עריכת הדף "פתחי תשובה/אבן העזר/לט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''מום אחר.''' עבה"ט בשם ב"ש ועיין בתשובת שבו"י ח"ג סימן פ"ג שכ' דאף שהב"ש כתב כן בדרך אפשר לענ"ד היא פשוט וכן מבואר בטור כו' ע"ש:

{{עוגןמ|ב}} הפוסלין בכהנים עיין בתשובת נו"ב סימן נ"ג שנשאל במשודכת אשר מחמת חולי ניטל חוש השמע שלה אם יכול החתן לבטל קישור השידוך כיון שכל המומין הפוסלים בכהנים פוסלין בנשים ובכהנים שנינו פ"ז דבכורות החרש ואלם יש ספק אם חרש זה דוקא אינו שומע ואינו מדבר כסתם חרש או אף אינו שומע לחוד מיחשב מום. וכתב דמלשון המשנה משמע דהיינו אינו שומע לחוד שהרי שנינו בין באדם בין בבהמה ואף דיש לדחות אך כ"ז בכהנים אבל בנשים אין ספק שזה מום גדול ומה שלא חשבו גבי יתר עליהם בנשים משום דשם מיירי שהיה בה קודם קידושין דאל"כ נסתחפה שדהו ואם בשעת קדושין היתה חרשת איך נתקדשה אם לא שהוצרך לרמוז רמוזי א"כ ראה ונתפייס אם לא שתאמר שנתקדשה ע"י שלוחה או בקטנה ע"י אביה וזה לא שכיח אבל בשדוכין דל"ש נסתחפה שדהו פשיטא דאין לך מום גדול מזה ויכול לבטל השידוך ואפי' לא נתחרשה ממש רק שצריך לצעוק אליה בקול גדול חשוב מום שהרי כשידבר עמה על עיסקי תשמיש ישמעו השכנים אמנם הכל לפי הענין שאם יכולה לשמוע בהרמת קול קטן שלא ישמע מהחדר ולחוץ אין זה מום אבל אם צריך לדבר בקול גדול מאד ודאי שהוא מום באשה וא"כ יכול לבטל השידוך בלא קנס ואפילו תפסה לא מהני שאין בזה שום ספק ע"ש ועיין בספר יד המלך פ"ז מד"א דין י' מ"ש בזה: ועיין בתשובת חות יאיר סימן ר"כ באחד שרצה לבטל קישור השידוך מחמת שנודע לו שהכלה יש לה חטם ארוך יותר מן הראוי והוא שעור אצבע קטנה שלו כמבואר בפ' מומין אלו. וכתב נראה שאם אין האריכות של חוטם מופלג באופן שאין רוב ב"א שוחקין עליה אין בדבריו כלום כו'. ומבואר מדבריו שם דבלא התנה זה המשתדך בפירוש שלא יהיה בה מום אפילו אם אמר בפירו' שלא יהיה בה שום חסרון או שלא תהיה בעלת חסרון אין כאן שוה ספק ובודאי מחוייב לשלם קנס באם ירצה לחזור בו אך אם התנה בפירו' שלא יהיה בה מום הוי ספק ואין מוציאין ממון מספק אלא דאם יש ביד החותן משל החתן מצי תפיס על דמי קנס (וכ' שם דגם גבי קדושין כה"ג צ"ע אם נימא בהתנה דאינה מקודשת בחוטם ארוך קצת ואין לועג עליה) כן מבואר שם. וכ' עוד וכן בהיפך אירע מעשה שנודע לבחור שיש לכלתו מום והוא שעיני' סגורות מאד באופן שאם תרצה לראות מה שכנגדה תוכרח לפתוח עיניה בכח ויצא החתן מב"ד לחפשי חנם דאע"פ שלא מצינו זה מום בכהנים כי אין זה סכי שמש ולא עיניו קטנות כשל אווז מ"מ בין בני אדם הוא מום גדול ושינוי רב כו' ובהשמטות שם כתב דה"ה אם נמצא באשה מום תתרנית. (הוא חולי שאינה יכולה. להריח) אף דבכהנים לא הוי מום מ"מ באשה הוי מום דצריכה להתעסק בתבשילין ולטועמן כו' והכי מוכח בגמרא דב"ב דף קמ"ו מיהו לפי' ר"ת שם אין ראיה ע"ש. ועב"ש לקמן סימן צ' ס"ק כ"ב שכ' דלא מצינו דתותרנית הוא מום כו' ע"ש: 

 (ב) יטפח בין דד לדד כו' בגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב ומכ"ש אין לה דדים חמ"ח סימן קי"ז סק"י עכ"ל):

{{עוגןמ|ג}} '''הרי ראה ונתפייס.''' עב"ש ס"ק י"א בענין אם נמצא בה מומין אחר אירוסין והיא טוענת שנולד בה אחר אירוסין וכ' דמוכח דעת הטור דסברת כאן נמצא כאן היה מועיל גם כן לבטל הקדושין ולא בעיא גיטא וכתב בסוף אבל אין להביא ראיה דצריכה גט מטעם כיון דהיא אומרת דנולד המומין אחר אירוסין א"כ הוי כאומר קדשתני וצריכה גט די"ל הכא גרע טפי משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה ומוכח דהיא משקרת עכ"ל. ועיין בס' פ"י בקו"א למס' כתובות סי' קע"ז שכ' עליו שדבריו תמוהים מאד ואשתומם על המראה מה ראה לומר כן דטובא אשכחן דאע"ג דאיכא כמה חזקות אמרי' נמי שויא נפשה חתיכה דאיסורא ואין צורך להרבות בראיות על זה ומה שדקדק כן מלשון הטור אדרבא איכא למידק איפכא מדכתב דאין לה כתובה משמע דגיטא בעיא כמ"ש הב"ח שם ע"ש ועיין בס' ב"מ מזה:

{{עוגןמ|ד}} ונמצא עליה כו' עיין בתשובת נו"ב תניינא סי' נו"ן אודות אשה גרושה שאמרה על עצמה שהיא אלמנה וניסת לכהן ואחר הנישואין כאשר נתוודע להכהן שהיא גרושה ברח ממנה והניחה יושבת גלמודה כראוי לה ומת הכהן בדרך ולו אח יותר מבן שבעים ולא נודע היכן הוא והאשה יושבת עגונה זה ימים רבים והנה תלמיד א' רצה לפתוח שערי היתר והוא ז"ל השיב לו שכל דבריו אין בהם ממש ודעתו דקדושי ודאי הם אף שלא הכיר בה אלא דמ"מ אינו מחליט סברתו שיהיו קידושי ודאי אף לקולא שלא יהיו קדושי אחר תופסין בה אך אף אם קידש ספק הם לא מהני לה מה שהחלוץ לא נודע מקומו כי נותנין עליו חזקת חיים והאשה זאת תתעגן ותשב עד יודע דבר ברור מהיבם ע"ש ושם בסי' קס"ב האריך יותר בזה וסיים שם שהמוסכם מכל הפוסקים דחייבי לאוין ולא הכיר בה חיילי הקדושין ע"ש: ועיין בתשו' חות יאיר בהשמטו' לסימן רכ"א שכ' וז"ל מעשה בא' שהכניס לבתו שפסק לה נדן ש"נ זהובים ח"כ על פלוני עשיר מופלג שבקהילה רחוקה שבא משם ואחר הקידושין מיד אחר שנכנסו לבית אביה שהיה בית חתנות נודע שהחילוף כתב הוא מזוייף ולא הכניס אפי' פרוטה זולת הח"כ. ולא נסתפק שום אדם בהקידושין וגם אנכי חלילה לפקפק בו רק דמ"מ בימי גאונים או גדולי הקדמונים נראה שהיה מקום לגדול הדור לחלוק ולומר דלא אסרינן בגמ' (ע"ל סימן ל"ח סל"ה) רק בימיהם שהיה קידושין זמן רב לפני נישואין כו' ואפי' להרמב"ם דס"ל במקדש סתם ונמצא עליה מומין או נדרים צריכה גט מספק ומשמע ודאי אפילו לא כנס ולא בעל י"ל דדוקא במומין ונדרים דדילמא האי גברא לא קפיד דאילו קפיד היה מתנה דדרך להתנות משא"כ נתינת נדן דנזכר בתנאים וכ"ע מקפידין ואנן סהדי דגם זה אדעתא דהכי קידש. ואכתי לא בעיל דנימא דמפני דלא ליהוי בב"ז מחל על הכל. והיה סברא דאפילו בעל לא אמרינן בכה"ג דמחל שהוא דבר זר ואינו בנמצא דנימא דעלה על דעתו. ונראה דאם אח"כ קידשה אחר צריכה גט משני עכ"ל. ועיין בתשובת שיבת ציון סי' פ"ח בענין אם בכה"ג יכול לגרשה בע"כ ויובא לקמן סימן נ"ב ס"ק ב' ע"ש:

{{עוגןמ|ה}} מקודשת מספק עי' בתשובת גליא מסכת סי' ה' שמצדד לומר דרק לענין איסור א"א החמירו בספק אבל לא לענין איסור רגמ"ה והביא ראיה מדברי הב"י ביו"ד סי' רכ"ח מה שהביא שם תשובת הרמב"ן והרשב"א. וגם פקפק שם ע"ד הב"ש בסי' קי"ז ס"ק כ"ד במ"ש דכופין אותה כיון דעשתה שלא כהוגן ע"ש. וסוף כ' וז"ל וכבר השבתי בכיוצא בזה לחכמי ק"ק מינסק בעובדא שלקח אלמון א' אשה ממקום אחר והקפיד הבעל אם לא היה לה מקודם כמה אנשים שנתגרשה מהם והאשה אמרה שלא היה לה רק איש א' ואח"ז נודע קודם הנישואין שהיה לה ב' אנשים ובקושי נתרצה ע"ז רק באופן שלא היתה נשואה לאנשים יותר מהם והאשה הביאה עד א' אשר העיד שקר לפני ב"ד כדברי האשה ואחר הנישואין נודע שהיה לה הרבה אנשים אשר מתחילה הקפיד דוקא ע"ז רק העד ששיקר בעדותו הטעהו והענין היה בערך וסוג קפידות מימין ונדרים שראוי להקפיד בזה ודנו חכמי ק"ק הנ"ל לדין דנמצאו עליה מומין לפוטרו מחיובא דממונא והסכימו להם מו"צ דק"ק ווילנא רק נסתבכו בענין איסור דרגמ"ה והשבתי להם ככל האמור למעלה נוסף ע"ז יש מקום להתיר שם שהיה עד שקר בדבר יש לדמות לאיילונית דאיתא בתוס' ריש יבמות ובגיטין מ"ו ע"ב דאיילונית לא שכיח ולא אסיק אדעתיה לבעול לשם קדושין וה"נ לא שכיח שיעיד שקר ולא אסיק אדעתיה מעולם למחול הקפידא הנ"ל עכ"ד ע"ש ועיין בס"ק הקודם:

{{עוגןמ|ו}} '''וריפאן הרופא ה"ז מקודשת.''' עב"ש שכ' אפשר אפילו אחר שנודע לו מהני כו' מיהו י"ל כשנודע לו סבר שאין רפואה לדבר והוי כמו נדרים (לעיל ס"ב) כשנודע לו דלא מהני היתר מטעם שהוא סבר שאין לו היתר עכ"ל. ועיין בס' ברכי יוסף שכ' בשם הרב מהר"ח אלפאנדרי דאם הבעל רופא וידע שיש להם רפואה פשיטא דהויא מקודשת דכוונתו שלא ישארו בה והיא היודע שיש להם רפואה ע"ש ולפ"ז אפשר דה"ה בענין נדרים באם הבעל חכם וצריך עיון:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}