עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/נד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''י"א.''' הש"ך הביא לשון ראב"ן דאותן ב' צלעות לצוואר אין נחשבין למנין זה ואם נשברו עשרה או י"א גדולות עם אותן ב' לא הוה רוב וכשירה ולפ"ז יהיה ט"ו צלעות בכל צד י"א גדולות שלשה קטנות כמ"ש הש"ך אות ב' וצלע לצד החזה ומ"ש הש"ך שם חוליות י"ח יש לראות דג' חוליות יש בלא צלעות א"כ החוליא שיש באותן ב' צלעות לצד החזה הרי י"ט:

== ב ==

'''יש כו'.''' הש"ך נחית למנינא ג' צלעות קטנות וח"י חוליות ומ"ש שכן משמע מרשב"א שצ"ו כתב הכה"ג בהגהות הטור אות ה' שלא מצא ברשב"א. ומה אעשה שעוונותי גרמו שחפשתי שם בסימן שצ"ו ואין שם שום רמז מזה והוא פלאי גם מה שהודיע המנין הקצוב לא ידענא לאיזה צורך דאם יתיר או חסר כשר כמבואר לקמן ואם ניטל ביד הרי אנו רואין שניטלה א' גם אם היה יתיר חוליא א' וניטל ביד ע"י אדם יראה דטריפה ודאי כמו שאבאר לקמן אי"ה באות ט' א"כ אין נ"מ בהודעת המנין הזה:

== ג ==

'''נשברו.''' עש"ך בשם הלבוש ומ"ש בשם הב"ח אין שם הכרע אי מטריף בבהמה שיש שם עוקץ ואפשר דבעוף מיירי דוקא עיין ב"ח ולדינא העלה בצ"ע והבל"י אות ב' בשם בה"י דבעוף אם נשבר ויש עוקץ אף שלא כנגד הריאה טריפה ואם ספק אם היה העוקץ הוה ס"ס וכשירה ובהמה אף שיש עוקץ כשירה. כתב הכה"ג בשם דמש"א עצם שקורין בילי"ג אף אם נשבר אין לחוש לנקיבת הריאה יע"ש ובה"מ ולצורך שבת המיקל בצלע עוף שיש לו עוקץ אין לגעור בו וזה דוקא כשאין בשר עליו הא כשהבשר שלם ודאי כשר:

== ד ==

'''ואם נעקרו.''' הש"ך הביא דברי בה"ג באין ה"מ להחמיר כדבריו אם נעקרה צלע מעיקרא ובה"מ להכשיר דלא כב"ח. ויראה לי דנעקרה צלע מעיקרא בצלעות קטנות אף לבה"ג יש להכשיר בלא ח"מ דלא אמר אלא בגדולות דהא ר"י אמר נעקרו ברוב ב' צדדין היינו גדולות דוקא עיין ברא"ש ומסתייע דשמואל פליג בגדולות לא בקטנות ומ"ש בה"ג רב דאמר צלע וחצי חוליא מכ"מ הא שמואל אמר נעקרה צלע מעיקרא ולא מוקי לרב בקטנות י"ל דסובר דבקטנות אין מזיק צלע וחצי חוליא יעוין שם וראיתי להיש"ש סימן ס"ה שכתב הוכחה דע"כ קטנות טריפה צלע וחצי חוליא דאל"כ אמאי לא מוקי ר"כ ור"א בקטנות ורב בגדולות ורב השיב דאף בקטנות הוה גיסטרא יע"ש ופשוט ליה ליש"ש דאם נעקרה חוליא עם ב' צלעות קטנות אז אפילו הקשר קיים הוה גיסטרא ומיהו בניטל חוליא בשלהי כפלי שאין שם צלעות כלל לא הוה גיסטרא כ"א טריפה וכמ"ש שמואל וכן לטריפה ולדינא צ"ע באם ניטל החוליא וב' צלעות קטנות אי הוה נבילה או טריפה לחוד גם אי הקשר קיים אי הוה נבילה או כשירה וכדאמרן ועיין פ"ת הביא לשון בה"ג:

'''והנה''' הכר"ו אות א' הקשה דאמאי אמר בשלהי כפלי ולא משני חוליא באותן צלעות קטנות אי ס"ד דצלעות קטנות אין בהם טריפות בנעקר צלע וחצי חוליא יע"ש והנה אם נאמר דכשירה ע"כ צ"ל כמ"ש היש"ש דחוליא וב' צלעות קטנות הוה גיסטרא וא"כ ליכא לאוקמיה בצלעות קטנות דשמואל אמר וכן לטריפה והא נבילה הוה גיסטרא ויפה הוכיח רש"ל דע"כ צלעות קטנות טריפה דאל"כ אימא דר"כ ור"א בקטנות מיבעיא דהא וודאי אי צלע וחצי חוליא בקטנות כשר אמאי לא משני חוליא בצלעות קטנות וע"כ דהוה גיסטרא א"כ אכתי אימא דמיבעיא הכין וע"כ דרב נמי אוסר בקטנות. וא"כ אף אי נימא דצלעות קטנות כשר ולא מוקי איבעין הכין דצלע משמע גדולה עיין פוסקים מ"מ מוכח דצלע מכאן ומכאן בקטנות וחוליא עמה הוה גיסטרא {{אצבע מורה}} וכדאמרן:

== ה ==

'''נשתברו.''' וה"ה נעקרו כמ"ש מש"ס ורשב"א ארוך מ"ו ש"ך. מ"ש ה"ה נעקרו כוונתו דל"ת דמשלימין לרוב גדולות אם נעקרו עכ"פ ודוקא נקיט נשתברו אין משלימות לז"א דליתא דאל"כ לא פריך מר' יוחנן נעקרו א"א זה שלא כנגד זה לר"כ ולר"א ומה קושיא דלמא קטנות משלימות והוה שלא כנגד זה ועיין רשב"א ארוך מ"ז הוכיח דצלע וחצי חוליא בגדולות ולא קטנות דאל"כ מה פריך לר"כ ור"א דלמא ר"י י"א גדולות וצלע קטן מכאן יע"ש וכוונתו מבואר דע"כ אין שום טריפות מחמת דררא דצלע קטן וממילא צלע וחצי חוליא נמי בגדולות דחצי חוליא בשלהי כפלי כשירה ה"ה בצלעות קטנות בהצטרפם יחד נמי אין טריפה דאל"כ לא הוה פריך לעיל והבן ועיין בכר"ו בזה:

== ו ==

'''צלעות קטנות.''' עש"ך והיא קושית הפרישה פשיטא דלא עדיף מצלעות גדולות קמ"ל דאף דמשלימין לרוב אפ"ה כשירה ומ"ש שכ"מ מש"ס נתבאר באות ה':

== ז ==

'''מהצלעות גדולות.''' הש"ך הביא דברי האחרונים שמטריפין אף בקטנות נעקר צלע וחצי חוליא ולא הביא דעת הרא"ש דאין הכרח בדבריו או דאחרונים הסכימו כן:

== ח ==

'''אבל אם אירע כך.''' עש"ך וכוונתו מבואר שהוסיף בדברי הרמ"א ואפילו חוליא שלימה חסירה מטעם הר"מ ודוקא בה"מ כמ"ש סימן נ"א ס"ב וחולק על הט"ז דמשמע דמכשיר אף באין ה"מ. ומיהו ביתיר כתוב לקמן אף באין ה"מ דיש סברת הרשב"א דיתיר כנטול לבד ומה שהליץ הד"מ בעד הב"י י"ל ה"נ דלא הביא הב"י סברת הת"ה כ"א ביתיר דיש ב' סברות הר"מ ורשב"א להתיר מש"ה הכשיר הא בחסר להב"י טריפה אף בה"מ דפסק בסימן נ"א כדיעה קמייתא כרשב"א דכ"מ דניטל טריפה ה"ה חסר ועיין מה שאכתוב באות ט':

== ט ==

'''וה"ה אם יתירה.''' הש"ך האריך ותוכן כוונתו דכאן אף באין ה"מ יש להתיר דיש ב' סברות א' הר"מ ז"ל דחסר מתחלה כשר וא' סברת הרשב"א דיתיר אינו אלא כנטול הוא ממקומו וא"כ כשר. והנה ב' כבדים דפסק בסי' מ"א דטריפה אף דיש ב' סברות להתיר א' כהד"מ חסר אינו כנטול וב' סברת הרשב"א אפ"ה החמיר כבר כתבנו דאין ראיה מכבדים דמטעם נטילת המרה קאתינן עליה ולא מחמת עצמו וכי אמר הר"מ ניטל טריפה הא חסר כשר כשהטריפות מחמת עצמו לא מחמת מרה וכיוצא. ועוד דכתב הב"י בסי' מ"א דאפשר דא"א להבראות חסירה הכבד ור"ל דמש"ה תנן ניטלה הכבד ולא אשמעינן רבותא טפי חסר הכבד דא"א להבראות חסירה הכבד וא"כ י"ל יתיר כבד טריפה אף להר"מ ולא תנן במשנה יתיר דלא מיירי אלא בחסר וניטל ואין ראיה מכבד וכדאמרן אמנם הא קושיא אמאי מכשיר אם חוליא יתירה וב' צלעות לו יהא כל יתר כחסר הוא לבד כסברת הרשב"א מ"מ ה"ל גיסטרא וטריפה אף לסברת הרשב"א. והרשב"א לא הכשיר בתשובה אלא ג' ד' צלעות מצ"א ומצ"א כתקנו דאף אם נאמר נעקרה צלע מעיקרא בכה"ג מ"מ לא הוה כחסר אלא אותו לבד וישאר המנין שלם משא"כ יתיר חוליא ה"ל גיסטרא וצ"ל דהמנין שלם לא הוה גיסטרא. גם מרשב"א מוכח דוקא מה"ט מכשיר הא יתיר חוליא טריפה להר"מ ז"ל וזה שלא כדעת ת"ה. עוד איני מבין דהא בסי' מ"ג ב' טחולים הטריף הר"ב שלא בה"מ ולחוש לדעת הרמב"ן וע"כ היינו כל יתר כנטול ביד דמי לא כחסר מתחלת ברייתה דמי ויש ב' סברות להכשיר הר"מ דמכשיר דהוה כחסר לגמרי וסברת הרשב"א כנטול ממקומו וישאר ד"ז ואפילו הכי מטריף באין ה"מ א"כ ה"ה כאן דנימא כנטול ביד דמי וטריפה. ודוחק לומר דבטחול דבוקים זה בזה משא"כ כאן הוה ב' אברים דהא יתיר רגל נמי טריפה להרמב"ן גם אין לומר דהתם הוה משם א' שמא כרשב"א שמא כר"מ אין הספק הב' מחמיר יותר מן הראשון משא"כ כאן שמא הלכה כר"מ דחסר כשר ואת"ל חסר טריפה שמא הלכה כרשב"א וכל זה צ"ע:

'''והנה''' הר"ב שכתב ויתיר חוליא עם ב' צלעות הוה לא זו אף זו ל"מ חסר חוליא דבנין קצר הוא מתחלה וכמ"ש הלבוש והתב"ש סי' ג' דכשירה אלא אפילו יתיר חוליא וב' צלעות דה"א גיסטרא או דכנטול ביד דמי וטריפה אפ"ה כשירה אמנם במ"ש או שיש ט"ו צלעות מצ"א הא פשיטא אם יתיר חוליא וב' צלעות מכ"ש ט"ו בצ"א לו נעקרה כמותן הא רוב בעינן. ואם היינו אומרים דהר"ב מטריף ביתיר רובן כמ"ש הלבוש הוה א"ש לדיוקא אצטריך דוקא ט"ו ולא רובן. ויש מעט תבלין לזה לומר דיתיר חוליא כשירה דלא הוזכר מנינם בגמרא משא"כ צלעות הוזכרו י"א מכאן ומכאן הלכך אם רובן יתירות אף חסר מתחלת ברייתה טריפה. וזה לשון הלבוש ס"ב נמצא חוליות וצלעות עד רובן כשירה דיתיר כנטול והוה נעקרי מיעוטן וכשירה ובס"ה יתיר חוליא או חסר הבנין חזק ומתקיים הוא וסבור הייתי לומר דנשברו רוב צלעותיה הוה תחת סוג שבורח ועיין פר"ח אות ז' דאפשר ע"כ לא אמר הר"מ אלא כל שניטל טריפה חסר כשר הא שבורה אף חסר טריפה ומש"ה יתיר רובן טריפה וה"ה נברא כך משא"כ חוליא אפשר תחת סוג נטולה דבטומאה חסרון השדרה היינו ניטל ביד כמו שהוכיח הת"ה קע"ז דאי גברא חסר וודאי מטמא ואף שהר"מ מנה ניטל החוליא תחת סוג שבורח אפשר הלבוש והד"מ אין סוברים כן. אמנם מ"ש הלבוש דחסר חוליא דסוף השדרא ליפסוק ור"ל דנתקלקל הבנין ויהיה נפסק השדרה במקום דפוסל פסיקת החוט א"כ י"ל יתיר חוליא בלא"ה כשירה דאין טריפות מחמת עצמו אלא מחמת פסיקת החוט שסופו לפסוק ותרי רואין לא אמרינן כמ"ש המ"ב בתשובה ס"א ביתיר כיס {{אצבע מורה}} משא"כ יתיר רוב צלעות טריפות מחמת עצמו אם כן טריפה ביתיר יותר מרוב וכדאמרן:

'''ודע''' דמתשובת הרשב"א שצ"ו מתבאר כל יתר כנטול כנגדו אחת ולא יותר מדכתב דמש"ה ט"ו צלעות בצד א' כשירה דנעקרו רוב בעינן ואף די"ל דצלע יתירה בצ"א הוה ניטל אותו צד כשירה מ"מ כתב שם כניטל צלע א' דמי ולס"ז אף יתיר בשני מקומות מזה צלע ומזה צלע כשירה אי בלא חוליא ואפשר דה"ה בחוליא דאין מנין ידוע לחוליות עיין תב"ש סימן ג' האריך בכאן ומ"ש הכר"ו דא"כ ג' מרות נימא דנשאר א' לא ידענא דהתם דרכה להיות א' א"כ כשיש ג' פשיטא דכנטול הכל דמי משא"כ בצלעות ולקמן סימן נ"ה אבאר באורך:

'''כתב''' הכה"ג בהגהות הב"י אות ג' אף להב"ח דמחמיר בצלע שנשבר מ"מ מודה היכא דאין הריאה נחבאת כשירה דהא כל צלעות העוף אין בהם מוח גם הרדב"ז כתב כשנשברו רחוק משדרה אין לחוש לריאה ולא ידענא מה ענין אין בהם מוח לריאה ואולי ה"ק כל שדחוק מריאה אף נשברו כולן כשירה דאין בהם מוח וזה בצלעות קטנות בבהמה וכבר נסתפקנו בזה בט"ז אם נשברו בעוף רובן ועדיין צ"ע:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}