עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/ק"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''וג"ה''' ואמ"ה דהוה ביה חיותא ש"ך ואף דהשתא לית בהו. זה לשון או"ה כלל כ"ה ד"ב בריה כיצד כל דבר שהוא ברי' ושלם אפי' אין בו היות (עכשיו) ואין כזית כגון ג"ה ואמ"ה ודג טמא ועוף טמא וזבוב ונמלח כשהן שלימים עכ"ל הנה אף זבובים ונמלים שנפשו של אדם קצה בהם וטעמן פגומים שאין ראוין למאכל אדם כלל ודמיא לנבילה סרוחה מעיקרא אפילו הכי לוקה עליהן כי גזירת הכתוב הוא ובריה הוי ואין בטילה. ומיהו אי נסרחה חבריה ל"מ בדברים המשובחים דבטל מדין בריה אלא אפי' דברים הפגומים בעצמם אפילו הכי שאני לן בין סרחון דידהו לסרחון דאתי מעלמא ובטלה מתורת בריה ועיין בת"ח כלל כ"ה דכ"ד ופי' שם (מהגהות מהר"פ ז"ל) פי' שנסרחו יע"ש וז"ש הר"ב בק"ג ס"א בהג"ה אם אין פגומים בעצמם לאו למימרא דזבובים לאו בריה אלא אם פגומין בעצמן שנסרחו בטל חשיבותייהו וכאמור. ומיהו באו"ה כלל ל"ב ד"ו כתב אי סרחה הבריה אף שלוקה כמו שכתב הר"מ פ"ב ממ"א (הכ"א) אפילו הכי בטל חשיבותיה והנה אם נאמר כמו שכתב הפר"ח בק"ג אות א' דהר"מ קאי אפגומין בעצמן דלא חילקה בהו התורה בין סרחון דידהו לסרחון דאתי מעלמא א"כ שמעינן דאפילו הכי לענין ביטול חשיבותיה אפילו בפגומין וסרחון מעיקרא יש לחלק בין סרחון דעלמא ובפר"ח ק"ג לכאורה לא משמע כן. ומעתה מה שכתב החות יאיר סימן ק"ב דפרעוש הוה בריה פשוט הוא ולא ניתן להאמר ומה שכתב הפנים מאירות חלק ב' סימן ס"ז מסימן ק"ג דפגומין בעצמן לא הוה בריה והחו"י הודה קצת לדבריו תמהני שזה מיירי בנסרחו וכדכתיבנא ובסי' ק"ג אבאר ואף כינה מזיעת אדם הוי בריה דמאשפתות ועיפושי הארץ נמי לוקה ופשוט:

'''אמ"ה''' מטמאים לא הוה בריה עיין מה שכתבתי בס"ב:

== ב ==

'''וביצה.''' עש"ך ועמ"ש בסימן פ"ו אות ט"ז ובמ"י כלל מ"א אות ב' ובאמת צ"ע איך יצויר ביצה שיש בה אפרוח דניכר הוא ועיין כר"ו ועיין רלב"ח סימן פ"ה כתב על מה שכתב הר"מ פט"ו ממ"א אי לבטל עצמה ניכרת ביצה שיש בה אפרוח וצ"ע:

== ג ==

'''לאפוקי חטה א'.''' עש"ך הנה המחבר התנה ד' תנאים שיהא היות ושאסור מתחלת ברייתה ושיחלק אין שמו עליו ושיהא שלם ובתנאי שיחלק שמו עליו די לאפוקי חלב ועוף טהור שנתנבל להמעיין ברא"ש דחשיבה בריה שלוקין על כ"ש דבריה הן קטן או גדול כו' ובנבילה כזית בעינן דשמו עליו ואולי נ"מ לתולעים הגדילים בכלים במים לאחר שפירשו ותנאי דחיותא א"צ לחטה דאילו יחלק כו' דמ"מ מי כתיב לא תאכל חטה עיין ברא"ש ונ"מ לביצה טמאה אי נאמר דלוקין מקרא דבת היענה דלא כר"מ פ"ב ממ"א והמחבר כתב לאפוקי חטה. ויש לומר דהמחבר סובר דלא תליא במלקות כלל והרי אמ"ה בפחות מכזית והוא שלם הוה בריה וא"כ ה"ה עוף טהור וחטה ולזה התנה אותן תנאים לשלול כל אלו ועיין ברא"ש פג"ה ואין להאריך:

== ד ==

'''לאפוקי עוף טהור.''' עש"ך דנתנבלה בשחיטה דנוצר באיסורו מעשה דשאין זבוח ועדיין לא סר וכ"ש נטרף דפקע שאין זבוח וכן יותרת מבטן מ"מ אין איסורו מחמת עצמו ולא נוצר באיסורו מיקרי. ומיהו נתנבלה בשחיטה וחתך ממנו אבר בעודה מפרכסת יראה דדין אמ"ה יש לו לישראל ג"כ דלא הועילה השחיטה מידי עס"י כ"ו ובריה הוה ודוקא חתך לאחר שמתה לא הוה בריה וכדאמרן עמ"ש בכ"ז:

== ה ==

'''לאפוקי חלב.''' עש"ך. ועמ"ש באות ג' ומה שהיה היתר לחלב במעי אמו אמ"ה פשיטא יש לו היתר ועיין תוספות ר"פ ג"ה:

== ו ==

'''וכן צריך.''' עש"ך ועב"י ק"א ובא"ח ר"י במ"א דמה שדרך להתפרפר ע"י בישול מיקרי בריה ובת"ה כלל מ' ד"ה וצ"ע. ודע דהמחבר התנה כאן ד' תנאים ובק"א ס"ו כתב נחתך או נתרסקו עד שנאבדה צורתן ולכאורה תנאי חמישי הוא אף שהוא שלם כל שע"י בישול וכדומה נאבד צורה ותואר שלו לא מיקרי בריה ובתה"א ק"ר ב' יש לומר כך ובקצר כתב מ"א נחתכו שנתרסקו צורתן משמע חדא הוא ועיין ל"ח בג"ה אות קמ"ז ועיין ב' ק"א צ"ל בקצר א"ו שנתרסקו. ומיהו מדלא חשיב כאן ש"מ דנחתך ע"י סכין ונתרסק בבישול ועיין בר"מ פ"ב ממ"א הכ"ב סרחה הבריה ונשתנה צורתו לוקה אין ראיה דהתם פי' דנשתנה טעמו קורא דנשתנה צורתו. עס"י נ"ח נתרסק צורת האבר ועיין רש"י מכות ט"ז ב' ד"ה ריסק מיעך וכיתת והכין מסתבר:

'''יראה''' לי דג טמא שניטלו סנפיריו אפילו הכי מיקרי בריה ואיך יצויר תערובת עס"י פ"ג ס"ג יע"ש:

== ז ==

'''ורוטב.''' עש"ך ועיין פ"ת בריה גדולה שמסנן ולא מצא תולין שנימוחה ובריה קטנה יש לאסור כל שלא מצא הבריה דתולין שעברה דרך המסננת וראוי ליזהר בבריה קטנה שא"א ליקח כ"כ מסננת דק עש"ך אות י'. ודע דהחתיכות מצטרפות לס' דיבש ביבש לא נעשה נבילה עס"י ק"ט אות ד' בש"ך וכ"כ הפרישה כאן והוא פשוט:

== ח ==

'''וכל השאר.''' עש"ך. וכ"כ הט"ז והמ"י כלל מ"א אות ז' מיישב דשומן מחמת ישראל קדושים (דקליש מאיסור דרבנן) וגם כמה דעות הואיל ואין ג"ה אוסר ה"ה שומן לא החמירו בו איסור דבוק וצ"ע לדינא ועיין סימן ס"ב בדין אבר שפירש יע"ש וממשנה אין ראיה דסוברת יש בגידין בנ"ט יע"ש:

== ט ==

'''ואם נימוח.''' עש"ך ועמ"ש בט"ז אי הוה מה"ת או מדרבנן:

== י ==

'''אסור הכל.''' היינו כשא"א להתיר ע"י סינון ש"ך והיינו כשהוא עב או בריה שעוברת דרך נקבי מסננת:

== יא ==

'''ג' תולעים.''' עש"ך ועיין לבוש ס"ד דדוקא ירקות ולאחר בישול הא פירות וכמיהין אף לאחר בישול יש להם בדיקה:

'''כל''' דברים החשובים בריה וחהר"ל ודשיל"מ ומחמץ ומעמיד ומתבל וז' דברים אף שאסורים מדרבנן או ספיקא דאורייתא אין בטלים כ"כ או"ה כלל כ"ה דין א' ועיין שם די"ג ומ"מ ודאי להלכה אף איסור דרבנן בכל אלו הדברים אין בטלים אלא שראיתי להכר"ו אות א' דבר שבמנין באיסור דרבנן בטיל וראיה מהערל פ"א שאני שונה עיגול בעגולים עולה יע"ש. ובסימן פ"ו מבואר ביצת נבילה אף שאיסורה מדרבנן הוה דבר שבמנין וכ"כ ת"ה סימן ק"ג דבר שבמנין מדרבנן נמי לא בטיל וכ"כ ספר התרומה בסימן נ' דביצת נבילה הוי דבר שבמנין מההיא דביצה בליטרא קציעות דאפילו בדרבנן לא בטיל וההיא דיבמות י"ל באו"ה תרע"ג נ"ח אין בטל אף דרבנן ובסק"י אבאר:

'''הבדל''' יש בין דשיל"מ לשאר דברים חשובים דשיל"מ דוקא במינו אין בטל ושלא במינו בס' וספיקא להחמיר ואפילו בס"ס כמו שיבואר בק"י בין הספק בגוף האיסור עד"מ אם נולדה ביו"ט או בחול או ספק אי הוה דשיל"מ הולכין להחמיר שהרי הרשב"א הוצרך לתת טעם לספק ביצת טריפה שאין המתיר עתיד לבוא בוודאי הלא"ה היינו מחמירין בספיקו כיון שאפשר לאכול בהיתר בלי ספק כלל וכדבעינן למימר קמן בק"ב אי"ה ובדברים חשובים אף בא"מ אוסרים בכ"ש עס"י ק' וספיקו להקל בין בספק גוף האיסור עד"מ ספק ביצה נבילה אף דחשוב הוא לי"א והן בספק אי הוה חשוב עד"מ ג"ה ד"ת ספק מן הכף או משאר הירך כתב איסור והיתר כלל כ"ה דספיקו להקל ככל ספק דרבנן והטעם דספק הוא בדרבנן. אבל ספק תורה וד"ח אסור כיון דהספק הוא בשל תורה נמצאת אומר ב' ספיקות להקל ואחד לחומרא:

'''והמ"ב''' ח"ג פ"ב חשב ד' דברים בין דשיל"מ לד"ה א' לקולא בדבר שיש לו מתירין דוקא במינו וג' לחומרא א' שא"צ שיהיה שלם הב' פליטתו אסור (דלא כחד"ב בק"ב) הג' ספיקו אסור ובד"ח בעינן שיהיה שלם ואין פליטתו אוסר יע"ש וזה אמת ויציב דבר חשוב כמו אגוזי פרך כל שנפרך קצת מהן תו בטל חשיבותיה ועדיין צ"ע:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}