עריכת הדף "צל"ח/פסחים/יד/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף י"ד ע"א'''}}

:::'''אמר יחזקאל'''
:::לפי ששיטה זו עמוקה והוא ככדור ונעוץ סופה בתחלתה וגם אני בחידושיי אני סומך עצמי ממקום למקום וצריך לציין עיין לעיל או לקמן וילאה הקורא לחפש את מקומו לכן ציינתי חידושים שלי בסימנים ורשמתי לסדר א"ב:

[{{עוגן1|א}}] [[בבלי/פסחים/יד/א|דף י"ד ע"א]] ר"ח סגה"כ אומר מימיהם וכו' כתב הפ"י דמשנתינו לא אתיא אלא כר"ע דשלהי שקלים דאמר מקום טומאתו שם שריפתו דלב"ה דאמר שח הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים א"כ לא משכחת שריפתן במקום אחד כי אם משנטמא בחוץ ובקדשי קדשים לא משכחת שהרי כבר נפסלו ביוצא ובקדשים קלים לא מתוקמא משנתינו מדאמר לא נמנעו הכהנים ואי בקדשים קלים היה לו לומר לא נמנעו ישראל שהרי נאכלים לבעלים עיין בדבריו וכל אלו הדברים אצלי דברי תימא דמה שכתוב שכבר איפסלו ביוצא מה בכך ואטו משום דאיפסלו ביוצא לא משכחת שנטמאו ואם כוונתו שכיון שנפסלו בלא"ה ביוצא אפילו לא נטמא כלל רשאי לשורפו עם הטמא גם זה אינו נכון והרי בפיגול ונותר וטמא נחלקו ב"ש וב"ה בדף ט"ו ע"ב והרי אמרינן שם דלב"ה לכך נשרפין כאחת משום דבלאו הכי איכא עלייהו טומאה דרבנן ואולי כוונתו דא"כ נפשוט מהכא דיוצא אינו מטמא הידים ולקמן דף פ"ה ע"א קאי בתיקו או אפשר לפרש כוונתו דא"כ כבר מוכת ממשנתינו. דיוצא לחוד שלא נטמא אינו נשרף עם הטמא מכלל דאיסור אינו כטמא ואיך אמר ר"מ מדבריהם למדנו וכו' להשוות איסור לטומאה ומ"ש דמשנתינו לא איירי בקדשים קלים מדנקט כהנים גם כן תמוה דהרי לקמן דף ד' ע"א פריך בגמרא האי בשר דאתכשר במאי וכו' והנה הגמרא מקשה זה על והבשר טמא ששנינו במסכת עדיות והדבר תמוה למה שביק משנתינו להקשות בשר שנטמא בולד הטומאה עם בשר שנטמא באב האי בשר דאתכשר במאי שהרי פסחים היא בסדר מועד הקודם לעדיות שבסדר נזיקין ועוד שגם שם בעדיות שנויה הך עדות דר"ח סגה"כ על בשר שנטמא בולד וכו' קודם למחט שנמצא וכו' אלא ודאי צ"ל כמו שפירש רש"י התם דלהכי לא הקשה על קרא והבשר אשר יגע בכל טמא כו' משום דקרא מיירי בשלמים הנאכלים בכל העיר ומקבלים הכשר חוץ לעזרה עיין שם ברש"י ומהאי טעמא גופא לא פריך דגם משנתינו מצינן למימר דאיירי בקדשים קלים הנאכלים בכל העיר ואיך רצה הפני יושע לומר דמשנתינו לא מתוקמא בקדשים קלים:


[{{עוגן1|ב}}] '''כתב''' הרמב"ם בפירוש המשנה ומה שנמשך ענין זה לכאן לפי שדברנו משתי חלות פסולות של תודה שהם קדשים ונשרפין עכ"ל. הנה רש"י פירש במשנתינו ששייך כאן משום סיפא דאמר ר"מ מדבריהם למדנו ולומר שהרמב"ם מיאן בטעם זה משום דרשב"ל משום בר קפרא ורב נחמן קאמרי מדבריהם דהיינו מדברי ר"א ור"י וא"כ למה נשנית כאן אלא שהרמב"ם עצמו בפי' המשנה מפרש משנתינו כאוקימתא דר' ירמיה ור"מ ור"י לשטתייהו ומדבריהם מדברי רחסה"כ ואולי אעפ"כ רצה ליתן טעם גם למאן דמפרש מדבריה' היינו מדברי ר"א ור"י ועוד נלע"ד דהא ודאי לא שייך למימר מדבריה' למדנו אלא לר"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה דאי לרבנן אמרי השבתתו בכל דבר אף אם נימא דגם לרבנן רשאי לשורפו ודלא כמג"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/תמה#|ריש סימן תמ"ה]] מ"מ עכ"פ אי אפשר ללמוד מדברי רחסה"כ דמייארי בקדשים שעל כרחך צריך לשרפם ויש הפסד עצים לכך לא נמנעו אבל חמץ שיכול להשביתו בכל דבר וליכא הפסד עצים מנ"ל שמותר לגרום לו טומאה אלא ודאי דלא שייך דברי רחסה"כ אלא לר"י דסבר אין ביעור חמץ אלא שריפה ומה דקאמר ר' יוחנן לקמן בשבע דברי הכל שורפין לא מדברי רחסה"כ יליף אלא מסב רא דאיסור תורה אין לך טומאה גדולה מזו וסובר ג"כ מסברא דבשל תורה מותר לקלקל יותר בלא הפסד וא"כ דלא שייך דברי ר"מ שאמר מדבריהם למדנו אלא לר"י היה לו לרבינו הקדוש לסדר משנה זו בפרק כל שעה לאחר ששנה פלוגתא דר"י וחכמים במה הוא ביעור חמץ ולכן יהיב הרמב"ם טעם הסידור שרצה לסמכו למה ששנינו לעיל בחלת של תודה:


[{{עוגן1|ג}}] שם '''מלשרוף את הבשר.''' הא דלא נקט סתם מלשרוף הקדשים שנטמאו בולד הטומאה וכו' והיה אפשר לומר דקמ"ל דחבת הקודש מכשיר דסתם בשר קדשים לא הוכשר ובפרט אם משנתינו איירי בקדשי קדשים כסברת הפני יושע מסתמא לא הוכשר ועיין לקמן דף כ ע"א דקאמר בפרה של זבחי שלמים וכו' אלא דאכתי קשה לריש לקיש דמבעיא ליה אי מונין בו ראשון ושני וסוגיא דמכילתין משמע דאפילו מדרבנן מבעיא ליה כדמוכח לקמן דף ך' ע"א א"כ משנתינו על כרחך איירי שהוכשר ממש וכגון שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח כדלקמן דף ך הדרא קושיא לדוכתיה ונראה דזה ודאי אינה קושיא דלא נימא בשר ונימא מנחות דמה אולמא דהאי מהא אבל הקושיא דלתני קדשים סתם ובזה אפשר לומר דקא משמע לן דאוכל מטמא אוכל או מן התורה או מדרבנן לכל מר כדאית ליה ואי הוה נקט קדשים סתם הוה אמינא דחדא מיירי באוכל וחדא מיירי במשקה ובמסכת שקלים סוף פרק ח' דתני גם כן בשר ק"ק שנטמאו ולא נקט סתם ק"ק שנטמאו משום דנקט אליבא דכ"ע ולמ"ד טומאת משקין אפילו טומאת עצמן דרבנן אפילו נטמאו באב הטומאה אין שורפין אותן בחוץ:

[{{עוגן1|ד}}] '''ודע''' ששנינו ב[[משנה/טהרות/ג|ריש פ"ג דטהרות]] הרוטב וכו' קרשו הרי הם שניים חזרו ונימוחו כביצה מכוונת טהור ודעת הר"ש שם בפירוש המשנה דאי אפשר לומר טהור לגמרי דטומאה שבהם להיכן הלכה אלא הכוונה שטהורות מלהיות תחלה רק הם שנים כמו שהיו בעת שנקרשו ולדבריו דווקא כאשר היו בעת שנקרשו שניים הוא דיש חילוק בין כביצה ליתר מכביצה דאם יתר מכביצה א"כ הטפה שנימוח בתחלה נגעה בכביצה הקרוש וכל הפוסל תרומה מטמא משקה להיות תחלה אבל אם נגע בעודו קרוש בשני ונעשה שלישי וחזרו ונימוחו אפילו היה גדול ככמה ביצים נשאר שלישי כמו שהיה דשלישי אינו פוסל תרומה שיטמא משקה להיות תחלה ונשאר אחר שנימוח שלישי כמו שהיה קודם שנימוח ונמצא יצא לנו לפי' הר"ש דבר חדש דמשכחת גם אחר שגזרו במשקה להיות תחלה אפילו הכי משכחת משקה שני וכן שלישי והיינו בנקרש וקיבל טומאה בעודו קרוש וחזר ונימוח ושב להיות משקה ואפילו הכי לא ניתוסף לו מדרגה והרי הוא שני אם היה כביצה מכוונת או שלישי כשהיה ובזה ניחא מאוד אוקימתא דרה ירמיה בדף ט"ו ע"ב בבשר שנטמא במשקין וכו' ור"מ לשיטתו שהוכרח רש"י למימר דאוקימתא דר' ירמיה לא אתיא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ולפי מ"ש אתי שפיר גם למ"ד אין אוכל מטמא אוכל דהני משקין בשעה שנטמאו בכלי שנגע בשרץ קרושים היו ולא נעשו רק שני והיו רק כביצה מכוונת ואחר שנימוחו לא קבלו טומאה מחדש ונשארו שני וכשנגע בבשר לא נעשה הבשר רק שלישי וכגון שהמשקה הזה היה חולין או תרומה דאי היה קודש אם כן עתה תכף שנוגע בבשר ונעשה הבשר שלישי שוב עושה הבשר את המשקה ראשון דכל הפוסל את הקודש מטמא משקה קודש להיות תחלה ושוב עושים המשקים את הבשר הזה עצמו שני] ושריף ליה בהדי בשר שנטמא באב ונעשה שני ואף עפ"כ שפיר אמר ר"מ לשיטתו דהרי בעת שטמאו המשקין להך בשר כבר נימולו ושבו להיות משקה ולר"מ משקין לטמא אחרים מדרבנן ולפי זה נוכל לומר דלכך אמר ר"ח ס"ה לא נמנעו מלשרוף הבשר עם הבשר ולא אמר סתם קדשים שנטמאו בולד עם קדשים שנטמאו באב לפי שבקדשים סתם כלולים גם משקה קדשים ומשכחת גם משקה שנטמא בולד ולד והיא שלישי וכגון בעת שנטמא היה קרוש ואחר כך נימוח והרי היא משקה והוא שלישי ואם ישרפנו בהדי בשר שנטמא באב וחזרו המשקין ראשון דכל הפוסל וכו' מטמא משקין להיות תחלה ועד כאן לא התיר ר"ח ס"ה אלא לעשות שלישי שני אבל לא שלישי ראשון:


[{{עוגן1|ה}}] '''שם. אמר ר"מ מדבריהם למדנו ששורפין וכו'.''' בתוספות בגמרא בד"ה דאיכא משקין כתבו דהמקשן לא אסיק אדעתא דאוכל יטמא אוכל אפילו מדרבנן וכתב מהרש"א דק"ק דלפי זה תקשי ליה משנתינו למה חשו כלל מלשרוף תרומה טמאה עם הטהורה למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אפי' בתרומה ולענ"ד לכאורה דבריו תמוהים דאטו נזכר בדברי ר"מ שהיו שניהם אוכלים סתם קאמר תרומה טהורה עם הטמאה ומי לא משכחת שחדא משקין וחדא אוכלין אלא מדקאמר ר"מ בפסח מכלל ששורפו מחמת חימוץ ומה חימוץ שייך במשקה תרומה שהרי אין בשבע משנין המקבלין טומאה דבר שינהוג בו תרומה רק יין ושמן ומה חימוץ שייך בהו ואין לומר דהטהורה אוכל הוא ושורפו מחמת חימוץ והטמאה משקה הוא ושורפו מחמת טומאה ורשאי לשרוף האוכל הטהור בהדי המשקין הטמאין הואיל והאוכל בלא"ה אסור מחמת חימוץ דאכתי קשה למה ישרוף הטמאה אם אין בה חימוץ אי משום טומאה שמן להדלקה עומד ויין לאו בר שריפה הוא ואם מעט הוא ראוי לזילוף ואם הרבה הוא שיש בו חשש תקלה ג"כ לאו בר שריפה הוא רק שפיכה וכדלקמן דף ך' ע"ב דקאמר תשפך חבל ולמימר דמיירי שהמשקה קיבל טעם כעקר מחמץ ונטמא האוכל או המשקה הוא דוחק והיה מקום אתי לדחות קושיית מהרש"א ולומר שכוונת התוספות שכתבו שהיה ס"ד דגם דרבנן אין אמ"א היינו לטמא למנות בו ראשון ושני אבל זה אסיק שפיר אדעתא שאוכל פוסל אוכל ועקר קושייתו על מה שהעיד ר"ק שמוסיף טומאה על טומאתו על זה הקשה והא אין אמ"א ומה הוספה איכא אי לאפסולי גופיה הא בלא"ה היה אפילו טמא שהרי שלישי היה ואי לעשות שני והא אם אאמ"א אינו נעשה שני ונשאר כמו שהיה אבל בדברי {{עוגן|יב:}}ר"מ שפיר יש חשש שפוסל עכ"פ תרומה טהורה ואמנם זה אינו מתרי טעמי חדא דהרי לשיטת התוס' מה דקאמר אבל בקדשים עושה כיוצא בו הוא מקרא דוהבשר אשר יגע וכו' כמבואר בד"ה אבל תרומה וקדשים וכו' ואי ס"ד רק לטמא אינו עושה אבל פוסל שפיר פוסל א"כ מה ראיה יש מוהבשר אשר יגע וכו' שהרי לא יאכל כתיב ולא נזכר שנעשה טמא והלא גם אם נעשה פסול אסור באכילה ועוד דאם כן קשה ממ"נ אם סברא חיצונה שפסול שוה עם איסור א"צ ראיה ואם יש חילוק בין פסול לאיסור שאיסור אינו אפילו כמו פסול א"כ איך יליף מדבריה' ועיין לקמן דף ט"ו ע"א בתוס' ד"ה דמדאורייתא וכו' ולקמן בדברי הגמרא יתבאר יותר קושית מהרש"א ועיין [[#טו|לקמן סימן ט"ו]]:


[{{עוגן1|ו}}] שם '''שני ושני הוא.''' לקמן דף ט"ו ע"א כתבו התוס' דלמ"ד אישור מבטל איסור ולר"מ דאמר ולד טומאה דרבנן שפיר מוסיף טומאה כל טומאתו דמעיקרא הוא שני דרבנן ועכשיו נעשה שני דאורייתא עיין שם בד"ה ולד טומאה דרבנן ובספר אה"ע כתב לדחות דברי התוספו דע"כ מוכרח לאוקמי בולד ולד דהא למ"ד אמ"א בקדשים על כרחך יליף או מנבואת חגי לפירוש רש"י או מוהבשר אשר יגע בכל טמא לפי' ר"ת ולפי זה ע"כ אפי' אם משקה לטמא אחרים מדרבנן מ"מ בקדשים הוא מן התורה או מנבואת חגי או מובהשר אשר יגע ומעתה אם הבשר של קודש יגע בולד הטומאה א"כ הולד הטומאה הי' משקה ואין הוא מדרבנן והרי הבשר שנגע בו הוא קודש ושפיר מקבל טומאה מן התורה ממשקין אלא ע"כ שהאוכל שנגע במשקין היה חולין ושוב נגע בשר קודש באוכל הזה וממילא הוא נטמא בולד ולד ע"כ דבריו ואמנם לפי מ"ש רש"י לקמן דף י"ז ע"א וכן התוס' שם בד"ה רביעי בקודש שאוכלין ומשקין הנוגעים במת נעשים אב הטומאה שפיר כתבו התוס' דאיכא לאוקמי בולד כגון משקין במת והם אב ואוכל חולין במשקין הללו ונעשה ראשון מדרבנן ואוכל קודש באוכל הזה ונעשה שני דרבנן וכששורפו בהדי בשר שנטמא באב הטומאה נעשה שני דאורייתא:

[{{עוגן1|ז}}] '''ואם''' היינו מסכימים לסברת הפ"י שהבאתי לעיל במשנה דמשנתינו מדנקטה לא נמנעו הכהנים מיירי בק"ק וא"כ כיון דלר"מ טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן משקי בי מטבחיא דכן מלטמא אחרים לא היינו צריכין אפי' לסברת האה"ע דבקדשים משקה מטמא אחרים ואדרבה אם לא היה מטמא אחרים הוה ניחא טפי דא"כ איך נטמא הבשר הזה אפילו מדרבנן והלא משקה בי מטבחיא דכן מלטמא אפילו מדרבנן אלא על כרחך שבשר חולין נטמא במשקה חוץ לעזרה ובשר קודש זה נטמא בבשר חולין שהוא ולד ולד אך לפי מה שדחיתי לעיל דמשכחת משקה אב הטומאה גם זה נדחה:


[{{עוגן1|ח}}] שם '''וקסבר שלישי מותר לעשותו שני.''' הנה אמרו וקסבר אינו מדוקדק והלא דברי ס"ה עדות הוא ואין בו פלוגתא ואיך שייך לומר וקסבר וכך הוה ליה למימר וקמ"ל דשלישי מותר לעשותו שני ואמנם לפי' מ"ש התו' לקמן דף ט"ו ע"א בד"ה ולד הטומאה דרבנן דלמ"ד רמ"א א"צ לאוקמי בולד ולד אלא לר' יוסי אבל לר"מ איירי בולד ממש וקמ"ל דשני דרבנן יכול לעשותו שני דאורייתא ומעתה לא שמענו לר"מ שיהיה מותר לעשות משלישי שני ולכן קאמר וקסבר היינו ר' יוסי סבר כן אלא דאיך אפשר דלר"מ אין עושין משלישי שני אם כן איך שורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח והלא איסור אינו אפי' כמו שני רק כמו פסול אלא דאפשר דתרומה טהורה אם הטמאה היינו שהטמאה היא שני ונעשית הטהורה שלישי שהיינו פסול ולמד מדברי רחס"ה כשם שמותר לעשות משני דרבנן שני דאורייתא כך מותר בפסח בשעה ששית שיש עליו איסור דרבנן דהוה כמו פסול דרבנן לעשות אותו שלישי של תורה למ"ד אמ"א בתרומה:


[{{עוגן1|ט}}] שם '''הב"ע דאיכא משקין דקא מטמא מחמת משקין.''' לשון זה מורה דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בא"ה ועתה מקבל הבשר שנטמא בולד ולד טומאה ממשקין הללו ומתוך זה נתעוררו התוספות בד"ה דאיכא משקין לדבר כאן אם משקין מטמאין אחרים בפחות מרביעית ואוקי ר"ת לתו' טומאה דרבנן ואי הוה אמרינן שכוונת הגמרא דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד לא הוה שום לחץ להכניס בדוחקי' הללו שהרי משקין מקבלין טומאה בכל שהו וא"כ מוסיף טומאה על המשקין הללו אלא שדברי הגמרא מוכיחין כן אך על הגמרא תסוב הקושיא למה לא מוקי לה דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד ולד ומוסיף טומאה על המשקין ואין לומר דעל המשקין לא שייך הוספה שהרי גם תחלה כשנטמאו טמאו מולד ולד נעשו ג"כ תחלה שכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה דאם כן גם עתה דמוקי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא באב ואין כאן הוספה רק מדרבנן כיון שהם פחות מרביעית כמ"ש התוספות וקשה מאי אריא באב אפי' בראשון ושני וצריך לומר דרחסה"ב קאמר מימיהם והיינו קודם י"ח דבר כמו"ש התוס' וא"כ דמיירי קודם י"ח דבר הדרא קושיא לדוכתא נימא דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד ומוסיף על המשקין טומאה דאורייתא שמקבלין טומאה בכל שהו ואין לדחות דאכתי לא יהיה רק הוספה דרבנן דמן התורה מאי הוספה אי לאפסולי גופייהו הא פסולי נינהו ואי לטמויי אחרים כיון שהם פחות מרביעית אינן מטמאים אחרים מן התורה ואכתי אין כאן רק הוספה דרבנן אבל זה טעות דמה בכך שהם פחות מרביעית אכתי חזו לאצטרופי עם משקין אחרים טמאים להשלים לרביעית ויש כאן הוספה דאורייתא ונראה משום דאף לפי אוקימתא דאיכא משקין בהדי בשר מ"מ אי אפשר לעקור הדבר מפשוטו שגם הבש' נטמא שהרי בפירוש אמר ר"ח ס"ה הבשר שנטמא עם הבש' שנטמא ועכשיו דמוקמינן דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא באב הרי באמת גם הבשר וגם המשקין שעליו נטמאו באב אבל אם נוקי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד וכיון דמוקמינן ליה בולד ולד צריך אתה לומר שהבשר והמשקין קיבל טומאה מולד ולד הזה ואיך תמצא ולד ולד שיטמא כאחד אוכל ומשקה שעמו ממ"נ אם היה הולד ולד אוכל לא טימא הבשר ואם היה משקה לא טימא המשקין ולא משכחת ולד ולד שיטמא שניהם כי אם כלי שנטמא במשקין שנטמאו בשרן והדר אין כאן הוספה מן התורה רק מדרבנן לכך אוקמא דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא באב דג"כ איכא עכ"פ הוספה דרבנן שמדרבנן מטמאין בכל שהו:

'''ועפ"י''' זה נוכל ליישב מה שהמתין בקושיית והא אין אוכל מטמא אוכל ולא הקשה תכף על המשנה שאמר אף על פי שמוסיפין וכו' והא אין אוכל מטמא אוכל ונראה משום דידע שיש לאוקמי שיש משקה בהדי בשר אלא שעיקר כוונתו עם בשר ומשקין מבעי' ליה ולמה לא הוזכרו המשקין במשנה אך גם זה יש לדחות דסתם בשר יש משקה טופח עליו ולא היה צריך להזכירו אלא דהיה סבור דמשקה טופח לא מהני דסתם משקה טופח לית בי' רביעית וא"כ אינו מטמא אחרים אלא דאיכא לאוקמי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד ובזה סגי בכל שהו ולכך לא הקשה על המשנה אבל עכשיו דמוקי לה רב יהודה בולד ולד א"כ ליכא לאוקמי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד ולד דהיכי משכחת לה שיקבלו שניהם טומאה מולד ולד ואפילו ע"י כלים שנטמאו במשקין ליכא לאוקמי לדעת התו' שהרי ר"ח ס"ה קאמר מימיהם של כהנים והרי כלים שנטמאו במשקין מי"ח דבר הוא וצריך לאוקמי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא באב ועל זה על כרחך צריך רביעית וא"כ עם בשר ומשקין מבעיא ליה:

[{{עוגן|י|יו"ד}}] '''אלא''' דאכתי הדרא קושיא לדוכתא דנוקי שהיו משקין בהדי בשר שנטמא בולד ולא נוקמי בולד ולד רק בולד ממש והולד היה משקה שנטמא בשרץ וקיבל הבשר טומאה מהמשקין ונעשה שני והבשר הזה שהוא אוכל טימא המשקה שעליו ונעשו שלישי ונשרפו בהדי בשר שנטמא באב הטומאה ונעשים שני ועושה משלישי שני ובודאי לפי אוקימתא דרב יהודה דאוקי בולד ולד ליכא לאוקמי בהאי גוונא שהולד ולד היה משקה נטמא הבשר ונעשה שלישי והבשר טימא המשקין שעליו ונעשו רביעי דא"כ כששרפו בהדי בשר שנטמא באב עושה מרביעי שני ומעלהו שתי מדרגות וא"כ מאי הוסיף ר"ע דמה לי אם עושה משלישי ראשון ומעלהו ב' מדרגות או אם עושה מרביעי שני ומעלהו ב' מדרגות ואפי' הוספה של התם טמא וטמא והכא פסול וטמא ליכא שהרי רביעי בקוד' ג"כ פסול הוא ולכן אי אפשר לאוקמי בכך אלא דהיא גופא קשיא נוקמי בולד הטומאה וכנ"ל:

'''ולא''' עוד אלא שאפי' לשיטת רש"י שר"ח ס"ה היה אחר י"ח דבר כדמוכח לקמן דף ט"ו ע"ב בדברינו בסי' נ"ג מ"מ קשה לוקמי כנ"ל ואף שלשטת רש"י כבר היה המשקין תחלה שכל הפוסל וכן מ"א איכא לאוקמי כנ"ל ומתחלה הי' שלישי של תורה וראשון דרבנן ועכשיו נעשו שני של תורה וראשון דרבנן:

[{{עוגן1|יא}}] '''ורציתי''' לומר דלא אפשר לאוקמי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד שהרי הקשיתי לעיל סי ג' למה קאמר ר"מ בשר ולא קאמר סתם קדשים שנטמאו וכו' ואמרתי שרצה להורות דאוכל מטמא אוכל אי מדאוריית' אי מדרבנן וכל זה למסקנא אבל לפי הס"ד דאין אע'א כלל ומשנתינו דאיכא משקין הדרא קושיא לדוכתא נתני סתם קדשים וצ"ל דהיא גופא קמ"ל דמשקין שבהדי בשר אף שמסתמא אין בהם רביעית אפ"ה מטמאין אחרים ים אי מן התורה אי מדרבנן לר"י ולר"ת לכל מר כדאית ליה אבל אי הוה מוקי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד אין כאן שום חידוש א"כ נתני קדשים סתם אלא שזה אינו דגם זה הוא רבותא שמשקין יקבלו טומאה בפחות מרביעית ועיין לקמן דף ל"ג ע"ב בתוס' ד"ה לאימת והנלע"ד ליישב דאי הוה מוקי דיש משקין עם הבשר שנטמא בולד א"כ אין כאן הוספת טומאה על הבשר רק על המשקין שעמו והרי ר"ח ס"ה אמר אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו דמשמע שעל הבשר מוסיפין טומאה דאי על המשקין הוה ליה למימר על טומאתן ועוד נלע"ד דאף שכתבו התוס' בד"ה עם בשר ומשקין דר"ח ס"ה שאמר מימיה' משמע קודם י"ח דבר היינו שצריך שבעדותו יהיה עכ"פ חידוש אפי קודם י"ח דבר אבל עכ"פ צריך שגם בימיו עצמו יהיה בו חידוש לא שיהיה עדותו רק חידוש מקוד' י"ח דבר דר"ח ס"ה עצמו אחר י"ח דבר היה ובספר יוחסין מביאו שהי' גם בימי ר' מאיר ולקמן ע"ב בדברי הגמרא ב[[צל"ח/פסחים/יד/ב#כ|סימן כ']] יתבאר יותר וא"כ אי הוה מוקים דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד הטומאה והרי אף מולד ולד נעשו ראשון אחר י"ח דבר דכל הפוסל וכו' וא"כ מאי מוסיף טומאה על טומאתן איכא ואי משום שנעשה עתה שני דאורייתא א"כ תינח לר' יוסי אבל לר"מ דמשקין לטמא אחרים דרבנן אין כאן הוספה של תורה דאי לפסולי גופייהו כבר הם פסולים ואי לטמויי אחרים הרי אינן מטמאין מן התורה אחרים ומדרבנן ג"כ ליכא הוספה שכבר היו תחלה ולכן מוקי שהיה משקין עם הבשר שנטמא באב הטומאה:


[{{עוגן1|יב}}] שם '''מכדי שמן וכו' היינו הך.''' לכאורה יש לדקדק הרי שמן משקה הוא ונעשה תחלה ושפיר הוסיף ואם כוונתו דא"כ מאי אריא שנטמא באב הטומאה וכדמסיק רבא א"כ קשה המקשה שהקשה ומאי דוחקיה דלא ידע מסברא זו דאי הוה אסיק אדעתא כן נסתרה קושייתו שאם הוספת ר"ע הוא רק לעשות פסול טמא מאי אריא באב הטומאה אפי' בראשון ושני גם כן השמן הזה נעשה טמא שע"י שני נעשה שלישי והרי שלישי של תרומה מה שאינו ע"י ט"י מטמא קודש כמ"ש התוס' בד"ה ואלו הכא יעויין שם אלא ודאי דלא אסיק אדעתי' הוכחה זו [ולקמן בדברי הגמרא במקומו נדבר עוד מזה] ואם כן למה ליה למימר דאלו התם פסול והלא בלאו הכי איכא הוספה שהשמן נעשה ראשון ואם נימא כיון דר"ע קאמר ג"כ מימיהם משמע אף קודם י"ח דבר וכמו"ש התוס' לר"ח ס"ה בד"ה עם בשר ומשקין א"כ נסתרו דברי רבא שאמר שמע מיניה קסבר ר"ע טומאת משקין וכו' ועיין מהרש"א מ"ש על דברי התוס' בד"ה עם בשר ומשקין הנ"ל [ואמנם לקמן בדברינו יבואר דלא כהבנת מהרש"א ונראה משום דר"ח ס"ה בקדשים איירי ור"ע שביק קדשים ונקט תרומה וצריך לומר משום דבקדשים ליבא שריפה בכלי ולא משכחת שישרפנה בהדי אב הטומאה שאין אוכלין ומשקין נעשים אב הטומאה זולת לדעת רש"י ותוספת לקמן דף י"ז ע"א] ואם היה כוונת ר"ע משום דמשקה נעשה תחלה אם כן משכחת לה גם בקדשים עפ"י דברי הר"ש שהבאתי לעיל סי' ד' ממ"ש בריש פ"ב דטהרות דמשקה קרוש שקיבל בעודו קרוש שלישי נשאר שלישי כמו שהיה והנה בתרומה אם היה בעודו קרוש שלישי נשאר שלישי כמו שהיה ואין חילוק בין היה מתחילה כביצה מכוונת או יותר אבל בקודש ודאי מיירי שהיה כביצה מכוונת והיה קרוש וקיבל טומאה {{עוגן|יג.}}שנגע בשני ונעשה שלישי ושוב נימוח נשאר שלישי כמו שהי' חבל אם הי' יותר מכביצה כיון ששלישי שבקודש עושה משקה קודש תחלה שב להיות תחלה ועכ"פ אם הי' כביצה מכוונת ונימוח נשאר שלישי כמו שהי' והי' לר"ע לחדש תוספות שלו בקודש שלא נמנעו מלשרוף משקה שלישי עם אוכל ראשון ועושה משלישי שני של תורה וראשון דרבנן שאז שבו מקשים הללו להיות תחלה שהרי עתה הם משקים ונעשים תחלה ומשקה הי יין דאלו שמן אם הי' פעם אחת קרוש אפילו נימוח שוב אינו משקה לר"ש שזורי שהלכה כמותו ועיין בתוספות בד"ה אפילו בראשון ולמה שביק קודש ונקט תרומה אלא שאין כוונתו בשביל גזירת י"ח דבר רק כוונתו על הוספה דאורייתא שעושה שלישי שני א"כ היינו הך דר"ח ולכך כשמקשה ומאי דוחקי' הוצרך לחדש דאלו התם פסול וכו' וזה לא משכחת בקודש דשלישי של קודש טמא הוא כמו"ש רש"י בד"ה נוקמי בנר של חרם ואין לומר דאכתי יאמר ר"ע בקודש וששורפין בשר שהוא רביעי שהוא פסול עם בשר ראשון ונעשה הבשר שני ומעלהו ב' מדרגו' כמו שלישי ראשון אבל זה אינו קושיא דר"ע רצה להורות דמשקין לטמא אחרי' דאורייתא כדמסיק רבא ומשקה של קודש לא משכחת רביעי ואף אם משכחת לה בהי' קרוש מתחלה כנ"ל מכל מקום עתה יהיה ראשון ולעשות מרביעי ראשון לא התיר ר' עקיבא:

[{{עוגן1|יג}}] '''אלא''' לפי מ"ש התוספות בד"ה ואלו הכא פסול דטבול יום אפילו בקודש אינו מטמא רק פוסל הדרא קושיא לדוכתא דאכתי נימא ר"ע הוספתו בקודש שמן שנפסל בט"י עם בשר שנטמא באב הטומאה שהוא פסול ועושהו שני ומדלא נקט הכי ש"מ בנר של מתכת וקמ"ל שעושה מפסול ראשון ונסתר קושיית ומאי דוחקי' וע"כ צריך לומר שקושיא זו אשר הקשיתי למה שביק ר"ע קודש והעמיד על תרומה אינו קושיא כלל שעל מה שאירע העיד ואולי בקודש לא אירע כזה וא"כ קשה למה לי להקשות ומאי הוסיף דאלו התם פסול ועמא הוה לי' להקשות שהוסיף דנעשה ראשון דרבנן דשמן משקה הוא ונעשה תחלה וכמו שכתבתי ומחוורתא כמו שאכתוב לקמן בדברי רבא דאמר ש"מ קסבר ר"ע וכו' ושם יתבאר. רש"י ד"ה שתי פרות וכו' אותו היום לסימן כוונת רש"י לומר שלא הי' חורשות ממש רק לסימן היו נראות כחורשות וכמו שכתבו התוס' בשם הירושלמי דירושלים מסתמא מקום שלא נהגו בו לעשות מלאכה הוא:


[{{עוגן1|יד}}] שם '''ד"ה מדבריהן וכו' דהואיל והולכים לאיבוד אף הטהורה ואסורה מן התורה וכו'.''' דברי רש"י צריך עיון דהא אמרינן לקמן דף ט"ו ע"ב אמר ר"א אמר ר"י מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין ואפילו אם נימא דרש"י כאן קאי בשיטת רשב"ל משום בר קפרא לקמן דף ט"ו ע"א דמאי מדבריהן מדברי ר"א ור"י מכל מקום רש"י מדויל ידי' משתלים דלפי פירוש רש"י לקמן דף ט"ו ע"ב בד"ה נימא קסבר ר' יוחנן משמע דהא דבשבע ד"ה אסור אתי שפיר גם אי נילף מדברי ר"א ור"י והא דקאמר נימא קסבר וכו' היינו משום דאי מדברי ר"א ור"י מאי אריא בשש אפילו בחמש וארבע יעויין שם וא"כ בהא דבשבע ד"ה שורפין ליכא חולק על ר' יוחנן ולמה פירש רש"י כאן שאסורה מן התורה ונראה דגם רש"י כאן כוונתו בשש אלא שפירש אליבא דרשב"ל דמדברי ר"א ור"י והטעם הואיל וסופו להיות אסורה מן התורה הרי היא כמו התם שסופה לילך לאיבוד שתיפול לתוך חולין טמאים ולקמן באוקימתא דר' ירמיה בדברי רש"י יבואר עוד:


[{{עוגן1|טו}}] '''תוס' ד"ה דאיכא משקין וכו' ולפירושו צ"ל דהשתא לא אסיק אדעתי' שאוכל וכו' אפילו מדרבנן.''' וז"ל מהרש"א וקצת קשה לפום סברא דהשתא דאפילו מדרבנן אין אוכל וכו תקשי לי' למ"ד דתרומה נמי אינו עושה כיוצא בו למה חשו כלל לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה ויש ליישב דלא נחית להקשות אלא מרישא וה"ה מסיפא דאיירי בתרומה קשיא ליה השתא למ"ד דתרומה אינו עושה כיוצא בו עכ"ל ודבריו דחוקים דהיכא קאמר הניחא לרב אדא וכו' והנה אף לולא דברי התוס' קושיא זו תסוב על הגמרא מדוע רישא ניחא וכמו דמסיק ועוד שדברי הגמרא מראים שמתחלה ס"ד דאין אוכל מטמא אוכל אפילו מדרבנן שהרי לבסוף הוא דמסיק אלא נהי וכו' מדרבנן מיהו מטמא ומשמע שעתה הוא שחידש לו דבר זה ובאמת דבר זה קשיא לדברי רש"י בד"ה מקרא מלא וכו' ונבואת חגי מדרבנן וכו' וא"כ לא הי' באפשר לטעות בזה ובודאי אוכל מטמא אוכל מדרבנן ונראה דודאי ידע דעכ"פ בתרומה אוכל מטמא אוכל מדרבנן עכ"פ מדברי ר"מ שפלפל אם לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה וכו' ומכ"ש בקדשים אלא שהי' סבור דבחולין אפילו מדרבנן אין אוכל מטמא אוכל כלל והנה לקמן יליף רביעי בקודש מק"ו ממח"כ שמות' בתרומה ואסור בקודש שלישי שפסול בתרועה א"ד שיעשה רביעי בקודש וכמו כן יליף שלישי בתרומה בק"ו מט"י שמותר בחולין וכו' שני שפסול בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה ושמעתי מהמנוח החריף מוהרר"פ מזלאטשוב זצ"ל דלפ"ז דוקא שני שפסול בחולין הוא שעושה שלישי בתרומה אבל שני שהוא אוכל מאוכל שהוא מותר בחולין אפילו למ"ד דבתרומה עושה כיוצ' בו מ"מ שני זה אינו עושה שלישי דנסתר הק"ו דאיך תאמר ומה ט"י שמותר בחולין שני שאסור בחולין וכו' והרי שני זה עצמו מותר בחולין וכן שלישי שעושה רביעי בקודש היינו דוקא שלישי שהוא פסול בתרומה דאל"כ נסתר הק"ו ממח"כ וכנ"ל ו[[צל"ח/פסחים/טו/ב#|לקמן בסימן נ"ז]] אכתוב בשם החריף הנ"ל ומה שתירץ בזה והנה לפ"ז אם נימא בחולין אוכל מטמא אוכל מדרבנן אם כן שני זה אף שאינו עושה שלישי בתרומה מן התורה מכל מקום מדרבנן עושה שלישי ק"ו מט"י שמותר בחולין לגמרי אפילו מדרבנן פוסל תרומה שני זה שאוסר עכ"פ מדרבנן בחולין א"ד שעושה שלישי בתרומה מיהו מדרבנן וכמו כן עושה רביעי בקודש ג"כ מק"ו ומדרבנן אבל אי אפילו מדרבנן אינו עושה בחולין כיוצא בו א"כ אין שני זה עושה שלישי בתרומ' וכיון שאינו עושה שלישי בתרומה אף שעושה שלישי בקודש ששלישי בקודש לאו מק"ו נפיק אלא למדנו שלישי מן התורה מ"מ אינו עושה רביעי דליכא ק"ו מתרומה וכנ"ל ולפ"ז אין שלישי בקודש שהוא אוכל עושה רביעי בקודש כי אם שנטמא ממשקה שנטמא מאוכל כדי שלא יהא טומאה כמה כיונח בו חבל תיכף שהשני הוא אוכל הנטמא מאוכל שוב אינו עושה רק עוד א' ולא יותר והנה במתניתין דקתני הבשר שנטמא בולד ולד דהיינו שלישי ודאי דהיינו שקיבל טומאה ממשקה שני דאי מאוכל א"כ שוב אינו עושה רביעי אי בתרומה שוב אינו עושה כיוצא בו וכן אם גם האוכל השני קיבל מאוכל ראשון אף אם בתרומה עושה כיוצא בו מ"מ כיון שבחולין אינו עושה כיוצא בו שוב אינו עושה לא שלישי בתרומה ולא רביעי בקודש וכיון דקורהו במתניתין שנטמא מכלל שעדיין יכול לעשות רביעי והיינו שהשני שקיבל זה ממנו לא היה אוכל מאוכל ועתה שחוזר ונוגע באוכל ראשון ונעשה שני מ"מ השני הזה הוא אוכל מאוכל וג"כ אינו יכול רק לפסול עוד שלישי ולא לעשות רביעי וא"כ הרי הוא כבתחלה ומאי מוסיף טומאה על טומאתו איכא והיינו שהיה סבור שבחולין אפילו מדרבנן אינו עושה כיוצא בו וא"כ אפילו מדרבנן אינו עושה רביעי ומאי מוסיף איכא וא"ת א"כ היכי קאמר הניחא לאביי ולרב אדא וכו ולדידהו מי ניחא דאף דעושה בקדשים כיוצא בו מ"מ כיון דבחולין אינו עושה כיוצא בו ליכא הוספה שהרי אינו עושה רביעי יש לומר דאי בקדשים מדאורייתא עושה כיוצא בו אם כן איכא למימר דבשר שנטמא בולד ולד היינו גם כן מטומאה כיוצא בו דהיינו שנטמא ממשקין שנטמאו במשקין ואם כן מתחלה לא היה פוסל שוב רביעי כלל מדאוריית' כיון שהשני שבא ממנו קיבל מראשון כיוצא בו והא דקורהו שנטמא היינו לפי שקיבל טומאתו ממשקין שלעולם תחלה ונעשה שני והיה יכול לעשות שלישי בקודש מדרבנן ועתה עושה מפסול דאורייתא טמא שאף שאינו עושה רביעי מק"ו מ"מ שלישי עושה דשלישי בהדיא כתיב אבל אי אין אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא וליכא הוספה דאורייתא ורביעי גם כן אינו עושה אפילו מדרבנן ליכא הוספה כלל ומשני דאיכא משקין וכו' ומשקין אפילו בחולין מטמאין בפחות מרביעית מדרבנן ולבסוף דמסיק אלא נהי דאין אוכל וכו' חידש לו שאפילו בחולין אוכל מטמא אוכל מדרבנן ושפיר איכא הוספה שעושה רביעי מדרבנן ודו"ק היטב:

'''והא''' דלא תירצתי בקיצור דהא דקאמר הניחא וכו' היינו לפי דאי אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא איכא למימר דולד ולד היינו מדרבנן והוספה על טומאתו היינו מדרבנן לדאורייתא שתי תשובות בדבר חדא דאכתי לא אסיק אדעתיה דהיינו ולד מדרבנן דא"כ מתחלה כשהקשה שני ושני הוא הוה ליה למימר הך הניחא ועוד דאם כן יתכן הניחא לרב אדא אבל לאביי לא יתכן דאם הוספת הטומאה הוא שנעשה טמא דאורייתא א"כ מאי אריא עם בשר שנטמא באב הטומאה אפילו עם בשר שנטמא בראשון דהיינו בכלי שנגע בשרץ גם כן הבשר הזה עושהו לבשר זה טמא דאורייתא דהיינו של שי וא"ת דקמ"ל שיכול לעשותו אפילו שני דאורייתא זה אינו דמה חילוק אם עושהו שלישי או שני אם לטמויה גופיה גם שלישי טמא הוא ואם לטמויי אחרינא הנה כשנעשה שלישי ע"י שנוגע בבשר שנגע בכלי ראשון א"כ הבשר נעשה שני בחולין ושוב עושה שלישי בתרומה מק"ו מט"י וכיון שעושה שלישי בתרומה עושה אפי' אוכל דהרי לאביי בתרומה עושה כיוצא בו וכיון ששלישי זה פסול בתרומה שוב עושה רביעי בקודש דהיינו שפוסל א' וגם עתה ששורפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה דהיינו שהבשר ראשון ונעשה בשר זה שני אמנם תכף שני נעשה מאוכל כיוצא בו ואין אוכל זה פסול בחולין וליכא ק"ו בתרומה וכיון שליכא שלישי בתרומה שוב אינו עושה רביעי בקודש וג"כ אינו' יכול לפסול רק אחד וא"כ קשיא מה לי שנגע באב הטומאה אפילו בכלי ראשון נמי בשלמא לרב אדא דסובר בתרומה ג"כ אינו עושה כיוצא בו שפיר נימא דלדידיה אם הבשר נטמא בראשון והרי הוא שני ועושה לבשר זה שלישי הרי שלישי זה אינו פסול בתרומה שהרי הוא מטומאה כיוצא בו וא"כ אינו עושה רביעי בקודש ואינו פוסל שוב אפילו אחד בקודש משא"כ עתה שנטמא באב הטומאה והרי הבשר ראשון ועושהו לבשר זה שנשרף עמו שני ואף שאין עושה שוב רביעי מ"מ עושה שלישי בקדש שלמדנו מן התורה ויכול על כל פנים לפסול עוד א' דהיינו שלישי אבל הניחא לאביי דקאמר לא יתכן.


[{{עוגן1|טז}}] '''בא"ד. מ"מ משכחנא שלישי ע"י עצים ולבונה או ע"י משקין דאכתי לא קשיא לי' מסיפא דתרומה ואם ניחא לי' דסיפא מטמא מדרבנן אם כן גם לא גזרו וכו'.''' כבר כתבתי [[#יא|לעיל סימן י"א]] דודאי צריך שיהיה שייך עדותו גם קודם גזירת י"ח דבר מדקאמר מימיהם אבל כתבתי שעכ"פ גם בימיו צריך שיהיה שייך עדותו והוא היה אחר י"ח דבר ואם כן קשה מה שכתבו התוספות כאן על ידי משקין א"כ אחר י"ח דבר אין כאן הוספת טומאה שהרי כבר היה שני שהרי המשקין אף שהיו ולד ולד אכתי תחלה הם והבשר שני אבל באמת אין כאן קושיא דאחר י"ק דבר הא משכחת לה שפיר שלישי אפילו אם אין אוכל מטמא אוכל כלל אפילו מדרבנן מכל מקום משכחת שהבשר נטמא בכלי שנטמאו במשקין שנטמאו בשרץ וכמו שפירש רש"י מעל"ד בד"ה נימא קסבר ר"מ אבל קושיית התוספות כיון שר"ח ס"ה אמר מימיהם א"כ קודם י"ח דבר שעדיין לא גזרו על כלים שנטמאו במשקין ואיך משכחת שלישי ועל זה כתבו דקודם י"ח דבר משכחת ע"י משקין:

'''בזה''' נסתרו דברי הגאון אבן העוזר שכתב בדבור שאח"ז לפרש כוונת התוספות דעדותו של ר"ח ס"ה לא משכחת לה כלל אחר י"ח דבר לפי ההוה אמינא שאין אמ"א אפי' מדרבנן ולפי מ"ש משכחת לה שפיר בכלי שנטמ' במשקין אם לא שיאמר הגאון הנ"ל שהתוספות החליטו דעבור צורה היינו שיניחנו עד למחר ונעשה נותר ממש ועיין בדברי התוספות דף ט"ו ע"א בד"ה ולד טומאה דרבנן:


[{{עוגן1|יז}}] '''בד"ה עם בשר ומשקין וכו' וא"ת ואמאי לא פריך וכו' וי"ל משום דר"ח ס"ה קאמר מימיהם וכו'.''' הנה רש"י לית ליה סברא זו דר"ח ס"ה קאמר מימיהם שהרי פירש לקמן מעל"ד בד"ה נימא קסבר ר' מאיר וכו' כגון כלי שנטמא במשקין יעויין שם ואי רש"י דייק מימיהם א"כ האיך מוקי לה בכלי וכו' והרי גזירת כלים הוא מי"ח דבר ועוד דא"כ לא היה רש"י צריך לפרש בדף ט"ו ע"ב בד"ה ואזדא ר"מ לטעמא דרבינא לא ס"ל הא דר' ירמיה עיין שם ותמצא שכן הוא וא"כ קשה מה יענה רש"י לקושיית התוספות כאן אמנם זה אינו קושיא דהרי עקר קושיית התוספות כאן הוא רק לשיטת ר"ת בדבור הקודם שגם לפי מה דמוקי דאיכא משקין אכתי אינו מטמא אלא מדרבנן אבל לתירוץ ריב"א ור"י בדיבור הקדום אין כאן קושיא כלל דלכך נקט {{עוגן|יג:}}באב הטומאה לרבותא שעושהו שני דאורייתא וא"כ איכא למימר דרש"י סבר כריב"א או כר"י הנ"ל אלא דרש"י עצמו בדף י"ז ע"ב בד"ה אבל לית בהו רביעית כתב בהדיא דטומאת משקין לטמא אחרים הוא רביעית וצריך לומר דרש"י לא ס"ל עקר סברת התוספות בדבור הקדום דסתם משקין דבהדי בשר לית בהו רביעית ורש"י סובר דמיירי דאית בהו רביעית ולפי מה שיתבאר לקמן בדברי רבא דאמר ש"מ מדר"ע וכו' יתבאר דגם רש"י יכול להסכים לסברת התוס' דר"ח ס"ה מימיהם קאמר דהיינו גם קודם י"ח דבר וממילא גם כן יוכל רש"י לסבור תירוץ התוס':

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>