עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/נד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''רובן''' של כ"ב. עט"ז בשם הר"ן דל"ד לקוץ שניקב לחלל בכח משא"כ כאן דאין בכח בין שיש עור ובשר על הצלע או שאין עליו קרום ובשר ואף שהשבר כלפי הריאה א"צ אפילו בדיקה ולעיל סימן נ"ג כתב כיוצא בזה לחלק בין צלע לגף אף כפי הנראה דגף ג"כ אין בכח ומש"ה כתב הרשב"א דגף כשר כמו צלע אפ"ה יש לחלק שמנדנד משא"כ צלע מינח נייחי. ועוד י"ל גף עפ"י איזה סיבה בהלחץ לקיר וכדומה יכנס העוקץ לגוף בכח משא"כ כאן. ועיין סימן מ"א אות ח' בש"ך ולהר"ן דאוסר שם במחט יוצא בבשר הכבד מטעם מחט בחלל הגוף. ולדידיה ה"ה מחט יוצא מזפק בעוף כמ"ש במקום אחר לק"מ מן צלע דהתם מנדנד אילך ואילך משא"כ צלעות מינח נייחי אלא דהר"ן כתב כאן הטעם דאין בכח קשה מ"ש מחט בבשר כבד דג"כ אין בכח וי"ל דכאן הוצרך לחלק בין קוץ לחץ שמיד שנזרק ניטל ממנו אפ"ה טריפה אלמא חיישינן לרגע א' וע"כ דבכח משא"כ צלעות שבשעה שנשבר לאו בכח ומיהו ממחט אין קושיא דמונח ושוהה חיישינן אף שאין בכח וכדאמרן והשיג על הלבוש דמחמיר מכח כ"ש אם גף אוסר בעוף כ"ש צלע בעוף וב"ח נמי אוסר בעוף ובהמה אין הכרע בדבריו כמו שאבאר בש"ך לז"א דאין לנו אלא פסק הש"ע דאי איתא שיש חילוק הוה ליה לפרש דעוף טריפה אלא כדאמרן:

'''ודע''' דעוף אם נשתברו רוב צלעותיה טריפה דכל טריפות שמנו בבהמה כנגדן יש בעוף אף דאין לו מנין ידוע. עיין פר"ח אות ג' הביא בשם הרדב"ז בשם תשובה ובש"ך יבואר. ומ"מ הך דינא דנשבר צלעות רובן בעוף לא ידענא מה אידון ביה בגמרא אמרו צלעות שיש בהן מוח ובעוף מהו. והר"מ פ"ו מה"ש הי"ז העוף אין לו המסס וכרס כו' משמע דשאר דינים איתנהו גבי' אף שלא חשיב טחול וכוליה הא פרט אותן ואמר שהן כשירות ואלו צלעות וחוליות לא כתב משמע דטריפה ובפ"י מה"ש ה"י כל טריפות שאפשר שימצא בעוף א' הוא חוץ טחול וכוליא ואונות הריאה הרי שלא הוציא צלעות וחוליא מהכלל גם תירוץ כ"מ שמנו חז"ל וכוליה וטחול לא מנו יע"ש לא שייך בצלעות סוף דבר אני העני נבוך בדין זה [?כט] וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה אם נשברו רוב צלעות או חסר חוליא בעוף במפרקת וכדומה {{אצבע מורה}} וצ"ע:

== ב ==

'''נשתברו''' מצלעות קטנות פי' עם גדולות ט"ז וכמ"ש הפרישה דאי קטנות לחוד אין בהן רוב אלא לומר שאין משלימות לגדולות להיות רוב:

'''ודע''' דנעקרה צלע מכאן ומכאן הוה גיסטרא ומטמאה במשא מחיים שהרי בגמרא נ"ד א' בעו מיניה ר"א ור"כ מרב נעקרה צלע מכאן ומכאן וחולי' קיימת אמר רב גיסטרא קאמריתו ובדף כ"א מבואר דגיסטרא נבילה וכמ"ש הר"מ בפ"ב מהלכ' שא"ה ה"ב ופ"ג מה"ש הי"ט דהוה נבילה וראיתי להכה"ג בהגהות הטור אות ז' תמה על הפוסקים שלא הביאו הא ותי' אולי נכללה בעשאה גיסטרא ועל הטור יש לתמוה שלא הביא הא דעשאה גיסטרא עכ"ל. הנה אם כוונתו על הר"מ ז"ל והלשון מורה כך דכתב שלא הביאו בששה נבילות מחיים ע"ז לא תי' דהוה בכלל גיסטרא דמה ענין זה לגיסטרא שחלקוה לב' והא ר"א ור"כ בעו ולא הוה ידעינן אם זה דומה לגיסטרא ואיך ישמיט הר"מ ז"ל זה ואדרבא מה שתמה על הטור נהפוך הוא שלא קשה על הטור דכפי הנראה מסתימת דבריו צלע מכאן ומכאן ותו לא הוה גיסטרא וז"א דבהדיא אמרינן ברבי יוחנן נעקרו ברוב ב' וא"א שיהא זה שלא כנגד זה ומסיק עם האסיתא דהיינו שניטלו ב' צלעות עם החור שלהן אף שקשר השדרה קיים וכדבעינן למימר לקמן אם כן לא הוצרך הטור לחשוב זה דכבר חשב נעקרה צלע א' וחצי חוליא טריפה ונבילות לא קחשיב ודע דא"ל דנעקרה צלע מכאן ומכאן עם אסיתות בצלעות קטנות דשם אין טריפה לדיעה א' אפ"ה הוה גיסטרא דאם כן מה קאמר א"ה היינו דרב ורב בצלע גדולה אמר וממ"נ אי בצלע קטנה טריפה וכרא"ש אם כן לא הוצרך להזכיר וכדאמרן ונ"מ בין טריפות לנבילות ידוע כמו שהשרשנו בתחלת חבורינו זה {{אצבע מורה}} ועיין מ"ש לקמן בזה:

== ג ==

'''מהצלעות''' גדולות. הט"ז צידד להחמיר כרא"ש שלא חילק ואו"ה ושאר פוסקים דאף נעקרה א' מצלעות קטנות עם חצי חוליא טריפה. ודע דחצי חוליא היינו החור שהבוכנא תקועה שם וז"ל הר"ן בשר השדרה נקרא חוליא והחור שהצלע תחוב נקרא אסיתא ואם ניטל אסיתא טריפה וב"י הביאו ולפ"ז חצי חוליא לאו דוקא ועיין פ"ת אות ו' כתב חצי ואין להכשיר כ"א שיצא הספק שלא יהיה חצי וא"י "דחצי לאו חצי חוליא ממש אלא כל שאסיתא ניטל אף שקשר קיים טריפה וכאמור {{אצבע מורה}} עיין רש"י חולין נ"ד א' בזה:

== ד ==

'''ודווקא.''' עט"ז האריך ותוכן כוונתו דהתרומת הדשן עיקר טעמא דמדין טומאה נלמוד לטריפות ושם דוקא חסר בידי אדם ה"ה לטריפה והביא ראיה שלא יהיה זה דבר תימה שלא הזכיר א' מהפוסקים לז"א דלהר"מ וודאי הכין הוא דכל שאם ניטל טריפה חסר כשר וכיון שכן אית (תימה) לומר דכ"ע מודים. עוד הביא שהצלע היתירה יש להניח לצד אחוריים משום חלב אמנם מ"ש הט"ז דהב"י לא פסק כרשב"א כל יתר כנטול הוא לבד מההיא דב' טחולים לא ידענא דהא להרשב"א כשר ב' טחולים בסומכיה דנשאר עובי ד"ז ולהרמב"ן דאמר כנטול הוא ומקומו עמו טריפה בסומכיה כמו שמבואר בארוך דף ל"ט א' ואף אם נדחוק ולומר כמ"ש הפר"ח סימן מ"א אות ח"י ב' טחולין אם א' נכנס לתוך עובי חבירו באופן שאם ינטל לא נשאר עובי ד"ז טריפה להרשב"א יע"ש מ"מ אמאי לא הביא מסימן מ"א ב' כבדין טריפה ע"כ המחבר כרש"י והר"מ פוסק וזה מבואר. ומה"ט אין לתרץ דמכשיר כאן מס"ס שמא הלכה כר"מ חסר כשר ושמא הלכה כרשב"א דיתיר כנטול הוא לבדו דאם כן ב' כבדין אמאי מטריף דהוה ס"ס וכדאמרן ואם כן היה להביא סימן מ"א ומה שיש לעיין ב' כבדין אפשר מטעם מרה גם לרמב"ן דיתיר כנטול הוא ומקומו ביד אם כן ב' חוליות טריפה אבאר בש"ך בזה:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}