עריכת הדף "פתחי תשובה/אבן העזר/לז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''מקדש את בתו.''' עיין במל"מ פ"ג מה"א דין י"א שנסתפק במי שקידש בתו קטנה פחותה מבת ג' שנים ויום א' בכסף או בשטר דקי"ל דהיא אשת איש גמורה. אם הכניסה אביה לחופה אי חופתה חופה וחשובה כנשואה או דילמא חופה דפחותה מבת שלשה לא חשיבה חופה והויא ארוסה ונ"מ ליורשה וליטמ' לה ולדון לבועלה בחנק אם בא עליה אחר ג"ש ויום א'. והאריך בזה והעלה דרש"י והתוספת והריטב"א אית להו דפחותה מבת ג"ש לית לה חופה וכן הוא דעת רבינו הרמב"ם וקצת גאונים (שהובא דעתם בש"ע לקמן סי' ס"א בענין חופת נדה ופחותה מבת ג"ש גרע מנדה) דע"כ אית להו דפחותה מבת ג' אין לה חופה ולא מצינו מי שיחלוק בפירוש בדין זה זולתי הרשב"א ז"ל דס"ל דפחותה מבת ג"ש אית לה חופה ואיהו ע"כ סובר כהרא"ש ודעימי' (הוא דעת הי"א שם) אמנם הרא"ש וסייעתו לא נתבאר מה דעתם בפחותה מבת ג' דאפשר אף דס"ל דחופת נדה הויא חופה מ"מ ס"ל דלית חופה לפחותה מבת ג' ע"ש באורך. ועיין בשעה"מ פ"י מהל' אישות בקו' חופת חתנים סעיף ז' שהאריך ג"כ בזה ומסיק דלכ"ע דינא יתיב דחופה דפחותה מבת ג' שנים לא חשיבא חופה כלל ואין מי שיחלוק על זה ושלא כדברי המל"מ הנ"ל ע"ש:

{{עוגןמ|ב}} במציאתה עח"מ וב"ש ועיין בספר קצות החשן סי' קע"ו סעיף י"ב: 

 ''' (ב) תופסין בנפל.''' עבה"ט ועיין בתשובת שבו"י ח"ג סימן קי"ח מ"ש בזה:

{{עוגןמ|ג}} '''דדוקא מכחישתו.''' עבה"ט ועיין בספר שעה"מ פ"ד מה"א דין י"ד:

{{עוגןמ|ד}} '''לקדש בנותינו הקטנות.''' עיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' י"ד מ"ש בזה:

{{עוגןמ|ה}} '''קטנה או נערה.''' עיין בזה בתשו' מהר"ם אלשקר סימן י"ד:

{{עוגןמ|ו}} '''גדלו הקדושין עמה.''' עח"מ ס"ק כ"א ועיין בשו"ת הגאון מהר"ש זלמן זצ"ל מלאדי מ"ש בזה:

{{עוגןמ|ז}} וי"א דה"ה כו' עמ"ש לקמן ס"ס נ"ו:

{{עוגןמ|ח}} '''והשיאוה אחיה ואמה.''' עיין בתשובת הרדב"ז ח"א סי' מ"ה שנשאל ראובן ששדך בתו קטנה והלך למדה"י ובאים אמה ואחיה להשיאה אם יברכו הברכות והשיב לדעת השאלתות ודאי לא תבעי לך דכיון דהוי קדושין פשיטא שאין הברכות לבטלה אלא אפילו לדעת האומרים שאינן קדושין בלל מסתבר' לי דמותר לברך לכתחלה ואין הברכות לבטלה מכמה טעמים ע"ש:

{{עוגןמ|ט}} '''גם היא ספק.''' עיין במל"מ פ"ז מה"א סוף דין ך' ומ"ש הרב המגיה שם הובא קצת לעיל סי' ל"ה ס"ז: 

 (ט) קדשתי לך בתי הגדולה כו' בגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב בתוי"ט כתב דאם אמר קדשתי לך בת אחת מבנותי ונשכח ממני איזו אין המקדש נאמן לומר זהו שקדשתי ואינו דומה לדלקמן סכ"ב עכ"ל (שם בתוי"ט כתב הטעם דבשלמ' בדין דסכ"ב אינו מוציאה מחזקתה אבל כאן שמוציא האחרות מספק אין ע"א נאמן. ושם בתוס' רע"ק אות מ"א הביא ראיה לזה מדברי הר"ן בגיטין דאף בכה"ג דהוי לברר אין ע"א נאמן ע"ש. ולכאורה זה הדין מבואר בירוש' שהביא רבינו בסכ"ב שם שיובא לקמן וי"ל משום דהיה אפשר לחלק דשאני התם שהאב מסופק ג"כ למי וע' בפי' הפ"מ בירושלמי פ"ב דיבמות הלכה י"א ודו"ק):

{{עוגןמ|י}} אחת מבנותיך עמ"ש לעיל סימן ל"ה סק"ז:

{{עוגןמ|יא}} '''האב שאמר.''' עיין במל"מ פ"ט מה"א דין ט"ו שהביא הרב המגיה משם הרשד"ם ס"ס ט' שכ' דאבי הבת שאומר שהנער היה גדול כשקדש את בתו נאמן לאסור את בתו אפי' אם יש עדים שיאמרו שהיה קטן באותו פרק והביא ראיה מתשובת הרשב"א שהובא בי"ד סי' א' בטבח שאמר שלא שחט את הבהמה כו' יעו"ש. וע' בשעה"מ שם שהביא דהרב מ"צ ח"א סי' ס"ה תמה על הרשד"ם הנ"ל דהא כל עיקר דין שויא אנחד"א מדין נדרי איסור נגעו בה א"כ בההיא דטבח שפיר כתב הרשב"א דלדידי' אסורה משום דכל שאמר שלא שחטה הגם שיש עדים ששחטה הרי אסרה על עצמו כאילו לא שחטה משא"כ בנדון הרשד"ם דאחר שיש עדים שהיה קטן ואינם קידושין איך יכול הוא לעשותו קדושין מה שאינו לפי העדים והכא לא שייך כלל דין נדרי איסור. והוא ז"ל כתב עליו שדבריו תמוהים ואשתמט מיניה תשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' מ"ה (צ"ל מ"ח) במי שטוען שקידש את האשה ובשעת נתינה א"ל התקדשי לי בזה אע"פ שעדים מכחישים אותו ואומרים שנתנו לה בתורת פקדון כו' הרי דאע"ג דה"נ לא שייך טעמא דנדרי איסור אפ"ה כ' דאמרי' שויא אנח"דא אפילו כנגד עדים וצ"ע עכ"ד והבאתי קצת מדבריו אלה ג"כ בפ"ת ליו"ד סי' א' ס"ק ט"ו ע"ש. וע' בנ"צ הארכתי בענין זה וכתבתי שם דמה שתמה השעה"מ על הרב מ"צ מדברי הרשב"א זה לק"מ אך בלא"ה דברי המ"צ אינם נכונים במה שסובר דטעמא דשויא אנחד"א הוא מדין נדרי איסור שזה אינו אמת ועיקר טעמא הוא משום דאדם נאמן על עצמו יותר מק' עדים וכמ"ש ג"כ בנו"ב תניינא חאה"ע ס"ס מ"ג הבאתיו בפ"ת ליו"ד שם ובנדון הרשד"ם הנ"ל כיון שהתורה האמינה לאב בעד בתו הרי הוא כמעיד על עצמו ועמש"ל סי' מ"ח סק"ב:

{{עוגןמ|יב}} וי"א דאם החתן כו' עח"מ שכ' ומיירי שבאו שנים כו' וע' ב"ש ועיין בספר בית מאיר שכ' דנ"מ עוד באם אמר אחר מיתת פלוני שעמד לפניו שאינו נאמן והיא אסורה לכ"ע: 

 ''' (יב) ואני קדשתיה נאמן.''' בגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר ז"ל נ"ב בירושלמי דאם אמר קדשתי אחת מבנותי ובא א' ואמר אני קדשתי פלונית בתך א"נ לכונסה (שם איתא לא כל הימינו) ובק"ע כתב להגיה ובחי' מהרי"ט נקט לעיקר כנוסחא הנ"ל עכ"ל:

{{עוגןמ|יג}} '''לאוסרה עליו.''' עבה"ט שכ' אבל אם הביא שני עדים כו' עד ואסורה לבעל ולבועל. ועיין בס' יד המלך פ"ב מהל' סוטה שתמה על זה חדא דאף אם נדון את הבת כמזידה הלא כל הדינים של נאמנות האב מיירי בקטנה עדיין דבגדולה שוב אין האב נאמן עליה לדעת רוב הפוסקים וא"כ הרי דעת רש"י ותו' וראב"ד דזנות דקטנה אינה נאסרת דפתוי קטנה אונס הוא (לקמן סי' קע"ח ס"ג) ועוד דאף אם נדחוק לו' דמיירי באב שאמר על בתו קטנה שקידשה לפלוני ואח"כ כשנעשית גדולה באו עדים והכחישו להאב והעידו שקידשה לאחר דנאסרה בביאות אשר בגדולתה למה נאסרה הרי אנוסה גמורה היא אכתי קשה שהאמינה לאב ומאי הוי לה לאיעבד הלא קודם שהעידי העדים להכחיש את האב היה האב נאמן עליה מדאורייתא וכתב שראה ברבינו ירוחם שממנו העתיק הח"מ דין זה ולא נזכר שם כלל לשון זה ואסורה לבעל ולבועל רק כתב שם ותצא מזה ומזה ואין זה ענין כלל לדינא דאסורה לבעל ולבועל דהתם אסורה מדאורייתא אבל הכא כל תצא מזה ומזה אינו אלא מדרבנן וכמו באשה שהלך בעלה למד"ה וניסת ע"פ עד א' ובא בעלה כו' ע"ש עוד וע"ל ס"ס י"ז ומ"ש שם:

{{עוגןמ|יד}} דוקא תוך כ"ד עב"ש שכתב וט"ז כ' דכאן נאמן אפי' אחר כ"ד משום דהוי כאמתלא כו' ועמ"ש לקמן סי' מ"ז ק"ב בענין זה אי מועיל כאן אמתלא ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}