עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ואם''' מצא הנוצה או השיער חתוכים אין לחוש לחלדה ולא חיישינן שמא לא שחט הרוב וע"י פרכוס נתרחב החתך ועי' סי' כ"ה ס"ק י"ד עכ"ל הש"ך הנה מ"ש ולא חיישינן שמא לא שחט הרוב בעוף הוא דאלו בבהמה ודאי לא חיישינן רק בעוף ע"י פרכוס ודילוג נעשה רוב ומה שהראה מקום לסימן כ"ה שם חילק בין קנה דחיישינן ביה לדינא ובין ושט דלא חיישינן ושם יבואר:

'''כתב''' היש"ש פ"ב דחולין סימן י"ג דאף דלא בעינן כוונה לחולין הא כיון שלא לשחוט שחיטה המכשרת אלא בתורת נחירה אף ששחט כראוי שחיטתו פסולה הביאה הכה"ג בהגהות הטור אות ה' ותמה על הבאים אחריו הט"ז וש"ך ומ"מ ול"ה ודמש"א וב"ח ופרישה למה לא הביאו ושמ"ח הביאו יע"ש. ויש לראות מה היא מחשבה זו אם דווקא שהוציא בשפתיו או אפי' כיון בלבו. ולענין מחשבת קדשים יש ספק עי' תוס' חולין ל"ט א' ועיין משנה למלך פי"ג מהלכות מעה"ק הלכה א' שהאריך וא"כ ה"נ כאן תליא בפלוגתא זו:

'''והנה''' אם נאמר דכוונה נמי פוסלת בחולין קשיא הא דכותי שוחט וישראל עע"ג כשר דילמא כיון לנחור ולעקור ומיהו י"ל דכותי אין מכוין להכעיס אלא דאין נותן לב לשחוט כראוי וחיישינן דילמא יארע קלקול באונס אמנם ממ"ש הש"ג פ"ק דחולין דמומר לכל התורה ואחרים רואין כשירה והרשב"א בת"ה מומר להכעיס ואחרים רואין כשר וממ"ש רש"י ג' ב' מומר לנבל בידים משמע ודאי דאף כיון לנחור שחיטתו כשירה דאל"כ כי אחרים רואין מה הוה ואף עע"ג לא מהני דגדול אדעתא דנפשיה קעביד עיין תוס' חולין י"ב ב' אם לא שנאמר דוקא הוציא בשפתיו בעינן וכדכתיבנא עיין כר"ו שהקשה על מה שדייקי התוס' חולין י"ב ב' דילמא אחרים רואין הוה כוונה והקשה דילמא מרישא דייק שמא יקלקלו והא ודאי הוא דאין להם כוונה ולא הבינותי דבגמרא דייק בהדיא מסיפא ומרישא אין ראיה דאחרים עע"ג ומזהירין אותן והוה כוונה והני אחרים אין בקיאין בה"ש ומש"ה אף דיעבד שחיטתן פסולה שמא שהו ודרסו משא"כ מסיפא דייק שפיר דאחרים רואין משמע מרחוק. וע' תוספתא ר"פ השוחט נפלה סכין או שדרס עליה יורה כרא"ש יעוין שם:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}