עריכת הדף "פתחי תשובה/אבן העזר/קיג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''אומדים בה.''' עבה"ט מ"ש מיהו ברא"ש מבואר כו' וע' בזה בבה"ט לקמן ס"ק י"ב:

{{עוגןמ|ב}} '''ויש חולקין.''' עבה"ט וכן דעת שאילת יעבץ ח"א סי' פ"ד ע"ש עוד. וכן דעת ס' בית מאיר וכ' דאפי' תפיס' לא מהני מטעם ספק תקנה ומסיים אלא דזה צ"ע בלשון מהרי"ל סי' ע"ט דמשמע מדבריו דוקא אם נשבעת הא אם לא נשבעת הנכסים בחזקת האב וחייבים בעישור וקשה למה לא יוכלו היורשים לומר אנו מוחלים השבוע' עב"ש בסי' צ"ג סק"ד ובסי' ק"ה סס"ק ח': (גם בתשו' ח"ס סי' קמ"ה כתב ליישב דברי מהרי"ל מקושיית הב"ש ומסיים לכן אין להוציא ממון מנכסי האם לפרנסת הבנות. וע"ש עוד שכ' דאבי אב שמת ונפלו נכסיו לפני נכדיו צ"ע אם מוציאין עישור נכסיו להבנות דבקידושין דף ל' צריך קרא דאבי אביו מחוייב ללמדו תורה דאי לאו הכי ה"א בניכם ולא בני בניכם וא"כ בההיא דקחו נשים לבניכם ואת בנותיכם תתנו לאנשים דליכא ריבוי אמרי' בניכם ובנותיכם ולא בני בניכם ובנותיכם. ועובדא הוה קמן במותב תלתא ולא פסקנו לבת הבן כלום מנכסי אבי אביה במקום אח דאין לומר דהאב יורש בקבר מאביו ומוריש לבניו ומחוייבי' בפרנסת הבת ז"א חדא דיכולים לטעון מכח אביה דאבא קאתינא כדפסקי' בח"מ סימן רי"א סעיף ג' ד' ותו דהאב בקבר לא מחייב במצות הבן על האב כו' ואי משום אומדנא דאילו היה זקן חי היה נותן כך לנדוניית נכדו אין לנו לדון בדמיונות ואומדנות דלא מתפרשו בש"ס דלא נאמר אלא באב דגוף הנישואין מחויב מה"ת להשיא בתו אלא דאנן אמדינן דעתיה כמה הוה מפריז לנדן אבל באבי אב כו' ע"כ אין להוציא אפילו מנכסי אבי האב ומכ"ש מנכסי אבי האם. וכתב עוד אמנם אם היו הבנים כולם גדולי' בין הזכרים ובין הנקיבות פשוט שהב"ד יכולים לכוף בדברים עכ"פ מטעם צדקה לסייע בסך מסויים לפי עשרם ואפילו אם הזכרים קטנים ורק הבנות הגיעו לפרק נישואין עכשיו רשאי לאפטרופס ליתן סיום לפי עשרם של הבנים לאחשבינהו עח"מ סי' ר"צ סעיף י"ד ממתני' דגיטין נ"ב ע"א אבל אם הבנות קטנות להפריש עתה ממעות הזכרים קטנים משום הבנות כשיתגדלו אינו נכון דהא אינו רשאי לעשר ולהניח. ומ"מ הדל לפי ראות עיני הדיינים אם יראו אם יתגדלו הבנים לא ישמעו קול הורים כדור הזה הפרוץ בעו"ה ותשבו הבנות עד שילבינו אפשר יש רשות לב"ד לקצוב המעשר מירושתם לחלק בין הבנות לכשיגיעו לנישואין. ואמנם יהיה הקרן ההוא עומד בחזקת הזכרים והפירות שלהם אך יוכתב בפנקס הקהל שסך הזה שהוא לעשר ירושתה יחולק בין הבנות ולכשיגיעו לנישואין והוא להם מתנה מאחיהם מעשר מעותיהם ויש בזה קצת ועשית הישר והטוב כו' ע"ש):

{{עוגןמ|ג}} '''אלא הקרקע.''' עבה"ט מ"ש אבל תוספת וסמ"ג פסקו כו' וכבר מבואר כן בהש"ע סוף סעיף ג'. וכתב בספר בית מאיר אמנם שם מתו האחים ולא ירשו אלא מטלטלין י"ל דתו אין נגבה מהם העישור דנהי דנעשו ב"ח דהאחיות האידנא ע"י ירושת המטלטלין מ"מ כיון שמתו ונעשו מטלטלים דיתמי דמדינא לא משעבדו ותקנת הגאונים לא על עישור נתקן למסקנת רוב המורים מאין יגבו כו' אמנם י"ל נמי כו' והניח בצ"ע:

{{עוגןמ|ד}} '''כאן בעלי חובות.''' עבה"ט בשם ב"ש אך מה שמוסיף על העישור נכסים כו' וע' בספר דגול מרבבה שכתב היינו שהבן רוצה להוסיף אינו יכול לגרוע כח השטח"ז:

{{עוגןמ|ה}} '''שטר חח"ז.''' עבה"ט בשם ב"ש שכתב ואם המטלטלין בידו כו' ועיין בתשובת שב"י ט"ג סימן קנ"ה שחולק על הב"ש בזה ופסק כן הל' למעשה ע"ש ועיין בספר בית מאיר מזה:

{{עוגןמ|ו}} '''חלק בקרקעות.''' עבה"ט לקמן ס"ק י"ג בשם שבו"י ובשם ת' חב"י. ועיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל ס"ס ק"ל דבתים הוא בכלל קרקעות ולית בזה ספיקא כלל ודלא כרב אחד וגם מ"ש הרב ההוא דדוקא מקרקע שהיה לו בעת כתיבת שטח"ז אבל לא מה שקנה אחר כך זה אינו וגם קרקעות שקנה אחר כך בכלל. זולת בבתים שמחזיק להרויח להשכירם ולא לדירה בזה כתבו הגאונים בתשו' חינוך ב"י דזוכים הבנות. אף דלבי מגמגם בזה מאד דסברתו מספיק לסוחר בבתים לקנות ולמכור אבל במחזיק להושיב בהם דיורים אין לנו ראיה אך כבר הורו הזקנים ובודאי ראוי לפשר כדהעלה השבו"י ע"ש. וע' מדין זה בתשו' כנ"י סימן צ"ג. ושם מבואר טעם נכון למה כותבין בשטר חח"ז חוץ מספרים וקרקעות) . גם בתשובת ח"ס סי' קמ"ז כתב טעם הגון בזה ע"ש) . וע"ש עוד בענין מקום שניתן הפקודה שיהודי הקונה בתים אינו רשאי לכתוב בפנקס ערכאות על שמו רק על שם עירון א"י אם יש לבתים אלו דין קרקעות של הקונה לענין עישור נכסים או שטח"ז ע"ש באורך. (וע' בתשו' חתם סופר אה"ע ח"ב סי' קס"ח): ועמש"ל ס"ס ק"ח:

{{עוגןמ|ז}} '''כדי שישארו.''' עבה"ט בשם שארית יוסף ועיין בתשו' כנ"י סי' צ"ד מ"ש בדין זה וע' בס' ב"מ:

{{עוגןמ|ח}} '''בלא שבועה.''' עבה"ט מ"ש אא"כ טוענין השבע כו' וע' בס' ישועות יעקג סק"ד שכתב שדבר זה אינו מוסכם ע"ש. גם בס' ב"מ פקפק ע"ד הב"ש בזה וכתב דהגמ"י שם מהראיה שהביא אינו מוכח אלא בטענת ברי אם טוענין ברי ידענו שאבינו התפיס ולא בשמא ע"ש:

{{עוגןמ|ט}} '''ואם מתו האחים.''' כתב בספר ישועות יעקב לכאורה צ"ע כיון דאינם מחוייבים ליתן עישור נכסים רק בשעת נישואין כמבואר בהגה לקמן א"כ נימא בזה חזקה אין אדם פורע תוך זמנו ואפי' מיתמי א"צ שבועה (כמבואר בח"מ סימן ק"ח ס"א) ולמה תשבע כאן בבאה ליפרע מנכסי יתמי האחין וצ"ל דטעם הענין בזה דשמא היה דעתה להנשא לאיש בעת ההיא קודם מיתת האחים ולכך אתפיסו לה צררי באותו עת לפי שכבר הגיע הזמן ומעתה נראה באם א"א לומר בשום אופן שהגיע הזמן קודם מיתת האחים כגון שהיתה קטנה שאינה ראויה להנשא לאיש אפשר דא"צ שבועה וגם אפשר לצרף לזה הא דקיי"ל דצררי לקטנה לא מתפיס והארכתי בזה בתשובה ענ"ד. ועיין בנ"צ כתבתי קצת סמך ראיה לזה מלשון הש"ס בענין זה בכתובתן דף ס"ט ע"א דאמר התם ת"ש דרבינא אגבי לברתיה דרב אשי ממר בריה דר"א בינונית ושלא בשבועה מבריה דרב סמא בריה דרב אשי זיבורית בשבועה. דלכן הביא הך סומא מבריה דרב סמא כו' בכדי לחזק הפשטות גם לענין שבועה דלא נימא קטנה היתה במות אביה רב אשי. ועפ"ז ישבתי לשון רש"י שם שכתב רב אשי מת ומת רב סמא בנו בחייו שכבר נתקשו בו רבים מה בעי רש"י בזה עיין בתשובת תמים דעים סימן קנ"ד ובתשובת מהר"ח ששון סימן קצ"ג ובתשובת שבות יעקב ח"ג סימן קכ"ו מ"ש בזה ולפי הנ"ל ניחא משום דאל"כ אין ראיה דילמא אח"כ הגדול. קודם שמת רב סמא. ושם הארכתי קצת בזה: שוב ראיתי בס' בית מאיר שהעיר ג"כ בספק הנ"ל ודעתו נוטה דאף בהיתה קטנה צריכה שבועה כיון דדעתו של אדם קרובה אצל בתו יש לחוש לצררי אף בקטנה דלאו בת התפסה היא ואף דלא הגיע זמנה ואף לגבי האב דלאו בעל חובה הוא כלל וכ' דלפ"ז במת האח בעודה קטנה אינה צריכה רק שבועה זו שלא התפיס לה אביה צררי אבל א"צ שבועה שלא פרע לה האח דהא זה ודאי תוך זמן הוא רק אפשר ע"י גלגול כו' ונ"מ עוד באם מת האב בעוד שהיתה קטנה מוטל בעריסה דודאי לא שייך חשש שהתפיס לה (ואפשר ה"ה אם לא היתה הבת אצלו במותו וכמ"ש לעיל סי' צ"ו סק"א בשם תשו' נו"ב ע"ש) א"צ שבועה וצ"ע. וע"ש עוד שהביא דברי הפ"י בכתובות שם שהגי' בפירש"י הנ"ל דצ"ל ומת רב סמא בנו אחריו. וכ' עליו דהגהה זו היא ברורה לע"ד עד שנסתפקתי מה דפסקינן דאם מתו האחים נוטלת מבניהם מזיבורית ובשבועה אם לא דוקא באופן זה אבל אם מתו האחים בחיי האב נוטלת מבניהם בינונית בלא שבועה וכן מסתבר ע"ש:

{{עוגןמ|י}} '''עד שתנשא.''' עבה"ט בשם הרש"ך ועיין בס' ישועות יעקב סק"ה שכ' שסוף דבריו (במ"ש אמנם טוב הוה שיחלקו הריוח כו') אינם נראים דמועטים ונתרבו בודאי לא זכו הבנות כמו בשאר דברים כתובת בנין דכרין ות"כ דלא זכו במה שנתרבה אח"כ ע"ש. ובענין שכ' הבה"ט באם הבן מפסיד הנכסי' וגם בענין אם האחים רוצים לילך לעיר אחרת כו' כתב בס' ישועות יעקב שם שלדעתו הדין בזה כמו בבע"ח קודם זמנו אם מתמוטט או מבזבז נכסיו (שנתבאר בח"מ סי' ע"ג ס"י) ע"ש:

{{עוגןמ|יא}} '''הבת טורפת מהלקוחות.''' עיין בס' ישועות יעקב שכ' דאם מכרו הנכסים באופן שא"א לגבות מהם מחוייבים היורשים לסלק מהמעות אף דלעיל גבי מזונות נחלקו הקדמונים בזה (בסימן קי"ב סי"ד בהגה) . ובב"ש שם כאן כ"ע מודים דצריכים היורשים לסלק לה מן המעות שקיבלו בעד הקרקעות ע"ש. ועיין בס' בית מאיר שנסתפק בזה ואח"כ כ' דמסתבר דכאן כ"ע מודו דכל זמן שהם יורשי אבוהון בקרקע לדן גמרא ולדידן ע"פ המנהג אף במטלטלי ונעשו הב"ח אף אם מכרו מה שירשו למקום שא"א לטרוף וקבלו הדמים או אפי' נתנו במתנה מ"מ מאחר שירשו נכסיהם משועבד כדין ב"ח עצמו וטורפת משעה זו שמכרו או נתנו אפי' מלקוחות שקנו קרקע דידהו כו' ע"ש. (עמ"ש לעיל סי' קי"ב סק"ה בשם תשו' ח"ס סי' קכ"ז שלא פסק כן ע"ש. וכתב עוד דאם נשתדפו נכסים שירשו פשיטא דפטורים אף דמסקינן ב"ח דאחי היינו במה שירשו שמשועבדים הם עצמן או שיתנו דמיהן אבל נשתדפו הוי כמי שלא ירשו ולהכי דייק בסעיף ג' הבת בעישור זה כב"ח בכף הדמיון ולא ב"ח ממש ע"ש:

{{עוגןמ|יב}} '''מזונות האלמנה.''' עבה"ט מ"ש ומ"מ אם רוצים לסלק לה הכתובה כו' במ"ש בסי' ק"ב. ור"ל בסעיף א' בהגה לענין ב"ח דא"י לומר לא אטול הכתוב' רק תתנו לי מזונות להפסיד הב"ח וכ"ה בב"ש. ועיין בס' ב"מ שכ' מראיית הב"ש מסימן ק"ב ש"מ שמדבר אף לאנשי גליל וזה לע"ד ליתא שאם הבנים בירושה דאורייתא א"י לסלקה בע"כ מפני כח תנאי ב"ד דידה על אבוהון מכ"ש שאין הבת יכולה לסלק' בע"כ ע"פ החיוב שלה על היורשים אם ירשו וכל כמה שאינם יורשים אינם נעשים כלל ב"ח שלה כו' ומסיים לכן במקום הנוהגין ע"פ הדין כאנשי גליל לע"ד ודאי אינו אלא אפי' לאנשי יהודה יש לספק אם היורשים אינם חפצים לסלקה אם הבנות יכולים לכופם לסלק כדי שיעשו ב"ח דידיהו ע"ש. ומ"ש הבה"ט בשם הח"מ אם מכרו האחים דקיי"ל הבת טורפת כו' ועיין בס' ישועות יעקב סק"ז שחולק ע"ז ודעתו דבכה"ג אין הבת יכולה לטרוף כלל מן הלקוחות ע"ש:

{{עוגןמ|יג}} '''דאם הניחה בוגרת.''' עבה"ט בשם ט"ז ועה"ג (ועיין מזה בתשו' חות יאיר סי' פ"ה ופ"ו) ועיין בתשו' נו"ב חלק ח"מ סי' ל"ג שכ' דבעיניו דברים הללו אינם נכונים דאטי אמר הר"ר יונה שבוגרת איבדה פרנסתה דא"נ שפיר הי' הט"ז ממציא שבזמנינו לא איבדה אבל הר"ר יונה אמר שלא תיקנו לבוגרת וא"כ אף בזמנינו במה תזכה ומי תיקן מה שלא תיקנו חכמי המשנה וגם ראיות העה"ג בסי' ט' מדברי התוס' בכתובות דף נ"א בד"ה קרקעי (הובא בש"ע לעיל סעי' ג') אינה ראיה ולכן עלה על דעתי שלדעת הרר"י והרא"ש קשה מאד להוציא מהיורשים. פרנסה לבוגרת בסברות חלושות אבל מה אעשה והרמב"ם פסק להדיא שבגרה בחיי הרב יש לה פרנסה ומרן המחבר ג"כ סתם כמותו רק רמ"א הביא דעת החולקים ועל דברי רמ"א הביא הב"ש דברי הט"ז הנ"ל וכבר פשט המנהג כדברי הט"ז וקשה לפסוק נגד המנהג עכ"ד ע"ש. ועמ"ש לעיל סי' נו"ן ס"ק ט"ו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}