עריכת הדף "צרור המור/בראשית/יא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''אחר ''' כך אמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. הנה כמו שאמר בסוף בראשית ויהי כי החל האדם לרוב. כן אמר בסוף פרשת נח ויהי כל הארץ שפה אחת להורות על רשעם שהיו כפויי טובה. וכמו שהראשונים אחר שראו בריאת העולם והטובות שגמלם שבראם במדת החסד כפרו בטובה ועשו הרע בעיני השם. אמר גם כן אחר דור המבול שראו בריאת עולם חדש וכולם ספו תמו ונשארו נח ובניו בחמלת ה' עליו. ומיד היו כפויי טובה ונתאחדו בעצה אחת למרות עיני כבודו במחשבה ובמעשה. וזהו שפה אחת ודברים אחדים כי הלב הוא מבין ומעורר הדבור שאדם רוצה לדבר. ולכן אמר אמרתי בלבי דברתי אני עם לבי כי שם המחשבה. וזהו שפה אחת בלב אחד. והוא ע"ד שפירשתי למעלה בשפה ברורה הנאמר במלאכים כי הם אין להם שפה אבל הם חושבים ומכוונים לעבוד את ה' בשפה ברורה שהיא דיבור הלב שהיא ברורה מדיבור הפה. וזהו כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כנגד הלב. שיהפוך לבם כאומרו הפך לבם לשנוא עמו. לקרוא כולם בשם ה' כנגד הפה. וכן אמר שפה אחת כנגד דברי הלב ודברים אחדים כנגד דיבור הפה. והם היו רשעים בלב ובפה. וכן במחשבה ובמעשה. במחשבה כמו שאמר וימצאו בקעה כאומרם ז"ל מציאה אשכחו מספרי הראשונים ובו נתחכמו ועשו והצליחו. ולזה אמר ויהי בנסעם מקדם שהוא מקום הכשופים והנחשים כאומרו כי מלאו מקדם וגו'. וכמו שפירשתי אצל וילך ארצה בני קדם שהיו שם לבן ובלעם כאומרו מהררי קדם. במעשה כאומרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים להלחם עמו ולהתגאות בחכמתם. ולהורות על אחדותם אמר ויאמרו איש אל רעהו וגו'. ותהי להם הלבנה לאבן. הרמז בזה כי יש לשאול אחר שהיו כלם בלב אחד כאיש אחד למה נענשו. והרי אמרו חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל אמר זה האחדות שלהם לא היה טוב אעפ"י שכלם היו מסכימים בדבר אחד. לפי שהסכמתם היתה שוה בין באמת בין בשקר. וזה האחדות אינו טוב כי טובים השנים שהם בהסכמה אחת כשהסכמתם היא באה מהאחד שהוא האמת שהיא אחת מכל צד. אבל כשאין אחדותם באה מאחדות אחד אינה טובה. ובכאן אמר שג"כ היו מסכימים על האמת כעל השקר. וזהו ותהי להם הלבנה לאבן והיו מסכימים על זה. וזה שקר כי הלבנה אינה אבן כמו שמסכימים על החמר שהוא חומר וזה אמת. באופן שלא היו מבחינים בין טוב לרע. והרמז בזה שהיו מסכימים כלם בדברי שקר למרוד בה' והיו אומרים שהוא טוב ללחום עם השם. כמו שהיו מסכימים על תועבתם וכישופיהם שהיו טובים. ולכן אמרו הבה נבנה לנו עיר שנהיה כולנו אחדים בה ושותפים בממינינו ובבנינו ונשינו ולא יהיה חולק בינינו ולא מחלוקת. וזה בצד מה הוא טוב בענין האחדות אבל השאר שקר. כי רק לבנות מגדל וראשו בשמים נגד השם ותורתו. ולכן אמר כי שם מבוני המגדל היה. לפי שתחלת מחשבתם היתה לשם שמים באחדות גמורה. ולכן אמרו גם כן מגדל שליש נשרף שליש נבלע שליש עומד במקומו. כי ענין האחדות נשאר עומד במקומו. ושליש נשרף שאין לו קיום. ושליש נבלע בין החכמים שקצת מהם חושבים שזה היה טוב בענין שיסייעו אלו לאלו ולא יהיה בהם אביון:

== ה ==

'''ואמר וירד ה' ''' לפי שזה היה דבר גדול ונמנע בחק האדם. כי ידוע בחכמת הבנאים כי כשרוצים לעשות מגדל גבוה וחלול. כפי הגובה שהם רוצים לעשות המגדל כן צריך לעשות רוחב יסוד המגדל. והם אמרו ומגדל וראשו בשמים. וא"כ רוחב יסוד המגדל היו צריכים לעשות בזאת המדה וזה דבר נמנע בחק בני אדם. ולהיות דבר גדול הוצרך לומר וירד ה'. כי היה ראוי לירד ולראות דבר גדול כזה אשר בנו בני אדם. כי אם היו מלאכים לא היה דבר נמנע אצלם אבל היות בני אדם הבונים הוא דבר פלא. ולזה אמר ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וכלם באגודה אחת במחשבת' ובפעולתיהם וזה החלם לעשות. ואחר שהתחילו פעולה גדולה כזאת ישלימוה בפועל. כי ידוע כי הטעות הנופל בהתחלות הוא מעוות לא יוכל לתקון ואם ההתחלה היא בלא טעות שוב לא יפול בה טעות. ולכן אמר אחר שזה החלם לעשות בלי טעות עתה לא יבצר מהם מכאן והלאה כל אשר יזמו לעשות. או יאמר אם עתה בהתחלה לא יבצר מהם. כל אשר יזמו לעשות יעשו. ולכן הבה נרדה ונבלה שם שפתם בענין שנסתור כוונתם ומגורת רשע היא תבואנו ונבלבל לשונם בענין שלא ישמעו איש שפת רעהו. ולפי שהיה בטחונם בשרים של מעלה שהיו עובדים להם ומצליחין. לכן אמר ויפץ ה' אותם משם כנגד שרים של מעלה. וחזר לומר ומשם הפיצם ה' כנגד בוני המגדל. ובמדרש הנעלם אמר שחכמתם היתה גדולה נגד ה' והיו רוצים בחכמתם לעשות זה לעומת זה. וכמו שלמעלה יש עיר ה' וכן מגדל עוז שם ה'. כן היו רוצים לעשות בחכמתם לפי שכל חכמתם היתה לרע. אבל לעתיד לבא יתן ה' חכמה בלבם לא כראשונים אלא ועשיתי אשר בחיקי ילכו. ולפי שכל בני נח לא נתיחסו אלא בשביל שם שיצא ממנו אברהם חזר לומר אלה תולדות שם וגומר:

== יא ==

'''ואמר ''' ויחי שם לפי שהיה צדיק גמור אמר שחייו קדמו לשניו. אבל בארפכשד ושלח שלא היו כל כך צדיקים אמר בהם וארפכשד חי ושלח חי. ואחר שבא עבר שהיה צדיק ועליו נקרא אברהם העברי. אמר בכלם ויחי עבר ויחי שרוג. להורות שחייהם קדמו לשנותם עד שבא לתרח שהוליד אברהם כי כלם נתיחסו בעבורו. וסיפר איך לקח תרח ונחור להם נשים ואיך שרי היתה עקרה לפי שהיה ראוי לצאת ממנה יצחק עולה תמימה בענין שלא תלד תולדות אחרים. ובכאן רמזו במדרש הנעלם כי עקרות שרה בעונותינו היתה סיבת הגליות על שהוצרך אברהם ליקח הגר לפלגש וילדה לו את ישמעאל ואמר אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך. כענין שעל זה השליט לישמעאל בארץ ישראל ואנחנו תחת ידם ושם אאריך בזה. ואמר ויקח תרח את אברם בנו ללכת ארצה כנען להורות שהתעורר מלבו ללכת לארץ ישראל לפי שהיו בארץ טמאה ואולי אברם העירו לזה. ולזה אמר ויצאו אתם על תרח ואברם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}