עריכת הדף "פתחי תשובה/חושן משפט/כה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} ''' שדן דיני ממונות וטעה כו'. ''' עי' בתשב"ץ ח"ב סי' ט' שכ' דלא נפסל הדיין ההוא מכאן ולהבא לפי שכל אדם עשוי לטעות שאפי' גדולי התנאים טעו בדינן כו' אלא דאם טעה מפני שאינו זהיר בתלמודו והרבה מדיניו היו טעות אפשר לפוסלו אך לא פסול אלא לדון ביחיד מומחה אבל לא להיות נמנה בג' כו' ע"ש:

{{עוגןמ|ב}} ''' או בדברי הפוסקים. ''' ע' בתשו' חו"י בסוף הספר בהשמטות שכ' דכל מה דסתם כן הב"י בש"ע ולא חלקו עליו הבאים אחריו הוי דבר משנה ובמקום שהביא הרמ"א דעת חולקים והסכים עמהם ג"כ ה"ל כדבר משנה בארצות הללו דנוהגין כוותיה. ובמקום שכ' י"א ולא הכריע ה"ל סמ"ע וש"ך בהכרעתן כדבר משנה בכל ענין. ואם אין כאן הכרעה אין להוציא ממון ומ"מ אם פסק כבהגהת רמ"א להוציא ממון אין מחזירין דאל"כ למאי נ"מ כתבו רמ"א. ואם יש מחלוקת בין הסמ"ע והש"ך לא גרע כח הש"ך לדעתי במקום שחולק על הסמ"ע לפסוק כוותיה אף להוציא וה"ל גם כן כדבר משנה דקיי"ל כבתראי אף כי שמעתי שקשה מאד לפסוק להוציא נגד הסמ"ע והיה לנו לומר דעכ"פ לא ה"ל הפוסק כסמ"ע כטועה בדב"מ מ"מ נ"ל כמו שכתבתי. אם לא שהדיין או הדיינים יודעים ומכירים שהש"ך עבר הדרך על הסמ"ע בטעם נכון. ע"ש עוד שכ' דלא ידע בזמנינו זה היכי דמי טעה בשיקול הדעת ודיתברר ודאי שטעו אחר דקיי"ל כל מה שנזכר בספרי פוסקים ה"ל כדב"מ כו' ע"ש:

{{עוגןמ|ג}} ''' מכח ראיות מוכרחות. ''' כתב בס' בר"י אבל אין דוחין הראשוני' דברי חכמות הדורות בסברא בלא ראי'. הרשב"א ח"ב סי' שכ"ב והאריך בזה עכ"ל ע"ש עוד:

{{עוגןמ|ד}} ''' טעה בשיקול הדעת. ''' ע' מדינים אלו בתשובת נאות דשא סי' קי"ד קט"ו קט"ז עש"ה:

{{עוגןמ|ה}} ''' בכל העולם. ''' עי' באר היטב מה שכת' וכ' הנימוקי יוסף כו' עד יש לדיין לפסוק כפי שדעתו נוטה. וע' בתשובת חוט השני סי' ס' אודות שני דיינים שנתבררו לישב בדין ופסקו מה שפסקו ואחר כך צעק בע"ד א' שנראה לן שטעו וכן הסכים עמו דיין א' אלא שחבירו שישב עמו אינו רוצה לשמוע לו כלל ואמר מאחר שכבר נתנו הפס"ד לכל צד בכתב הוי זילותא דבי דינא והאחר אומר נציע דברינו לפני א' מחכמי הדור כו' והשיב וז"ל דברי מכ"ת סתומים למה על דעת הדיין הב' שלא לחזור אם מודה שטעה אלא שמתבייש לחזור בזה פשיטא דמחינן ליה בארזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה לחזור הדין וכדאיתא בשבועות מנין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו כו' ואם אינו מודה שטעה בזה יש לחלק אם הטעות בדב"מ דהיינו בדבר מבואר להדיא בפוסקים או בשיקול הדעת וסוגיא דעלמא דלא כוותיה פשיטא דכופין אותו להחזיר הדין או ישלם מביתו ואם הטעות הוא בשקול הדעת דא"א לברר טעותו דהיינו בדבר דפליגי ב' פוסקים ולא מבורר דלהוי סוגיא דעלמא כאידך נרא' דהרשות ביד הדיין לומר אני עומד בסברתי הראשונה וכמ"ש בסמ"ע בשם נ"י דבכה"ג יש לדיין לפסוק כפי שדעתו נוטה כו' וא"כ הוא ודאי יכול לעכב על השני אפילו אם הטענות והתשובות ביד השני ורוצה לשלחם למורה צדק יכול למחות בידו דזה דומה לשודא דדייני וכמ"ש סמ"ע בסי' כ"ג סק"ב כו' ואחשבה לדעתי דאירע עובדא דא באתרא דלא שכיחי רבנן שאין מבין מהות הפסק וטעותו אם הוא בדב"מ או בשיקול הדעת המבורר או בש"ה סתם ובכה"ג ראוי למנהיגי המדינה או העיר לכוף לשלוח הטענות והתשובות לפני ב"ד הגדול אשר יוכשר בעיניהם או בעיני בעה"ד ואותו המורה יבין וישכיל על נכון ועל פיו יקום כל דבר כו' עכ"ל ע"ש עוד:

{{עוגןמ|ו}} ''' לא יוציא ממון. ''' עבה"ט עד אך המרדכי ס"ל דמהני בכ"מ כו' וע' באה"ע סי' נ"ג ב"ש סק"י מ"ש בזה ועמ"ש בסוף סימן זה:

{{עוגןמ|ז}} ''' ואפילו אין הרבים מסכימים מטעם א'. ''' עי' בתשובת נו"ב תניינא חח"מ סימן ג' שנשאל במעשה שראובן תבע את שמעון במאה דהיינו חמשים עבור היזק שגרם לו וחמשים עבור הוצאות שהוציא עליו וכאשר נשאו ונתנו הדיינים נחלקו לשלשה דעות דיין א' פוטר את שמעון לגמרי ודיין השני מחייב לשמעון בחמשים דגרמי ודיין השלישי מחייב ג"כ לשמעון בחמשים אך לא באותן החמשים דגרמי כ"א באותן שהוציא הוצאות וכל א' וא' מג' הדיינים עומד על דעתו ואין מכריע ביניהם ונסתפק הרב השואל אם יש לחתוך הדין לחייב את שמעון חמשים הואיל וע"פ רוב הדעות מהשלשה דיינים עכ"פ מתחייב לפרוע לראובן חמשים או נימא דלא מחשב זה לשני דעות דאיכא למימר להיפך כיון דעל כל תביעה איכא רוב דעות לזכות את שמעון ודעת הרב השואל נוטה לפטור וכתב דעד כאן לא פסק הרמ"א דאף משני טעמים מחשב רוב דיעות אלא אם הוא בתביעה אחת אבל בנ"ד איכא לצרף רוב דעות לפטור דעל כל תביעה איכא רוב דעות לפטור. והוא ז"ל השיב לו שאין דעתו מסכמת לזה רק דיש לחתוך הדין לחייב את שמעון בחמשים דעכ"פ נתחייב שמעון חמשים ע"פ רוב דעות ואף שהוא ע"פ ב' תביעות חלוקות מ"מ לא גרע מעדות מיוחדת לקמן סי' ל' ס"ב וסעיף ו' וז' כו' ואף דגם שם בעדים אם מכחישין זא"ז דכל א' אומר דלא היה הלואה ואחרת או דהתובע אומר שלא היה כ"א הלואה אחת אין מצטרפין וא"כ הכא בנ"ד הדיינים מכחישים זא"ז ומחולקים דזה אומר שאינו חייב על תביעה דגרמי כ"א על תביעת הוצאה והשני אומר להיפך זה אינו דלא דמי להכחשת העדי' דעדות מוכחשת לאו עדות הוא כלל כיון דאחד בודאי משקר משא"כ בדיינים עכ"פ לדברי רובם חייב שמעון חמשים כו' והאריך קצת ומסיק מכל זה נ"ל דבנ"ד כיון דהדיינים הם לפנינו ומתוך דברי שניהם יצא דשמעון נתחייב בחמשים אף שאינם מסכימים בטעמם מאיזה תביעה נתחייב ואילו לא היו אלו ב' תביעות במעמד א' בודאי שהיה שמעון נפטר מכל תביעה בפני עצמו ע"פ רוב דעות אפ"ה כיון דשני התביעות היו בבת אחת דין תביעה אחת יש להם דהא תבע משמעון מאה בבת אחת הרי על תביעת ראובן יצא מרוב דעות שחייב חמשים עכ"ד ע"ש:

{{עוגןמ|ח}} ''' דהלכה כבתראי כו'. ''' ע' בהקדמת ס' פמ"ג ליו"ד בכללים אות ח' שכתב וז"ל ודע דסבור הייתי לומר הלכה כבתראי בשוין לא יחיד נגד רבים אלא שראיתי לכנה"ג בא"ח דאף יחיד נגד רבים הלכה כבתראי ואני תמה הא רובא דאורייתא ומסתימת הפוסקים משמע אף בד"ת הלכה כבתראי כו' וי"ל כיון דבתראי ראו דברי קמאי וסתרי להו בטענות אמרינן מסתמא הוה קמאי מודו לבתראי ומש"ה אף יחיד נגד רבים עכ"ל. ועיין בתשובת הרב מו"ה משה רוטנבורג {{ממ|[[שו"ת מהר"ם רוטנבורק האחרונים/יורה דעה/כ|חי"ד ס"ס כ']]}} שכתב על נדון דידיה דאע"ג דקיי"ל הלכה כבתראי כו' מ"מ נראה דהאי כללא לא נאמר אלא היכא דהאחרון מברר דבריו בראיות צודקות אבל היכא דהאחרון כותב דעתו בסתם בלי שום ראיה שלא כדעת הפוסק הקודם לו מאי אולמא דהאחרון מהראשון כו' ע"ש:

{{עוגןמ|ט}} ''' ואין הדין חוזר. ''' עש"ך שהרבה להשיב על מה שהוכיח הטור מדברי הרא"ש וכן תמה הרב שער אפרים [[שער אפרים/קנא|סי' קנ"א]] וע' בת' בית יעקב סי' ל"ז עכ"ל בר"י:

{{עוגןמ|י}} ''' והחלק ג' מפסיד הבע"ד. ''' כתב בס' בר"י אות ל"ח וז"ל יש להסתפק לדעת זה היכא דבע"ד ידע דנגמר הדין ע"פ שנים א' מהג' היה מזכה ואח"כ נתברר הטעות וצריכים הב' לשלם ב' חלקים אך עתה כל א' מהדיינים טוען שהוא המזכה ושני חבריו היו המחייבים מי נימא דמצי בע"ד למימר להו תנו לי אתם שני חלקים ואתם תראו ביניכם מי חייב ומי פטור או דלמא כל חד מצי א"ל לית לך מידי גבאי ומפסיד הכל כי כל אחד נשבע ונפטר או דלמא כגון זו דודאי תרי בשקרא משתבעי לא יהבינן להו שבועה ומשלמי וע' לקמן סי' שס"ה ס"א בגזל א' מה' כו' כל א' נשבע ומשלם גזלה לכל אחד וצריך להתיישב עכ"ל:

{{עוגןמ|יא}} ''' ישלם כדין כל גורם. ''' עש"ך ס"ק מ"ה אות ב' מ"ש ומהו היינו דוקא כו' ולא כפוהו על התשלומין א"כ טובא עבד כו' בדגמ"ר שכתב דהאי א"כ הוא ר"ת אבל כפוהו ור"ל על התשלומין:

{{עוגןמ|יב}} ''' שטעה וחייב שבועה כו'. ''' ע' בכנה"ג אות נ"ג בענין אם היה חייב שבועה אלא שהחמיר בדינו להצריך נק"ח כו' ע"ש וע' בר"י מ"ש בזה:

{{עוגןמ|יג}} ''' דקנין בטעות הוא. ''' כתב בס' שער משפט ונראה דהיכא שנתפשר בקנין בכדי ליפטר מהשבועה ואח"כ הביא הנתבע עד א' המסייע לו לא אמרי' דהוי פשרה בטעות כיון שיש לו עד המסייע א"כ לא נתחייב לו שבועה כלל והוי פשרה בטעות דזה ליתא כיון דבשעת הפשרה לא היה לו העד תו לא מהימן ע"א לבטל הפשרה דהא כבר נתחייב לו ע"י הפשרה ממון גמור ואין עד אחד קם לממון כו' ע"ש. וע' בתשובת משכנות יעקב סי' י' במעשה באחין שהיו שותפין בתפיסת הבית ועסקי שותפות יחלה אחד מהן והוציא כמה הוצאות על חליו ורפואתו ואח"כ נפטר ובאו אחיו לחלוק עם היורשין ולחשוב ביניהם ונפל סכסוכים בדבר הוצאות חליו ורפואתו ונגשו לדין ועשו הדיינים פשרה ואח"כ טען א' מצדדים שהדיין הטעה אותו באמרו שאין ברור לו שיזכה בדינו ומתוך זה הסכים להתפשר ועתה נתוודע לו שבודאי היה זוכה בדין וטוען שהוא פשרה בטעות. והוא ז"ל השיב דאינו יכול לבטל הפשרה בקנין בטענה זו ולא מצינו להפוסקים שיבטלו פשרה בטעות רק בטעות גמור בעיקר המעשה כגון העושה פשר מחמת שלא מצא עדים וראיה ואח"כ מצא או כגון שחייבוהו בית דין שבועה ומתוך זה הוצרך לפשר ונודע שטעו הב"ד לא היה חייב שבועה דאז שייך לומר דהוי טעות גמור כיון שב"ד חייבוהו שבועה ודאי לא עלה על דעתו שב"ד יטעו בדין ואדעתא דהכי עשה פשרה אבל לא משום שהוא עצמו טועה בדינו ואין הב"ד מטעין אותו רק אמרו לו שאין הדין ברור כ"כ שיזכה ואילו היה עכ"ז רוצה דוקא בדין הרשות בידו ואולי יזכה רק דלא מחית נפשיה לספיקא וגמר ומקני ואין כאן טעות כלל וכל הנמצא בתשובת האחרונים בזה היינו דוקא היכא שאמרו לו בפירוש שהוא חייב בדינו בבירור כו' ובפרט בנ"ד שהיה ביניהם עוד סכסוכים והוצאות חולי אחיו שלא ידעו כמה ומההכרח להתפשר כי לא יכול לתבוע דבר ברור וכבר כתב הרמ"א בהשובה סי' ע"ד באחד שעשה פשרה מפני שלא היה יכול לברר טענתו שהשטר שביד שכנגדו מזוייף ואח"כ נודע הדבר יותר וטען שהפשרה בטעות וכתב רמ"א ז"ל שאין בטענתו כלום והוסיף לומר שאף אם נתברר בעדים שהשטר מזוייף אין אחר פשרה בקנין כלום אע"ג דקנין בטעות חוזר הכא שאני כיון שהיה ליתומים עוד טענות והפשרה לעשות על כל הטענות ביחד מאן מפיס שבשביל זה לבדו עשה הפשרה כו' מבואר להדיא דאף בטעות גמור כהך דמצא עדים וראיה כל שיש עוד טענות ותביעות אין מבטלין הפשרה הנעשה על כל הענינים בשביל טעות הנמצא בפרט א' כ"ש בנ"ד שאין טעות רק חסרון ידיעת הדין אשר הוא בכל עושי פשרה כו' ע"ש. ועמ"ש לקמן סי' רמ"א ס"ג סק"ד:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:פתחי תשובה: חושן משפט]]