עריכת הדף "ציוני מהר"ן/עדות/ה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ג ==

'''וכ"מ שע"א מועיל אשה ופסול כמו כן מעידים חוץ מע"א של שבועה.''' וכתב הכ"מ ומש"כ רבינו חוץ מע"א של שבועה כו' איני יודע מהיכן הוציא רבינו דין זה אם לא מדאמרי' לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה משמע דבראוי לעדות עון וחטאת בצירוף אחר עסקינן ע"כ. והנה דבריו דחוקין כמ"ש בשו"ת נוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ל"ג ולכאורה משמע להיפך כיון דקי"ל דכ"מ שהאמינה תורה ע"א אשה ופסול ג"כ נאמנין כדאיתא ביבמות דקי"ז ע"א ועי' ברש"י שם ד"ה כ"מ וכמו שכתב רבינו בעצמו כאן א"כ משמע דאשה ופסול לא נאמנין לחייב שבועה, ועי' בטו"א בר"ה דכ"ב שהקשה ג"כ ע"ז כיון דהא דע"א מחייב שבועה נפ"ל מדכתיב לא יקום ע"א באיש כו' אבל קם הוא לשבועה וכיון דאשה נמי בכלל עד תקום נמי לשבועה וע"ש במש"כ בזה ובאמת לא מצאתי כעת בטוש"ע חו"מ שיעתיקו דין זה של רבינו דאשה אינה יכולה לחייב שבועה ועי' בנוב"י שם במש"כ הוא מקור לדברי רבינו מדברי הספרי בפ' שופטים אחר שהגיה דברי הספרי מכאשר כתוב לפנינו ואח"כ הוציא כן ממשמעות וגם זה דוחק כמובן אבל באמת דברי רבינו יש להם יסוד מש"ס ערוך בכתובות דף פ"ה ע"א ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרבא א"ל בת ר"ח ידענא בה דחשידא אשבועה אפכה רבא לשבועה אשכנגדה זמנין הוו יתבי קמיה ר"פ ור"א בר מתנא אייתי ההוא שטרא גביה א"ל ר"פ ידענא ביה דשטרא פריעא הי"א א"ל איכא אינש אחרינא בהדי דמר א"ל לא א"ל אע"ג דאיכא מר ע"א לאו כלום הוא א"ל ר"א ב"מ ולא יהא ר"פ כבת ר"ח בת ר"ח קים לי בגווה מר לא קים לי בגוויה אר"פ השתא דאמר מר קים לי בגווה מילתא היא כגון אבא מר ברי דקים לי בגוויה קרענא שטרא אפומיה קרענא ס"ד אלא מרענא שטרא אפומיה, וכתבו שם התוס' פיר"ח דכל מרענא דבהש"ס לגבי שטר היינו שצריך בעל השטר לישבע קודם שיגבוה והלשון משמע כן כו' וא"ת למאי הלכתא אר"פ דמרעינן ליה אי לשבועה כדפי' אפי' לא מהימן כבי תרי יתחייב שבועה הבא ליפרע כדתנן במתני' ע"א מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה וי"ל דר"פ קאמר אפילו יהא קרוב שאינו בר עדות כמו בת ר"ח שלא היתה בת עדות ודקא א"ל נמי לר"פ איכא אינש אחרינא בהדי דמר צ"ל שהיה ר"פ קרובו של בעל השטר או של נתבע להכי ליכא להימניה אפי' לשבועה ע"ש וכ"כ עוד התוס' ביבמות דף ק"א ע"ב, ומוכח להדיא דינו של רבינו דאשה וקרוב אינם נאמנים לחייב שבועה, והנה בתוס' שם ביבמות הביאו בשם ר"ח שפי' דנ"מ בהא דקי"ל בגוויה כגון דאיכא נאמנות בשטר דבזה היה גובה בלא שבועה אם לא דקי"ל בגוויה ולפ"ז אין ראיה מכאן לדינו של רבינו אבל רבינו נראה דמפרש כפי' התוס' שם כמו שמבואר בדבריו להדיא לעיל פכ"ד מה' סנהדרין ה"א במש"כ וכן אם נמצא שט"ח לפניו כו' וע"ש בכ"מ שכתב כן להדיא דעיקר החידוש לדעת רבינו הוא שאפי' אשה וקרוב שדעתו סומכת עליהם מחייב ליה שבועה כאלו היה עד כשר ע"ש ולפ"ז שפיר הוכיח את דינו מכאן. עוד יש להביא ראיה לדעת רבינו מש"ס דשבועות דף ל' דשבועת העדות אינה נוהגת לא בנשים ולא בקרובין ולא בפסולין והרי הכל מודים בע"א בשניהם חשודין ובע"א דר' אבא כדאיתא שם בדף ל"ב ע"ב וכ"פ רבינו בפ"י מה' שבועות ה"ט וא"כ משכחת גם באשה וקרוב דמחוייבין קרבן שבועה בכה"ג ומוכח כדעת רבינו דאשה וקרוב אין מחייבין שבועה, ומצאתי אח"כ בשו"ת רעק"א סי' קע"ט שהביא ראיה זו. שוב ראיתי שדברי רבינו מבוארין בתו"כ ויקרא דבורא דחובה פרק ז' ברייתא א' ובירושלמי דסוטה פ"א ה"א וז"ל התו"כ שם הודע לו ולא שאמרו לו אחרים אין לי אלא שאמרה לו שפחה מנין אפי' אמרה לו אשה אוציא את שאמרה לו אשה שאין אשה כשרה לעדות מניין אפי' אמרו לו קרובים (פי' דקרובים יש להם מעלה יותר מאשה דכשרים להעיד במק"א) אוציא את שאמרו לו קרובים שאין כשרים להעיד בו מניין אפי' אמר לו עד אחד (פי' דע"א יש לו מעלה יותר דמחייב שבועה בכ"מ) אוציא את שאמר לו ע"א שאין מחייבו אלא שבועה מניין אפי' אמרו לו שנים ת"ל הודע לו ולא שיודיעוהו אחרים ולהלן שם בברייתא ב' יכול אע"פ שאינו מכחיש ת"ל או הודע אליו והביא אביא את שאמרו לו שנים שכן מחייבים אותו מיתה מניין אפי' אמר לו ע"א אביא את שאמר לו ע"א שכן מחייבו שבועה מנין אפי' אמרו לו שנים קרובים אביא את שאמרו לו קרובים שכן כשרים להעיד במק"א מניין אפי' אמרה לו אשה כו' ומבואר דקרוב ואשה אינם מחייבים שבועה, ובירושלמי שם בסוטה איתא עד אחד מהו שישקה פי' דקאי אדר"א שם במתני' דקאמר משקה ע"פ ע"א או ע"פ עצמו ויליף לה ע"פ עצמו דכתיב ומעלה בו וענ"ל ע"פ ע"א וקאמר הירושלמי מה אם פיו שאינו זוקקו לשבועת ממון הרי הוא משקה עד אחד שהוא זוקקו לשבועת ממון לא כש"כ קרוב מהו שישקה כו' ומוכח דקרוב אינו יכול לחייב שבועה דאל"כ הא יש ללמוד גם קרוב בק"ו מפיו ודברי רבינו מבוארין ויש להם יסוד בבבלי וירושלמי ותו"כ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}