו. בענין שכשילך לעולם הנפשות יתן עדיו ויצדקו איך למד תורת ה' ויראת ה' היא אוצרו. וזהו ולקחת מראשית כל פרי האדמה. היא החכמה והיראה כאומרו ראשית חכמה יראת ה'. באופן שיהיה מזומן בידך ומעוטר בכלים נאים. וזהו ושמת בטנא. הוא סל המצות אשר לפני ה'. ורמזו עוד שם כי טנא עולה ס' כמספר אותיות הוי"ה של פרשה ראשונה של ק"ש. שיש בה ס' אותיות של הוי"ה עם מזוזות מלא. וכנגדם אמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים וגו' הם ס' אותיות של ק"ש. וזהו מגבורי ישראל שיוצאים משמע ישראל. והאדם הזהיר בקריאת שמע הוא זהיר בכל המצות. לפי שיש בק"ש רמ"ח תיבות כמנין אבריו של אדם וכמנין רמ"ח מצות עשה. ובשביל שחסרו בה שלשה תיבות חוזר החזן ה' אלהיכם אמת להשלים המנין. ואם לא שמע אלו השלשה תיבות מהחזן קראו עליו וחסרון לא יוכל להמנות. ועם כל זה אמרו מאי תקנתיה יכוין בחמש עשרה ווין של אמת ויציב. והטעם שנראה לי הוא לפי שאלו השלשה תיבות הם כמו שם ה' אחד. ולכן אין להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב משום דכתיב וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים. כלומר מה טעם הוא אמת לפי שהוא אלהים חיים. כי בני האדם לפי שהם מתים אין יכולין להשלים דבריהם. וזהו לא איש אל ויכזב. וחמשה עשר ווי"ן הם כנגד שם י"ה שעולה חמשה עשר והוא כמו שם שלם. כי יו"ד ה"א במילואו עולה עשרים וששה כמו שם יהו"ה. ולכן כנגד שם יהו"ה שהוא נאמן. באו הה' ווי"ן הראשונים והם ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן. וכנגד אלהיכ"ם שהוא נורא תהלות. באו חמשה ווי"ן האמצעיים והם ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא. וכנגד אמת שיופי כל הדברים הוא האמת. באו חמשה ווי"ן האחרונים והם ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה. כאומרם כן דברת יפה דברת אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך. והמכוין בזה הוא כאלו אומר ה' אלהיכם אמת. ובלילה שלא יש ווי"ן תקנו בפסוקים שהוסיפו פסוקים בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת. שהוא במקום ה' אלהיכם אמת. ולכן הזהיר בקריאת שמע הוא זהיר בכל התורה כולה. לפי שיש בפרשה ראשונה שהיא סוד הטנ"א עשרה דברים כנגד עשר הדברות. והם ושננתם לבניך וגו' עד ובשעריך. ועוד יש בפסוק שמע ישראל כנגד התורה כולה שהיא עשרים וארבעה ספרים ואחת יתירה כנגד השם. שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. ובערב אומרים ג"כ פרשת הייחוד הם חמשים תיבות כנגד ויפן כ"ה וכ"ה. והם כנגד חמשים שערי בינה וכנגד חמשים פרשיות של תורה. ובפסוק ואהבת את ה' אלהיך יש עשרה תיבות. כנגד עשר דברות וכנגד עשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו. שבהם מסר נפשו לכבשן האש על קדושת השם ונפש בנו לשחיטה על קדושת השם. ובפסוק זה ראוי אדם למסור נפשו על קדושת השם כשאומר בכל לבבך ובכל נפשך. ואמרו ואפילו נוטל את נפשך. לפי שאז בת קול אומרת מזומן פלוני לחיי עולם הבא שהוב אחר התחייה. ולכן אין לאדם ליראה את המות. אחר שידע שעתיד הקב"ה להחיות מתי והרוגי ישראל בטל אורות. כאומרם טל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים. שנאמר יחיו מתיך נבלתי יקומון. הם ההרוגים על קידוש השם כאותם שנהרגו בפורטוגא"ל בשעת השמד שהיו משליכים אותם כנבלות באשפות. והם עתידים להקיץ ובמה בטל אורות טלך וארץ רפאים והרוגים תפיל. ומהו זה הטל. הוא פסוק של ואהבת את ה' אלהיך. שיש בו שלשים ותשע אותיות כמנין ט"ל. שעולה כמו יהו"ה אחד. כי לו היכולת בתחייה בטל זה ולא לאחר. הרי כאן באלו השני פסוקים ששה עשר תיבות והיא פרשה אחת. ומוהיו הדברים עד ובשעריך יש שלשים ושתים תיבות כנגד שלשים ושתים נתיבות חכמה. ומוהיה אם שמוע עד ושמתם יש שבעים ושתים תיבות כנגד שם של שבעים ושתים. ומאת דברי עד ציצית יש ע"ב תיבות עם ה' אלהיכם שמוסיף החזן וכולם עולים רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח מצות. בענין שהזהיר בק"ש הוא זהיר בכל התורה כולה ובמצותיה. ובפרט בפרשה ראשונה שיש בה ששים אותיות של הויה כמנין טנ"א. שצריך אדם להיות זהיר בהם וזהו ושמת בטנא. ולכן לא תמצת בכל התורה טנא אלא בכאן אלא בסל המצות. וגם כן סל הוא רמז לשתי שמות של אדנ"י יהו"ה שעולים צ"א כמו ס"ל ועם השם הוא צ"א. ובזה והלכת אל המקום. הידוע שלמעלה. אשר יבחר ה'. להתענג בזיוו כי ה' עולה כמו מקום כמו שכתבתי במקום אחר. ובאת אל הכהן. הוא מיכאל כהן גדול של מעלה המקריב נשמתם של צדיקים לפני מזבח ה'. וזהו ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך. ואומר זהו מפלוני צדיק שמביא עדותו ותיקונו בידו. ואז וענית ואמרת. הנשמה משבחת ומשוררת ואומרת חסדי המקום שעשה עמה והצילה מיד יצה"ר הנקרא לבן הארמי. לפי שהוא רמאי ובעל תחבולות. וזהו ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט. כאומרו עיר קטנה ואנשים בה מעט. לפי שכולם הולכים עם הילד השני שהוא היצר הרע. לכן מזכיר מצרים לפי שבמצרים הלכו ישראל אחר גלולי מצרים ואחר יצר הרע הטמא. והקב"ה הצילם מידם כמו שכתבתי בטעם השבתת חמץ שהוא שאור שבעיסה ובפסוק ויאפו את הבצק. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה. הוא ראשית חכמה יראת ה' לעד ולאות. מנחה לה' מונחת בטנא. שהוא סוד ק"ש בששים אותיות וברמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איברים. בענין שכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני וכו' שהוא יצה"ר. ואולי לזה אמר וענית ואמרת שהוא לשון עדות. שצריך להעיד שבכל איבריו עובד את ה' שהם כנגד רמ"ח מצות. כאומרם בסוף מכות דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה מסיני. שס"ה כנגד ימות החמה ורמ"ח כנגד איבריו של אדם. בענין שאם ביטל אדם מצוה שהאבר חייב בה. נקרא פושע באותה מצוה. כאומרם בפרק קמא דר"ה עון פושעי ישראל בגופן מה היא כגון קרקפתא דלא מנח תפלין מעולם. ואם קיים אדם מצוה ראויה לו לאותו אבר. נתקדש אותו אבר באותה מצוה. דתנן בפרק פרת חטאת באו לשילה נאסרו הבמות וכו'. קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר עני בכל הרואה. והטעם לפי ששילה היתה בחלקו של יוסף. ולפי שלא זן עינו מן העבירה אותו זכות עמדה לו עדות. שעינו של יוסף נתקדשה כשנשמרה מן החטא. וראוי לאכול קדשים קלים במקדש שבחלקו של יוסף. בכל מקום שהעין רואה סביב מקדשו. מה שאין כן בירושלים שבירושלים אין אוכלים קדשים קלים אלא לפנים מן החומה. כמוזכר בפרק איזהו מקומן הבכור והמעשר והפסח וכו' ונאכלים בכל העיר. וכל זה בזכות יוסף כדתנן במסכת מנחות בפרק פרת חטאת ג"כ. שזהו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. עין שלא רצה לזון ממה שאינו שלו תבא ותאכל במלוא עין שלו. ואם נהנה עינו מן העבירה אותו אבר לוקה. דתנן בסוטה פ"ק שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו. וזהו בזה העולם אבל בשעת הדין האברים בעצמם מעידים על החוטא. דגרסינן בפ"ק דחגיגה ובפ"ק דתעניות שמא יאמר אדם מי מעיד בי. איבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאום ה' ואני אל. וזהו וענית ואמרת לפני ה' בלשון עדות. ומה אומר ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה כמו שפירשתי. ואז ושמחת בכל הטוב שהיא התורה שהבאת בידך. באופן שיזכה לשמוח בה' כאומרם נגילה ונשמחה בך ובתורתך. שהם עשרים ושנים אותיות מנין ב"ך. וזהו בכל הטוב שעולה כ"ב. ולכן אמרו אין טוב אלא תורה. ולכן אמר משה ליתרו והיה הטוב ההוא. שהיא התורה שיש בה עשרים ושנים אותיות כמנין הטוב. והיטבנו לך:

== יב ==

'''אחר ''' שפירש דין הביכורים הראויים לכהן. פירש דין המעשרות הראויים ללוי. ואמר כי תכלה לעשר וגו'. וכמו שהביכורים הצריך הודאה. כן הצריך בכאן ואמר ואמרת לפני ה' אלהיך ביערתי הקדש מן הבית. לקיים מצותך כי לא הייתי רוצה לבערו מן הבית. אלא שישב שם עד עולם להתקדש בקדושתו ולברך לחמי ומימי. וזהו ככל מצותיך אשר צויתני. לא עברתי ממצותיך לעבור על דבריך דרך עבירה ומזיד. ולא שכחתי בשוגג. אלא עשיתי מצותיך בלב שלם ובשמחה. וזה שאמר לא אכלתי באוני ממנו. רוצה לומר בעצבון ובאנינות כמו בן אוני. כי הנותן מתנותיו בעין צרה או בעצבון אינן מתנות. וכן לא ביערתי ממנו בטמא. שזה רמז אל יצה"ר שנקרא טמא. והרצון בזה שלא שמע על יצה"ר שאומר לו שלא יפריש מעשרותיו אלא שיתנם לבני ביתו שהם עניים. כמו שאמרה תורה את העני עמך. ולא נתתי ממנו למת. הוא גם כן רמז על יצה"ר שנקרא חלל רשע. ועל שמו נקראו הרשעים בחייהם מתים. לפי שאין שומעים בקול ה' אלא לקול יצה"ר. ולכן אמר בכאן שמעתי בקול ה' אלהי. ולא לעצת הבליעל הנקרא מת. והוא בכלל ודורש אל המתים. ואלו השלשה שבפסוק זה. תמצאם רמוזים במשנת אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. שהוא כנגד לא אכלתי באוני ממנו. ואנ תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו. הוא כנגד ולא נתתי ממנו למת. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. הוא כנגד ולא ביערתי ממנו בטמא. שהוא יצה"ר שמטמא האדם במעשים רעים. ובעת החטא הוא שעת קלקלתו. ואם לבני אדם אין ראוי להתנהג באלו המדות. כל שכן לפני מלך מלכי המלכים. ובפירוש מסכת אבות הארכתי בזה. ואולי שרמז בזה האריכות שלא נמנע לעשות המצוה לשום סבה מהסבות שבהם האדם נמנע. לפעמים האדם נמנע במזיד או בשוגג. וכנגדם אמר לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. ולפעמים האדם נמנע מצד עצבון או מצד טומאה שקרה לו בגופו או מצד מת שמת לו. וכנגדם אמר לא אכלתי באוני ולא ביערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת. שמעתי בקול השם אלהי עשיתי ככל אשר צויתני. ולא עצרני הגשם ולא שום סבה מהסבות הנזכרות. ורמז בזה גם כן שעשה כל זה לשם שמים לשמוע בקול השם. ולא לתכלית יוהרא וגאוה. ולא לתכלית שיצילני השם ממקרי הזמן ומעצבונו וטומאתו. ולא לתכלית שיציל השם בני ולא ימותו מת מהם. וזהו לא אכלתי באוני ממנו. ולא ביערתי ממנו בטמא. ולא נתתי ממנו למת. שמעתי בקול ה' שהוא אדון גדול. וראוי לעבדו בשביל מעלתו והויתו ויכלתו. וזהו ה' אלהי. ולא בשביל סבה אחרת. ואחר שאני לא עשיתי המצוה בשביל שום סבה מהנזכרות. ולא לתכלית גמול זה העולם. השקיפה ממעון קדשך. ובעבור קדושתך ברך את עמך ישראל. אחר שהם עמך ונחלתך:

== טז ==

'''ולפי ''' שעשו המצוה לתכלית המצוה ולא לתכלית אחר. סמך מיד היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים ואת המשפטים. אחר שעשית אותם בלב שלם. ובזה את ה' האמרת היום וקלסת אותו. אחר שלא עשית המצוה אלא מצד שהוא עליון נורא ומלך גדול ולא לתכלית אחר. וזהו להיות לך לאלהים ולשמור חוקיו ומצותיו. מצד היות הוא המצוה ולשמוע בקולו ולא לתכלית אחר. וכמו שאמר למעלה שמעתי בקול ה' אלהי. וה' האמירך היום. במעלה נפלאה ובסגולה נעלמת. בעולם הנפשות שהיא אוצרו וסגולתו. וזהו תכלית המכוון במצות ולא לתכלית טובות העולם. כאומרם שכר מצוה מצוה. ואמר והלך לפניך צדקך. ואומר כי נר מצוה ותורה אור להאיר בעולם הנפשות. בענין שהנפש תשוב אל האלהים כתולדתה. אבל טובות העולם הזה הם נסים נסתרים וכנגד התולדות. וכמו שכתב הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל. וזהו ולהיות לו לעם סגולה כמו שהוא עושה המצוה לתכלית האמיתי. ועם כל זה הוא יתן לך מטובות העוה"ז על צד היתרון. כי ישראל זוכין לשתי שולחנות. כמו שפירשתי באומרו החדש הזה לכם. שאנו מונין ללבנה שנראית ביום ובלילה ואנו אוכלים העוה"ז ועוה"ב. וזהו ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה. כי כל האומות אוכלים העוה"ז ואין להם חלק לעוה"ב. אבל ישראל נתן להם השם בעוה"ז תהלה ושם ותפארת. ונותן להם קדושת העוה"ב. וזהו ולהיותך עם קדוש לה' אלהיך כאשר דבר. כמו שאמר להיות לו לעם סגולה שהוא באוצר הנפשות. והם מפוארים בטובות העולם הזה ובשם טוב. והם מהוללים מפי האומות כאומרו ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזהו לתהלה ולשם ולתפארת. ואלו השנים ספרם דוד ע"ה בשכר העוה"ב. כי יצפנני בסוכו בצור ירוממני. ועתה בזה העת בעולם הזה ירום ראשי על אויבי סביבותי. וזה שאמר בכאן ולתתך עליון על כל הגוים וכו'. ולהיותך עם קדוש בעולם הנפשות. והמפרש האמרת והאמירך לשון אמירה. שבזה עשה שיאמר השם שיהיה לך לאלוה וכן האמירך ואינו נראה. ואולי רמז וה' האמירך היום בעוה"ז. להיות לו לעם סגולה בשכר המצות. ולתתך עליון על כל הגוים. מדבר על העתיד על עוה"ב אחר המשיח. כי אז יהיו ישראל מאושרים כאומרו ואשרו אתכם כל הגוים. ויהיו לשם ולתהלה ולתפארת בפי כל האומות. ויהללום על שקנו שם טוב בגלותם והחזיקו בתורת השם ומסרו נפשם על קדושת השם. וזהו לתהלה לשם ולתפארת. ולהיותך עם קדוש לעד לעולם ולא יגלו עוד כאשר דבר. כי בהרבה מקומות בתורה נרמז זמן העתיד. באז ישיר משה וכן בלמען ירבו ימיכם ובמקומות רבים. ולזה אמר ולתתך עליון שמורה על העתיד. וכן רמז בזה הפסוק שיהיו מוכתרים באותו זמן בידיעת שם ה' ובעשר ספירות. כאומרו כי כולם ידעו אותי. וזהו לתהלה לשם ולתפארת. לתהלה היא תהלה לדוד או גבורה. ולשם הוא שם מלכות. ולתפארת הוא תפארת ישראל. ולהיותך עם קדוש לעלות עד קדש הקדשים. ועוד יש בזה דברים בגו ואין להאריך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}