עריכת הדף "פתח עינים/ברכות/ח/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
'''אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ריב"ח אמר מהכא בעת רצון עניתיך ראב"ח אמר מהכא הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלם נפשי וכו'.''' צריך להבין אמאי אצטריכו הני קראי. ואפשר בהקדים מ"ש הרב המבי"ט ז"ל בס' בית אלהים שער התפלה פ' י"א דף י"ב ע"ב שישנו בנותן טעם למעלת תפלת הצבור זה יצא ראשונה מצד עניני הקדושה שאינם נאמרים בפחות מעשרה והוא סוד נעלם שיש בקדושת ה' שאין ראוי להזכירו בפחות מעשרה. וזאת שנית שאינו דומה מועטים העושים את המצוה למרובים העושים כי היא מתעלת הרבה יותר בהשתתפו עם אחרים במלאכה וכמ"ש פ' אלו נאמרין בענין האשכול שטענו ח' בני אדם וגמירי כל טונא דמדלי איניש אכתפיה תלת' דטועניה היכא דמטעינו אחר ובאבני הירדן שכל א' היה מגביה על כתפו שיערו כל אבן מ' סאה והאשכול היה תתק"ס סאין ק"ך סאין לכל א' שני שלישים יותר ממשאו וכ"ש בדברים האלהיים שתתעלה יותר ענין המצוה בהתאחד בה כמה בני אדם מכפי הערך לכל אחד. ועוד בה שלישיה כי תפלת היחיד בהיותה בלתי הגונה או בלתי נאמרת בכונה אינה מקובלת וכשאומרה ברבים לפעמים תתקבל בזכות הרבים כי אפילו לחובה היחיד נגרר אחר הרוב ואפילו תפלת הצדיק לפעמים אינה נשמע' לסיבת הרבים שאינם הגונים וכמ"ש בירושלמי דתעניות דאליהו זכור לטוב נענה באש בזכות שעתידים לומר ישראל ה' הוא האלהים וכ"ש בהיותם צדיקי' שתועיל ליחיד שתקובל תפלתו בזכותם כי אין הצבור נדון אלא אחר רובו זהו תורף דברי הרב ז"ל:{{ש}}'''ויש''' להרגיש על הרב ז"ל מ"ט לא אייתי מר לבי כנישתא אותה שאמרו בתעניות דף ח' א"ר אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים איני והא אוקים שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון ל"ק כאן ביחיד כאן בצבור ופירש"י דבצבור נשמעת אפילו אין לב כלם שלם. ומעלה זו הול"ל להרב דאיכא בצבור. ואלו הרב ז"ל בטעם ג' קאמר דבזכות הרבים שהם צדיקים נשמעת תפלת היחיד הגם שאינה הגונה או אמרה בלי כונה. ובזהר הקדוש פ' ויחי דף רל"ד ע"א דרוש פ' פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם דבתפלת יחיד פנה ואסתכי בה ובחובוי דההוא ב"נ ברם צלותא דסגיאי אע"ג דלאו זכאי נינהו לא אשגח בחובייהו לא בזה את תפלתם אע"ג דלאו כלהו בכונה ורעותא דלבא וזה נראה מסכים הולך לש"ס דתעניות. [ודוחק לומר דהרב המבי"ט מיירי במעלו"ת אח"ז היחיד המתפלל עם הצבור וההיא דתעניות אינה בסוג זה. ותו דקאמר דתפלת הצדיק אינה נשמעת מסיבת הרבים ומייתי מאליהו זכור לטוב וכ"ש בהיותם צדיקים וכו' והרב איירי ליפות כח היחיד המתפלל עם צבור המתפללים ובזה מייתי מאליהו ז"ל. וכפי סוגיית תעניות שאני ההיא דאליהו ז"ל שהוא לבדו התפלל אבל אם היו מתפללים הצבור אף שאין הגונים אפשר דנענים כמו שנראה מהגמ' והזהר ודוק הטב שיש לצדד]:{{ש}}'''ואפשר''' לרמוז כל הטעמים הללו בהני קראי דמייתו האמוראים. דבריש קאמר מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון דקשיא ליה דהול"ל ואני תפלתי תהיה לרצון על דרך שאמר דוד הע"ה עצמו יהיו לרצון אמרי פי. והשתא באומרו עת רצון משמע דודאי הוא עת רצון ולהכי קאמר אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים והכי קאמר אני מתפלל עם הצבור שהוא עת רצון. לכן אלהים ברב חסדך ענני וכו'. ואפשר שרמוז כאן שהצבור אומר דבר שבקדושה כי על ידי שאומרים קדיש וקדושה הוא עת רצון שיש לו נחת רוח להקב"ה וכתב הטור סי' קכ"ה מס' היכלות דאמר הקב"ה אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שאומרים קק"ק ועיניהם נשואות וכו' הא למדת שהוא עת רצון דכ"י יש הנאה להקב"ה וכן באמירת קדיש ועונים איש"ר יש נחת רוח לפניו כ"י כמשז"ל ולהכי קרי ליה עת רצון שהוא רצונו יתברך. ורבי יוסי בר חנינא מייתי קרא בעת רצון עניתיך בו תרמו"ז טעם ג' של הרב המבי"ט דהגם שתפלת יחיד אינה בכונה בזכות הצדיקים הרבים

'''שני פתחים לבית הכנסת וכו'.''' הטור סי' צ' כתב דמהירושלמי נראה שיכנס ממש ע"ש והכי מוכח ממאי דאתמר בי מדרשא דברים רבה פ' כי תבא ע"ש. והרב פרישה כתב דע"ד הסוד נ"ל שרמזו שתכנס תפלתו לפני' מהשני שמות הנקראים דלתות ישהה עצמו בהתבודדות ותכנס ותגיע תפלתו שמה עכ"ל. וכן ראיתי לרבינו מהרח"ו זצ"ל בדרשותיו כ"י פ' ואתחנן שלזה כיון משה רבינו ע"ה באומרו אדני אלהים אתה החלות שעל ידי שמות אלו נפתחים שערי תפלה אך התפלה אין לכוין אלא אל שם הויה הנקרא שם העצם וז"ש ואתחנן אל ה' כי כל השמות כנוים וככנפים ומלבושים אליו והטועה בזה כופר בעיקר עכ"ל בקצור. [ובזה פירשתי בעניותי ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו וכו' וק"ל ועוד הארכתי אני בעניי בזה במקומו בס"ד]:

'''במערבא כי נסיב איניש וכו'''' פירשו רבני אשכנז דבא"י דנושא אשה ואח"ך לומד תורה למ"ד לזה שואלי"ם הלכו בו מצא או מוצא. אבל בבבל דלומד תורה ואח"ך נושא א"צ לשאל דהתורה מגינה עליו שלא יכשל באשה שאינה הוגנת. וז"ש במערבא דוקא בא"י כי נסיב וכו':

'''ואמר  אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא וכו'''' עמ"ש בעניותי בס' הקטן מחזיק ברכה א"ח בסימן צ' בס"ד:

'''אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות וכו'''' מקשים דבית המדרש לומדים שם הלכות ואיך קאמר שערים המצוינים יותר מבתי מדרשות. ותו דיליף לה משיר מזמור לבני קרח דהיו בזמן שילה וגבעון ולא בחרבן והיכי קאמר והיינו דאמר רבי אמי וכו' מיום שחרב בית המקדש. ותו מעיקרא אמאי אצטריך לומר והיינו דאמר רבי אמי. ויראה פשוט דחדא מתרץ חבירתא ולפי פשוטן של דברים נראה דה"פ אוהב שערים המצוינים בהלכה כלומר זאת התורה שלומדים גדולי הדור שמעמיקים בהלכה וז"ש נענה וז"ש בעת רצון שהצבור מתפללין בזכותם עניתיך. ורבי אחא בר חנינא ראו הביא לנו קרא הן אל כביר לא ימאס רמוז מ"ש בש"ס ובזהר דהגם דלבם לא נכון והוא רחום יכפר (עיין בס' דברי שלמה) ואע"ג דלאו כלהו ברעותא ולא אשגח בחוביהו ולא בזה את תפלתם והיינו אל כביר לא ימאס. ואמר עוד וכתיב פדה בשלם נפשי כי ברבים היו עמדי רמז טעם ב' של הרב המבי"ט שתתעלה יותר המצוה בשתוף אחרים יותר מאשר הוא לערך כל א' לבדו והיינו כי ברבים היו עמדי כי בחברתם נתעלית יותר:

'''כל העוסק בתורה ובג"ח וכו'.''' הרשב"א כתב בפי' האגדות הובא בעין יעקב דהם כנגד מחשבת התפלה דכתיב בה ולעובדו בכל לבבכם. תורה דיבור. ג"ח מעשה עש"ב. ואפשר להרחיב הענין במ"ש בעניותי בס' הקטן ראש דוד פ' אמור כי ירא"ת גימטריא פ' ופ' לבטלם במחשבה. תורה מספרו כן לבטלם בדיבור. גמילות חסדים חושכניה הכי לבטלם במעשה. ולכן כ"י אמר מעלה אני וכו':

'''איכא סבי בבבל תמה וכו'''' אפשר לפי מה שאומרים חכמי הטבע דארץ שהיא חמה אין יושביה מאריכים ימים אבל כשהארץ טבע קר זה יועיל לזקנה. ובבבל טבעה חם ודרך טבע קצרות שנים ולהכי תמה רבי יוחנן איך אפשר דרך טבע סבי בבבל דדוקא בארץ ישראל הגם שאין טבעה קר מכח הברכה מאריך ימים כמ"ש למען ירבו ימיכם. וכי אמרי ליה מקדמי ומחשכי אמר היינו דאהניא להו:{{ש}}'''א"נ''' שמעתי מגדול אחד במ"ש בנדרים דף כ"ב ונתן לך שם לב רגז בבבל כתיב ואמרו ז"ל רגזן ימיו מתקצרים שנא' קצר ימים ושבע רוגז מאי תקנתיה ליפוש ברחמי שנאמר ברוגז רחם תזכור הנה כי כן תמה ר' יוחנן דאיכא סבי בבבל דשכיח רוגז ומזה נמשך קצרות שנים וא"כ היכי איכא סבי בבבל. וא"ל מקדמי ומחשכי אמר היינו דאהניא להו דתקנת הרגזן הוא למתקף ברחמי וכזה עבידי הני דמקדמי ומחשכי ונעתור להם: המצוינים בהלכה לאפוקי ת"ח הלומדים הלכות בבית המדרש לפי פשוטן וז"ש שערים המצוינים בהלכה שלומדים בעיון נמרץ לעומקא של הלכה יותר מבתי מדרשות שלומדים הת"ח הלכות כפשטן והם אינם מצוינים בהלכה. וקאמר דהיינו דאמר עולא מיום שחרב וכו' כלומר דלמודי הלכות בעומק, מיום שחרב בית המקדש כי גבר אויב הסט"א אין לו אלא ד' אמות של הלכה כלומר שעור מועט שמעמיקים ומפלפלים בהלכה בדקדוק ועי"ז מתבטלים הקליפות כי תלמוד גימטריא פלונית להכניעה. ולקשט הכלה כי הלכה ה' כלה ולזה אמר מיום שחרב וכו' והוה ס"ד דפליגי דאוהב ה' שערי ציון איירי שלא בזמן החרבן ואיך קאמר מיום שנחרב דמשמע ולא קודם לזה אמר והיינו דאמר ר' אמי וכו' דדא ודא חדא היא דבזמן בית המקדש דאיכא קרבנות וכיוצא ולא היה תגבורת הסט"א אמר אוהב. אך בזמן החרבן לבטל הקלי' אין לו אלא ד' אמות של הלכה שיעור מועט בדקדוק נמרץ כי בזה אהני לבטל סט"א ולתקן השכינה:

'''גדול  הנהנה מיגיעו וכו'''' בקונטריס דברים אחדים דף קמ"ב ע"ג הבאתי מה ששמעתי מעטרת ראשי מורי הרב זלה"ה בשם הרב מר אביו ז"ל ובעניותי הוספתי קצת שם ובקונטריס צפורן שמיר אות קס"א ע"ש ודוק:

'''רב ששת מהדר אפיה וגריס וכו'''' הרב סלת בלולה סי' קמ"ו כתב משם הגאון מהר"ר צבי שראה קונטריס כ"י לגדול אחד שפירש פירוש מחודש דרב ששת היה קורא בשעה שמתרגמין וקאי אמאי דבעי רב פפא בין פסוקא לפסוקא וכתב דהוא פירוש נכון מאד ע"ש. ועמ"ש בעניותי בס' הקטן ברכי יוסף שם בס"ד:
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}