עריכת הדף "צרור המור/במדבר/ט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ב ==

'''אח"כ צוה ויעשו בני ישראל את הפסח. ''' לפי שלמעלה צוה בתחלת הפרשה על הדלקת המנורה שהיא מצוה ראויה לכהנים. ואח"כ צוה קח את הלוים שהיא מצוה הראויה ללוים. עכשיו בא לצוות ענין הפסח שהיא מצוה ראויה לישראל. וז"ש ויעשו בני ישראל את הפסח. הרי כהן ולוי וישראל. ומכאן למדו בכל מקום לומר כהן ולוי וישראל. וכן אמרו כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם. ולפי שי"ב נשיאים הקריבו את קרבנם בי"ב ימים של ניסן והיו קרובים לט"ו מניסן. צוה על מצות הפסח. ולפי שידוע שבאומה גדולה כזאת א"א שלא יהיו בהם טמאים. והיה ראוי שהתורה תפרש מיד דין הטמאים. אמר שקרה מקרה שהיו טמאים אלו האנשים ובאו לשאול על טומאתם. ולכן באה התשובה על הכל ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם:

== ו ==

'''ואמר ויהי אנשים. ''' והיה ראוי שיאמר ויהיו אנשים. אבל אמר ויהי. להורות על מאמרם ז"ל אין ויהי אלא לשון צער. ולפי שהם היו טמאים על נדב ואביהוא שנשרפו ביום שמיני למילואים. לזה אמר ויהי ולא ויהיו. או שאמר ויהי לפי שאלו האנשים היו מישאל ואלצפן בני עוזיאל דוד אהרן. והם אחים אנשים גדולים עד שלפי אחוותם וייחודם ומעלתם היו כאיש אחד. לזה אמר ויהי. והנה לפי חכמתם נראה שלא שאלו כהוגן. כי אחר שהיו טמאים איך היו אומרים למה נגרע. ועוד למה אמרו אנחנו טמאים לנפש אדם. כי לא היה להם לומר אלא אנחנו טמאים למת בנפש. או בנפש. כמו שאמר למשה איש איש כי יהיה טמא לנפש. ועוד למה הוצרך משה לומר. עמדו ואשמעה. כי הדין היה ברור שאחר שהיו טמאים לא היו יכולים לעשות את הפסח. אבל שאלתם היתה עמוקה. ולכן נסתפק משה בם. וזה כי הם אמרו אנחנו עסקנו במצוה שצויתנו. קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש. וזהו אנחנו טמאים לנפש אדם מיוחד. ואם כן איך אפשר שבעבור שעסקנו במצוה. נגרע מהקריב קרבן ה' ולא נעשה מצות הפסח. וזהו למה נגרע. כי אין ראוי שהעוסק במצוה יאבד מצוה אחרת. וכשראה ששאלתם ראויה אמר עמדו ואשמעה. ועוד תמצא כי בשאלתם רמיזה גדולה והיא עמוקה מאד עד שנסתפק משה בה. וזה גלו באומרם אנחנו טמאים לנפש אדם. וזה כי כבר רמזתי למעלה בהרבה מקומות כי מיתת בני אהרן היתה בשביל חטא אדם הראשון וקין. ולא היתה השכינה שנסתלקה בשביל חטא אדם יכולה לירד. עד שנדב ואביהוא יפרעו חוב אביהם. שהם היו דומים לו בחכמתו בענין שבני אהרן לא מתו בשביל חטא ועון. אלא בקרבתם לפני ה'. ועל שהיו דבקים בה' מכל אדם. כאומרו בקרובי אקדש. וא"כ אחר שאין עון אין מיתה ואחר שאין מיתה אין טומאה. וז"ש אנחנו טמאים לנפש אדם. ואין אנחנו טמאים בטומאת מת. אלא לנפש אדם הרמוז וא"כ למה נגרע. וכשראה משה דבריהם והבין עמקם. נסתפק בדבר ואמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. כי דינכם מחודש ועמוק. ואין ראוי לדונו אלא יחידו של עולם. אחר שאין מיתה בלא חטא. ולכן באתהו התשובה איש איש כי יהיה טמא לנפש. כאן לא אמר לנפש אדם אלא לנפש. יהיה מי שיהיה. או בדרך רחוקה. נקוד על רחוקה לומר בין אם יהיה טמא לנפש עתה מקרוב. או שיהיה בדרך רחוקה אפילו מזמן אדם הראשון. ראוי לו לעשות הפסח בחדש השני ולא בחדש הראשון:

'''אחר ''' שהשלים דין הפסח חזר להשלים ענין הדגלים וסדר מסעם. וזהו וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן ובערב יהיה על המשכן כמראה אש. כמו שהיה בראשונה קודם עון העגל. ואמר כי סדר מסע הדגל היה כי בהעלות הענן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכון הענן יחנו. בין יהיה זמן רב או מעט. והנה בזאת הפרשה תמצא י"א עננים שהם נקראים ענן ה'. לפי שהם כנגד שם ה' של עשר ספירות. והעליונה על כולם שהוא הי"ה. וזהו על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. כי הענן עצמו נקרא פי ה'. ורבותינו אמרו שבעה עננים כתובים למסעיהם והכל דבר אחד. כי העשרה הם שבעה. והשבעה הם עשרה ליודעים. ואולי שנזכרו בכאן אחד עשר עננים. ובאמרו ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בקר כלל ענן אחר. כי אין אש בלא ענן ועשן. כאומרו וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ולילה אש להבה סביב. באופן שיש בזאת הפרשה שנים עשר עננים למספר שבטי בני ישראל. להורות כי שם ה' ועננו היה עם כל שבט ושבט. ועל פיו היה נוסע ועל פיו היה חונה. וזהו על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו. אעפ"י שהיו מועטים וכן ובהאריך הענן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה'. כי היו ממתינים זמן רב. ושמרו בני ישראל כמו ואביו שמר את הדבר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}