עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/צא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''וכל.''' עט"ז הקשה על הטור שהביא ד' בעל העיטור ש"מ כל מידי דבעי הדחה אסור להניח כו' הא היא היא ממתני' ותי' דאשמעינן אפילו בכלי. ומ"ש עוד דאמאי לא יהיה מותר דא"נ מישתלי לאו איסורא אכיל אזיל לשיטתיה באות ו' אבל לפי מ"ש שם דווקא היכא דהקליפה מן הדין אסור אפי' דיעבד ודווקא חם לתוך צונן דהוה רק חומרא מדרבנן כמ"ש שם א"כ בשר בחלב נוגעין זב"ז וודאי מדינא צריך הדחה והיכא דא"א בהדחה אסור אפילו דיעבד כמו קושית גרור לבי פסקיה וכן לחם כמו שאבאר. ומ"ש עוד דמדתלי טעמא בהדחה ש"מ כל מידי דבעי הדחה תמה הכה"ג בהגהות הב"י אות ו' דבמה היה לתלות בדבר אחר יע"ש. ואפשר לומר מדאמר אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מי לא בעי ולא אמר כפשוטו דהדחה בעי ועוד איך היה סובר המקשן דהדחה לא בעי והא ברייתא בכיצד צולין צונן לתוך צונן מדיח אלא דקשיא ליה יניחנו ע"ס שידיחנו ובזה לא תי' אביי כלום אלא דה"נ קאמר דכל מידי דבעי הדחה תו חיישינן דלמא מישתלי. ומיהו להניח היתר בכלי איסור אפשר דהאי הדחה חומרא בעלמא הוה כיון דמיירי עכ"פ בקערה מקונחת יפה אלא שאינה מודחת כמו שאבאר אם כן שפיר הוקשה ליה להט"ז אמאי אסור דא"נ מישתלי לאו איסורא קאכיל ע"כ תי' דכל שאיסור ברור אסור עיין לעיל סימן יו"ד ולקמן אות ו' בזה. ועיין מ"י כלל כ"א אות ב' כתב דממתני' לא מוכח מידי דה"ק ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה דאי נוגעין עכ"פ הדחה מיהא בעינן ומיהו אפשר דמותר ע"ס שידיחנו לכן כתב בה"ע דאינו כן. והיינו מדתנן סתמא ובלבד שלא יהיו נוגעין עב"ח. והכה"ג שם כתב דבה"ע לאו להכי נתכוין אלא להיתרא דמידי דאורחיה בהדחה שרי דלא מישתלי. אמת שכן הוא בתה"א קי"ב א' אבל לשון הטור שכתב ש"מ ודווקא כו' אין מורה כן ועמ"ש בש"ך:

'''ודע''' דבתה"א קי"ב א' כתב דאם הוא איסור שמן צריך שפשוף גדול ולא סגי בהדחה והביא הא דהטבח צריך ג' סכינים. ולפ"ז הא דמידי דאורחיה בהדחה כמו בשר חי שרי היינו בלא איסור שמן דסגי ליה בהדחה משא"כ אצל איסור שמן כמו חמאה וכדומה אסור דבעי שפשוף וכ"ת דשאני טבח דע"י דוחקא דסכינא שמן מש"ה צריך שפשוף הא ליתא דתלי טעמא רק בשמן ובמ"ה כ"כ שחלב נדבק בבשר הרבה יע"ש. ומיהו ממ"ש שם למעלה מקרא וישימו החלבים על החזות משמע דשרי אף בחלב אלא שאני תמה דמה ראיה מקרא לדידן דגזרינן שמא ישכח ולדינא נראה אפילו ב' דברים שאין שמינים אפילו אורחיה בהדחה כמו בשר חי אסור דצריך שפשוף גדול ודווקא להניח בכלי איסור מקונחת הוא דמתיר והמעיין בתה"א הביא בשם בה"ע דמותר לצור במטפחת אחת אבל הטור הביא דברי בה"ע אכלי יע"ש {{אצבע מורה}} נראה לי:

== ב ==

'''אסור.''' עט"ז בשם רש"ל. ומה שאוסר המי מלח אזיל לשיטתיה באות ז' דפסק כרשב"א היכא דא"א בקליפה כולו אסור ה"ה היכא דא"א בהדחה. ומ"ש בשם הת"ח דנתאכסן בבית עובד כוכבים הוה דיעבד ושרי הוא בכלל י"ז ד"ד ולא הבינותי דמה דיעבד שייך כיון שאפשר בתיקון שירחוץ הכלי יפה ואז וודאי שרי ליתן דרך עראי שם היתר צונן אפילו מלוחים דאין מפליט. וכ"ת דמיירי באין לו מים לרחוץ הכלי היטב והר"ב לשיטתיה לקמן דכל שא"א לקלוף ש"ד ה"ה בהדחה כל שא"א דזה דוחק. ואולי לכתחלה אסור משום דהערינ"ג מלוח ביותר והוה כדבר חריף וגם טהור מליח וטמא תפל אסור לכתחלה. ומ"מ שמעינן דאז עכ"פ ירחוץ הכלי היטב אם רוצה להשתמש בו בבית העובד כוכבים ועס"י ק"ה וקכ"ב:

== ג ==

'''ודווקא.''' עט"ז וכוונתו שצריך להגיה דיבש לגמרי אף שנשתמש בכלי חמין מותר ואם נשתמש בכלי בצונן מותר להניח דבר לח צונן או יבש חם כיון דהכלי נשתמש בצונן. והלבוש באמת לא כתב רק ואם הוא דבר יבש שרי ולא סיים אם שימש בכלי צונן דאפילו שימש בחם מותר להניח דבר יבש לגמרי. ולפ"ז מ"ש בת"ח כלל י"ז ד"ד על מ"ש אורחות חיים דמותר ליתן מלח בכלי איסור כתב דמטי"ד משמע דאסור ליתן תבלין לאו אורחיה בהדחה היה לתרץ דיבש לגמרי שרי ואפשר דברים חריפים הוה כמו לח לענין זה דאם שימש בחמין אסור להניח אח"כ יבש לגמרי. אמנם מ"ש דהטור מיירי שהודח הכלי לא הבינותי דאם הודח הכלי יפה וודאי אין מוציא בצונן כלום מהכלי ועש"ך אות ג' ופר"ח בזה דאם רחץ הכלי היטב מותר והטור מיירי בלא רחץ אלא נתקנח קצת אבל לא קינוח היפה או דלדידן בעינן רחיצה דווקא וצ"ע:

== ד ==

'''שנתערבו.''' עט"ז הנה נראה להגיה בצלי ר"ל אם אוסר כולו בצלי ולדידן אוסר עש"ך אות ה' ושיעור התמימות בעינן שיס"ב כמבואר. ואם נגיה בס"ג ר"ל ואם בכלי אם אמרינן ביה תתאה גבר מבואר סימן ק"ה ס"ג דבכלי נמי אמרינן תתאה גבר יע"ש:

== ה ==

'''הכל.''' עט"ז ולא ידענא כוונתו דכאן מיירי בשר לתוך חלב שהוא איסור צלול כמו רוטב וא"כ וודאי אף באיסור בלוע כה"ג עד"מ חתיכה שבלעה דם וכדומה מדברים שאין מפעפעין ונפלה לרוטב רותח תתאה גבר ומפליט מן החתיכה ולא עוד אלא אפילו רוטב קר שנפל לבשר רותח הבלוע מאיסור אפשר תתאה גבר ומרתיח לרוטב העליון ומפליט הבלוע מבשר ונאסר הרוטב ובת"ח כלל כ"ג ד"א מיירי להדיא בשניהם יבישים ועס"י ק"ה ס"ז ושם אבאר בזה לענין בב"ח אם נחשוב כאיסור מחמת עצמו ועש"ך שם אי בבלוע שייך אדמיקר יע"ש:

'''והנה''' בדין תתאה ועילאה יש לחקור כמה חקירות כמו שאגיד. א' כי מדברי המחבר משמע חלב לתוך בשר או להיפך שאחד מהם איסור צלול ואם שניהם דברים גושיים אין אוסר דאפשר דאין מפליט ומבליע כא' ודי שנאמר דמפליט לחוד או מבליע לחד. ב' אם יש חילוק בין מונחים זע"ז או זא"ז. ג' אם יש חילוק בין עדיין עומד על האש או הוסר מאש. ד' אם הא דאדמיקר בלע ובעי קליפה אם הוא מ"ה או רק חומרא בעלמא מדרבנן. ה' אם הא דתתאה גבר דווקא כשהתחתון קר לגמרי הא אם חם אלא שאין יס"ב מכ"ר מי אמרינן דמיקר לעליון או לאו. ו' אם נפל מחום כ"ר לחום כ"ש שיס"ב אם שייך דין תתאה גבר או לאו כיון שהתחתון חם שיס"ב לא שייך דמקרר לעליון ואוסר כולו. כל אלה הם ספיקות עצומות לא יש כמוני שאין בקי בדרכי ספרי הפוסקים ונעלמו ממני שערי בינה לכן אאריך קצת:

'''ואען''' ואומר הנה ברור הוא דצונן לתוך חם של כ"ר שהוסר מהאור ועדיין יס"ב דין כ"ר לגמרי יש לו ומפליט ומבליע כא' ואפי' שניהם יבישים ולדידן אוסר הכל אף שהם כחושים שא"א בקיאין כמבואר לקמן סימן ק"ה ולהמחבר עכ"פ כ"נ אוסר וכן הוא באו"ה כלל כ"ט דין א' בשר נבילה עם בשר כשירה אוסר אם החם למטה וכ"כ בת"ח כלל כ"ג ד"ב יע"ש הרי מבואר דתחתון חם מפליט ומבליע כא' כדין כ"ר והמחבר דנקיט בשר לחלב או להיפוך הוא לומר דאוסר כולו וכדאמרן ולדידן מיהת אין חילוק ועס"י ק"ה ס"ג. ואם מונחים זא"ז מבואר לקמן סימן ק"ה ס"ג בהג"ה דאם הא' קר וא' חם סגי בקליפה ועט"ז שם אות ה' החמיר במקום שאין ה"מ ועש"ך שם אות ט' והיינו כשהאיסור חם אבל כשהיתר חם מודה רש"ל דבקליפה סגי יע"ש:

'''ומיהו''' נראה דהוא דוקא בשניהם יבישים אבל אם מונח היתר חם אצל איסור צלול קר להיש"ש פכ"ה סימן ע' דמדמה לה לטהור מליח וטמא תפל דהסמ"ק חילק בין מליחה דלא שייך תתאה לחום ע"י אש שעולה למעלה כמ"ש או"ה כלל כ"ט דין א' ומזה למד היש"ש שם דמונחים זא"ז הוה כטהור מליח כו' ולפ"ז באיסור צלול והיתר חם הוה כטהור מליח וטמא צלול תפל דאוסר להיתר כולו כמ"ש הר"ב ס"ה בהג"ה כאן דהמליח בולע מצלול ה"ה בהיתר חם ואיסור צלול קר וכדאמרן לט"ז בסימן ק"ה דמחמיר באין ה"מ. ואם יש חילוק בין עומד אצל האש או לאו הנה הת"ח כלל כ"ג ד"ד כתב והוא מהר"ן שכל שעומד על האש לא שייך ביה תתאה ועילאה והוה כשניהם חמין. ובאמת הר"ן כ"כ והב"י הביאו וסבור הייתי לומר דר"ן כתב לפרש פלוגתא דרב ושמואל דכשעומד החם על האש ונפל קר לתוכו אף רב מודה דתתאה גבר משא"כ כשעומד קדירה צוננת על האש ונפל לתוכה חם מכ"ר מה יוסיף תת כח שעומד על האש כיון דקר הוא אלא שמדברי ת"ח יראה להדיא שמפרש אף בעומד קדירה קרה אצל האש ונפל לתוכה חם מכ"ר כח האש שולט בה ואין מניח להתקרר. אמנם המעיין בב"י על מ"ש תה"ד סימן קפ"א הביאו הר"ב סימן צ"ב בהג"ה ס"ז בקדירה צוננת ומיירי שעומד על האש כי כן כתב התה"ד קילוח מקדירה רותחת שהלך אל קדירה שהיה ג"כ על הכירה משמע שעמדה ג"כ על האש ואפ"ה כ' הב"י והר"ב ג"כ דאם הקדירה צוננת התבשיל שבתוכה מותר מטעם עירוי רק כ"ק ומדין תתאה גבר קאתינן עליה ואמאי הא הקדירה עומדת על האש ועוד מנא ליה לב"י לומר דאין אוסר רק כ"ק נימא שהיתה עומדת ממש אצל האש ולא שייך תתאה אלא משמע כל שהקדירה צוננת אף שעומדת על האש ממש אפ"ה שייך תתאה באופן שדברים אלו צ"ע ולקמן צ"ב אבאר עוד בזה בעזה"י. ואם קליפה מה"ת או מדרבנן הנה באו"ה כלל כ"ט ד"ב דקליפה זו לא הוה אלא חומרא בעלמא מדרבנן ועיין במ"א בא"ח ה"פ סימן תס"ז אות ל"ג כתב במלות קצרות ונתכוין לזה. והמעיין באו"ה כלל כ"ט יראה שכן הוא דווקא באיסור קליפה שהוא רק חומרא בעלמא דיעבד שרי בא"א לקלוף כמו שאבאר באות ז'. וא"כ בספק אי נפל חם לתוך צונן יש להקל דהוה ספיקא דרבנן ולקולא באם הקליפה הפסד קצת. ומה שחקרנו אי אמרינן תתאה גבר דווקא בתחתון קר הא כשחם וכ"ש יס"ב אלא שהוא בכלי שני אי שייך ביה תתאה גבר או לאו הנה המעיין בסימן ק"ז בש"ך אות א' דקשיא ליה למה לי ס' עירוי אין אוסר יותר מכ"ק הרי אף שדגים רותחים בכלי שני אפ"ה אין עירוי יותר מכדי קליפה וכל שכן נפסק הקילוח וכן מוכח בסימן צ"ב בהג"ה דאם נשפך על כירה שאין אצל האש הוה כלי שני וקדירה חמה שהעמידו עליו הוה כחם לתוך צונן הרי מבואר דאף שהתחתון חם שיס"ב הוה כ"ש ושייך ביה תתאה גבר וזה דלא כמו שכתב המ"י כלל צ"א אות א' דכשהתחתון חם שיס"ב בכלי שני לא שייך תתאה יע"ש. ולפי מה דכתיבנא כל שכן כשהתחתון אין יס"ב בזה אף המ"י יודה דאין אוסר יותר מכדי קליפה ושייך ביה תתאה ואף כשתחתון אין יס"ב כ"ר. ודע דתתאה גבר ואוסר רק כדי קליפה אף בשמן אין אוסר יותר ומיהו בנפסק הקילוח לא הוה אלא מדרבנן ובלא נפסק הוה מן התורה ובב"ח ובשבת חייב דמבשל כדי קליפה ומיהו ספיקא הוה לא וודאי עסי' ק"ה וצ"ב ועמ"ש בסימן ס"ח וכאן אין להאריך {{אצבע מורה}} נראה לי:

== ו ==

'''קולף.''' עט"ז ומלת אדמיקר או שהוא מלשון קר או מלשון יקר דמחמת כובד שמונח עליו מחממו ומיהו אף בצלול חזינן דאוסר כדי קליפה וכאמור:

== ז ==

'''והחלב.''' עט"ז האריך לסתור זה ובכ"מ שצריך קליפה צריך ס' נגד הקליפה ועסי' צ"ה אם אמרינן בדבר הנאסר כדי קליפה חתיכה נעשה נבילה. ועמ"א ה"פ סי' תס"ז אות ל"ג הביאותיו לעיל דחילק בין תתאה גבר דאין צריך קליפה אלא מחמת חומרא בעלמא מש"ה שרי. אמנם למ"ש בת"ח כלל כ"ג ד"ה דאם עירה מתבשיל כשר לקערה אסורה שרי והא עירוי מדינא מבשל כ"ק עמ"ש בסימן ס"ח וכי תימא דמיירי בנפסק הקילוח א"כ מה קשיא ליה שם ממ"ש או"ה כלל ל"ו דלמא מיירי בלא נפסק הקילוח ולענין הלכה ראוי להחמיר ובת"ח גופא לא היקל אלא בה"מ דווקא ועש"ך לכן לדינא אין להקל {{אצבע מורה}} :

'''מה''' שיש לחקור בעילאה ותתאה חיך אוכל יטעם וליטעמיה קפילא ארמאה ובמה פליגי רב ושמואל וכבר ראיתי להכר"ו שעמד בזה ולדידי יש לומר דמי לא משכחת כזית בשר ליורה גדולה של חלב ואפ"ה אין בו טעם חלב דלאו וודאי שיבלע ורב ושמואל פליגי מ"ס על הרוב נ"ט וודאי היכא דאיכא קפילא סגי ע"י קפילא אפילו בכ"ר אלא היכא דליכא קפילא אסור מספק למר עילאה ולמר תתאה וכדאמרן:

== ח ==

'''ולצורך.''' עסי' ס"ט בט"ז אות נ' מה שהאריך בזה לחלק בין אם המלח פועל להוציא דם או לאו ועמ"ש בש"ך:

== ט ==

'''הלכך.''' עט"ז ולכאורה דאם א' יבש וא' לח שניהם מותרים וכמ"ש הש"ך אות י"ז ועיין או"ה כלל י"ב ועמ"ש בש"ך:

== י ==

'''צריך.''' עט"ז דלא אמרינן ככ"פ ולא אגב דטרוד אלא בדם ולא בשאר איסורין ואף באיסור דרבנן ל"ש טרוד וככ"פ בשאר איסורין כמו שאבאר בש"ך אות י"ג דלא כאו"ה כלל י"ב דמשמע דווקא באיסור תורה הדין כן:

== יא ==

'''דבר.''' עט"ז והגירסא שלפנינו בש"ע בהג"ה הוא גירסת הט"ז אבל הש"ך מגיה בע"א עמ"ש בש"ך אות ט"ו:

== יב ==

'''וי"א.''' עט"ז ומה שהביא מהרא"י ראיה משריית בשר אף בדם יש לומר ככ"פ ולא בשאר איסורין מ"מ לכתחלה אין לעשות כן ונסמוך על ככ"פ כמו בשר תפל שאסור להניח אצל חתיכה הנמלחה עסי' ע' ומה שהאריך כוונתו דבחי יש ראיה להתיר משריה ובצלי צונן ונמלח קצת אף רש"ל מודה דאסור. ורמ"א דמיקל בה"מ וכפי הנראה יש ס"ס לאיסורא שמא הלכה דפילי אוסר אף בלא נמלח כלל שיש בו בקעים ושמא א"א בקיאים והוה מליחה גמורה ואוסר כולו והלכך אין להתיר בצלי צונן ופילי בנמלח קצת אף בה"מ ורמ"א דמיקל אפשר דמיירי באין מלוח כלל התיר בה"מ לא בנמלח קצת ויש לעיין:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}