עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/קא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''רק מדרבנן.''' עט"ז וספק דשיל"מ יבואר בק"ב וק"י. כתב רש"ל חהר"ל היינו אורחים יקרים וחשובים הביאו הכה"ג בהגהות הטור אות א':

== ב ==

'''ואם.''' עט"ז ובק' אות א' מבואר דספק באיסור תורה לא מהני למהוי אח"כ ספק דרבנן וכ"כ הש"ך אות ב' ועס"י ק"י ודע דמשמע דספק אי החתיכה ר"ל או לאו לא מיקרי חסרון חכמה דלא אמרינן ספיקו להחמיר כתב הפ"ת אות ד' דל"ד לשאר חסרון ידיעה. והמ"י כלל מ' אות י"ט מצייר שנפל חתיכת איסור וא"י אם גדולה ר"ל ובאמת לשון הר"ב לא משמע כן וכ"כ הפ"ת ועמ"ש בש"ך אות ט"ו:

== ג ==

'''ובב"ח.''' עט"ז ובב"ח דרבנן כמו עוף בחלב או מליחה וכבוש מדרבנן מיקרי ר"ל ולאו במלקות תליא מלתא דשניהן היתר ונעשה גוף א' כ"ג בהגהות ב"י אות ה' בשם כמה פוסקים וכ"כ הב"ח עס"י פ"ז ועיין אות ד' דלא כפ"ת אות ג' ומ"ש ראיה מר"מ בט"ו ממ"א הכ"ז י"ל דאיהו לשיטתיה דלא נ"נ בשר עוף בחלב עס"י צ' בט"ז אות ד' משא"כ לדידן וכן הלכה ודע אם נאמר כשיטת ר"ת (או ר"ח כהן) דלוקה על כל כזית מהיתר אף בלוע הוה ר"ל ועיין צ"ח ואו"ח תמ"ב בטור משמע דמסופק יע"ש ומ"מ ר"ל דרבנן וספיקו לקולא:

== ד ==

'''מחמת.''' עט"ז המחבר אפשר ב"כ לשיטתי' דבא מבב"ח כבב"ח דיינינן אפ"ה לא הוה ר"ל כה"ג ומ"ש הט"ז בגבינה שהועמדה בחלב טריפה כו' יש בכאן קושי ההבנה כמו שיראה הרואה בנה"כ ובמ"י כלל מ' אות ב' ומ"ג אות ל' והב"ח לא אוסר אלא בגבינת עובד כוכבים לא בהועמדה בחלב טריפה ושאר קושיות לכן אבאר:

'''זה''' לשון או"ה כלל כ"ה ד"ה גבינה מבהמה טריפה ראויה להתכבד וכל שכן שלימה הוה מנין. ואפילו גבינה שהועמד בקיבה הנאסר מבשר אין בטל דבב"ח הוה איסור מגופו ואף דבב"ח בס' טעמא לא בטיל ואפילו סתם גבינה של עובד כוכבים. ושמא מטעם דמאחר שאסרו חכמים כל סתם גבינות מחמת חשש איסור שיש בקצת וגם תחלת עשייתן באיסור הוה כנולד באיסור עכ"ל. הנה ודאי דמ"ש גבינה מחלב טריפה היינו שנעשה כל הגבינה מחלב טריפה ור"ל. ומ"ש הועמד בקיבה הנאסר מבשר יראה לפרש דה"ק ששהה חלב קיבה בעור הקיבה מעל"ע ונאסר הקיבה מעורו ונ"נ גוף איסור בב"ח תו אם הועמד בחלב קיבה הוה מעמיד ובאלף לא בטיל ומעמיד כזה הוה איסור מגופו מיקרי עס"י פ"ז ובש"ך אות למ"ד ואו"ה לשיטתיה בכלל מ"ז ד"ח ע"ש בש"ך. והשתא אבאר כי י"ל דאו"ה ה"ק דמעמיד הוה כבעין והוה חהר"ל ועדיף משאר איסור בלוע. ואל תתמה ע"ז שהרי בא"ח תמ"ב במ"א אות ט' ובת"י דמעמיד מחויב לבערו דהוה כבעין וה"ה גבינת העובדי כוכבים מטעם מעמיד נבילה הוה בעין. והדר אמר מגבינת עובדי כוכבים אין ראיה דשמא הוה כגוף האיסור כיון שחז"ל אסרו לכולהו אף במקום שאין מעמידין כ"א בפרקים עס"י קי"ד ותבין:

'''והנה''' הת"ח כלל מ' ד"ה כתב בלוע לא הוה ר"ל דלא כאו"ה כלל כ"ה בגבינה שהועמדה בחלב טריפה חשיב ראויה להתכבד וז"א דנתבאר לעיל כלל ל"ב דאין איסורו מחמת עצמו. ומיהו בב"ח מחמת עצמו מיקרי עכ"ל. ודאי דה"ק דאו"ה כ' הועמד מטריפה או מנבילה היינו גבינות העובדי כוכבים דחשש שמעמידין בעור נבילה אלמא מעמיד בעין הוא וה"ה מטריפה (ולא נתכוין הר"ב אגבינה מטריפה שכתב האו"ה דאיירי כולה מחלב טריפה אלא כמ"ש) ועוד כתב טעם דגבינות עובדי כוכבים כנולד באיסור דמי כיון שחז"ל עשאוהו כודאי איסור לא חשיב בלוע וע"ז כתב הר"ב וזה אינו דמעמיד לאו בעין מיקרי לענין חהר"ל וגם נתבאר כלל ל"ב ד"י דחמפ"ג די בחותם א' דאין איסור מגופו אלמא תערובת מיקרי זה כוונת הת"ח כאן ובכלל מ"ג ד"ט כ' הת"ח כתב או"ה כלל כ"ה גבינות עובדי כוכבים חשיב כגופו של איסור ודאי ואם נתערב באחרים לא ניתר מס"ס אבל שאר ספק איסור דרבנן כו' ומיהו רוב היתר בעינן לא חד בחד עכ"ל הת"ח שם. והב"ח כאן ס"ב כתב וז"ל כתב או"ה כלל כ"ה ד"ה גבינות עובדי כוכבים אין בטל ושמא מטעם כו' והת"ח דחה דבריו בכלל מ' ויש לתמוה דבמ"ג הביא דגבינות עובדי כוכבים הוה כגופו של איסור ואין ניתר מס"ס עכ"ל הנה הקשה על הת"ח מדכתב במ"ג בגופו של איסור משמע דגופו מיקרי לענין ר"ל גם מדכתב שנתערב באחרים אין ניתר וע"כ ברוב דאי חד בחד אפי' שאר ספק לא ניתר כמ"ש הת"ח שם בשם או"ה זה תוכן כוונת הב"ח ז"ל:

'''ומעתה''' הבוא נבוא לבאר דברי הט"ז. הנה הבין מב"ח דאף העמיד בטריפה פוסק דבעין הוה דמעמיד חשיב כבעין (ואמת דהב"ח לא פסק אלא בגבינות עובדי כוכבים) וע"ז כתב הט"ז דל"מ מעמיד לאו בעין הוא אפילו גבינת עובדי כוכבים לאו גופו של איסור מיקרי ובכלל מ"ג דקרי ליה גופו היינו לענין דלא מהני ס"ס ביה כמו מן התורה ומיירי שלא נתערבה הגבינה ברוב כשרים. וז"ש הט"ז ולא היה ביטול ברוב כשרים וכאמור. וכ"ת חד בחד אפילו בשאר ספק נמי אסור וכמו שהקשה בנה"ך יש ליישב זה (דמיירי שספק אי רוב היתר או איסור עד"מ שלשה גבינות וא"י אם ב' כשרים וא' של עובד כוכבים או להיפך ובשאר איסור אפשר דעדיף מחד בחד דכאן לא מיקרי איקבע דשמא רוב היתר ואין זה היתר ברור ובק"י אבאר). וע"ז הביא הט"ז ראיה דע"כ לא נתכוין רמ"א בת"ח בכלל מ"ג דהוה כגופו דר"ל ולא בטיל דהא במתכוין שינה לשונו מלשון או"ה בכלל מ"ז דין א' בגבינת עובדי כוכבים דהחשש שמעמידין בקיבת נבילה והת"ח כתב חשש עירוב חלב טמא אלא דבכיון עשה זה דאלו לטעם מעמיד אפשר דהוה כבעין או בב"ח מיקרי גופו לשיטת או"ה כלל מ"ז ד"ח והר"ב בסי' פ"ז לא פסק כן יע"ש בש"ך אות ל' ומש"ה כתב עירוב חלב טמא ואסור מגופו היינו דלא מהני ס"ס ביה עס"י ק"י בש"ך באורך וז"ש הט"ז ומש"ה זכר בת"ח כלל מ"ג שמא "נתערב" חלב טמא שהוא הוכחה לדבריו:

'''ולענין''' הלכה העלה דגבינה ר"ל אם נעשה מחלב טריפה כמ"ש רמ"א בפ"א. וה"ה עירוב טריפה וכשירה אף שיש רוב ובטל מ"ה מדרבנן ס' וכל שיש בחלק הטריפה ר"ל אף בדרבנן לא בטיל ובטמא לא נקפה ודאי אין ר"ל. ומיהו לחשש בשר בחלב היינו שאין ששים בגבינה נגד עור הקיבה בזה אף בדרבנן ר"ל מיקרי וכאמור ומסולק כל קושיות שיש בכאן. וכר"ח אות ד' החמיר בגבינות עובדי כוכבים ומ"י כלל מ' אות ב' היקל בה"מ די"א דגבינה לאו ר"ל (הוא יש"ש) והנה גבינה שלימה דהוה מנין לט"ז בטל הוא דמנין נמי בעינן איסורו מגופו כמ"ש או"ה כלל כ"ה ועיין או"ח תרע"ג בנ"ח ומשם אין ראיה דחתיכה טמאה ונ"ח מגופו מיקרי עיין תה"א ק"ד בב"ה ומ"ה מ"מ כן הוא ודאי. וא"כ גבינות עובדי כוכבים שלימה יש להחמיר טפי דמאן י"א יש"ש והוא פסק כר"ל כל שדרכו עס"י ק"י בט"ז אות א' ומיהו גבינת האלענד"ש י"א דודאי ר"ל והכל לפי הזמן והמקום:

'''ודע''' דחלב עובד כוכבים (שלא לגבן) וישראל עשה ממנו גבינה ונתערב בטל הוא לכ"ע דלא נולד באיסורו ועירב חלב טמא שבו לאו ר"ל עס"י קט"ו בט"ז י"א ובש"ך כ"ב {{אצבע מורה}} :

== ה ==

'''ויש.''' עט"ז וי"א הם הרא"ש אף בנוצה מיקרי ר"ל ואנו נוהגין כי"א לבד מנוצה ולא הופשט הכבש עורו:

== ו ==

'''מלבד.''' עט"ז דמעשה כ"ד לא מיקרי מחוסר מעשה. ולענין אי מנין מיקרי עש"ך אות ז' דעתה אין מכובד כלל בנוצה אף מנין לא מיקרי. ומיהו אווזות פטומות ושמנים מאד שא"א לאכלן כך כלל דודאי לא ר"ל וע"כ ל"פ אלא עור שומן דראוי לאכול כך אבל שמנים הרבה עדיפי משומן הכנתא אפ"ה אי נתערבו כך וא' טריפה אין בטילות דהוה מנין עכ"פ באווזות ועוד דלא מיקרי מחוסר מעשה גדול כמו נוצה נ"ל {{אצבע מורה}} :

== ז ==

'''אבל.''' עט"ז כל שלא מחוסר מעשה גדול ר"ל מיקרי:

== ח ==

'''ראש.''' עט"ז ומיהו ראש אווז במקומות שמכבדין הוה ר"ל והכל לפי המקום והזמן:

'''כתב''' הכר"ו אות י"א דאם הלשון בתוך הראש חשוב דראש לא מגרע חשיבות הלשון עכ"ל הנה בק"י הט"ז אות ה' כתב אפי' ליחיד בביתו אם מקצת ר"ל ומקצת אין ר"ל מטריפה א' הכל אסור והש"ך שם אות ל' וב"ח מתירין יע"ש משא"כ ראש ולשון בתוכו כ"ע מודים דאף הרא"ש אסור דזה הוה כחוכא וא"א להתיר חצי חתיכה ולאסור הלשון כיון שמחובר בו אבל נחתך ומונח כך באנו למחלוקת הט"ז והש"ך ועמ"ש באות י"ג וי"ד:

== ט ==

'''שומן.''' עט"ז והכה"ג בהגהות ב"י אות ל"ז טובה עצתו של ש"ך דהכל לפי המקום והזמן. אמנם במ"י כלל מ' אות ח' כתב א"כ למה נתלבטו הפוסקים לכתוב איזה מיקרי ר"ל והעלה בב' פנים או דכל מה שהוזכר ר"ל אף באיזה מקום אין ר"ל בטלה דעתם והכל לפי המקום לחומרא אם ר"ל שם אף שלא מוזכר בפוסקים אין בטילה. הפן הב' דכל מה שזכרו ר"ל מן הסתם ר"ל עד שיבורר באותו הזמן אין ר"ל ושאר דברים מן הסתם אין ר"ל עד שיבורר שר"ל יע"ש ובמילי דרבנן עכ"פ כאופן הב' ראוי לפסוק:

== י ==

'''אבל.''' עט"ז דעתו בין שלימה או חתוכה ר"ל ופר"ח אות י"ז והל"ח ג"ה אות קס"ד בשם יש"ש דבין שלימה וחתוכה אר"ל והנה"כ פוסק כת"ח דשלימה ר"ל וחתוכה כיון דאין מכבדין בחתיכה א' אלא ב' וג' לאו ר"ל וזה אמת ויציב ומעתה י"ל שמ"ש בת"ח כלל מ' ד"ד דעור שלם אין בטל ואם נחתך לרצועות בטילי ואף שאין מכבדין בשלם מ"מ עושין ממנו ראויה להתכבד ותמהו כולם וי"ל דודאי נחתך לרצועות קטנות שאין מכבדין בהו לאו ר"ל כהנה"כ ואם עשו ממנה חתיכות גדולות שכ"א ראויה ודאי ר"ל מיקרי והלכך בשלם ראויה לעשות ממנו חתיכות גדולות ודמיא לכבש שלם (שהופשט עורו) דלאו מעשה גדול מיקרי {{אצבע מורה}} :

== יא ==

'''קורקבן.''' עט"ז והפר"ח היקל דאין דרך ליתן בילי"ג מופשט לאורחים אבל חהר"ל שנחתך קצת ועדיין ר"ל ודאי לא בטל. וזה ודאי כן הוא בחהר"ל שניטל קצת ור"ל עדיין וחלק הוא בזה מברי' דהתם כל שניטל קצת שלא כדרך בישול לאו בריה. ויש לצדד בה"מ בילי"ג שהופשט דלא ר"ל. כבדא פטומה ושמינה ר"ל ט"ז בשם לבוש וראוי שתדע דאם נתערב פטומה באין פטומה וא"י מי הכשירה שאין פטומה ממ"נ שרי והפטומה אסור דומה לנחתך ופשוט. גם אווזות פטומות ושמינות מאד ודאי אין עוד ר"ל כי אם ע"י התכה והם לא דיברו אלא בראוי לכך:

== יב ==

'''ואין.''' עט"ז מ"ג ט"ס וצ"ל מ"א ושם כתב בירקות ומיהו אשכוחי משכחת בריה במינו שפירשו עם שלא פירשו וכדומה:

== יג ==

'''אם.''' עט"ז ובאו"ה כלל כ"ה די"ד אקדירה קאי דהוה לח ומש"ה כי ליכא ששים אסורות כולן דליכא ממ"נ אבל ביבש אפילו ליכא ס' במינו. וכל הקדירה אפילו חר"ל מצטרפות דלא כ"כ ביבש עס"י ק"ט בש"ך אות ד':

== יד ==

'''אין.''' עט"ז דא"ל איסורא ברובא איתא דמה שנחתך הוה קצת כפירש ואדרבה כל דפריש מרובא הוא ואיסור במועט שלא נחתך אבל א"ל דקבוע הוא (ר"ל קבוע דרבנן בדבר חשיב עס"י ק"י) דאדרבה יש כאן ב' קבוע והרוב נחתך הוא כו' כ"ה הצעת הט"ז:

'''ודע''' דהפרש יש בין נחתך א' או רובן וכמו שאבאר דבנחתך א' אם נתערבו ב"ח טריפות להרבה ונחתך א' מחלוקת הט"ז והש"ך בק"י אות ה' ול"א ואלו נחתכו הרוב ע"כ עכ"פ י"ל דכל הטריפות נחתכו א"כ מותרים עכ"פ השנים או שלשה שנחתכו אף להט"ז שם. עד"מ ב' חתיכות טריפות בד' כשירות ונחתכו ב' אותן ב' מותרים אף דממ"נ ליכא דשמא א' מאיסור וא' מהיתר ונשאר א' מאיסור ר"ל וא"א להתיר חתיכה או לאסור חתיכה א' מחד בהמה מ"מ המעיין בט"ז שם יראה דוקא ב' של איסור וא' נחתך דאז ודאי נשאר א' של איסור ר"ל א"א להתיר כמ"ש הט"ז שם וז"ל והרי בוודאי יש עדיין חתיכות איסור ולענין דינא אבאר עוד שם:

'''כתב''' הפ"ת אות יו"ד אם נשארו שנים וא' נחתכה שניהם אסורין דא"ל מרובא אפריש עכ"ל ובאות ט' כתב דנחתכה מותרת ממ"נ וה"ה מטעם מרובא פריש כמ"ש הגהות ש"ד ולא שייך בכה"ג אטו יפריש הוא ע"ש. ואיך שיהיה אם נשארו שנים אסורים הם דליכא מרובא וגם ממ"נ ליכא דעכשיו אין כאן ביטול ברוב. וה"ה אם ב' נתערבו ונשארו ד' הדין כן וכיוצא בזה. ועיין בסי' ק"י ס"ה אותן שלקח קודם שנודע התערובות אף שנים אחרונים שרי דלא כתשובת דרכי נועם עיי"ש כר"ו אות י"א ובל"י אות ל"א ה"ה כאן י"ל אם נשארו שנים ונחתך א' ואח"כ נודע התערובות שרי ואף שיש לחלק מ"מ בה"מ שרי. ובסי' ק"י אבאר באורך {{אצבע מורה}} :

== טו ==

'''דומות.''' עט"ז והפר"ח ופ"ת מגמגמין ג"כ בהיתר זה ובכר"ו כתב ברובא דמ"ה בטל יש לצדד יע"ש ובל"י אות כ"ד בשם רדב"ז רושם שחור בתרנגולת ממקום המחט מהני ומסיים שם אף בזה"ז ונראה דיש לסמוך בזה עליו אם ניכר יפה הכתם והרושם שעשתה המחט {{אצבע מורה}} :

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}