עריכת הדף "פרשת דרכים/הקדמת המסדר"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''דרך הקדימ"ה'''}}{{ש}}'''הקדמת המסדר החכם המרומם כמה"ר יעקב כולי נר"ו'''}}

קול הנער הנצב פורץ לעשות לו דרך בתוך הבאים. זכות הוא לעבד עומד ומשמש לעבוד עבודה: עמוס בלשונו כרוך ותני עשרה תנאי"ם. תני תנא קמיה דרבי '''יהודה''':

'''תנא''' ארישא קאי. הלא מראש הבינותם מוסדות הארץ ורוזנים יחוקקו צדק מילין לצד עילאה ועד עתיק יומיא מטא. כי ה' הוא האלהים היושבי בשמים ושם חביון עזו מעולם לא ירדה שכינה למטה. ראו חיבתכם לפני המקום הופיע מהר פארן וירד ה' על הר סיני שביק פתחא רב"א ועייל בפתחא זוטא. בהראותו את יקר תפארת גדולתו בשביל ישראל שנקראו ראשית אלהים נצב בעדת אל כגבור איש מלחמה הרים נזלו וינועו אמות הסיפים ארץ יראה מוט התמוטטה. מימינו אש דת ויתן לנו נחלת שדי ממרומים חמדה גנוזה בחקל תפוחין קדישין חלקת השדה אשר נטה. ולא זו בלבד אלא שבכל דור ודור קדמה שכינה ואתיא תוך תוך בהתאסף ראשי עם קדש אלופינו בתורה שמופלאים במעשיהם העומדים ברומו של עולם הן הן מעשה מרכבה תואמים מלמטה. עוד זאת יתירה שה פזורה לעטרת צבי ולצפירת תפארה שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ה"ן השכינה שורה ונהורא עמיה שריא על ראש המטה. ואף גם זאת בכל צרתם לו צר בכל המקום שגלו הבנים מעל שלחן אביהם שכינה שרויה ביניהם וה' הולך לפניהם כנשר יעיר קנו ולהחיות לכם לפליטה. ועמא דארעא לא ידעו ולא יבינו היש ה' בקרבנו כלם נפנו על כסף וזהב דרך גבר בעלמא דהבא טבע"א הוי דעתיה אפרוטה. ושנות"ם בבהלה על עסקי קש ותבן איש לפי אכלו ובגד ללבוש אגב עמר נקי סדינא בקייטא. והחי יתן אל לבו לעולם שכולו טוב כי גרים אנחנו כצל ימינו עלי ארץ האחד בא לגור וכארח נטה. כמה גדולים מעשה צדיקים זבחי אלהים מאנין תבירין דקב"ה דיתבין ועסקין באורייתא קדישתא מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח שם יתנו צדקות ה' פמליא של מעלה ופמליא של מטה. ה"ן עומדין להתפלל יעשו דרך בקשה בעד השארית הנמצאה פליטת בית '''יהודה''':

'''תנא''' דידן קא חשיב ממעל לחשוב חטיבה אחת בעולם ועם קדושים נאמן אהוב למעלה ונחמד למטה. והנה אמת דרך התגרים כותבי ספרים דרך הקדי"ם מרבים העם להביא מילי"ן על גבי מילין בשבח המגיע לכתפים וכל המרבה לספר חשיב"א בעלמא הוי יעשה טוב ולא יחטא. לא כאלה חלק יעקב כי מי הוא זה ערב אל לבו לגשת בארשת שאין הפה יכול לדבר וכל הרוצה ליטול את השם אפילו הוא עושה כן אלף אלפי אלפים עדין לא הגיע לחצי כבוד אפילו כמכחול בשפופרת ק"ו מחטה. תמיה אני הנמצא כזה אחד מאלף שיכול להשמיע כל תהלתו וחכם לכשירצה עדיו לבלום משתקין אותו בנזיפה הדר חזא סיוטא. יחשוב ה' לו עון האמור"י כי מגרעות נתן מעלה עליו הכתוב כאלו חטא. הלא אב בחכמה וכתרה של תורה משיירי כנסת הגדולה ביודעה ומכירה קא אמינא אגב ריהטא. מה דמות תערכו לו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים אין היקש למחצה ויחכם מכל האדם בשעה שפותח בדברי תורה נעשו הכל כחרשין פותחין בחרטה. דומה הרב למלאך וצדיק יסוד עולם אדבורא דידיה קא סמיך ונשמע קולו בבואו אל הקודש פנימה שמע ה' קול '''יהודה''':

'''תנא''' בעלמא קאי. עלמא דקשוט אזיל תגא ויתיב בדוכתא בבית מותבא רבא בי גזא דרחמנא ונפשי אותה זה השלחן אשר לפני ה' מקשטא ליה תכא ומקשטא. אנן מה תהוי עלן יד עניי יתמי דיתמי לן יאות למבכי לספוד לצר"ה דרך אני"ה ויהי העם כמתאונני"ם ה"ן אנינות שהיה העולם שמם ויסעו ממתק"ה ויבאו מרת"ה והמה בוכים כל ראש מוקרח וכל כתף מרוטה. איכה ישבה בדד העיר רבתי עם אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבדה קברניטה. מי שצריך לו עם קדש מטיפה של גשמים אבי יתומים ולכל בני ישראל היה אור זה כלל גדול בתורה גברא דנפיש נהוריה צדיק כתמר יפרח בתוך האהל אשר נטה. מי האיש הירא את דבר ה' פורש ובוכה בכיה לדורות וכך היא חובתנו להיות קו"ל איש צור"ר בביתו ואדמה על ראשו הלוך ערום ויחף רבי יהודה מחייב בכפיית המטה. תיתי לי כי זה שנתים ימים ביום פקדי לחזות בנועם ה' חזיתיה לרבי מצער נפשיה ברחמי טובא אמר מר קרבה שנת השבע שנת השמיטה. שמעתי ותרגז בטני אז אמרתי אני אל לבי ווי לעלמא בההיא שעתא כד תסתלק מיניה אשר נשיא יחט"א. הן בעון נח נפשיה דרבי ביום שמיני של פסח משנת התפ"ז ומעת הוסר התמיד תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם ונסתלקה עטרה מראש כל אדם כי נשבה ארון הקודש גלתה '''יהודה''':

'''תנא''' ושייר. ה' השאיר לנו שריד תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים מהני מילי מעלייתא המצויינים בהלכה מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כותייהו ואיהו עבד מלמטה. ידו פרש ש"ר לכל היד החזקה אשר עשה משה הר"ם במז"ל וסיעת מרחמוהי אעיקרא קאי ספרא וספרי וכולי תלמודא דינא רבה ודינא זוטא. ואגבן ידיו רב לו בתורת עסקא טובה תוכחת מגולה עם כל ראשי בשמים כמה גדולים דברי חכמים ראשונים ואת אחרונים איגלגל מלתא ומטא. אף כי רוב חכמתו תורה יוצאה לכל ישראל הלכתא למשיחא וכלהו תנויי בסדר קדשים וסדר טהרות דברים שלא שמעתן אזן מעולם וזה דבר השמיט"ה. זו היא תורה של חסד וכתב לה לשמה נפקא מינא כמה הלכתא גברוותא כך היא דרכה של תורה נעוץ סופה בתחלתה הנה היא לוטה. ועוד ידו נטויה לו זרוע עם גבורה כל שאתה יכול לרבות ספיקות בתר דבעיא הדר פשטה. הדור אתם ממנו תראו עצמותי"ו של יהודה הן הן גבורותיו עצמו מספר זה הים גדול כמעין המתגבר והזהר"ו כזהר הרקיע שהלכות קבועות הן הן גופי תורה הבו גודל לאלהינו ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו להשאיר לנו פליטה. שארית '''יהודה''':

'''תנא''' אקרא קאי. זה יצא ראשונה מידי דאתיא ליה מדרשא דברים שהם מתוקים מחלב חטה. מן התורה ומן הנביאים ומשולש בכתובים דרשינהו לקראי כסיני באמתה של תורה ול"ו המדרש הוא העיקר מזהב ומפז רב כאן שנה רבי מקרא מועט והלכות מרובות הלכה אדם מישראל בריא בחיובא לקוח את ספר התורה הזה וימלא כריסו מקדשי שמים יכנסו בעלי מקרא ירוצו לשמוע דברי עתיק יומיא אגרא דפרקא ריהטא. אלו ואלו דברי אלהים חיים וקרני ראם יפוצו מעיינותיו חוצה לעיני כל ישראל תרוממנה קרנות צדיק בצוותא דעלמא טפי מעלי ומלאה הארץ דעה אתן במדבר ארז שטה. וינחם '''יהודה''':

'''תנא''' גמר מאברהם. פרי צדיק עץ חיים כי חפץ חסד הוא זכה ונעשה אושפיזכאן לשכינה כי ש"ם ביתו בית וועד לפני כל יודעי דת ודין האי מאן דרחים ומוקיר רבנן תפשו והושיבו על מטה. דרכו של איש לקדם בשלום כל אדם בסבר פנים יפות ועושה חסד לאלפים הענקה והעבטה. גדול המעשה נודע ביהודה שממנו מכלל יופיו של עולם הוא הראש הרב הכולל שר וגדול בישראל כמהר"ר '''חיים קמחי''' נר"ו רץ כצבי לעשות רצון צדיק המצדיק עצמו מלמטה. ואני תפלתי ניעול מר ברישא לעילא מן כל כל ברכתא בבנים הראוים להוראה סימן יפה לבנים העומדים בבית ה' בלילות מגידי בעלטה. ואען ואומר אמן תבנה בעולם הזה ותכונן בעולם הבא ועשה פרי למעלה ושרש למטה. והיה לאב ליושבי '''ירושלם''' ולבית '''יהודה''':

'''תנא''' שלמי"ם הבאים האנשים האלה שלמים טובים השנים תרוייהו אית להו דרב חסד"א חסד ואמת נפגשו שבת אחים ולא יתפרדו מזרעא דיוסף דלא שלטא. ה"ה החכמים השלמים כמה"ר '''חיים''' וכמה"ר '''אהרן''' רוזאניש יצ"ו אחי הרב המחבר ז"ל יחדיו יהיו תמים דשנים ורעננים משמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו ברואים זה את זה חיים ארוכים ומתוקנים איש תחת גפנו התאנה חנטה. זכות הרב המחבר יגן עליהם במעמד שלשתם וינטלם וינשאם עליונים למעלה וזכרם לא יסוף מזרעם לא יסור שבט מ '''יהודה''':

'''תנא''' ירושלמאה דתני לישנא קלילא ואר"ש לא מטוהרה ואריכנא מגלתא אל אר"ש אשר לא עבר בה איש כי פי המדבר בריה קלה ינוקא דלא מטא. הן קדם מי אנכי לשוב בדרך הזה באתרא דמרי ביתא תלי זייניה קולבא רעיא קולתיה תלה אם אמרתי מטה. חסדך ה' יסעדני זאת הפעם אודה את ה' שהביאני עד הלום אשרי עיני שכך ראו ותהי זאת נחמתי שאתבשם גם אני מתורתו של רבי מאיר לרגל המלאכה אשר לפני הנה אלהים שליט בעולמו נאמן עלי כמה גדול כח של מלאכה ולבי ער לילו כיומו ראוי להיות חוזר כל כתבי הקדש בין רגע לרגע לא נתחלף לי והיד כותבת אלכה נא השדה ואלקטה. כל כי האי מילתא שרי ליה לאיניש לאודועי כי מלאכה היא ואינה חכמה והוא דרך חול הלא זה הדבר כי בעמדי לשרת בקדש הנה באתי במעמקי מים שאין להם סוף הני מילי דדרשא עייפינהו וסדרינהו רבינו הגדול ז"ל ענינים ארוכים וקשורים זה בזה ובהקדמה אחת הוא פור"ש כמה מאמרים ובנה עליה מצודים גדולים מחתינהו בחדא מחטא. ואף גם זאת יגעתי ול"ו מצאתי כמה ענינים נפלאים זעיר שם זעיר שם והמה בכתובים על הנייר קטן הכמות והדברים עתיקים שלחופי הוו משלחפי ואב"א זה שלא כנגד זה הוו קיימי זוהי שקשה מלתא דשף מדוכתיה סחור סחור והדבר צריך תלמוד למען דעת תנא אהיכא קאי מה למעלה מה למטה. אז אמרתי אין התורה נקנית אלא בסימנים ושנוי בנביאים הציבי לך ציונים ואחשבה לדעת לתת ריוח מענין לענין למען ירוץ הקורא בו וראיתי אני כי נכון הדבר לסדר כל סוג בפני עצמו בדרך בדרך אלך אברך את ה' אשר יעצני ותאורנה עיני לחבר את האהל להיות אחד טעמו וראו כמה יפין דרכיו זה לזה כל שיטה ושיטה. הלא מעתה כל הרוצה ליהנות להתבונן בדרכים נכון לבו בטוח בחזקה שקנ"ה חכמה הגיע ל'''פרשת דרכים''' דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא זה שמו אשר יקראו לו והוא שם העצם ועוד בה דברים בגו אשר יש"א את שמו כי חשבון '''פרשת דרכים''' עולה לחשבון '''רב יהודה רוזאניס זכר צדיק לברכה''' מזקנים אתבונן מעשה רוקח זו היא דרך ישרה טוב לגבר לרשום שמו על ספרו תיתי לי דעבידנא ליה נייח נפשיה וערבה לה' מנחת '''יהודה''':

'''תנא''' גזלות וחבלות. מכאן לקובלנא מן התורה אך גדול היה יצא מנח"ם וערבה קו"ל שמחה ותהי צעקה מוחלפת השיטה. על שבעתה באתי מן המודיעי"ת להודיע לבני האדם שבהיותי סובב הולך דרך העברה לתקן את הדרכים אשתומם כשעה חדא וידי נטפו מ"ר מעוצר רעה ויגון ומוצא אני מר ממות כי רובא דמנכר אורייתא דיליה היא חסורי מחסרא גזלה יש כאן גזל הנאכל בית הצביטה. והנה שלש ספרים ארוכים ומתוקנים מזה ומזה הם כתובים ספו תמו נאמרה שליחות יד למטה. חבל על דאבדין ועוד זאת רעה חולה שרוב הענינים אדוקים זה בזה ודברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר והיה המחנה הנשאר לפליט"ה. ה"ן עניות במקום עשירות יען שהרב המחבר סמך על מ"ש במקום אחר כאשר ראה ראיתי בכמה דוכתי מרגלא בפומיה למימר ובמקום אחר הארכתי ש"ם רמז נתן בהם סימנים באותו פרק באותו מקום ולא אתנו יודע עד מה מי אשר חטא. הלא לאמונה לאיש אשר אלה לו אשר שלח ידו כבלע את הקדש כבר מלתיה אמורה אל יהי ברוך הוא כיבה אורו של עולם וחרבו שלופה עליו מאשר חטא. ומונע בר יקבוהו לאום והוא חטא רבים נש"א על שתי כתפיו לזכרון מזכרת עון ונפשו של הרב המחבר ז"ל עליו תאבל אהא ליט"א ול"ו תהא מלטטא. וגמולו ישוב בראשו דבר שה"ן זרעו כלה יש אש אוכלת אש תמיד תוקד בקיץ ובחורף יהיה אשתא דסתוא קשה מדקייטא. ולמוכיחים ינעם זה השב בינתים שידע בעצמו שחטא. והיה שכרו רבוע יהיה כפול זה מעלה ארוכה לזכות את ישראל ויגל את מסך '''יהודה''':

'''תנא''' אסיפא קאי. ותפלתי על חיקי תשוב מי שזיכני לסדר האי ספר"א דבי רב הקל הקל תחלה הוא יגמור בעדי כי חנוניו הם חנונים ויעזרני על דבר כבוד שמו שאשמש בכהונה גדולה לסדר החבור הגדול הנזכר על סדר הלכות הר"ם במז"ל אלהא דמאי"ר ענני לבל אכשל בדבר הלכה גל עיני ואביטה. ישמח לבי גם אני כי המ"ר שדי לי צ"ר לי המקום אבי השביענ"י במרורים וכסלי מלאו נקלה ותזנח משלום נפשי אפילו שבתות וימים טובים מרוב שיחי אמאס בקול שירי"ם למען דגני בבית אפל בי סתוא בקייטא. ועוצם עיניו מראות עולם כמנהגו יתיצב על דרך לא טוב ליכא קושטא. וימאסו באר"ש חמדה הכל היה בכלל אחד מוכר מרגליות ואחד מוכר מיני סדקית עשו את שאינו זוכה כזוכה כאן בהגבהה כאן בהבטה. אין לי מועדות אלא אלו הני ספרי דברי רב פקודי ה' ישרים משמחי לב הן הן החזירוני לנערותי כי באלה חפצתי כל ימי הייתי מצטער מתי יבא לידי ומשער ראשי אמרטה. ועכשיו שבא לידי אחזתיו ולא ארפנו בטחתי בקוני בזאת יכופר עון יעקב לפום צערא יהא כפרה עלי על כל דבר פשע אנא ה' מלטה. ועל שאר התפלה ספרא בתר צלותיה קאמר הכי בעד כל קהל ישראל וגלות החל הזה דא כנסת ישראל שרחמ"ה ס"ר קפץ רחמיו שחמת"ה מרובה ביום חמ"ה מהלכת למטה. אף לילות עברה וזעם וצרה וישראל לבוזזים דבקו צערי"ם זה בזה ברשעת הגוים מכין ועונשין שלא מן הדין ישנה לשחיטה. ועל המדינות יאמר נא ישראל הנה נא העיר הזאת נעמי קרתא קדישא דירושלם היינו עזובה היינו שכוחה ניטל טעם ביאה מבלי באי מועד עד מתי עשנת בתפלת עמך ואתה אמרת ה"ן בן דוד בא עד שתכלה פרוטה. אם כן אוי למה לנצח תשכחנו ראה נא בעניינו אתה תשמע קו"ל בית ישראל טובא מגר"ר גריר עלמא בתר דוד מתי יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו במטאטא השמד שקולי טאטא. זיל פייסינהו ליתמי השת"א לשקול מר אגר ביתא מייתבא יתיב כהנים בעבודתם ולוים במעמדם וישראל עושה חיל אסא דקאי ביני חלפא אף על פי שחטא. והיינו לעם אחד בארעא דישראל נכסי רשיעייא צדיקיא יחסנון קל מן שמיא יריע אף יצריח אבוא בירושלים מטה. הלא דוד מסתתר מלך ביפיו בא יבא ברנה ושמח את אשתו דא כנסת ישראל וסימן לדבר ישמח הר ציון תגלנה '''בנות יהודה''':

{{יישור לשמאל|הלא כה דברי איש צעי"ר מתאבק בעפר לפני כל יודעי דת יומי ולילי.{{ש}}הצעיר '''יעקב כולי''':}}

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:הקדמות]]