עריכת הדף "צרור המור/במדבר/כו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ב ==

'''שאו את ראש כל עדת בני ישראל. ''' הנה זה המנין נראה שהוא מיותר. כי לידע הנותרים מעצמו היה נודע מהמתים במגפה. ועוד למה הוצרך בכאן בני ישראל היוצאים מארץ מצרים. אבל נראה כי במה שכתבנו למעלה הכל מתורץ. כי אחר שהנצמדים לבעל פעור היו כולם מערב רב. לפי שנתערבו בשבט שמעון. וכל זה לפי שהשם רצה לכלות האספסוף אשר בקרבו. לפי שקבלם משה מעצמו. כי ה' לא הוציא אלא צבאות בני ישראל בלי ערב רב. ולפי שהחטיאו לישראל. מהם נפלו בעגל ומהם במתאוננים ומהם במרגלים. וכאן בפעור תמו כולם. ולכן רצה השם לידע כמה נשארו מישראל. אחר שספו ותמו כל ערב רב במגפה. ולכן אמר ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' שאו את ראש כל עדת בני ישראל. כי אני רוצה לידע כמה הם הנשארים מישראל. ולכן אמר כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים. להורות שאלו האנשים היו כאלו הם עצמם יצאו מארץ מצרים. ולכן אמר שבטי יה עדות לישראל. כי השם חתם שמו בהם ה"א בראש ויו"ד בסוף. להורות שלא היה בהם תערובת פיסול. ולכן אמר משפחות הראובני ביו"ד ה"א. והזכיר כאן מחלוקת קרח. להורות לנו כמה קשה המחלוקת וגודל עונשו שפתחה הארץ את פיה. ושבט ראובן שלא היו להם סבה לחלוק עם משה מתו. ובני קרח שהיו סבת המחלוקת לא מתו. להודיענו מעלת התשובה. וכן בשמעון כתב משפחת השמעוני בי' ה'. לפי שכבר נשארו בלי תערובת חמץ. כי במספר של במדבר סיני. היו קרוב לששים אלף. ושם כתב פקודיו במספר שמות. מה שלא כתב כן בשאר השבטים. שפקודיו היו במספר שמות. אע"פ שלא היו ראויים להמנות במספר ישראל. מפני עון פעור של זמרי בן סלוא. ועכשיו נשארו שנים ועשרים אלף ומאתים. אבל בשבט גד לא כתב משפחת הגדי אלא משפחת בני גד. ואולי הטעם בזה לפי שעשו בגידה גדולה שלא רצו ליכנס לארץ. והכתוב אמר שבטי יה עדות לישראל וסמיך ליה כי שמה ישבו וכו' שאלו שלום ירושלים. רוצה לומר השואלים בשלום ירושלים הם שבטי יה. אבל הבורחים מירושלים אין ראוי להטיל בהם יו"ד ה"א. ובשבט יהודה לא כתב היהודי לפי שכל השם רשום בו. וכן ביששכר לא כתב בו ה"א. לפי שתורת אמת היתה בפיהו. והתורה כולה שמותיו של הקב"ה. ביוסף כתיב בני יוסף למשפחותם. וחזר לומר בסוף אלה בני יוסף למשפחותם. להורות כי מנשה ואפרים לא היו צריכים שם י"ה. אחר שהיו בני יוסף שנגדר בערוה במצרים. ובכל האחרים לא כתב שם י"ה. כי אולי לא הקפידה תורה אלא על האבות. כי הבנים בידוע שהם כשרים. ומה שנכתב בראובן ושמעון י"ה. לפי שנחשדו על הנשים. ובזבולון כתב שם י"ה. אולי לשמרו מצרת הים לפי שהיה עובר אורחות ימים:

== נג ==

'''ואמר לאלה תחלק הארץ. ''' לפי שאלו היו ראוים ליטול חלק בארץ. ולא היה בהם ערב רב. אחר כך ספר כי באלה הפקודים לא היה איש מפקודי משה. לפי שמאסו בארץ חמדה. אבל הנשים לא מתו לפי שחבבו הארץ. ולזה סמך לכאן דין בנות צלפחד איך חיבבו הארץ ואמרו ותנה לנו אחוזה. ואמר ויקרב משה את משפטן. כדי שלא ליטול עטרה על הסנהדרין. אע"פ שהיה יודע הדין. כמאמרם זכרונם לברכה כי מיד באו לפני שרי עשרות ואמרו אלו דיני נחלות ואינו ראוי לנו. וכן אמרו כולם עד שסלקו הדבר למשה וכשראה משה כך. אמר איני ראוי ליטול זאת העטרה. וסלקו לב"ד של מעלה. ובזוהר אמרו כי טעם הסילוק אינו זה. אלא לפי שהם אמרו אבינו מת במדבר. ומה לנו אם מת במדבר או ביישוב. וכן למה אמרו והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה'. כי מה לנו אם מת במדבר או שלא היה מהנועדים. אבל אמרו שם כי צלפחד היה מאותם שדברו באלהים ובמשה. ועליו אמר שם וימת עם רב מישראל. לפי שלא היה בעל תורה אבל היה גדול בשבט מנשה. וזהו עם רב. עם בתורה וגדול הרבה במעלה. והוא דבר דברים רעים כנגד משה. ולכן אמרו אבינו מת במדבר. כי מיתתו היתה בסבת הדיבור שדיבר כנגד משה. וזהו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה'. בענין שבעבורו נאבדה הנחלה. כי בחטאו מת. הוא חטא הדיבור שדבר כנגד משה בנחשים השרפים. ולכן אמרו אבינו בזרקא שהוא כדוגמת נחש כרוך על הוא"ו. כי הם נקברו מהנחשים. ולכן אמרו אבינו בזרקא. לפי שהיה יוצא זה הדיבור בכאב ומחלת לב. ולפי שצלפחד דבר כנגד משה. כשבאו בנותיו לשאול הנחלה. אמר שעמדו לפני משה ולפני אלעזר הכהן והנשיאים וכל העדה בפרהסיא. בענין שמשה יתבייש ולא יזכר להם איבת אביהן שדבר כנגדו. ולכן אמרו אחר שאין לו בן. למה יגרע שם אבינו. אם לא תרצה לשמור לנו איבה ושנאה. ולכן תנה לנו אחוזה. וכשראה משה כך. אמר כל הכנופיא זאת עלי. אנא פסילנא להאי דינא. ולכן ויקרב משה את משפטן לפני ה'. כי איני ראוי לדון דין זה. אחר שחושדים אותי. ראה ענותנותו של משה שנסתלק מהדין. לא כאלו הדיינים שהם עזי פנים. ואע"פ שהם שונאים הם רוצים לדון את השונא על כרחו ע"כ. ולפי שהדין עמהן היה אומר כן בנות צלפחד דוברות. נתון תתן. אתה בידך נחלתן. כי אתה נאמן ביתי. ואין בך איבה ושנאה. ואחר שאתה ברחת מהשררה. אני רוצה להחזיר לך העטרה. ולכן נתון תתן להם אחוזת נחלה. אתה בידך:

'''וסמך ''' לכאן עלה אל הר העברים. לפי שמשה רבינו ע"ה נתאוה לראות את הארץ. והיה מחבב אותה כמו בנות צלפחד שחבבו את הארץ. ולכן אמר וראה את הארץ. כי אין לה תיקון אחר אלא בראיה. [כמו] שא"ל משה. וינס משה מפניו כי מיד פחד ממנו. ולכן כשהכה במטה פעמים נגזרה עליו גזירה לכן לא תביאו את הקהל הזה. וכששלח השם הנחשים בעם. ראה השם תאות משה ליכנס לארץ חמדה. וא"ל עשה לך שרף לתועלתך. והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. כי תיקן הדבר בראיה. לרמוז שיראה את הארץ. וזהו וראה את הארץ כי לא תעבור שמה. וכשראה זה אמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר. ואמר אלהי הרוחות. ולא אלהי הנשמות והנפשות. לפי שרצה משה לשאול איש ממוצע. כמו הרוח הממוצע בין הנשמה והנפש. כי אם יהיה בעל נפש ינהיג העם במדת הדין. ואם יהיה בעל נשמה לא ידקדק כל כך. לזה אמר אלהי הרוחות. שיהיה ממוצע להנהיג את העם. ולכן השיבו איש אשר רוח בו. והדרשה תדרש ואין זה פשוטו איש על העדה. איש גבור חיל ואיש צדיק וחסיד. וזה כלול באומרו איש על העדה. כמו שנאמר בדניאל איש חמודות נחמד למטה ולמעלה. כנגד הגבורה אמר אשר יצא לפניהם כאיש חיל ולא ישב בביתו. כמו שעשיתי אני לסיחון ועוג. ואשר יוציאם ואשר יביאם בזכיותיו. והשם השיבו קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו. כי בזה כלל עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. ונתת מהודך עליו. זהו הודו וענותנותו. בענין שיהיה שלם בכל המעלות. ובזה ישמעו אליו כל עדת בני ישראל. אחר שאיננו חסר מכל המעלות הנמצאות בעם. והנבואה יתירה עליהם. ולכן אמרו אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. שהם המעלות הנמצאות בכל העם. ואמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד על פיו יצאו ועל פיו יבואו. להורות שמה שאמר איש גבור אשר יצא לפניהם. שאין הדבר תלוי בגבורה אלא באלעזר שישאל במשפט האורים. ועל פיו יצאו ולא על פי יהושע:

'''וסמך ''' לכאן פרשת הקרבנות. לרמוז כי בסבת עשיית המצות ינצחו המלחמות ולא מצד הגבורה. ולפי שאמר קרבני לחמי ולבנון אין די בער. אמר שנים ליום עולה תמיד. כי איני שואל מכם כפי כחי אלא כפי כחכם. בענין שבזה תזכו ליום הדין. וזהו מאמרם ז"ל שנים ליום בשביל היום ב' פרקליטים ליום. כענין שנאמר והיו לי ליום אשר אני עושה סגולה. ובזה רמוז יום מלחמת גוג ומגוג ודינה של גהינם וחבלו של משיח. כמוזכר בשבת כתיב הכא יום וכתיב התם יום עברה היום ההוא. וכתיב בגוג ומגוג לפני יום בא גוג. בענין שהקרבנות יש בהם נצחון המלחמות. ונצחון יום הדין. וזהו שנים ליום עולה תמיד. וכן הזכיר קרבנות שבת ור"ח. ובכולם הזכיר שעיר אחד. זולתי בשבת שאין בו שעיר ולא חטאת לפי שכולו מנוחה. ובראש חדש כתב בו שעיר עזים אחד לחטאת לה'. לפי שיש בו חטאת בחסרון הלבנה. וכן כתב בו לה' מה שלא הזכיר בכולם. לפי שחסרון הלבנה הוא דבר סתר. הוא ראוי לה' ולא לאחר. ובו תלוי גלות ישראל וגאולתם. וזהו שאמרו הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח וכבר פירשתי אותו. ובפסח כתיב שעיר חטאת אחד לכפר עליכם. לפי שהם ימי שמחה ומתוך השמחה חוטאים. לזה אמר שעיר חטאת אחד. אבל ביוה"כ לא כתיב אלא שעיר עזים אחד לכפר עליכם. ולא כתיב חטאת לפי שהתורה מכפרת ואין שם חטא. אבל בראש השנה לפי שהוא יום הדין ובו נזכרים העוונות. אמר שעיר עזים אחד חטאת. וכן ביום הכיפורים כתב שעיר עזים אחד חטאת. לפי שבו כפרת העוונות. ולא אמר לכפר עליכם כמו באחרים. לפי שאמר מלבד חטאת הכפורים. אבל ברגל שמונת ימי החג לפי שיש בהם ריבוי שמחה. אמר בכולם שעיר חטאת או שעיר עזים אחד חטאת. והנה בענין השעירים של אלו הימים תמצא שינוי. כי ביום הראשון כתב שעיר עזים אחד חטאת. ובשני ג"כ כתב ושעיר אחד חטאת. ובשלישי כתב ושעיר חטאת אחד ולא כתב עזים. וברביעי כתב ושעיר עזים אחד חטאת. ובחמישי ובששי ובשביעי ובשמיני כתב שעיר חטאת אחד. ולא כתב שעיר עזים:

'''והנה ''' יש בכאן רמיזה גדולה בענין גלותינו וגאולתינו. ולכן אמר בלעם בעמלק ואחריתו עדי אובד. וכן אמר וגם הוא עדי אובד. וכן המשורר רמז זה באומרו אבד זכרם המה. וידוע כי אלו הע' פרים הם כנגד אומות העולם כמאמר רבותינו ז"ל. והשעירים הם רמז למלכיות. כאומרו והצפיר השעיר מלך יון וגו'. והנה הפרים הולכים ומתמעטים לפי שהם כנגד אומות העולם שיתמעטו ויכלו באפס תקוה. אבל השעירים בכל הימים שהם שעיר עזים אחד בכל יום ויום. וההוראה שיש בהם. שיכלו אלה הרשעים שהם רמז לשעירים. הוא רמוז באומרו שעיר חטאת בכולם להורות שיהיו חטאים וחסרים ויכלו כהם. וכן רמז השעיר לעשו שהוא איש שעיר ושעירים ירקדו שם. והם עתידים להיות נעקרים מהעולם. לפי שבחו מכח נחש הקדמוני אשר כתוב בו על גחונך תלך בלא רגלים לפי שהשקר אין לו רגלים. ולכן אנו בטוחים שאע"פ שאלו הרשעים יהיו חזקים ועזים כאלה וכאלון. פתע פתאום ישברו ויאבדו. ולכן כתב בעמלק ואחריתו עדי אובד. ועליו אמר האויב תמו חרבות. הוא עשו הרשע שהוא אויב לישראל ומבקש רעתם. וזמן יבא שיאבדו. וזהו אבד זכרם המה. שיאבד הזכרון שיש להם באלו הימים. כי תמצא כי ביום הראשון כתב שעיר עזים. וביום השני ג"כ כתב שעיר עזים. וביום הרביעי כתב ג"כ שעיר עזים. והסימן שלהם אב"ד. אבל בכל שאר הימים לא כתב שעיר עזים אלא שעיר חטאת. וזה לרמוז כי שלשה עזים הם והם שלשה מלכיות. המלך הראשון הוא ארי בחיות נבוכדנצר מלך בבל. דכתיב ביה עלה אריה מסבכו. והוא מלך עז וחזק ופתע פתאום ישבר חזקתו ועוזו. ולכן כתיב ביום הראשון שהוא כנגד גלות בבל שעיר עזים. לפי שהוא עז וקשה ועם כל זה ישבר ויחסר וזהו חטאת. וכן ביום השני כתב בו שעיר עזים. לפי שהוא כנגד מלך פרס שהוא מלך עז ולקח מלכות בבל. ואע"פ שהיה מלך עז נשברה גבורתו ביד מלך יון. שהוא מלך השלישי הרמוז ביום השלישי. אבל ביום השלישי לא כתיב בו עזים לפי שמלך יון היה מלך טוב לישראל כמוזכר באלכסנדרוס מוקדון עם שמעון הצדיק. והוא הנקרא הצפיר השעיר מלך יון. אבל לא היה עז כראשונים. ולכן לא כתב בו שעיר עזים אלא שעיר חטאת. אבל ביום הרביעי שהוא רמז למלכות אדום שהוא מלכו תקיפא כתב בו שעיר עזים. לפי שהוא עז מאד וגבה עד לשמים. ואנו מובטחים כי פתע ישבר ויחסר עזותו ומלכותו וישכח זכרונו שיש לו באלו הימים. בסימן יום ראשון ושני ורביעי. והסימן אב"ד זכרם שיאבד הזכרון שיש להם באלו הימים. וזה שאמר בעמלק ואחריתו עדי אב"ד. וכן מה שאמר גם הוא עדי אב"ד. שהוא סימן אלו הימים. לרמוז כי עד יום הרביעי שהוא רמז למלכות רביעית יגיע מלכותו. ואז יאבד זכרונו וישכח שמו וישבר עזותו. ולכן תמצא שאחר יום רביעי לא כתב בכל שאר הימים שעיר עזים אלא שעיר חטאת. לרמוז שאז במלכות רביעי תפסק מלכותו ועזותו ויקם מלכו אחרן דלעלמין לא תתחבל. והארבעה ימים האחרונים הם רמז לארבע מלכיות אחרות שהם כלולות בארבע מלכיות הראשונות. אבל אין להם קיום וחיזוק ולכן לא כתב בהם שעיר עזים. ובמדרש ראיתי כי אע"פ שאנו אומרים ארבע מלכיות. הם שמנה מלכיות והם כלולות בארבע מלכיות. שהם מלכות בבל ופרס ויון ואדום. ולכן כתב בכאן שמנה ימים כנגד אלו השמנה מלכיות. ולפי שיום השמיני הוא סוף וקץ לכל המלכיות. אמר ביום השמיני עצרת תהיה לכם. לרמוז כי זה היום יום ישועתינו ויום גאולתינו ופדות נפשנו. לפי שהוא תשלום ארבע מלכיות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}