עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/נו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ניטלו''' . הט"ז מאריך בכאן. והנה המחבר כתב ניטלו או נפסקו הוה לא זו אף זו דאין לומר דחזר ממ"ש בספרו הארוך וניטל דקאמר דהיינו נתקפלו דז"א. ועיין פ"ח מה"ש הי"ז שהר"א תמה על הר"מ במה שמנה נחתכו הגידין תחת סוג נטולה דתנן ניטלו והר"מ בהי"ו כתב נטולה כיצד כו' והר"א אמר דנחתך תחת סוג פסוקה היה לחשוב ופי' הכ"מ שם דהר"א לדברי הר"מ קאמר אי בעית למיחשביה תחת סוג נטולה יראה לפרש נתקפלו כו'. ומ"ש הכ"מ להר"מ נחתך בכלל ניטל יש לעיין דודאי נחתך לא אתיא מניטל דהא כבד וכדומה נחתך כשר וניטל טריפה ועיין לח"מ הקשה מה פריך וכן שניטל צ"ה לימא נחתכו רגליה סגי בפסיקת הגידין ובלא נחתכו בעינן שניטלו צ"ה מכל וכל וגדולה מזו היה לומר דפסוקת הגידין לא מטרפה כלל ואי דלהמ"מ אכתי נחתכו למה לי ומיהו במשנה אין קושיא. וגם להר"א דמפרש ניטלו נתקפלו מה מקשה דלמא ניטלו מעל ארכוכה ונחתכו רגליה לא נפקא מניטלו דלפעמים ניטל כהאי גרע טפי כמו כבד ניטל ממקום תלייתה טריפה אבל לפי מה שכתב הט"ז "וכן אנחתך וניטל היינו נתקפלו משום דהלמ"מ צ"ה בכלל פסוקה ובכלל נטולה היינו נתקפלו ופריך שפיר למה לי נחתכו וכן לקמן דאמר איפסק אלימא היינו מדתנן "וכן משמע דקאי אנחתכו וכדכתיבנא:

'''ודע''' דנברא חסר צ"ה לכאורה להר"מ כל ניטל טריפה נברא חסר כשירה ולהרשב"א טריפה ולדידן בה"מ כשירה עיין סימן נ' והא דפריך למה לי נחתך י"ל היכא דנברא חסר צ"ה טריפה מטעם חתוכת רגל ועיין רש"י בכורות מ' א' שפירש יתיר טריפה מטעם בוקא דשף או ניטל הירך או נחתכו רגליה ולא פי' משום צ"ה ונ"מ יתיר רגל בין הטשי"ך לשוק דהוה חסר צ"ה. ועיין ש"ך סימן נ"ה אות ח' יע"ש. ודע לענין דינא החמירו אחרונים אם נתקפלו מעל העצם ממקום חיבורן אמנם ראוי שתדע אף הב"י לא הכשיר אלא כל שהן קיימים למעלה ויונקים מהגוף והדרא בריא כמ"ש בכ"מ וב"י אבל אם ניטלו ממקום שהם מחוברים בעצם ולמעלה מחצי עצם נחתכו ששם אין מטריף פסיקותן מודה ב"י דטריפה דלא הדרא בריא וכאמור {{אצבע מורה}} :

== ב ==

'''או''' שנפסקו. באמצע החוט ט"ז ולא זו ניטלו לגמרי אלא אפילו נפסקו:

== ג ==

'''שקורין''' קוג"י. ובלשון אשכנז טשי"ך ט"ז וכבר התבאר בסי' נ"ה ובש"ך אבאר עוד דבטשי"ך גופא אין בו צ"ה והש"ד שמחמיר משום שיש לחוש שמא עשה איזה ריעותא. בסמוך לו למעלה מהטשי"ך שם הם צ"ה:

== ד ==

'''ולמעלה.''' עט"ז וצ"ה מתחילין מיד לאחר כלות הטשי"ך בין הטשי"ך ובין השוק ואם נפסקו שם טריפה אף בבהמה שבקיאין ובש"ך אבאר:

== ה ==

'''כנגד''' הערקום. דמשם ולמטה הוה קשין ואין פוסל בהם פסוקה ט"ז:

== ו ==

'''נחתך''' רובו. עט"ז וז"ל הגמרא חולין ע"ו ב' אמר אמימר תלתא חוטי הוו חד אלימא וב' קטיני איפסק אלימא אזלה רוב בנין איפסק קטיני אזלא רוב מנין מר בר"א מתני לקולא איפסק אלימא איכא רוב מנין איפסק קטיני איכא רוב בנין. בעופא שיתסר איפסק חד טריפה א"ר יהודה אמר רב צ"ה ברובו מה ברובו רוב א' כי אמריתיה קמיה דשמואל אמר מכדי תלתא הוה כי איפסק חד האיכא תרי טעמא דאיכא תרי ופליגא דרבנאי א"ש דאמר נשתייר כחוט הסרבל כשירה. א"ד מאי רובו רוב כ"א כי אמריתיה קמיה דשמואל אמר האיכא תלתא דכל חד והיינו דרבנאי והרי"ף הביא דאמימר ומר בר"א ורב ול"ב דשמואל וכתב הר"ן דרי"ף פוסק כשמואל דרבנאי סובר כן. והיינו מדהביא הא דאמריתיה קמיה דשמואל ומסייע לרבנאי דאל"כ לא היה להביא כ"א רב יהודה אמר רב ותו לא. ולפי דבריו דאיתיה לתרוייהו למר בר"א ולשמואל דבצ"ה מיעוטן חשיב ככולן דלא ככל התורה דרובו ככולו ומר בר"א נמי ה"ק דאי איפסק היינו לגמרי ואינו פוסל אלא אילימא לגמרי וחד מקטיני לגמרי ושמואל דאמר כי אשתייר תלתא דכל חד לאו למימרא דכל הג' יהיו מיעוטן קיימין דא"נ איפסק אלימא לגמרי וב' קטיני מיעוטן קיימין א"נ להיפך נמי כשר לדידיה אלא להגדיל התימה ולדבריו דרב קאמר שפוסל אפילו כל הג' מיעוטין קיימין ורבנאי נמי ה"ק אם נשתייר כחוט הסרבל היינו ב' קטיני בכ"א מהן כחוט או באלימי כחוט כשר. ואם נאמר כיון דכל הג' לקוין בעינן שיהא מיעוטן דכל הג' קיימין הוה אתיא מימרא דשמואל כפשטי' ומר בר"א דמכשיר באיפסק אלימא לגמרי היינו שהב' קטיני כ"א כולן או רובן קיימין משא"כ כשכל הג' לקוים בעינן ג' מיעוטין נשארו. אלא שאין זה סברא כיון דשמואל סובר מיעוטן כרובן א"כ ה"ה ב' מיעוטין ואלימא נפסק לגמרי כשירה כדבעינן למימר לקמן. והר"ן פסק כרב לגבי שמואל וכמר בר"א וכל"ב דרוב של כ"א טרפה הא א' מקטיני רובו קיים ואלימא וחד מקטיני מיעוטן קיים כשירה אף דרוב בנין ומנין אפסיק ברובן דמר בר"א באיפסק לגמרי פוסל באיפסק חד מקטילי ואלימא. אף דלרב מיעוטו לאו ככולו מדפסל בג' נפסקו ברובן מ"מ באם רוב קיים כשירה בנשאר מיעוטן כו' יע"ש והרא"ש כתב ורב אלפס לא הביא כ"א ל"ב דרב ואף שבשל תורה הלך אחר המחמיר ז"א דקי"ל כמר בר"א ול"ב ה"פ רוב שכ"א מהחוטין הנטרפין בהם אי איפסק אלימא ונשארו קטיני ואיפסק רובו טריפה וכן איפסק קטיני ורובו של אלימי טרפה לאפוקי משמואל. ואין לפרש דרב בעי רוב שכ"א דא"כ לא הוה כמר בר"א ואין לומר דגריע רוב שכ"א מרוב בנין ורוב מנין דלא מסתבר כלל דלמר בר"א נשתייר רוב אלימי או רוב קטיני כשר וכ"ש רוב כל אחד עכ"ל. ממרוצת דבריו דהרי"ף פסק כרב דלא כמ"ש הר"ן ז"ל אליביה. ואם נדחוק לומר דה"ק דפוסק כל"ב דשמואל דאי נשתייר מיעוטן של כל הג' כשירה ולא כל"ק דאמר שמואל מכדי תלתא הוה כי איפסק חד לגמרי האיכא תרי כו' ודוקא תרי שלימין דהא כמבר"א קיימין וא"כ אף איפסק תרי קטיני כשירה דהאיכא רוב בנין ואיך קאמר דתרי בעינן משמע אף נשאר רוב אלימי לא מהני ומש"ה פסק כל"ב דשמואל דאם נשתיירו מיעוטן שכ"א כשירה דמיעוטן ככולה כדכתיבנא. ומלבד שזה דוחק לומר דרי"ף כשמואל ואיהו כרב עוד יותר דוחק דכתב ור"א הביא ל"ב דרב והשמיט הא דשמואל בל"ק ואי כדברי הרי"ף אליבא דר"ן העיקר חסר והיה להביא הא דשמואל לל"ק להודיע ההבדל שבין ל"ק ללישנא בתרא אשר ע"כ נראה שפוסק כרב אליבא דהרא"ש וכאמור. והנה להשוות דברי רבנאי לל"ב למר בר"א קאמר הרא"ש דה"ק רוב שכ"א ל"מ דיש לפרש דאי איפסק קטיני ברובן דבעינן נמי רוב אלימי דודאי א"ש אלא דאמר בסתם משמע אף דאיפסק רוב אלימי אפ"ה בעי רוב שכ"א מהקטנים והא בחד מנייהו סגי ועיין מי"ט מ"ש ול"נ כפשטיה דה"ק רוב שכ"א מחוטין הנטרפים ר"ל כ"א מהחוטין במה שתלוי הטריפות בו ואי אפסיק קטיני תלוי הטריפות באלימי הוה ממש כ"א ואי איפסיק אלימי תלוי הטריפות בקטיני הוה הפי' רוב כ"א מה שתלוי הטריפות בו או רוב אלימי כשיפסקו קטיני או רוב א' מקטיני ושמואל פליג ואמר דלא מיטרפא אפילו ניטלו רובן של שלשתן. אלא דקשיא דאיך פליג שמואל דלמא רב מיירי באיפסק אלימי או קטיני לגמרי ונשאר הב' קטיני או אלימי מיטרפי ודאי ברובן ניטל ואיך אמר מכדי תלתא הוו כי איכא תלתא דכל חד כשירה ורב מיירי בניטל אלימי לגמרי אשר ע"כ מוכרחין אנו לומר דשמואל לאו דוקא אמר תלתא דכל חד וחד או דו' המחלקת הוא ומסייע לרבנאי היינו דאמר כחוט הסרבל שלא נשאר כ"א א' כחוט הסרבל וזה שהשמיט הרא"ש האיכא תלתא דכל חד והביא הא דמסייע לרבנאי. והב"י כתב ונראה מדברי הרא"ש דאם נשתייר בא' כחוט הסרבל כשר וקשיא דלמא שמואל תלתא דכל חד ולאו היינו דרבנאי וצ"ע. ולפמ"ש מוכח דשמואל היינו דרבנאי דאל"כ איך פליג אדרב וכאמור. ומ"ש הרא"ש ואין לפרש דגריע כו' פי' המי"ט דה"ק דאימא רוב שכ"א מהחוטין קאמר דלא מיטרפא עד דבעינן רוב של כל הג' הא רוב קיים כשירה ולדיוקא אתא הא כל מיעוטין שכ"א כשר דל"ת דמר בר"א פוסל ומכשיר באלימי שלא נלקה כלל וכן בקטיני שלא נלקה כלל הא נלקו שלשתן אפילו במיעוטן הא' טריפה ואמר רב דאפילו הכי בעינן רוב שכ"א וה"ה פעמים ב' ברוב אלימי וקטיני אלא לדיוקא אתא הא כל שלשתן במיעוטן כשירה דזה פשיטא ולא צריך לאשמעינן דמר בר"א דמכשיר באיפסק אלימי לגמרי וה"ה שלא נשאר בב' רק רובן וכ"ש בג' רובן אלא ע"כ אחוטין שנטרפין קאי. ועוד פי' ב' יע"ש. ודברי הטור אבאר לקמן בעז"ה. וז"ל הר"מ ז"ל בפ"ח מה"ש הי"ח נפסק העב לבדו מותרת שהרי נשארו שנים נחתכו שנים הרי נשאר העב גדול משתיהן נחתך רוב שכ"א טריפה ואצ"ל נחתכו כולן או רובן עכ"ל וכתב הכ"מ אף דפסק כמר בר"א דמכשיר ונחתך לגמרי רוב בנין או רוב מנין הא גריעי טפי שלא נשאר א' מהן שלם. והמי"ט עשה כלומר ע"ז דקשיא ליה כיון דמר בר"א אינו חושש לרוב מנין או בנין אם כן אמאי טריפה באיפסק רוב כ"א ותי' דהא גריע טפי דמיעוט לא הוה כרוב יע"ש והנה מ"ש דלא נשאר שום א' מהם שלם הלשון אין מורה כך דה"ל רוב מנין כשר אבל כשנשאר מיעוט לא הוה כרוב. ואם דהכ"מ מפרש דרבינו כרב כל"ב וכר"ן דבעינן רוב שכ"א מהג' ושאני הכא דאי א' מהם שלם או רובו כשירה דהמיעוט מציל ומר בר"א באיפסק לגמרי אילימי וחד מקטיני הא מיעוטן קיים מציל ומשום הכי אמר רוב שכ"א. דדוחק לומר רוב שכ"א מחוטין הנטרפין דלא היה לו לסתום אלא לפרש. הוה א"ש לישנא דאין כל א' שלם. ומ"מ הקושיא א"א לפרש כי אם כמ"ש המעדני יום טוב שוב ראיתי להלח"מ שמפרש דברי הר"מ החוטין שנטרפין בהם ויראה שמפרש כמ"ש הרא"ש כדכתיבנא יע"ש ופוסק הוא כשיטת הרי"ף רבו ז"ל וכרב כל"ב וכר"ן בתי' הב'. ויש לראות במ"ש נחתך העב לגמרי משמע דב' הנשארים שלימין לגמרי הא ל"ק דנשארו רובן קיימים קרו להו ולבדו לאו דוקא אלא אף שיש לקותא באינך כל שרובן קיימים ואי קשיא לי הא קשיא איך כתב ואצ"ל אם נחתכו כולן או ניטלו כולן והא בנחתכו אף בחד מקטיני ואילימי סגי כיון דפסק כמר בר"א דהכין כתב נפסק העב לבדו משמע אי חד מקטיני גם כן הוה טריפה וזה כמר בר"א ומה וכן דהא בנפסק רוב בעינן כולהו ובאיפסק לגמרי באילימי וחד קטיני סגי וכמ"ש הר"ן בתי' הב' דווקא המיעוט מציל יע"ש. וכ"ת דהכ"מ נמי מפרש כן דסובר רבינו כתי' שני של הרא"ש דאחוטין הנטרפין קאי וכמ"ש הלח"מ זה א"א להעמיס בדבריו שכתב שום אחד מהן משמע דכל הג' נפסקו רובן ועוד דכתב לרבינו פוסל בעוף בנפסק רוב א' מהן משום דמחמירינן בעוף יותר מבהמה הלכך אף ברוב א' טרפה וזה צודק לתי' הב' של הר"ן ז"ל דבהמה מיעוטו מציל כל שנשאר אחד שלם וה"ה בעוף ג"כ לז"א כיון דמחמירין כו' משא"כ אי כתי' הרא"ש מה"ת לומר דאין טריפה בעוף ברובו יע"ש. עיין בר"ן וכ"מ הביאו. אשר ע"כ מוכרח לומר דפי' דברי רבינו כר"ן בתי' הב' ונאמר דהרי"ף נמי פוסק כרב וכפי הבנת הרא"ש ברי"ף וכתי' שני של הר"ן א"כ אמאי כתב בנחתכו כולן דווקא והא באילימי וחד קטיני סגי כמר בר"א וצ"ע. וזה לשון הטור כתב הרמב"ם נפסק הגדול ושנים קטנים קיימים או שנפסקו הקטנים והגדול קיים כשירה וכן נפסק קצת כ"א מהם כשירה עד שיפסק רוב כ"א מהם ורש"י אוסר בנפסק כ"א מהם וא"א הרא"ש ז"ל כתב אפילו לא נשאר רוב של כל אחד מהם כשירה עד שיפסק הגדול כולו ורוב שכ"א מהקטנים או שיפסקו שנים הקטנים ורובו של הגדול אבל נפסק הגדול ונשאר רוב מהקטנים או שנפסק הקטנים ונשאר רוב מהגדול כשירה והנה משמעות לשונו שיש שלש מחלוקת בדבר וכפי הנראה הר"מ כהרא"ש. ועוד דהדיוקים סתרי אהדדי דכתב בהרא"ש דאינו אסור אא"כ נפסק כל הגדול ורוב של הקטנים הא רוב של א' מהקטנים כשירה וזה כהר"ן בתי' דמיעוטן מציל וכי אמר מר בר"א דווקא דאיפסק לגמרי וזה קולא גדולה יותר מר"ן בתי' הב' דאלו להר"ן דווקא כשמיעוטן של ב' קיימים כמו שיראה הרואה בהר"ן והביאו הב"י ג"כ ואלו להרא"ש אף דאיפסק כל הגדול ואי מיעוט אחד מהקטנים והשני רובו קיים כשירה וכי טריפה באיפסק אילימי וא' מהקטנים לגמרי והדר אמר אבל נפסק הגדול ונשאר רוב כל א' וא' משמע הא נפסק אילימי ורוב א' מהקטנים עכ"פ טריפה. וכתב המי"ט דיוקא דרישא לאו דווקא וסיפא דווקא ולחומרא. ולפ"ז יהיה שלש מחלוקת הר"מ סובר דרוב של כל א' בעינן כרב וכל"ב וכתי' הב' של הר"ן ורש"י פסק כאמימר דרוב א' סגי וט"ס כל והרא"ש סובר כל"ב ורוב אחד אחוטין הנטרפים ואי איפסיק אילימי ורוב קטיני וה"ה רוב של אלימי ורוב א' מהקטנים לשיטה זו טריפה. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהטור ה"ק וא"א הרא"ש ז"ל כתב להודיע בזה כתי' הב' של הר"ן דמתחלה אמר דאינה אסורה וודאי לכ"ע כי אם שנפסק כל הגדול ורוב של א' מהקטנים דאף לשמואל פסול וכי מכשיר שמואל בנשאר מיעוטן שכ"א ודקדוק הב"י י"ל דלאו דוקא הא נפסק הגדול ורוב נשאר מהקטנים זה כשר ודאי כמר בר"א וכרב דאמר הכין דרובו שכ"א הוא דטריף ומינה הא נשאר מיעוט מהגדול קיים אף נפסק רוב א' מהקטנים כשירה וזה יסכים למאמר רב ברוב כ"א הא מיעוט אילימי ומיעוט קטיני וא' קיים כשירה ויש תבלין לזה מדלא הכריע במ"ש הרשב"א דעוף יש מתירין בנפסק המיעוט וי"א כו' ולא כתב וא"א סובר בעוף אפילו מיעוט אם סובר כתי' הא' אלא ש"מ דסובר כתי' הב' ואין הכרע ולפיכך לא הכריע כאן אלא שמה אעשה שבדברי הרא"ש א"א לפרש כתי' הב' דאל"כ לא הוה לומר חוטין הנטרפין וכמ"ש המי"ט יע"ש ס"ד דברי הטור צריכין עיון וישוב דעת:

'''ועתה''' אבוא לפרש דברי הט"ז. הקשה בדברי הרא"ש במ"ש דאין לפרש רב בעי רוב כל אחד ואחד דמר בר"א מכשיר וכ"ש רוב א' כו' אדרבה באיפסיק אלימי ורוב א' מקטיני טריפה ויש מפרשים הוא הפרישה דאין לומר דרב ה"ק ברובו דבעינן רוב קיים וזה רוב כ"א וא' קיים ול"ב מחמיר דל"ק רוב אחד קיים כשירה אפילו הב' מיעוטין נשארו ול"ב אמרינן רוב כ"א קיים לחומרא ומר בר"א דמכשיר באיפסק לגמרי קטיני ואילימי היינו דא' קיים מה שאין כן כשכל הג' לקו דז"א דמר בר"א מכשיר באיפסיק אילימי וקטיני נשארו ברובן וכ"ש רוב כ"א וא' היינו דלא בעינן רוב כ"א וא' דמשמע אף באיפסק קטיני חד וז"א. וכתב הט"ז דא"כ איך קאמר כי אמריתיה קמיה דשמואל אמר האיכא תלתא דכל חד הא רב איירי בכשרות ואיהו בפסול וכ"ת על הדיוק קאי דטעמא דאיכא ג' רובי ואפילו בג' מיעוטין הוה למימר הכין כמו בלישנא קמא דמדייק לשמואל הכין ה"נ בל"ק הוה למידק עליה דרב הכי טעמא דג' רובי קיים הא לא"ה לא והא איכא תלתא כו' וע"ק מה פליגי ל"ק עם ל"ב דע"כ ל"ק מפרש רוב א' הוה טריפה ול"ב נמי הכי סובר דאי ל"ק ברוב א' כשר אף דאיפסק ב' איך אמר כי אמריתיה קמיה דשמואל אמר הא איכא תרי הא רב נמי כך סובר. והפרישה בהג"ה ישב זה דהרי"ף ורא"ש לא הוו גרסי בל"ק כי אמריתיה קמיה דשמואל ונוכל לפרש כן אבל הט"ז סובר זאת לדוחק להגיה הספרים ומה שלא הביא הרא"ש בל"ק כי אמריתיה כו' כתב המי"ט דעיקר מבוקש שלו להודיע שיש ל"ק ול"ב והרי"ף כל"ב יע"ש. ומ"מ יש ליישב דברי הפרישה דמ"מ היה לו להביאו אי ל"ב לחומרא או לקולא או דגריס ליה ול"ב פליג עם ל"ק לשמואל ולרב לא עיין פרישה בהג"ה ודבריו צריכין ישוב. והט"ז מפרש באופן אחר דאם נשארו ג' שלישים מן קטיני ואלימי כשירה דהוה ד' שלישים דאם נפסק כל אלימי ורוב מהקטינים קיים כשירה מסתמא למר בר"א והוה ד' שלישים ואלימי כפול הוא כשנים ואם כן כה"ג כשירה ומר בר"א מדבר באיפסק אלימי לגמרי ורב דאמר רוב כ"א וא' ע"כ ג"כ קאי אחוטין הנטרפין והיינו דאלימי מכל וכל איפסק וקאמר אם רוב שכ"א מקטיני טריפה והוא הדין אם א' לגמרי והב' שליש איפסק טריפה או א' מקטיני רובי ונשאר א' שליש וב' שלישים ניטלו ונשאר ג' שלישים דטריפה דד' בעינן אלא דה"ק צ"ה ברובו אם ניטלו ב' רובי מקטיני או רוב אחד מאלימי טריפה וודאי הא נשתייר ב' רובי דהוה ד' שלישים כשר ושמואל אמר מכדי תלתא הווין וכי ניטל אלימי ונשארו קטיני כשר דרוב מנין הוה ה"ה נשארו מיעוטן מקטיני כשירה תלתא דכל חד מקטיני ומסייע לדרבנאי חוט הסרבל של ב' קטיני והשתא פי' הרא"ש דאנטרפין קאי ואלימי לגמרי דא"ל דרב בעי רוב מכ"א וא' נמי טריפה ומהאלימי מיעוט דלא כמר בר"א וקאמר דלמא גרע מלקו כולן וכתב דז"א דלמר בר"א אם ניטל אלימי ונשאר רוב קטיני כשירה וכ"ש כשכולן מכל א' יש שליש. והקשה דא"כ לפסוק כל"ק לחומרא היינו רוב א' מקטיני טריפה ובזה מחולקין ל"ק אף שנשאר ד' שלישים שליש מקטיני וא' קיים טריפה ול"ב כשר דז"א דגם זה כשר כיון שיש ד' שלישים לפ"ז הא דאמר האיכא תרי ופליגא דרבנאי ה"ק האיכא תרי ובין הכל ד' שלישים וכמו דכשירה באיפסק אלימי ונשארו ג' רובי כשירה ה"ה שליש מא' וג' שליש משני ופליגא דרבנאי אף שלא נשתייר מכ"א מהקטנים כי אם שליש בכ"א כשירה או דל"ק רוב א' מכל טריפה וחולק אמר בר"א והלכה כל"ב. והשתא לישנא דטור הכי מתפרש וא"א הרא"ש ז"ל כתב אפילו לא נשאר רוב שכ"א אלא מיעוט שכ"א כשירה דהוה ד' שלישים דהעב כפול לשנים וחולק אהר"מ ורש"י בזה דאלו לפי' הא' הוה לא נשאר רוב מכ"א אלא בשנים או באלימי וחולק על רש"י בזה דפסק כאמימר וגם על הרמב"ם חולק כמ"ש ולפי' הט"ז חולק במה שאמר לא נשאר רוב מכ"א כ"א מיעוט מכ"א וחולק על הר"מ בזה וכ"ש על רש"י וכתב ואינה טריפה אא"כ נפסק כל הגדול ורוב שכ"א מהשנים וה"ה נפסק כל הגדול ורוב א' והב' מיעוט דליכא כ"א ג' שלישים אלא ה"ק שאינה אסורה אא"כ כל הגדול ורוב כל אחד מהקטנים הא לא נפסק כל הגדול כ"א מיעוט הנשאר כשר ול"ת דבעינן רוב הב' דווקא דז"א דרוב ב' כשירה דעכ"פ איכא ד' שלישים והא דלא כתב בפי' דג' שלישים דזה כ"ש אם ד' שלישים מקטיני כ"ש ג' שלישים מג' דכשירה. ומכל מקום קשה אמאי לא השמיענו הטור דאיפסק אלימי כולו ומיעוט הנשאר מקטיני וא' שלם דכשירה דהוה ד' שלישים דל"ת דגרע כיון דאלימי נפסק כולו וא' רוב דהוה ככולו וע"כ לא מכשיר אלא בנשתייר ג' שלישים דכולם קיימים או ב' רוב מקטיני דהוה ככולו לא בע"א. ולדבריו לא קשיא השתא בדיוקא דרישא כמ"ש. אמנם מ"ש דראה לרש"י כו' לא הבינותי וסבור הייתי דט"ס הוא וצ"ל דראה לרש"ל שיש להסתפק אם נפסק כל העב ורוב א' מקטיני וא' שלם דטריפה אף שיש ד' שלישים דווקא כשכל החוטין יש ד' שלישים ולא ירד לאותה הוכחה דא"כ נוקי לישנא קמא בנטרפין אלא אף כה"ג כשירה שוב ראיתי דיש"ש כתב בהדיא פ' בהמה המקשה סימן י"ח אחר שכתב סברת הרא"ש דבג' מיעוטין כשר דחה ואמר דרובא ככולהון והביא סברת הרשב"א וסיים ונכון להחמיר ואפילו איפסק תרי רובי ואחד אלימי והג' שלם וכ"ש בג' מיעוטין דטריפה דלא כהרא"ש הרי שכתב זאת לסברת הרשב"א והר"ן בתי' א' ומה זה דקאמר ולא ירד לאותה הוכחה שזו להרא"ש {{אצבע מורה}} . שוב ראיתי שדבריו נכונים דה"ק דאדרבה כל שא' מקטיני שלם ממש וא' מקטיני נשאר המיעוט דיש ד' שלישים אף הרשב"א מודה דכשר אף דפוסל כפי' הא' כל דאיפסיק ונשארו ג' מיעוטין דכולהו לקו אבל כה"ג מודה דאל"כ לוקי ל"ק כמר בר"א בנטרפין דהיינו אי איפסק אלימי ברובא צ"ה ברוב אחד מקטיני טריפה דהא לל"ב הכין הוא ברוב כ"א דהיינו אי רוב קטיני אינו טרפה עד רוב אלימי נמי ואינו מדבר כולהו כחד ה"ה ל"ק דהיינו בנטרפין ואלימי הוא דאיפסק אינו טרפה אלא ברוב אחד מהקטנים ול"ב מיקל ע"י רוב שכ"א אלא ודאי דנשאר א' שלם אף אלימי איפסק לגמרי כשירה כיון שיש ד' שלישים וא' שלם דכ"ש ולא פסול אלא כשכל הג' לקו הא אחד שלם כשר כיון דאיכא ד' שלישים ואם איפסק ב' קטיני במיעוטן כשר וכל האלימא. כ"ש כשא' שלם וד' שלישים אלא רוב כולהו לא בעינן רק רוב של אלימי ורוב א' קטיני והג' מיעוט לל"ק אסור. ועוד תי' כיון דנשאר מיעוט של אלימי וקטיני וא' שלם היינו רוב כי כן הוא וודאי כשר ולא אמרו דטריפה אלא כד איפסק לגמרי אלימי וקטיני כו' אבל מיעוטן מציל והשתא מבוארין דברי הט"ז והבן:

== ז ==

'''ברוחב''' אצבע. עט"ז ולכאורה יאמר דרמ"א סותם כדעה שסובר בטדא היינו אצבע וד' בטדא ד"א ולכך בעוף די אצבע וזה א"א דהא בחלחולת סימן מ"ו סתם המחבר בטדא ד"א והר"ב לא הגיה לא שם וכאן כלום אלא רש"ל סברא דנפשיה קאמר ומ"מ לעת הצורך בע"ש וה"מ יש להקל באצבע דהוה כעין ס"ס עיין סימן ק"י ובש"ך אבאר עוד. ומ"ש חצי עצם הוא בעוף קטן שאין בכל העצם רוחב אצבע או בהמות וחיות גדולות שא"א ליתן שיעור ט"ז אצבעות שמתפשטין יותר ע"כ יותר מחצי העצם ליכא צ"ה:

== ח ==

'''דאיכא''' מכה. עט"ז בשם רש"ל דווקא שיש קצת רקבון הא אם אין רקבון כי אם שינוי מראה לחוד בל"א או גע"ל וכדומה אין להפסיד ממון ישראל בחנם ועיין מ"ש בש"ך אימתי יש בדיקה בצומת הגידים בזמן הזה בבהמה ועוף הגס כמו אינדיק ואווזא ואימתי אין להם בדיקה בזמן הזה דא"א בקיאין:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}