עריכת הדף "פתחי תשובה/חושן משפט/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} ''' אבל אי לית בהו חד. ''' עי' בתשו' שבו"י ח"א סי' קל"ז שכ' וז"ל ואי כולהו תלתא לא גמירי כלל פסילי לדון כמו שפסק בהגה ר"ס ג' ואסור להו למידן אא"כ שקבלו עלייהו והיינו שצריך שיקבלו עליהם בפירוש כדין קרוב או פסול כמבואר בסי' כ"ב ובכנה"ג אות ט"ו כ' דהכא נמי סגי בבואו לפניו לדון לבד ולא דק דראייתו מירושלמי בר' אבהו דדן ביחידי ואמר כיון דאתו לקמיה כמאן דקבלוהו עלייהו זה קאי דוקא איחיד מומחה דמותר לדון ביחידי אלא שמצות חכמים שיושיב עמו אחרים מ"מ כל שבאו לפניו מקרי קבלה משא"כ בשנים או אחד שאינם מומחים או תלתא דלא גמירי כלל דפסילי לדון מדינא צריך קבלה בפירוש כמו בקבל עליו קרוב או פסול וכן משמעות לשון הפוסקים עכ"ל ועמ"ש לקמן סי' ה' ס"ב ס"ק ו':

{{עוגןמ|ב}} ''' והם דנים את האדם בע"כ. ''' בגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב בתשו' מגן גבורים סי' ה' כתב בשם הרש"ך ח"ב סי' רכ"ט על מחלוקת שנפל בין תובע לנתבע שאחד מהם אומר שרוצה להתדיין בד"ת והאחד אומר שאין לו להתדיין רק בדיני סוחרים שכך הוא המנהג במקום שנעשה העסק. הדין עם השני כיון דבמקום שעשה העסק יש מנהג להתדיין כפי דרך הסוחרי' ולא כפי ד"ת מנהג מבטל הלכה כו' ע"ש:

{{עוגןמ|ג}} ''' אבל אם דיינים קבועים כו'. ''' ע' בתשו' שב יעקב חח"מ סי' א' שכ' דלפי הכלל שכ' רמ"א לקמן סי' י"ג ס"ב דכל מקום שאינו יכול לחזור לא יוכל ג"כ לומר שיוסיפו הדיינים א"כ ה"ה הכא בדיינים קבועים אף קודם שטענו דפסק הרמ"א כאן דאינו יכול לומר לא אדון לפניהם רק בזה בורר ג"כ אינו יכול לומר להוסיף דיינים וכ"כ בתשו' הגאון מו"ה ברוך כהנא אב"ד דק"ק פיורדא הנדפס שם בראש דבריו אלא שמחלק דהא דמשוה הרמ"א הוספה לחזרה היינו בנתבע ולא בתובע דהתובע יכול לטעון להוסיף דיינים אף בדיינים קבועים ואף אחר שהתחילו לטעון והגאון המחבר חולק עליו בזה ודעתו דאין חילוק ע"ש. אכן בתומים סי' י"ג סק"ב העלה דאפילו אם ב"ד קבוע בעיר דלא מצי לטעון לא אדון לפניהם מ"מ אם טוען שרוצה להוסיף דיינים שומעין לו ומסיים וזהו דלא כמ"ש בתשו' שב יעקב דבב"ד קבוע אינו יכול להוסיף בדיינים וזה אינו כו' ע"ש וכן העתיקו בס' נה"מ שם סק"ו ע"ש:

{{עוגןמ|ד}} ''' פחית משלשה. ''' עבה"ט עד והש"ך חולק עליו וע' בתשו' ב"ש אחרון סי' ג' מ"ש בזה:

{{עוגןמ|ה}} ''' ואינן מומחים לרבים. ''' עבה"ט שכ' אבל הש"ך חולק כו' עד מיהו לענין דינא אפי' הם סמוכים ומומחים אין הודאתו הודאה כו' ועיין בתשו' שבו"י ח"א סי' קל"ז שכ' דהיינו דוקא לענין הודאה אבל לענין כפירה העיקר כהפוסקים דהוה ככופר בב"ד דכיון שדנו לפניו ודינו דין א"כ ודאי מגלה טענתו והוחזק כפרן כו'. וע"ש עוד שכ' די"ל גם לדעת הרמב"ם דוקא ביחיד מומחה אמרי' כן דלא הוי הודאתו הודאה משום דיש סברא שיהא נאמן לומר להשטות נתכוין או שלא להשביע דנאמן במגו דאי בעי כפר ומכחיש להדיין שלא הודה לפניו אבל נגד שנים שקבלו עליהם ולא יוכל להכחישן גם הרמב"ם מודה דהודאתו הודאה וכדעת התוס' והרא"ש פ"ק דסנהדרין כו' והא דכתב הרמב"ם אבל ג' הדיוטות היינו שדיבר בהווה שסתם ב"ד הם שלשה או יחיד מומחה כאשר ביאר שם בדבריו אבל בקבלו עלייהו שנים הודאתו הודאה כמו בג' הדיוטות עכ"ד ע"ש ועיין בתומים ובקצה"ח ובנה"מ מזה:

{{עוגןמ|ו}} ''' עד שידע עם מי יושב ''' ע"ל סי' ז' ס"י ומ"ש שם ס"ק כ"ג:

{{עוגןמ|ז}} ''' וכל אחד מבעלי דינים כו'. ''' בגליון שו"ע דהגאון רע"ק זצ"ל נ"ב וז"ל אם יצא זכאי מב"ד ושוב חזר בע"ד ותבעו בפני ב"ד אחד אין זקוק לו לירד עמו לדין וגם אין ב"ד אחר רשאים לשמוע דבריהם כלל. ב"י לקמן סי' י"ב בשם תשו' הרא"ש כלל פ"ה ובתשו' שבסוף ס' חזה התנופה (דבר זה כבר הביאו הסמ"ע והש"ך לקמן סי' י"ט ובבה"ט שם סק"ב ועמ"ש שם) . וכתב מהריק"ש שם נ"ל דאם אין עדים בדבר מ"מ נאמן שכבר דן אותו על אותו תביעה שבע"פ ויצא זכאי ואפילו שבועה אינו חייב דהוי דבר שאם יודה אינו חייב ממון כ"א לדון עמו אמנם אפשר שמחרימים אותו שלא יטעון שקר ויודה אם לא דן עמו על תביעה זו עכ"ל ועי' בש"ך ובה"ט לקמן ס"ס כ"ב:

{{עוגןמ|ח}} ''' מצער הצבור. ''' עיין בס' או"ת סקי"ג שכ' שהיה בזה חרם ר"ת ורשב"ם וראב"ן וק"ן רבנים והוא בתשו' מהר"ם ב"ב בסופו כו' (גם בתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"כ ע"ש) ובעו"ה פשתה נגע צרעת ממארת הזה בזמנינו כו'. וחובה על רבני הזמן לעשות גדר בזה כו' ע"ש ועיין בתשו' חתם סופר חח"מ מסי' י"ח עד סי' כ"ב איך הוא ז"ל עמד בפרץ בכל כח ועוז נגד הפורצים גדר עולם בענין זה והזכיר שם גם דברי הגמ' במס' ברכות נ"ה ע"א אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אא"כ נמלכין בצבור שנא' כו' גם דברי המרדכי פרק החובל הביאו הב"י בא"ח סי' נ"ג על השליח צבור שנעשה ע"פ השר כו' ושם בס"ט י"ח כתב ולדינא נ"ל דכל מ"ש בגמ' ופוסקים ותקנת ר"ת וסייעתו הכל הוא בימים קדמונים שהיה רק לענין לדון בכפיה ולהיות מושל העיר ואינו נוטל פרס מהקהל ולא היה השר כופה רק פלוני ימשול וזהו מדינא דמלכותא רק שאינו מדרך המוסר שהרב יקבל ממשלתו בלי רצון הצבור אך לכוף הצבור ליתן לו פרס והספקתו והכנסתו זה אינו מדינא דמלכותא כי אילו יכוף שר לשכור לו דוקא פועל זה למלאכתו ולא פועל אחר זה אינו מחק המלך וא"כ כל פרוטה שנוטל הרב מהכנסות הרבנות ע"פ כפיית השר גזל הוא בידו ע"ש עוד:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:פתחי תשובה: חושן משפט]]