עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/קא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''אסורה.''' עש"ך אקדים לך הקדמה אחת וזו תוארה. דע בחולין ק' א' אמרינן וליבטל ברובא הניחא למ"ד כל שדרכו כו' שאני חהר"ל. והר"ן ז"ל בחולין וע"ז ע"ד סובר דחהר"ל הוה את שדרכו ומתני' סתמא כר"מ אליבא דר' יוחנן ובע"ז ע"ד דמסיק דתנא תרתי אית ליה מנין ואיסורי הנאה היינו דחשיב אלו אסורין בכ"ש לענין הנאה ובאיסורי אכילה לא מיירי ול"פ מתני' אהדדי ועיין תוס' שם. ומש"ה פסק הלכה כר"מ בחבילי תלתן וכר"י את שדרכו דוקא. אבל הר"מ דרך אחרת יש לו דפסק כתרתי מתני' ופסק כחכמים דז' בלבד מקדשין בפט"ז ממ"א ה"ה דסובר ר"ל חשוב יותר מאת שדרכו וכ"ה דרך המחבר ובחהר"ל אזלינן בתר בתרא רצוני לומר אם לאחר הביטול תהיה ר"ל אף שעתה אין ר"ל אין בטילה והוכיחו כן מע"ז ע"ד בב"ח כו' וביבמות פ"א חתיכה חטאת טמאה בטהורים תעלה וטהורה בחולין לא תעלה וטעמא דבתר בתרא אזלינן הלכך בחולין תהיה ר"ל ובטהורים לא תהיה ר"ל ואמנם יש קצת חילוק בין הלשונות כי התוס' חולין ק' א' ד"ה שאני והרא"ש שם כתבו דמש"ה טמאה בטהורה לאו ר"ל שאין הכהנים מחזיקין טובה כו' משמע הא לא"ה אף שאין ראוי לכל העולם ר"ל מיקרי. אבל בעל התרומה בסימן נ' והרשב"א בת"ה ובמ"ח ק"ד ב' משמע דכל שאין ר"ל לכל האורחים לאו ד"ל יע"ש היטב ובוודאי אורח עובד כוכבים לחוד לא מיקרי ר"ל ואפשר כ"ע מודים בזה אף התוס' והרא"ש ומיהו יראה דאזלינן נמי בתר השתא עד"מ חתיכות חולין נבילה שנתערב עם חטאת טהורה דאם תתבטל לא ר"ל לכהנים שאין מחזיקין טובה אפ"ה עכשיו ר"ל מקרי אם נאמר דבפני אורח עובד כוכבים ר"ל מיקרי אלא שכבר כתבנו דלאורח עובד כוכבים לא ר"ל מיקרי ואף שמ"ש המחבר ואפי' אסורה כהנאה דמשמע לכאורה דל"מ איסור אכילה דמיקרי השתא ר"ל יש לומר דלאו דווקא הוא אלא ה"ק אפי' איסור הנאה דלדידן אין לחלק בין אכילה להנאה דהכל תלוי אם תתבטל כו' וכ"כ באו"ה כלל כ"ה ד"ה שאם תתבטל תהא ראויה לאורח ישראל יע"ש:

'''שוב''' ראיתי שדבר זה מפורש באו"ח תרע"ג והט"ז אות ו' ובתה"ד ק"ג דנ"ח שנתערב בנרות חולין דבתר השתא אזלינן ובשו"ת פ"מ ח"א צ"ח הביא ראיה מלחם הפנים בחולין לא בטל וכמ"ש התוס' ביבמות פ' ב' ד"ה ככרות דלה"פ חמיר חשוב ר"ל ועיין שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ב ויפה דיבר בכוונת תה"ד דכן הוא בתה"ד ק"ג דעיקר ראיה שלו דל"ת דנרות חול כה"ג לאו דבר שבמנין הוא. אבל הא פשיטא דבתר השתא אזלינן:

'''קשיא''' לי אהא דתני' ביבמות פ"א חטאת טמאה בטהורה בטילה ופירשו כולן דהשתא לאו ר"ל ולכשתתבטל נמי לכהנים לאו ר"ל משא"כ טהורה בחולין אם כן איך קאמר התם לחם הפנים טמא בטהור בטל וטהור בחולין אין בטל ופסק כן הר"מ בפרק ו' מהל' פה"מ הכב"ג ממ"נ אי לחה"פ חשיב משום קדושתו וחביבותו א"כ טמא בטהור אמאי בטל והלא כשתבטל תהיה ראויה ואי לא חשיבא טהור בחולין אין ר"ל בין אי בתר מעיקרא ובין אי בתר לבסוף וע"כ כרש"י שם דכיון דמצי לאכול לכהנים לאו הפסד מיקרי וכ"כ הכ"מ שם והקרית ספר שם א"כ אין ראיה כלל וי"ל {{אצבע מורה}} :

'''ועתה''' אבאר דברי הש"ך מ"ש דמבואר בש"ס כו' הוא דאמרינן כהאי תנא תרתי אית ליה והיינו דחשיב חה"ל ואיסורי הנאה למיסר תערובת בהנאה וה"ה איסור אכילה אוסר תערובת באכילה אלא דמיירי מהנאה גם דומיא דעורות לבובין דהנאה הוא ומ"ש לק"ט אות ה' יבואר שם. ומיהו בחתיכה שאר"ל אפי' איסור הנאה בטל הוא כדין יבש ביבש ועיין מ"ש בפתיחה:

'''ודע''' שאני נסתפקתי בפתיחה חהר"ל מבב"ח שנתערבה בחתיכות נבילה אי בטילה לענין הנאה מי אמרינן כיון דהשתא אר"ל ואח"כ ג"כ אר"ל דעכ"פ לישראל אסור בטל יע"ש:

'''ועתה''' ראיתי בפ"ת אות ב' שעמד בזה וכתב דכיון שאין ראוי לאכילה לאו ר"ל ועוד דבהנאה הדמים לאו ר"ל עכ"ל מ"ש דאין ר"ל כן כתבתי בפתיחה דלאורח עובר כוכבים לאו ר"ל מיקרי ומ"ש דהדמים אין ר"ל מיקרי אף בנתערבה בהיתר אסורה בהנאה י"ל דאין ביטול לחצאין דאם תתיר בהנאה ה"ה באכילה ומש"ה אסרו באכילה והנאה וכעין זה כתב הר"ן בע"ז שם מה שאין כן בנתערבה בנבילה ובכר"ו אות א' פקפק מהא דחטאת טמאה בטהורה ולפמ"ש אין קושיא ויש לצדד להקל וכאמור:

== ב ==

'''ואם.''' עש"ך והנה אם עשו גבינות מכמה בהמות גדולים וקטנים ונמצאת א' טריפה כולם מותרים די"ל דהקטנים הם מטריפה ואין ר"ל וספק ר"ל לקולא אבל אם כולן ראוין להתכבד אף שנתערבו בעודן בהזקת כשרות מ"מ נתברר עתה למפרע שא' מהן טריפה ור"ל ולא בטילה כ"כ או"ה בכלל מ"ט ד"ב ועמ"ש באות ה' ושם כתב אם עשו כמה כלים גדולים חמאה ואחד טריפה או חתיכות המאה גדולות ונתערבו כולן אסורות ויראה בכלי גדול וודאי הוה דבר חשוב דומיא דחביות לקמן ביי"נ אבל חתיכ' חמאה הכל לפי הזמן והמקום ועס"י קי"ב בש"ך אות כ"ג ובקט"ו אות י"ז דבחמאה של עובד כוכבים אפי' במקום האסור בטל ברוב כדין פת ובאו"ה מבואר אפי' דבר חשוב וכ"ה בת"ח ע"ה ד"ח א"כ ה"ה חמאה או כלי גדול של עובד כוכבים בטל ברוב בין במינו או א"מ:

== ג ==

'''ובב"ח.''' דנעשו גוף אחד ואפי' חלב מטריפה וח"ה ע"י מליחה וכבישה או בשר עוף ועס"י פ"ז וסי' צ"ד בש"ך:

== ד ==

'''אין.''' עש"ך ואפי' בא מבב"ח עד"מ בב"ח ושאר דברים בקדירה אין על השאר דין חהר"ל והוא הדין ט"ח על החתיכה ואחר כך נפלה החתיכה לקדירה בשר אין על השאר דין חהר"ל כיון שנגד הטפה יש ס' תו הוה שאר בשר הנאסר מחמת החתיכה כשאר איסורין {{אצבע מורה}} ופשוט:

== ה ==

'''ואפילו.''' עש"ך ובסי' ס"ט כתבנו בזה ובאו"ה כלל ז' ד"נ כתב אם נפלה חתיכה שלא נמלחה לתבשיל חתיכות אחרות בלא"ה לא ר"ל דמקודם היתה היתר ואח"כ תו לא ניכר החתיכה ודומה למ"ש לקמן בסי' ק"ב גיגית מלאה ענבים בשבת לא הוה דשיל"מ ה"ה חהר"ל כה"ג יע"ש ועמ"ש בסי' ס"ט בט"ז אות ל"א ול"ד לגבינות מטריפה דמ"מ עכשיו נודע למפרע שא' מהן טריפה היתה וקודם העירוב היתה ר"ל ומה בכך דלא נודע עד עתה מה שאין כן כשלא היתה באיסורה פ"א בפ"ע בטל שפיר ועמ"ש בק"ב:

== ו ==

'''כל.''' עש"ך היינו ע"י עירוי דמבשל כ"ק מ"ה ואפי' נפסק הקילוח בלע מדרבנן כ"ק עס"י ק"ה בש"ך אות ד' בב"ח הוה ר"ל כמ"ש או"ח כלל כ"ה ד"ח אפילו כבישה וכדומה הוה בב"ח ר"ל ומ"ש הש"ך ראיה מראבי"ה בכל בו ס"ס ק"ד הביא בשם אבי העזרי (הוא ראב"י) אם מלחו חלב ובשר והוא ר"ל אין בטילה בתערובת אף דראב"י סובר חצי חתיכה לא נ"נ להצריך ס' נגד הקליפה מ"מ כיון שעכ"פ הקליפה נאסרה שבלוע מאיסור שוב אמרינן ביה ר"ל אם כן אין ראיה מתוספות. והעלה דאם הקליפה ר"ל וודאי לא בטילה והכין ודאי הוא בב"ח דנעשה גוף א' ובאמת מתוס' אין ראיה דהם בשאר איסורים אמרו דנ"נ משום לתא דבב"ח ומש"ה בכ"ק לא החמירו אבל בב"ח מודים דמן התורה נ"נ כ"ק ומש"ה אף למ"ש הר"ב בסי' צ"א דאם בשלוהו כך מותר דיעבד י"ל בנפסק הקילוח דלא בלע אלא מדרבנן דמ"ה אף בשאר איסורין לא בלע כלל עיין א"ה ס"ס תס"ז במ"א יע"ש:

== ז ==

'''תרנגולת.''' עש"ך מ"ש דמשמע מהמחבר לא ידענא דפסק בסימן ק"י דמנין בטיל א"כ אין ראיה. ומ"ש דלא כת"ח כלל מ' המ"י שם אות ו' כתב דגם רמ"א מודה דבנוצה או כבש בעורו לא הוה מנין וכן בסימן ק"י מ"ש רמ"א ס"ב דב"ה גדולים היה חשובים מיירי לאחר שהופשט העור דהוה מנין או ר"ל והכין הלכתא דבנוצה לא הוה לא מנין ולא ר"ל כיון דמאוס הוא אף מנין לא הוה דלא הוה מנין אלא דבר בינוני לא מאוס ולא ר"ל:

'''קשיא''' לי המחבר שפסק כרשב"א דחיה או נוצה לא ר"ל ובארוך ק"ג ב' למדה מריש תערובת דפריך ונבטלי' ותוס' שם ע"ב א' ד"ה ואלא הקשו זה ותי' דכל הזבחים משמע עופות קטנים דאין ר"ל ולמה לא דהא כל הזבחים שנתערבו משמע אף חטאת בחטאת וכדומה והא וודאי לא ר"ל שאין הכהנים מחזיקין טובה ומש"ה לא עתה ר"ל ולא אחר הביטול וכמ"ש הרשב"א גופא שם בארוך ק"ד א' מחתיכה טמאה בטהורה (בהערל פ"א ב') דתעלה וצ"ע:

'''עוד''' קשיא דכאן פסק כדעה א' בסתם וכן פסק בס' ב"ה דהלכה כרשב"א ובסי' ק"י פסק במקולין לאחר מיכן אסור ליקח והא היה לאו ר"ל וכולהון ליבטל וליכא גזירה אטו ר"ל ושם יבואר בעזה"י {{אצבע מורה}} :

== ח ==

'''ואע"פ.''' עש"ך כיון דאין טעם עצ"ח. וכתב הפ"ת אות ה' דאם לא נודע עד לאחר הסרת הנוצות לא בטל וראיה מרא"ש ספג"ה יע"ש ועס"י ק"ט דאם לא נודע ביבש עד אחר הבישול אסור ה"ה כאן והוא נלמוד מפ"ה דתרומות כמו שכתב הרא"ש ספג"ה דהידיעה גורמת ההיתר וכן הלכה ומיהו בנודע קודם הבישול בה"מ ושעת הדחק יש לצדד ולצרף לסניף דעת הרשב"א ומ"מ צ"ע והר"ב כתב וכן נוהגין משמע מנהגא (ובכללי או"ה יבואר אי במקום שכתב הר"ב וכן המנהג אי יש לצרף דעת המהבר לספק אבל במקום שהחליט הר"ב לפסוק הפך המחבר אין נכנס כלל בנדר הספק לומר שמא הלכה כהמחבר):

== ט ==

'''וכן אפילו הופשט עורו.''' ש"ך והיינו להמחבר ולדידן הוה ר"ל ולהמחבר מנין אין אוסר:

== י ==

'''מלבד תרנגולת בנוצתה וכבש בעורו וכה"ג.''' ש"ך אבל מעשה כ"ד כמו מליחה מיקרי ר"ל:

== יא ==

'''מלבד.''' עש"ך ובטבת ובשבט שנותנין להשוחט ונתערבו לאחר שהוסר עורן ובא' מהן ספק טריפות מבואר בק"י דבה"מ אם לא נודע עד לאחר התערובת סמכינן אמ"ב יע"ש בש"ך גם יש צד מאחר דנתערבו קודם הסרת עורן:

== יב ==

'''שומן.''' עש"ך וחלחולת שממלאין עם קמח וכדומה יראה דכ"ז שהיא ריקנית בטילה דמה שעתיד לתקנו ע"י תיקון אחר אר"ל וצ"ע:

== יג ==

'''אבל.''' עש"ך ועמ"ש בט"ז ומשמע מדבריו דלא הוי חסרון ידיעה עמ"ש בט"ז:

== יד ==

'''קורקבן.''' עש"ך ועכשיו קורקבן אווז וה"ה של ענגליש"ן האן וכדומה ר"ל מיקרי:

== טו ==

'''ועש"ך.''' והוא פשוט דאטו חהר"ל אם נחתכה מקצתה בשביל זה עדיין ר"ל מיקרי וה"ה בריה כה"ג:

'''כתב''' הפר"ח אות י"ט הפרש יש בין בריה לחהר"ל דבחהר"ל אם סרחה או נשתנית מצורתה תו לא הוה ר"ל ובריה אף סרחה אי נשתנית צורתה לא בטילה אא"כ נתרסקה והראה מקום לק"ד אות א' ושם מבואר דבריה וחהר"ל ומנין וכיוצא אם נסרחו עד שאין ראוין לאדם כלל אפילו הן עצמן מותרות מ"ה ובתערובת לא חשיבי ובזבובים ויתושין המאוסין מעיקרא אף שסרחו אחר כך אין חילוק בין סרחון דידהו לסרחון דאתי מעלמא יע"ש. והמכוון מדבריו דבריה שנסרחה בעינן לגמרי שאין ראוי למאכל אדם כלל הא ראוי עדיין אין בטילה ומיני' בחהר"ל נ"כ דהא כללינהו בהדדי וצ"ע דהמעיין באו"ה כלל ל"ב ד"ה משמע אפילו סרחה קצת וכ"מ בת"ח כלל פ"ה דכ"ד דכתב דבטל חשיבותייהו ואילו בנסרח לגמרי לאו מטעם ביטול קאתינן עליה לומר דבטילין הם וכן יראה לי דבחהר"ל כל שנסרח מעט תו לא ר"ל וה"ה נשתנית צורתה דהיינו שנתמעכה בבישול אף שלימה תו אין ר"ל מיקרי ובריה שסרחה קצת צ"ע לדינא:

== טז ==

'''ואפילו.''' עש"ך ובמ"י כלל מ' אות י"ב חילק בין ההיא דצ"ט דקנסו שוגג אטו מזיד לכאן ולהלכה קיי"ל דאף התם לא קנסו ועס"י ק"י:

== יז ==

'''והוא.''' הש"ך הראה לצ"ט ס"ה ושם נאמר כמה חילוקי דינים יע"ש:

== יח ==

'''ואין.''' עש"ך עשה כלומר דלא שייך הג"ה זו כאן כמ"ש הט"ז באות י"ב ודע רחהר"ל ובריה ומנין וכיוצא חוץ דשיל"מ כולם אוסרים אף שלא במינם וכדאמרן:

== יט ==

'''מדמין.''' הש"ך הראה לאות ד' בסימן פ"ג ושם נאמר דבמכוונות יפה בחיתוכן שרי ולכאורה אראש כבש הוה ליה לציין דשם הביא ראיה מכאן:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}