עריכת הדף "פתחי תשובה/אבן העזר/קיט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''ואם הודיע' כו'.''' עי' בס' גט פשוט סק"ג מ"ש ליישב דלא תיקשי מהא דאמר בסוף פ"ב דנדרים וברותי מכם הפושעים והמורדים בי אמר ר"ל אלו בני ט' מדות כו' ע"ש באורך. ועי' במל"מ פכ"א מהא"ב סוף דין כ"ח שכ' דמ"ש הרב ג"פ דבני גרושת הלב לא מקרי אלא כשאינו מודיעה אבל אם מודיעה שרי (וכן מבורר מדברי הפרישה שהביא הב"ש כאן סק"א ולעיל סי' כ"ה סק"ט) דברי תימה הם שהרי טעמא דאיסורא כ' הרא"ש ספ"ב דנדרים כפי דמהרהר באחרת א"כ אף אם הודיעה שייך האי טעמא אך נ"ל דע"כ לא אמרינן כשגמר בלבו לגרשה דאסיר לבא עליה אלא כשרוצה לקחת אשה אחרת דאז שייך טעמא דמהרהר באחרת אבל כשאינו רוצה לקחת אשה אחרת שרי וא"כ רב ור"נ שכבר היה להם אשה בעירם וכשהלכו לעיר אחרת רצו לקחת אשה לימים שיתעכבו שם אף שגמרו בלבם להוציא לאחר זה הזמן מ"מ לא היו מהרהרין בנשותיהן ואף מרן ז"ל שכ' סתם ואם הידיעה מותר בכה"ג קא מיירי עכ"ל. וע"ש עוד דמה דמשמע מדברי הרב ג"פ דס"ל דאיסורא דבני גרושת הלב לא הוי אלא אם תתעבר. אבל אם אינה מתעברת לא (גם הב"ש סק"א כתב וז"ל גם י"ל בני תשע מדות היינו הבנים פגומים כו') ל"נ היינו דוקא למאן דסבר דקרא דוברותי מכם המורדים והפושעים קאי אבנים אבל לסברת הראב"ד שהביא הב"י א"ח סי' ר"מ דקרא קאי לבועלים בא מט' מדות שהם מורדים ופושעים אף שלא תתעבר אסור ע"ש:

{{עוגןמ|ב}} '''ערות דבר''' עבה"ט ומ' ש בשם רשד"ם ודוקא בנשואה כו' עי' במד"מ פ"י מה"ג דין כ"א שכתב דלהרשד"ם בארוסה אף אי לא מצא אחרת נאה הימנה יכול לגרשה. אמנם דברי הרשד"ם קשים הם בעיניו ובתשו' הרא"ם ח"ב ס' א' משמע שדעתו אינו כן ע"ש עוד וכבר עמד ע"ז בס' ג"פ סק"ז ע"ש מ"ש בזה. ועיין בתשו' שיבת ציון סי' פ"ח ופ"ט שהאריך הרבה בזה. ומ"ש הבה"ט סק"ד בשם פר"ח דזיווג ראשון מקרי דוקא כשהיא בתולה. ע' בס' בית מחיר שכ' דלשון הגמ' נמי הכי דייק זיווג ראשון היינו משני צדדי הזיווג ראשון ע"ש:

{{עוגןמ|ג}} '''ואין ראוי לו למהר.''' עח"מ סק"ב שכ' ואפשר שאף ברצון האשה ש"ז אין איסור בדבר מ"מ אין ראוי לעשות כן. וכ' בס' ב"מ ויראה לע"ד דהיינו דוקא כשהוא תובע הגירושין בזה י"ל א' שהיא מתרצה ג"כ מ"מ לבה דיה אלא שאינה יכולה לסרב אבל כשהיא תובעת פשיטא שהיתר גמור היא:

{{עוגןמ|ד}} '''יכול לגרשה בלא דעתה.''' עיין בתשו' ברית אברהם סי' ק"ט שכתב דמדברי הרא"ש (פ"ב דגיטין סי' ה') בענין גט מאוחר יש ללמוד דין מחודש דהבעל אינו יכול לגרש בע"כ דהאשה על תנאי כגון מהיום אם מתי תוך ב' שנים וכה"ג דהא כשמגרש על תנאי הדין דלא תתיחד עמו (כדלקמן סי' קמ"ח ס"ב וא"כ מפסדת עונתה והיא אינה מתרצת לכך רק או שיגרשה לגמרי או שתשב עמו ואין יכול לכוף את אשתו לגרש ע"ת שתהא אגיד ביה מכ"ש ממ"ש הרא"ש שם דא"י לגרשה בגט מאוחר בע"כ להראב"ד ע"ש באורך:

{{עוגןמ|ה}} '''הכתובה''' עבה"ט מ"ש ופר"ח הקשה מש"ס דיבמות כו' גם מפ' הניזקין כו' וכבר קדמוהו בראיית אלו בתשובת ח"ג סי' רנ"ג והובא ג"כ בתשו' ברית אברהם סי' צ"א אות ה' ע"ש עוד. ומ"ש הבה"ט ואני אומר דאין למידין מן ההגדות וכ"כ התוי"ט כו' לאו קושיא היא על הפר"ח כי הפר"ח בעצמו בס' מים חיים השיג על התוי"ט שם וכתב דהך כללא דאין למידין ממדרשות הוא רק לענין פסק הלכה כדברי מי היכא דלא מפרש בש"ס ההלכתא אבל דינא דלא איתפרש בש"ס מצינו כמה פעמים דלמדין ממדרשות והובא דבריו בגליון המשניות פ"ה דברכות בתוס' רע"ק אית ל"ו. גם בס' באר וניקב דחה דברי הבה"ט בזה מטעם דהא דאין למידין היינו אם סותר לדברי התלמיד וגם יש לחלק דאם הוקבעה בש"ס דילן שפיר למידין ע"ש. ועיין בס' נו"ב תניינא חיו"ד ס' קס"א מזה:

{{עוגןמ|ו}} '''החרים שלא לגרש.''' עיין בתשו' נו"ב סי' ע"ה במעשה. באחד שגירש אשתו בעל כרחה ע"י שליח שתפסוה בעלי מלחמה להאשה באמצע הרחוב והשליח זרק הגט לחיקה והאשה צעקה ואין מושיע לה והיא לא נתרצית לקבל והשליכה הגט מחיקה. והורה כיון שיש כאן עבירה חמורה לעבור על חרגמ"ה לגרש בע"כ א"כ אין שליח לדבר עבירה ובטל מעשה השליחות לגמרי וכמו שנראה מדברי התוס' במס' ב"מ דף יו"ד ע"ב בר"ה דאמר בתירוץ השני ע"ש) ולה נתגרשה בשליחות הבעל ואין כאן גירושין והיא אסורה להנשא והוא המגרש עודנו אישה וחייב בכל חיובי הבעל לאשתו ואסור באשה אחרת משום חרגמ"ה שלא לישא ב' נשים. ועי"ז ערערו חכמי הדור ואמרו שלא אמרו אין שלד"ע אלא שלא יתחייב המשלח אבל עיקר המעשה אינו בטל. והוא ז"ל התאזר חיל להשיב על דבריהם באריכות ע"ש מסי' ע"ה עד סימן פ"ב מזה (והנה מה שתמה הגאון המחבר שם על מחותנו הגאון מהר"י מהמבורג שכ' דבר זה דאם אין שליח לד"ע השליחות בטל בשם המשנה למלך וכ' עליו שיגע ולא מצא דבר זה במל"מ ואני הוא שהמצאתי כו' עד כמה גברה אצלו אהבת הנינוח כו' לע"ד נראה כי מחותנו ז"ל באמת ובצדק כ' זאת בשם המל"מ דכן מבואר להדיא מדברי המל"מ פ"ג מה' גניבה דין ו' שכ' שם דמדקדוק דברי הרמב"ם שם מבואר דאף דבטביחה ומכירה ריבתה התירה דיש שליל לד"ע וחייב המשלח בתשלומי ד' וה' מ"מ אם עשאו שליח שישחוט לו בשבת והלך ועשה כן פטיר המשלח מתשלומי ד' וה' ע"ש וע"כ דס"ל להמל"מ דהשליחות בטל לגמרי דאל"כ לא הו"ל למיפטריה רק מחיוב שבת ולא מחיוב טו"מ א"ו דס"ל דהשליחות בטל והוי כאילו לא צוהו לשחוט כלל וכן מבואר להדיא מלשון המל"מ שם במ"ש ה"נ לענין הטביחה לא נעשה שלוחו ע"ש ומעתה בחנם הטיח דברים נגד הגאון מהר"ו הנ"ל. וזולת זה כמה דברים בתשובה הנ"ל מה שהשיג הגאון נו"ב על הגאון מהר"י. אחר העיון תראה שדברי הגאון מהר"י נכונים ואכמ"ל. ושוב מצאתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סימן קי"ו שנסתפק ג"כ בזה ומתחלה רצה להכריע דהמעשה בטל וכנראה מתירוץ ב' שבתוס' הנ"ל ובסוף ב' מאחר שמדברי הגמ' אין הכרע הדבר צריך לי בדיקה עכ"ל. גם בספר מחנה אפרים בה' שלוחין סי' ט' מסתפק בדבר זה אי אמרינן דהמעשה בטל ע"ש) ועיין בנו"ב תנינא סי' קי"א וקי"ב וסי' קל"ה מענין זה ועמ"ש לקמן סי' קיי"א סל"ו ס"ק ל"ח. ועיין עוד בנו"ב קמא סי' ב' בד"ה ובלא"ה. שכ' דנראה לו דין חדש מה שלא נזכר עדיין בשום פוסק לפי דברי הרא"ש בגיטין דף י"א גבי תופס לב"ח שכ' דאף דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו מ"מ לאו כל כמיניה לשוויה שליח במקום שחב לאחרים א"כ אף קודם חרגמ"ה ולדינא דגמ' דמגרש אדם אשתו בע"כ (יה"ה אפי' בזה"ז בגווני דרשאי לגרש בע"כ וכן מבואר מדברי תשובת שיבת ציון ס"ס פ"ח ע"ש) מ"מ ע"י שליח א"א לגרש בע"כ דאי אפשר לשיויה שליח לחוב להאשה ע"ש ועיין בנו"ב תניינא סי' ק"י דכמה חכמים הקשו לו זה נגד תלמוד ערוך בגיטין דף י' בשליחות בע"כ דבגירושין איתא ובקידושין ליתא וכן מסוגיא שבדף כ"א מתקיף לה רב שימי יהא שליחות לקבלא דמדעתא איתא כו' דמשמע דוקא שליח לקבלה אבל שליח להולכה איתא אפי' בע"כ והוא ז"ל השיב דאין מכל זה השגה דגם הוא מודה דמשכחת שליח להלכה אפי' בע"כ ועד כאן לא אמרתי דלא מצי מגרש בע"כ ע"י שליח אלא היכא דהגט הוא חוב להאשה אבל היכא שאינו חוב לה כגון ארוסה שעדיין אינה זוכה בשום דבר משל בעלה שיהיה הגט נחשב חוב ואפי' לאסרה לכהונה משכחת שאין הגט חוב לה כגון שנתגרשה מאיש אחר וכמו כן אשה שזינתה תחת בעלה שנאסרה על בעלה והפסידה כתובה וכל תנאי כתובה ואינה מפסדת מאומה ע"י הגט ואדרבה זכות הוא שמתירה לשוק ודאי דיכול לעשות שליח לגרש בע"כ גם לדעת הרא"ש וא"כ י"ל דהסוגיות הנ"ל מיירי בכה"ג ע"ש עוד וגם בסי' קי"ב ובהגה מב"ה שם ובסי' קנ"ט מזה (ובס' יד המלך פ"ו מה' גירושין הלכה א') . גם בני בתשו' שיבת ציון ס"ס פ"ח וס"ס פ"ט כ' להחזיק פסק אביו הגאון ז"ל בזה נגד רב אחד שפקפק ע"ז ומסיים שהוא מסתפק אם אחד מגדולי הדור שכבר ראה דברי אביו ז"ל ירום ראש להקל בחומר איסור א"א ע"ש עוד בסי' פ"ג ופ"ד אמנם בס' גט מקושר בסג"ר אות ר"ח כתב על דברי הגאון נו"ב הנ"ל דהגאון חתר להעמיד דבריו באופן רחוק אבל פשטא דמלתא ודאי מוכח מגמ' הנ"ל דשפיר מהני שליח לגרש בע"כ והאריך בזה ומסיים דהדבר ברור (לדינא דגמרא) דיכול לעשות שליח אף לגרש בע"כ. ובענין דברי הנו"ב דסי' ע"ה הנ"ל העיר גם כן דאפשר לחלק בין אם עשאו שליח בפירוש לעבירה כגון שאמר לו בהדיא לגרשה בע"כ ובין אם אמר לו לגרשה סתם ע"ש. ועיין בתשו' ברית אברהם ר"ס קי"ב ור"ס קי"ט מ"ש כזה ועיין עוד בתשו' שמן רוקח ובתשובת מנחת עני סי' ס"ח באריכות:

{{עוגןמ|ז}} '''שלא לגרש.''' עב"ש לקמן ס"ק י"ב שכתב וז"ל ואם חר"ג דמיא לתקנת חז"ל י"ל בזה"ז אפי' אם עבר וגירש אינה מגורשת עכ"ל. והנה מדברי הרמ"א בהגה זו שכ' עבר וגירשה בע"כ בזה"ז ונשאת שוב אין האיש נקרא עבריין מבואר להדיא דלא כוותיה אלא דיכולה להנשא לאחר ע"י גט זה. וכן מבואר מדברי הב"ש עצמו לעיל סי' ע"ז ס"ק ו' ובסי' ע"ט סק"ד דמדמה תקנת רגמ"ה למה דאסר לגרש בזיווג ראשון בלא דבר וא"כ הרי בזיווג ראשון אם עבר וגירש מגורשת כדאיתא בש"ס הובא בב"ש לעיל סס"ק ב' ה"נ בזה"ז בעבר וגירש בע"כ. גם בס' בית מאיר כ' על הב"ש הנ"ל דמדברי הרמ"א מבואר דלא כוותי' והביא שם עוד דברי רש"ל בתשובה סימן מ"ה דמשמע מדבריו דמ"מ לא הועיל לו הגירושין לענין שיהא מותר לישא אחרת וכ' עליו דמדברי הרמ"א הנ"ל שכ' שוב אין האיש נקרא עבריין לא כ' שוב האיש מותר לישא משמע קצת שבזה שרי אף קודם שנשאת וצ"ע. אך בשו"ת שבסוף הספר סימן ד' השיב על עסק ביש שנעשה בימיני שאיש אחד גירש אשתו ע"י תחבולה בע"כ הנה בסי' קי"ט בהגה כו' ואולם צ"ע אם לא יהא מחוייב ועומד לחזור לשאנה ואף דבפנים הוצאתי מלשון הרמ"א שם דלכ"ע היא מגורשת ומותרת להנשא דלא כהב"ש שם ס"ק י"ב כו' אבל הא ודאי צ"ע אף למאן דס"ל בשיטה דמגורשת היינו משום דלא שייך שיחזור וישאנה דהא אינה בת דעת לקדושין ונשואין אבל הכא י"ל דחייב ע"פ דינא דרב דאמר במס' תמורה כ"מ דא"ר לא תעביד אעלמא כו' והאריך בזה ומסיים וז"ל ומעתה אחרי שביררנו פסקן של הראשונים ז"ל לדינא כרבא בודאי ראוי לנו לילך בעקבותיהן ולפסוק בנידון מגרש בזה"ז בע"כ כרבא דלא אהני מעשיו ושבעמוד והחזר קאי כקושיית תוס' (תמורה דף ו' ד"ה והשתא) בנשבע שלא לגרש דהא סברת תירוצה לא שייך דזה לא בדה האיסור ואין לו התרה מצד עצמותו והוא אוסור תורה חרגמ"ה ועל בתי דיני ישראל להורות לו שעדיין כל יום ויום עובר על החרם עד דליהדר או שתנשא היא לאיש אחר וזה נמי משמעות הרמ"א דשוב לא נקרא עבריין משמע הא קודם שתנשא הוא עבריין בח' הנ"ל וממילא נמי כיון דאגידא בי' שעדיין בעמד והחזר קאי עדיין נמי בהאיסור נשיאת ב' נשים דומיא דזקוקה ליבם ואסור לכל אדם ליתן לו אשה כדי לחוש עכ"פ לספק חרם שעדיין רובץ עליו לשיטת רוב הפוסקים כרבא וכדעת משמעות הרש"ל עכ"ד ע"ש. ועיין בס' גט פשוט ס"ק כ"ד כ' בזה וז"ל נראה דבדיעבד אם גירשה בע"כ דלא הוי גט אפי' בדיעבד ותמיהא לי דבלשון התקנה שהעתיק בסי' ק"ב לא כתיב בה הכי כו' ומיהו יראה דאף מהרמ"מ לא החליט הדבר לבטל הגט רק לדינו כדין הספק. ויראה מדברי הרמ"מ שם דאפי' נתרצית האשה בתחילת כתיבת הגט וחזרה בה קודם גמר כתיבת הגט ונגמר הגט דאינו כשר לגרש בו. גם יעי"ש אם חייבת לשלם לו ההוצאות שהוציא על הגט כיון דקבלת קנין כדי להתגרש ואח"כ חזרה בה (שם כ' שאין לחייבה שום הוצאה ואיהו דאפסיד לנפשיה ע"ש) עכ"ל ועמ"ש לקמן סי' קמ"ד סק"ו. עוד מענין זה. שוב ראיתי בתשו' נו"ב תניינא סי' קכ"ט בד"ה ומעתה הביא שם דברי הכנה"ג בהגהת הטור אות ט' שכ' וז"ל ופשוט היא דאם גירשה בע"כ אפי' שעבר על החרם גיטו גט ובתקנות שהובא במהר"מ מינץ ס" ק"ב כ' שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום והאי אין הגט כלום לא ידעתי פירושו נהי דעבר על החרם מ"מ הגט גט ושמא ס"ל כרבא בתמורה כ"מ דא"ר לא תעביד אעלמא וכיון דעבר על החרם אותו הגט אינו מועיל כדעת הגהת מרדכי סוף שבועות עכ"ל והוא ז"ל כ' שאין דברי כנה"ג אלו מתקבלים כלל איך אפשר שמהר"ם מינץ יסתום כדעת המרדכי דעת התוס' והרא"ש כו' וכוונת מהרמ"מ במ"ש ואין הגט כלום הוא לענין חיובי הבעל לאשתו שלא הועיל הגט כלום ועדיין חייב בשאר וכסות עח"מ וב"ש ר"ס ע"ז (ובסי' זה בב"ש ס"ק י"א וגם בס' ב"מ מזה) ואפי' לפי הננה"נ מ"מ אין הטעם משום מימרא דרבא רק דמיירי שהסופר והעדים ודעו מזה וא"כ הם עברו על חרגמ"ה והרי העדים פסולים וגם לדעת הפוסקים שהסופר צריך להיות שליח הבעל א"כ כיון שכאן העבירה היא בשעת הכתיבה שהרי חרגמ"ה היה גם על הכתיבה (כמבואר במהר"מ מינץ שם) אין שליח לד"ע כמבואר בחבורי נו"ב סי' ע"ה וע"ו (הובא בס"ק הקודם) עכ"ד ע"ש ועמ"ש לקמן סי' קל"ד ס"ק ו' עוד בשמו. וע' עוד בשו"ת מאמר מרדכי סי' ק' מזה:

{{עוגןמ|ח}} '''אשה שלא מדעתה.''' עיין בתשו' נו"ב סי' פ"ד שנסתפק אם גם בחרשת גזר רגמ"ה כי י"ל כי היכא דלא תיקני כתיבה לחרשת (כדלעיל סי' ס"ז ס"ח) משום דא"כ ממנעי ולא נסבי לה אולי מהאי טעמא לא גזר רגמ"ה בחרשת שאם אינו יכיל להוציאה כ"א לרצונה גרע משעבוד כתובה וממנעי ולא נסבי לה אך לא נוכל להורות למעשה במה שלא נתפרש בראשונים יספק חרם הוא איסור דאורייתא (עיין בזה בנו"ב תניינא חלק יו"ד סי' קמ"ו ובחלק אה"ע סי' ח') וגם לענין לגרש בע"כ לא כלה הזמן (אין זה ברור ובג"פ ס"ק כ"ב נסתפק בזה ומדברי הב"ש לעיל סי' קט"ו סק"ו מבואר שדעתו דבזה"ז י"ל כבר כלה זמן החרם שלא לגרש בע"כ ועמ"ש לעיל סי' א' ס"ק י"ט עכ"ד):

{{עוגןמ|ט}} '''שוב אין האיש.''' כ' בס' ג"פ מיהו נ"ל דמ"מ צריך התרה על מה שעבר כבר ועיין ביו"ד סימן של"ד סכ"ב בהגה:

{{עוגןמ|י}} '''דבמקום מצוה.''' ע' בס' תפארת ישראל על משניות סוף סדר נשים ברמזי אה"ע לסי' זה שכ' וז"ל לשו"ת רש"ל גם באשה שאינה יכולה לטהר לבעלה אסור לגרשה בע"כ אך בשו"ת מהרח"ש סי' ל"ג ומים עמוקים סי' ל"ב ופליטת ב"י כל שאינו יכול לדור עמה שרי לגרשה בע"כ דבכה"ג לא גזר (ע' בג"פ ס"ק י"ט מזה) כן נ"ל דאם באיש כשאין לו חבורת אנשים כופין לו לגרשה כבסי' קנ"ד מכ"ש באשה וכ"כ אאמו"ר בתשו' אור ישראל בהך דדש מבפנים וזורה מבחוץ דאסור לשמש עמה (כדלעיל סי' כ"ג ס"ה) דאף את"ל דרגמ"ה גזר גם במקום מצוה עכ"פ במקום עבירה לא גזר עכ"ד ע"ש עוד:

{{עוגןמ|יא}} '''או מתירים לו.''' עב"ש סק"ח ועמ"ש בזה לעיל סי' א' ס"ק ט"ז. ועיין בתשו' ברית אברהם סי' פ"ט וסי' צ' וצ"א שהאריך בזה בענין אשר שנאסרה על בעלה אם אפשר להתיר לו לישא אחרת ואם צריך היתר ממאה רבנים בדוקא וגם איך להתנהג בענין זיכוי הגט וגם איך לפסוק עליו בענין השלשת נדוניא וכתובה יעו"ש ועיין בת' פרי תבואה סי' ל"ה ובתשובת מהרי"מ מבריסק סי' נ':

{{עוגןמ|יב}} '''שתי נשים.''' עבה"ט מ"ש דבתשו' מהר"ם פדוא התיר לגרש כו' ועיין בתשו' נו"ב סי' א' הובא לעיל סי' א' ס"ק ט"ז וע' בשו"ת מאמר מרדכי סי' ק' מזה:

{{עוגןמ|יג}} '''או חרשת.''' עיין בס' ישועות יעקב סק"י שכ' וז"ל וכתב מהר"ם פדוה סי' י"ח (צ"ל ח') דאף אחר תקנת רגמ"ה דבעינן דעתה וחרשת אין לה רצון מ"מ אונס לא מיקרי כיון דאעפ"כ מתגרשת מרצונה נהי דאינו קרוי רצון מ"מ אונס וכפיה אין כאן עכ"ל. ואני עיינתי במהרמ"פ שם ודקדקתי בדבריו שלא סמך לגמרי על טעם זה רק בעובדא דידיה שהיה גט של מצוה ע"ש. מיהו כל זה כשנתקדשה לו כשהיתה פקחת אבל אם נתקדשה כשהיתה חרשת כתבתי לעיל ס"ק ח' בשם תשו' נו"ב שנסתפק אם גזר רגמ"ה כלל בזה. וכ' עוד בס' ישועות יעקב בסי' קכ"א סק"ט וז"ל ובענין נוסח גט חרשת פשיטא שאין לשנות משאר גיטין ובעל נחלת שבעה כ' לשנות נוסח גט חרשת ואין בדבריו ממש דאשה מתגרשת שלא לרצונה וכבר השיג עליו בעל שבות יעקב ח"א סי' קכ"ג ע"ש. גם בתשו' נו"ב ר"ס פ"ד קרא תגר על הנ"ש בזה ע"ש:

{{עוגןמ|יד}} '''ומשקה משלה.''' עבה"ט ומ"ש והח"מ מיישב כו' עמ"ש בזה לעיל סי' ע' סק"ה:

{{עוגןמ|טו}} '''וי"א דאפי' בדיעבד.''' עיין בתשו' מנחת עני סי' ע' שהאריך בזה ולבסוף כ' לצדד להקל במקום דחק ועיגון כמו בנדון דידיה שהבעל הרחיק נדוד באופן שיסכימו עמו שני רבנים מובהקים ע"ש. ועיין בס' ב"מ שכ' דפסק הרמב"ם וטור וש"ע הוא ע"פ גירסה המבוררת בתוס' ורא"ש פ' חרש ולע"ד יש ראיה לגירסא זו מתלמידן כו' ועכ"ז חלילה להקל לכתחילה עכ"ז נקטמיהו פלגא שברור דאף להי"א אם נשאת לא תצא וכתב עוד דמ"ש הח"מ בשם מהרי"ו דאם הבעל ידע דאסור לגרש לפחות לכתחילה ועבר ע"ד חכמים וגירש יש להסתפק אי זה מקרי דיעבד כו' אין זה נראה כלל ע"ש:

{{עוגןמ|טז}} '''דאפי' בדיעבד.''' ע' בתשו' נו"ב סי' פ"ג שכ' דיש מחמירין הזה מחמיר ג"כ בעתים חלומה אפי' בדיעבד ומה שמסיק רמ"א רבל בעתים שוטה כו' היינו בלא הוחזקה כן ג"פ (כ"נ כוונתו אף שאין זה לשונו ועח"מ וב"ש) . וע"ש עוד פירוש דברי רבינו שמשון שהובא בב"י:

{{עוגןמ|יז}} '''אבל בעתים שוטה.''' עבה"ט וע' בט"ז סק"ה שדעתו לחלק בין זמן הש"ס ובין האידנא דאיכא חרגמ"ה דאין לעגן האיש ונבטלו מפו"ר מחששא דגרירא יעו"ש דמשמע שדעתו להקל גם בהוחזקה ג"פ ועיין בתשז' ברית אברהם ס"ס פ"ג וע' בתשו' מאמר מרדכי סי' מ"א:

{{עוגןמ|יח}} '''מי שגירש אשתו.''' עיין במל"מ פכ"א מהא"ב דין כ"ז באורך:

{{עוגןמ|יט}} '''ואם נשאת לאחר.''' עבה"ט בשם ב"ש שכתב דאיירי בנשאת ונתגרשה אבל אם היא נשואה כו' ועיין בס' ק"נ פ"ב דכתובות אות צ"ה שחולק עליו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}