עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/כג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''כל.''' כתב הש"ך ע"ל סי' א' ס"ב ומה שצריך לידע ושם בהג"ה נאמר דבדיקת סכין ובדיקת סימנים לאחר שחיטה צריך לידע יע"ש. ויש לראות למה אמרו דה' ה"ש צריך לידע והא צריך יותר דבשלמא סכין פגומה הוא בכלל עיקור אלא בדיקת סימנים אמאי לא חשיב ואי דאפשר למבדק אח"כ הא הגרמה נמי מינכר הוא. ודע אם ידע ד' ה"ש דהיינו שהיה דרסה חלדה ועיקור דסכין אף דלא ידע עיקור סימנין והגרמה אם בדקנו ולא הגרים ולא נעקר הסימן בשר דיעבד וראיתי להפ"ת אות ב' שכתב דחלדה נמי מינכר ע"י חתיכת הנוצה כדאיתא סי' ג' עכ"ל ולא הבינותי למה יאמר האדון ז"ל ככה בשלמא ר' יונה דבדק גירא שפיר אמרינן חזינן גדפי דמיפרחי דבהולכה א' שחט החץ משא"כ בשוחט אין ראיה דלמא שחט בהבאה על הצוואר וחתך הנוצה וא"כ בהולכה דרך להחליד בין סי' לסי' ואף בעוף שלא שחט מתחלה כ"א מקצת הסימן א"כ הוה חלדה ע"כ צריך לידע החלדה אף דיעבד {{אצבע מורה}} ולכתחלה ליטול קבלה אף שא"י רמז הסכין י"ד אצבעות אין ליתן קבלה כמ"ש בה"י שהעביר שוחט א' כו' ואף שהפר"ח בקו"א השיג עליו הא התב"ש בסי' א' אות י"א החזיק לדברי בה"י והביא בשם יש"ש פ"ק דחולין סימן ט"ז דלכתחלה צריך לידע כל הדינין והיינו דה"ש מסודרים עכשיו לפניהם בדפוס א"כ חזינן שאין לימודו עולה יפה יע"ש ונכון הוא:

== ב ==

'''והגביה.''' ה"ה לא הגביה אלא אורחא דמילתא נקיט ש"ך. ולכאורה משמע הא הוליך והביא אף שלא חתך לא הוה שהיה אמנם התב"ש אות ב' ואות ט"ו העלה אף שמוליך ומביא כל שלא חתך מעט מעט הוה שהיה וכן דעת הפר"ח אות י"א ובסימן ח"י אות י"ב שם ביאר להדיא כרי"ו דאם לא חתך אלא הוליך והביא פסול ויש"ש פרק השוחט סי' ט' כתב בסכין רע שמתעסק לחתוך הסימנים משמע מדבריו אף שלא חתך כיון שמתעסק וכן משמעות הש"ך כאן דאל"כ מה אורחא דמלתא לאשמועינן רבותא טפי אף שהוליך והביא ומ"מ לענין דינא וודאי אין להקל ובפרט שרי"ו בפירוש כתב כן וכמ"ש הפר"ח ותב"ש:

'''ודע''' דה' ה"ש הן גזירת המלך דהתורה אמרה כן ואין ליתן טעם עליהם כ"כ התב"ש בשם הרז"ה. והפרישה אות ג' הביא ב' טעמים העתיקם הכה"ג בהגהות הטור בכפל אות א' וד' בשם מהר"י ווי"ל דושחט משמע שחיטה א' ולא ב' ועוד שבהמה נרתע מחמת ביעתותא דשחיטה והדם נבלע ואין יוצא לא ע"י מליחה כו' והתב"ש כתב דנפיק מיניה חורבא דשובר מפרקת אפ"ה יוצא ע"י חתיכה ומליחה וגם בני מעיים לישתרי דאין מחזיקין דם עכ"ל. הנה משום הא י"ל דמחמת שהיה פירש הדם ממקום למקום ואין יוצא בשום אופן ע"י חתיכה ומליחה ובני מעיים וודאי יש קצת דם בהן והא דאין מחזיקים בהם דם דאותו המעט לא פירש בעוד שלא ירגיש חום האש והמים ואח"כ מצמת צמית להו ואין יוצא משא"כ בשהה פי' ממקום למקום ונ"מ בשובר מפרקת דאסור לאכול אף בני מעיים מה"ט ועיין סימן ס"ו בר"ן ובכר"ו ושם אבאר בעזה"י ומ"מ נפיק מיניה חורבא דאיסורין מבטלין זא"ז וא"כ כזית מנבילה וכזית מבהמה ששהה שנפלו מבטלין זא"ז דזה דם וזה נבילה ואי טעמא משום נבילה בעינן ס' נגד שניהם גם דם שבישלו דרבנן ומקילין בספק משא"כ נבילה דאוריי' ומ"ש ושחט ולא ב' שחיטות ליתא דהל"מ הוא לבד דרסה מפורש בקרא ובסי' כ"ד אבאר ואני תמה הא אמרו בגמרא חולין ט' א' כל ספק בשחיטה לרבוי ספק שהה דהוה ספק בשחיטה דאוקמי' אחזקה ואי הטעם משום דם מה אוקמיה אחזקה שייך גם אין ליתן טעם דשהיה פסולה דכי שהה הוה מה דשחט ניקב הוושט שכבר הלך לו אותה שחיטה דליתא אלא גזירת המלך ואפ"ה שהה במיעוט קמא דקנה כשר דלאו מידי עביד מידי דהוה אחצי קנה פגום דשהיה לא גמירי אלא בדבר שהחיות תלוי בו. וכן שחט בוושט בתורבץ ושהה ואח"כ גמר במקום שחיטה טריפה הוה ולא נבילה דכי גמירי שהיה במקום שחיטה ולא שלא במקום שחיטה {{אצבע מורה}} כ"ז פשוט לענ"ד:

== ג ==

'''וישחוט.''' עש"ך והנה בכ"מ פ"נ מה"ש ה"ד כתב וז"ל וודאי אם שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט מיעוט סימנים וודאי כשירה דמשנה אמרה כדי שחיטה אלא מיבעיא אי שהה פחות מעט מי אמרינן אפשר לצמצם או כיון דאין הדבר במציאות א"א לצמצם והמעיין היטב שם בלישניה יראה דה"ק דמ"ש הר"מ בתחלה שהה פחות זה שחיטתו כשירה היינו כדי שישחוט מיעוט סימנים וודאי כשירה ואם שהה כמו מחצה וחיסר רק מיעוט שהייה שהיה יכול לגומרו וזה פי' שהה במיעוט סימנים מהו ר"ל ששהה כ"כ שהיה יכול לשחוט מחצה ולא חיסר רק משהו מי אמרינן בידי אדם אפשר לצמצם כי כן הלכה א"ד כיון שאין הדבר במציאות בשלמא אם היה אחר שוחט בהמה ג"כ ושחט מחצה וזה שהה כמו זמן זה שפיר משא"כ הכא שהוא באומד הדעת אמרינן וודאי א"א לצמצם כמו בידי שמים ומש"ה הוה ספק נבילה. הא כל שלא שהה רק כדי שיוכל לשחוט שליש הסימנים וודאי כשירה שכן כתב שם הכ"מ בפירוש ואלו בב"י כתב וז"ל מ"ש תחלה פחות מכדי זה היינו כדי שיגביהנה וירביצנה ולא כדי שישחוט שחיטתו כשירה הא כדי שישחוט מיעוט סימנים אפשר שיסבור שלא שהה אלא כדי מיעוט ואולי שהה כדי רובא כיון דהדבר משוער באומד הדעת יע"ש. הנך רואה דבריו שבב"י אינם עולים עם מ"ש בכ"מ דשם הכשיר אם שהה כדי שחיטת מיעוט ולא פסל אלא בשהה כדי מחצה דא"א לצמצם וכאן פי' דמ"ש לעיל פחות כשירה היינו כדי שיעור הרבצה לחוד הא עם כדי מיעוט כיון דדבר המשוער באומד הדעת טועה הוא ולשון שיסבור הוא לאו דווקא דלאו גזירה דרבנן הוא אלא שסובר כן ואינו אלא אפשר שהה כדי רוב ובנה"ך משמע שמפרש כן לעצמו יע"ש והם דברי הב"י כמ"ש. וא"כ הש"ר ז"ל הרכיב ב' הפירושים יחד שמ"ש ממלת שבחוט השערה שהיה שוהה יותר היה שיעור שחיטה הם דבריו שבכ"מ שם ומן מלת כיון שהדבר משוער באומד הדעת אפשר שיסבור הם דבריו בב"י כאן. ואדונינו הש"ך ז"ל רוצה להשוות דבריו שבכ"מ עם דבריו שבב"י וז"ש ופי' בכ"מ וב"י ולא זכיתי להבין דבריו דהמעיין בב' המקומות היטב א"א להשוותם יחד וכאמור וכבר ידעת הנ"מ בין אי הוה ספק איסור תורה ובין אי הוה רק חומרא מצד המנהג. דמקילין בכמה דברים עיין מ"ש לקמן אות י"א באורך אי בידי אדם אפשר לצמצם:

'''אמנם''' התב"ש אות ו' וכר"ו אות ב' שניהם לד"א נתכוונו דהיינו שהה כדי מיעוט הסימן מהו דהיינו רוב מוושט ומשהו מקנה וכן בעוף שהה כמו מיעוט סי' כמ"ש התה"ד קפ"ה דשיעור שהייה בעוף הוא משהו בחצי קנה פגום ולפ"ז אין משערין בעור כלל דהא אפשר במציאות אם נקרע העור והכר"ו הוסיף לומר קנה וושט בב"א משערין ולא זא"ז. הנה מ"ש הכר"ו דיש להחמיר וושט וקנה ב"א. הנה מ"ש שהה במיעוט סימנין כו' לפי' הר"ר אושעי' דמפרש שהה במיעוט סימנין ששהה במיעוט בתרא דקמא ושחט זא"ז וכן סתם בש"ע משמע הא לא שהה במיעוט אחרון דקמא אף ששהה בכל הסימן הראשון כשיעור שתים כשירה ולא נימא דהיה לשחוט בב"א אפ"ה כשירה ולא הגיה רמ"א עליו כלום גם אין פוצה פה האידנא בשוחט סימנים זא"ז כמבואר וודאי דשיעור שהייה מ"ה כדי לשחוט קנה וושט זא"ז ודין דתה"ד הביא התב"ש באות ו' בשם אגודה כן ויבואר לקמן באות ח' בדין גמי וצ"ע {{אצבע מורה}} :

== ד ==

'''עד.''' עש"ך הנה לשון המחבר כאן הוא ממרדכי פ' השוחט וברישא שכתב וחתך עד שיצא הדם וודאי אורחא דמלתא נקיט דאין לומר משום ברי לי נקיט הכי דהא עדיין לא איירי מזה אמנם סיפא דאמר ואפי' אמר ברי לי לא מהני כיון שיצא הדם משמע וודאי טעמא יהיב למילתיה ולפ"ז הדין כך הוא נמי בההיא דסעיף ו' שחט בעוף כו' ושם הוא לשון הר"מ ז"ל וכאן לשון המרדכי ובמרדכי לא זכר שישחוט במקום אחר והמחבר הוסיף כן לומר אף שלא שחט הקנה כלל וליכא למיחש למ"ש הט"ז אות ו' דיקרע אפ"ה דווקא במקום אחר ודווקא עוף יש תקנה ולא בהמה. אלא דלא ידענא למה הביא אח"כ דברי הר"מ דכפול וכ"ש הוא וי"ל דלקמן מיירי שספק אי שחט רוב הקנה או לאו וקמ"ל דאף לכתחלה יש ליזהר בשהייה במיעוט בתרא זה הוה דיעבד ועיין מ"ש בט"ז אות ו' דאף ששוחט במקום אחר הוה שהייה במיעוט בתרא ופשוט הוא:

'''ולענין''' מעשה לדידן דא"א בקיאין בבדיקת הוושט כך הוא בחתך כל העור אף שלא יצא דם אסור אף בה"מ ובחתך מקצת העור בה"מ יש להכשיר ביצא דם. ולא יצא דם יש להכשיר כך כמ"ש הר"ב בסוף הסי' ואם אמר ברי מהני בחתך כל העור ולא יצא דם עש"ך אות כ"א ויראה לי דכ"ש חתך מקצת ויצא דם דמהני ברי לי דהא חתך מקצת ויצא דם קיל מחתך כל העור ולא יצא דהתם בה"מ אסור ואלו בחתך מקצת ויצא היקל בה"מ בשבודק בפנים וראה שלא חתך כנ"ל. ויש לראות הא באות ו' הביא דעת מהרש"ל דבה"מ אנו בקיאין בבדיקת הוושט וי"ל דלקמן מיירי בבהמה דאין תקנה. ומ"ש באות כ' אם תלש הנוצה ויצא דם יש להקל בה"מ י"ל אף שלא בדק הוושט אח"כ כשר בה"מ ומ"מ לענין דינא יש להקל בה"מ בבדיקת הוושט אבאר באות ו' ודע דווקא בהמה שייך מקצת העור ולא בעוף שעורו דק הוא ואם תפס הקנה לבדו ואמר ברי לי כתב הש"ך אות ט"ו דמהני כיון שנותן לב מתחלה לא שייך כל מלתא דלא רמיא לא אדעתיה זה נ"ל בכאן:

== ה ==

'''ואפי'.''' עס"ק ט"ו ש"ך ושם מבואר דווקא כה"ג דלא רמיא עלי' לא מדכר הא תפס הקנה לבדו בכוונה שפיר נאמן שלא נגע בוושט וכל שלא שחט אלא מיעוט הקנה חוזר וגומר באותו מקום וא"צ כלל לבדיקת הוושט ומיהו י"ל דצריך לשחוט במקום אחר הקנה לדידן אף שא"צ לתפוס הקנה לבדו ולא חיישינן שמא יקרע כמ"ש הט"ז אות ו' מ"מ משום שמא שחט הרוב והוה שהייה במיעוט בתרא ולקמן אות ט"ו אבאר מה שכפול הדין כאן ובסעיף ו' כתבנו באות הקדום עוד י"ל דאשמועינן לעיל דברי לא מהני וכאן אשמועינן דה"א שישחוט במקום הזה דמה"ת יבוא להקל בשלמא לעיל אומר ברי לי יבוא להקל משא"כ כאן ולעיל נמי אשמועינן דבמקום הזה אסור אף דלא שייך שמא יקרע כיון דלא שחט כלל הקנה מודה הט"ז באות ו' דכאן חיישינן שיבוא להקל מאחר שאומר ברי לי ועיין באות הקדום:

== ו ==

'''ואח"כ.''' הש"ך הביא בשם מהרש"ל דבה"מ יש לסמוך אבדיקתנו וסיים שם רש"ל פ' השוחט סי' י"ד דיקבץ כל חכמי העיר ובמקום ידוע שיש לוושט בדיקה מבפנים יע"ש ועיין לקמן בסי' ל"ג בש"ך אות ז' דבמקום ידוע סובר הרב דיש לסמוך אבדיקתנו האידנא אלא שכאן לא הוה מקום ידוע דוושט גמיד ופשיט ושמא למעלה מזה שחט בוושט ומ"מ יש להקל בה"מ אם לא נמצא טפת דם בוושט מבפנים וזה הוה כמקום ידוע. ומיהו אם שחט ולא יצא דם כלל אפשר דהוה כאין מקום ידוע ואין להכשיר דנקב כ"ש ודאי א"א בקיאין ובשמ"ח ותב"ש אות כ"ב כתב דמשמעות רמ"א להטריף אף בה"מ יע"ש ולמעשה צ"ע:

== ז ==

'''והמנהג.''' עש"ך דאפי' בה"מ אין להתיר שהיה משהו דלא כלבוש והיינו בין במיעוט בתרא ובין במיעוט קמא דקנה אין שיעור ואפילו במיעוט בתרא בשהיה כל דהו יש להטריף ובשמ"ח ס"ד מבואר כן דמנהג להטריף אפי' שהיה משהו במיעוט בתרא ועיין סי' ח"י בש"ך אות י"א משמע כן ואף די"ל דהתב"ש לשיטתיה דמיעוט בתרא סובר דהוה ספיקא דאורייתא אבל משמעות שאר פוסקים משמע דהוה רק מדרבנן מ"מ אין לשנות ואפי' בה"מ משהו במיעוט בתרא יש לאסור ועיין באות שאח"ז:

== ח ==

'''ואם נמצא.''' עש"ך השיג על מהרש"ל ואוסר אפי' עשב ארוך. ודע דלשון תה"ד סימן קפ"ה מורה דוודאי א"א שלא שהה פורתא שכן כתב דבנדון דידן א"א בלא שהייה משהו וראיה מפי' הר"ר אושעיא דאם מיעוט של קמא הוה הפסק כ"ש גמי יע"ש אמנם בלבוש ס"ז כתב השוחט ומצא קנה עגול כו' דיש לחוש שמא בשעה שחתך הקנה לא חתך הוושט משמע דמספקא ליה ומדסתם משמע אפילו בבהמה פסולה ואמאי הא הוה רק ספק שהייה משהו והוה מצד החומרא בעלמא אין להחמיר בספיקו כלל וראיתי לתב"ש אות ג' כתב דווקא עוף דשיעור שהייה משהו לדעת רוב הפוסקים ולא בבהמה בה"מ דלא כב"ח שכתב דמעשה שהיה דלא מסתבר כן דידוע דתה"ד בעצמו המציא השאלות יע"ש. והמעיין בתה"ד יראה כן שכתב דשהיות העוף במשהו יע"ש. כללא דמלתא בעוף יש חשש איסור תורה שמא כרש"י דשיעור שהיית העוף במשהו בחצי קנה פגום ובהמה הוה שיעור משהו רק חומרא בעלמא ואין להחמיר בה"מ בגמי או חתך באצבע בשעת שחיטה עיין תשובת עה"ג צ"ו ובעוף יש להחמיר אם לא שבשעת שחיטה לא הרגיש שחתך באצבע רק אח"כ ראה יש להתיר אף בעוף. ואם הוושט מלא סובין וכדומה היקל התב"ש אף בעוף דלא כלחם הפנים שהחמיר וכן בכה"ג בהגהות ב"י אות ל"ב כתב להדיא דשרי בספק חתך ומשמע אף בעוף. ונ"ל דהוה ס"ס שמא לא חתך ושמא חלפה כדעה א' דבעוף בעי שיעורא ואף דס"ס במקום חזקה לא אמרינן זה בספק המקרח לא בספיקא דפלוגתא כמ"ש הכה"ג בסי' ק"י וכ"ה בשם הגהות אלפסי וכאן ספק א' הוה ספק פלוגתא ועיין פר"ח סימן כ"ט ותב"ש למ"ד ואף דספק א' מקרה מ"מ דווקא כששניהם מקריים ועוד דכאן איכא שלש ספיקות שמא לא חתך ושמא לא שהה כנראה מלבוש ושמא הלכה כדעה א' ובשלש ספיקות דעת הש"ך בסי' ק"י להתיר אף בחזקה. אמנם נגע בכותל או בקרקע נוהגין השוחטין להטריף אף בבהמה וכן העיד התב"ש ואין לפרוץ גדר בזה:

== ט ==

'''שחיטתו פסולה.''' פי' ספק נבילה ש"ך ואף לדידן שהייה כ"ש פסול יש נ"מ מה דהוה מ"ה ומה דהוה רק מצד המנהג כמ"ש באות הקדום:

== י ==

'''הר"ז.''' עש"ך והיינו מדלא הגיה הרב כאן כלום משמע דמורה להמחבר ואף לדידן שיעור שהייה בכ"ש היינו שהה ממש הא חותך ועוסק בשחיטה אף במיעוט בתרא דקמא אין לאסור מספיקא אלא בשהה שיעור שחיטת ב' סימנים הא לא"ה לא דלא כב"ח ומה"ט רשאין אנו לשחוט בסכין יפה ב' סימנים זא"ז וא"צ להניח שניהן בשוה דלדידן היה לאסור אף בסכין יפה ועיין פר"ח ועיין סי' ח"י אות י"א י"ב:

== יא ==

'''ולפ"ז אין שהייה בקנה בעוף כלל הא בוושט משכחת במיעוט קמא דמטרפא''' ש"ך והיינו דאמרי בגמ' שיעור שהייה עוף לעוף בוושט ומשמע ודאי בקנה אין שהייה פוסל בעוף כפשט' דתוספתא שחט חצי קנה וגמרו לזמן מרובה כשר מידי דהוה אחצי קנה פגום וכן לדידן בתפס הקנה וכמו שיתבאר אות ט"ו. ועיין תב"ש שהחמיר בשהייה במיעוט קמא דקנה בשם בה"ג. ואתה רואה בפי' דבמיעוט קמא דוושט הוה וודאי ולא ספק אף דתוס' וטור מפרש בר"מ דאיבעיא הוה במיעוט קמא הרי השמיטו כאן את הפירוש ועיין פתיחה מ"ש בזה. ובסימן כ"ד אבאר עוד:

'''אם''' אחד שחט חצי גרגרת והפסיק ובא אחד ושחט הבן שחיטה גמורה ואח"כ חזר הא' וגמר שחיטת אמו שחיטת הבן ראוי לאכול בו ביום ושחיטת האם אסור בו ביום עסי' ט"ו דאף למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכמ"ש בסי' ט"ו אות ב' מ"מ כיון דשהה אזלא שחיטה קמייתא והוה חצי קנה פגום והב' ברשות שחט והא' באיסור גמר שחיטתה וזה פשוט וראיתי להתב"ש סי' ט"ו אות ב' דהר"מ ז"ל פסק דא"א לצמצם בידי אדם כדמוכח פ"ט מהל' רוצה ופ"י מהלכות שבועות ויש לעיין בזה:

'''הנה''' פ"ט מהל' רוצח ושמירת נפש ה"ח נמצא מכוון בין ב' עיירות מביאין בשותפות וכמ"ש הכ"מ כרבנן בבכורות ח"י א' דא"א לצמצם ומייתי ומתנה יע"ש ופ"י מהל' שבועות כפרו שניהן בב"א כגון תכ"ד של חבירו שניהם חייבין כו' משמע דלא יצויר שיכפרו שניהן בב"א אם לא תכ"ד דא"א לצמצם וזה יורה כתב"ש. ולפ"ז דברי הכ"מ בפ"ג מה"ש ה"ד הבאתיו לעיל אות ג' דמשמע דמיירי בשהה מחצה ומסופק אי הוה כבידי אדם ואפשר לצמצם קשיא דהא בהדיא פסק דא"א לצמצם והנה בתו' בכורות י"ז ב' ד"ה אפשר כתבו ההיא דשבועות הוה ב"ש יע"ש ור"ל דלא נתכוונו לכפור בב"א הוה כמו ב"ש ומההיא דנמצא בין ב' עיירות כתב דנופל מעצמו הוה ב"ש אלא דאפ"ה פעמים אפשר לצמצם ומסיק שם בגמרא מההיא דנמצא וודאי יש ראיה דא"א לצמצם בידי אדם וצ"ע בתוס' שם:

'''ועתה''' אשובה נא ליתר המקומות בר"מ ז"ל בה"ש פ"א כתב א' וחצי פסול תיפוק ליה דא"א לצמצם ולזה י"ל דקאמר דלא הוה ספק אלא וודאי. ובהל' שבת פי"ו הח"י פרוץ כעומד מותר ומשמע דבידי אדם אפשר לצמצם ומ"ה מותר ובה' כלים פי"ז הכ"ג תנור שחלקו לשנים טמא טבלא של חרס שנחלקה לשנים טהור והכ"מ הראה מקום לכלים פ"ה ושם לא נזכר כ"א תנור וטבלא פי"ב משנה ו' ועיין תי"ט שם והטעם תנור שיש גומות וטבלא אין גומות הרי להדיא דאפשר לצמצם בידי אדם. ובפ"ב מהל' בית הבחירה פסק חוט הסיקרא כו' ולא הוזכר דמרווח פורתא יע"ש בה"ט סוף דבר אני ההדיוט הכותב לא מצאתי דבר ברור בזה מה הוא דעת הר"מ ז"ל. ומ"מ בפ"ט מהל' רוצח כתב בפירוש דא"א לצמצם בידי אדם ומשבועות אין ראיה דנקיט היותר מרווח או אגב אורחין אשמעי' דינא דתכ"ד הוה כב"א ומהל' שבת והל' שמיטה יש לומר דסובר כמ"ש התוס' חולין כ"ח ב' ד"ה לפי ועירובין ה"א ד"ה וספק בשם הר"ר שמעון והר"ר שמעי' דאפילו א"א לצמצם בידי אדם אפ"ה שרי דהוה ס"ס שמא עומד מרובה ושמא שווין ורחמנא אמר לא תפרוץ רובא יע"ש וכל זה דוחק בר"מ ז"ל ועוד מה אעשה בפי"ז מהל' כלים טבלא של חרס שחלקו לשנים טהורין וכ"ת מס"ס הא כ"א סותר חבירו עיין תוס' ב"ק י"א ואם נאמר דחולק על תוס' או כיון דאין ב' הספיקות סותרין זא"ז כ"א א' גם התוס' מודים כמ"ש בסי' ג' ומ"מ אמאי מקילין בספק טומאה ברה"י דלא מהני אפי' אלף ספיקות סוף דבר הדברים ארוכים וכעת לא ידענא מה אידון בי' וצריך תלמוד ממקום אחר:

== יב ==

'''השיג.''' הש"ך על מהרש"ל דטעם שבירת המפרקת לא מטעם שהייה אלא משום דמבליע דם באברים עסי' ס"ז:

== יג ==

'''ולא.''' כתב הש"ך בסכין פגום פשיטא דאסור דהוה עיקור דסכין פגומה וכן דעת הב"ח בסימן כ"ז. והבל"י כתב בשם ש"י להתיר בעוף שקורין אינדיק בדיעבד ואני אומר דרך שחיטה א"א להתיר בסכין פגומה אם לא בקורדם דלאו דרך שחיטה ומ"מ גם זה אסור ולקמן בדיני דרסה אבאר זה:

== יד ==

'''שחט העוף דווקא ולא בהמה''' ש"ך והיינו כיון דצריך לשחוט הוושט אח"כ יש לחוש דבמקום נקב שחט דוושט גמיר ופשיט עיין ב"י ותב"ש ולדידן אין נ"מ בזה דא"א בקיאין בבדיקת הוושט ואי תפס הקנה לבדו דכשר לש"ך אף לדידן כמ"ש באות ט"ו א"כ אף בהמה יש תקנה כיון שתפס הקנה לבדו ולא נגע בוושט:

== טו ==

'''ואינו יודע.''' הש"ך מכשיר בתפס הקנה ומכוין לא שייך כל מלתא דלא רמיא דהא רמי ומידכר ליה ומיהו היינו אם יוכל לראות שלא שחט כ"א מיעוט הקנה הא אם ספק לו אם הוא רוב או לאו ישחוט במקום אחר ורואה במקום הראשון אם הוא רוב פסול דהוה שהייה במיעוט בתרא ואם לאו כשר הוא וכמ"ש בט"ז דודאי אף בשחט במקום אחר הוה שהייה והטעם משום גזירה או מ"ה שייכים כאן:

== טז ==

'''במ"א.''' הש"ך הביא דברי הב"י דאיסורא איכא וגם עצה טובה ומ"ש ומיירי ששחט הקנה לבדו לא ידענא פירושו דהא פשיטא דאח"כ שוחט הקנה לבד ועכשיו הוא מסופק אי פגע בוושט ומש"ה צריך בדיקה אח"כ בוושט:

== יז ==

'''אפילו.''' כתב הש"ך בשם הרוקח אם שחט הוושט והניח ושחט בקנה ואח"כ גמר לוושט כשר ואף לדידן יצויר זה באם לא הגביהה הסכין כלל מאחר שעוסק בשחיטה אין לחוש מה שהפסיק בין קנה לוושט ויראה לי אפילו עוף שהכשירו בסימן א' אם שחט רוב הוושט והניח ושחט הקנה ואח"כ גמר לוושט הדין כך ופשוט הוא:

== יח ==

'''ואסור למוכרו.''' הש"ך הביא בשם מהרא"י ז"ל דס"ס דגוף המעשה אסור לעשות לכתחלה למכור לעובד כוכבים דיהא ס"ס וס"ס דפלוגתא עדיף ומותר לכתחלה לעשות כן והש"ך כתב בלא"ה הוה ס"ס חסרון ידיעה לא מיקרי ס"ס ועיין מ"ש בסימן נ"ז ובק"י:

== יט ==

'''אם היא נקי'''' ויש תקנה בכ"א יום לא אתי לידי תקלה ודווקא י"ב חודש חיישינן לתקלה עסי' נ"ז ועיין תב"ש כתב באות כ"ו שטוב למכור לעובד כוכבים שהוא ימיתנו ולא ימיתנו ישראל לחוש לדברי בה"י שמביא ראיה מר"ש ע"ז ועיין פר"ח בקו"א:

== כ ==

'''אם תלש.''' הש"ך היקל במריטת נוצות בה"מ אף שיצא דם וכן היקל בשמ"ח ומט"ז אין ראיה לא לאיסור ולא להיתר בה"מ ומ"מ המיקל במריטת הנוצה בה"מ לא הפסיד:

== כא ==

'''אבל.''' בחתוך כל העור אף שלא יצא דם אין להתיר בה"מ ובחתך מקצת ויצא דם יש להתיר בה"מ ודווקא בבהמה ובעוף אפשר בחתך כל העור ויצא דם אפשר להתיר בה"מ כמ"ש אות ו' ובאומר ברי לי אפילו חתך כל העור ולא יצא דם שרי. ויראה לי דה"ק כ"ש כשחתך מקצת ויצא דם דמהני ברי לי דהא קיל הוא מחתך כל העור. ובתפס הקנה לבדו אפי' חתך כל העור ויצא דם כשר וא"צ בדיקת וושט כלל בברי ובתפס ובנוצה בה"מ כשר אף שלא בדק הוושט כלל:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}