עריכת הדף "צרור המור/במדבר/לד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ב ==

'''אחכ"א זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען בגבולותיה. ''' הרמז בזה כי לפי שהשם אמר לו וראית אותה ונאספת אל עמך. לרמוז לו שבראיית עיני הצדיק תהיה נוחה להכבש לבניו. ולכן אחר שצוה והורשתם את יושבי הארץ. צוה עליו שיחלוק הארץ בגבולותיה לכל שבט ושבט הראוי לו. כאלו היה רואה אותה בעיניו ועומד בה. בענין שיתקרר דעתו של משה כאלו נכנס לארץ. ולכן אמר שיציין הגבולים בכל ארבעה רוחות העולם. לרמוז כי כמו שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל. כאומרם בחגיגה כי כד' רוחות השמים פירשתי אתכם. אילימא דבדרינהו לד' רוחי עלמא. בד' רוחות מיבעי ליה. מאי כארבע רוחות. כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל. והטעם לפי שהם אחוזים בסוד ארבע מחנות שכינה. וצוה גם כן האנשים הראויים לעמוד בזאת הנחלה שהם שנים עשר נשיאים איש אחד למטה. לרמוז איך ישראל אחוזים בסוד המרכבה. בסוד ארבע מחנות שכינה. בסוד שנים עשר גבולי אלכסון. ובסוד שנים עשר חדשים בשנה. ושנים עשר שעות ביום. וכנגד זה היו שנים עשר נשיאי ישראל רמוזים למעלה. בענין שכל שת תחת רגליהם ואין מזל לישראל. כמאמרם ז"ל ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. בענין שבזה הם כלולים בשם המפורש של שנים וארבעים שפירשנו למעלה בסדר המסעות. ולכן סמך לכאן ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת וגו'. לכל ארבע רוחות העולם מזרח מערב צפון ודרום. לפי שזאת היא קדושה יתירה מקדושת ארץ ישראל. שנחלקה למעלה לארבע רוחות העולם ג"כ. ולכן תמצא שצוה שיתנו ללוים שנים וארבעים עיר מלבד שש ערי מקלט. לרמוז לשם של שנים וארבעים שהוא אבגית"ץ. הרמוז בשנים וארבעים מסעות כמו שפירשתי למעלה. באופן שכל הפרשה סובבת על מעלת ישראל וקדושתם. ואיך הם אחוזים בסוד המרכבה. בסוד ארבע מחנות שכינה. בסוד ארבע רוחות העולם. ובסוד שנים עשר גבולי אלכסון. ובסוד י"ב אותיות של שלשה שמות של יהו"ה ושם אהי"ה ושם אדנ"י. ובשנים עשר חותמות של ההויות. ולמספר זה מכוון מספר שנים עשר שבטי ישראל. והם כולם כלולים בסוד שם המפורש של ה' ב"ם. בענין שבזה יהיה להם קיום ולא יכלו לעד לעולם. כמו שאמר כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה. ועוד אפרש זה בעזרת האל בפרשת וזאת הברכה:

'''והנה ''' כל זה סמוך לסדר המסעות. להורות לנו מה שכתבתי שם שאע"פ שישראל הלכו מטולטלים ממסע למסע ארבעים שנה השם הושיעם בכח שמו הגדול שם ה' ב"ם בכל שנים וארבעים מסעות. וכן אנו מובטחים שאע"פ שאנו מגורשים ומטולטלים מגירוש לגירוש וממסע למסע. שם ה' ב"ם מושיענו בעת צרה. אחר שישראל אחוזים בסוד ארבע מחנות שכינה. ובסוד ארבע רוחות העולם. שזהו סוד הארץ שנצטווה משה לנחל את בני ישראל בגבולותיה לכל ארבע רוחות העולם. וכן הם קשורים בסוד שנים עשר גבולי אלכסון. ובשנים עשר חותמות והויות. שזה רמז לשנים עשר שבטי ישראל. שנצטוה בהם אלה יעמדו לנחל את הארץ. ולפי שכולם קשורים בסוד שם המפורש של שנים וארבעים. שהוא שם ה' בם הרמוז במסעות. סמך מיד שיתנו ללוים שנים וארבעים ערים לשבת. כנגד שם של שנים וארבעים ההולך עם ישראל בגלותם ובמסעיהם. וא"כ כל זאת הפרשה הבטחה גדולה לנו. ויש בה רמזים גדולים ודברים עתיקים. בענין שלא לחנם אמר ויכתוב משם את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'. אלא להורות כי פי ה' ורוחו הולכת עמנו באלו הגליות והמסעות. כמו שהיה עם אבותינו בצאתם ממצרים. וזה חיותנו וקיומנו. ועל פיו אנו חיים. ולא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה'. וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה'. וכל זה להורות על מעלת ארץ ישראל וקדושתה. שיש בה עשר קדושות המוזכרות בדבריהם ז"ל. כנגד עשר קדושות עליונות. לפי שאין קדושה בפחות מעשרה. לכן בקדושת א"י ובסדור גבולותיה. נרמזו כל אלו הדברים הנזכרים העתיקים. בסוד שמו ובסוד ד' מחנות שכינה. וכל הדברים שרמזנו למעלה:

'''אח"כ ''' צוה בדין ערי מקלט. לפי שאין ראוי לפי קדושת א"י שישפך בה דם נקי. כאומרו ולא תחניפו את הארץ. וכן אין ראוי שאם ישפך בהם דם נקי שנהרג בשוגג שישפך דמו כדם הרוצח במזיד. וכן אין ראוי לפי קדושת הארץ שהרוצח אע"פ שיהיה בשוגג. שיהיה הולך בכל מקום שירצה ומטמא את הארץ לעיני כל רואיה. אחרי אשר שפך דם האדם. והיה ראוי שבאדם דמו ישפך אחר שהאדם נברא בצלם דמות קונו. ובסבת כל זה צותה התורה שיפרשו שש ערי מקלט. באופן שהרוצח יהיה מתבייש ויהיה נכלם ונאלם בעיר סוגרת ומסוגרת. ולא יצא ממנה לטמא את הארץ ולדרוך עליה. אחר שעל ידו באה תקלה גדולה כזו. ולכן אם יצא מעיר מקלטו. בלא בושת וכלימה. הותר דמו לקרובי הרוצח. כאומרו ואם יצא יצא הרוצח וגו' ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם. אחר שהבושת הוא דאתיא סומקא ואתיא חיורא. וזה לא נתבייש מחטאתו ויצא חוץ לגבולו. אין לו דם ומותר להרגו. ואחר שזה כן לא היה ראוי שיצא מעיר מקלטו עד שימות שם. בענין שלא יטמא את הארץ. ואיך צוה וישב בה עד מות הכהן הגדול ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו. אבל הענין הזה כך הוא. כי שורת הדין נותנת לתת נפש תחת נפש ושופך דם האדם באדם דמו ישפך. אבל רצה השם לרחם על עמו ועל ארצו שההורג בשוגג יסגר בעיר מקלטו. וישב בה כמי שיושב במחשכים בבית הכלא כמתי עולם. ולזה אמר גלות מכפרת עון. ולפי שידוע שכ"ג קהל עדתינו עליו יסמוכו לפי שהוא דבק אל השם. ולכן רצה השם שהם (יטמאו) [ישמרו] המקדש. בענין שלא יגעו אל הקדש הזרים. והטיל עליהם עונש הזרים. אחר שאין להם מלאכה אחרת אלא שמירת המקדש. ולכן נוטלים המעשרות בשכרם. כאומרו כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם. ואם טעו בשמירת הקדש ראוי שתסוב עליהם העונש. כאומרו ואתה ובניך אתך תשאו את עון המקדש. וכן רצתה התורה להטיל עליהם עול אחר. אחר שהם פנויים והם יושבים בבית ה' כל ימיהם. שיהיו כלי כפרה לישראל ויכוונו מאד בקרבנותיהם ובתפלותיהם. ויהיו לרצון להם. באופן שלא יארע תקלה ומכשול בישראל להרוג זה לזה. ואם ח"ו יקרה כזה. עליו מוטל העונש. לפי שהוא סבב כל זה. אחר שלא היתה תפלתו רצויה. כאומרם ברבי יהושע בן לוי דלא אשתעי אליהו בהדי' לפי שנהרג אדם בגבולו. וכן הכהן סבב הריגת זה הנפש וראוי שיומת על זה. ולכן אמר וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש. כי זה האיש הרוצח משח אותו בשמן הקדש. אחר שחלק ה' עמו ואיש אחד מישראל חשוב ככולם. אחר שכולם חשובים כאבר אחד. ואחר שזה משח אותו בשמן הקדש בנזר אלהיו על ראשו. בענין שיתפלל עליו שלא יארע תקלה על ידו. והוא הסיח דעתו בתפלתו ונהרג זה האיש. ראוי שימות הכהן אחר שהוא בעל התקלה. ולכן אחרי מות הכהן ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו. שכבר נתקיימה התורה שאמרה נפש תחת נפש. ולכן תמצא בענין עגלה ערופה צותה התורה ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. לרמוז שראוי שיעמדו בכאן הכהנים אחר שנהרג זה בזמנם. ויקבלו בושת וכלימה מזאת התקלה שבאה על ידם. אחר שלא נתכוונו בקרבנותיהם ובתפלתם. וזהו כי בם בחר ה' לשרתו במזבח ולברך בשם ה' בתפלה ובברכת כהנים. ואחר שלא נתכוונו בתפלתם הם עשו זאת התקלה. וזהו על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ולא על פי אחר. והם ההורגים וראוי שיהיו בכאן ויקבלו בושת וכלימה. ולכן בכאן אחר שמת הכהן הגדול בעונו. ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו. כי כבר נעשה הדין בהורג והגורם. ולכן צוה ולא תקחו כופר לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ויתקיים נפש תחת נפש. ולהורות שמת בעון זה. תמצא שלא כתב בכאן עד מות הכהן הגדול. אלא עד מות הכהן. להורות שבעבור זה ירד מגדולתו. ובזה לא תחניפו את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו. ובכאן לא מצינו שנשפך דם הרוצח. אבל נראה שדם הכהן ומיתתו חשובה כדם שופכו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}