עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/נב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ונחמרו''' . נתכווצו מלשון חמרמרו מעי וי"מ מלשון חמימות מרדכי ט"ז. הנה רש"י פי' כווצו ומרדכי פי' חמימות וכה"ג בהגהות הטור אות א' דלפי' המרדכי יש לגרוס נחמד"ו בדל"ת מלשון לחם חמודות לא אכלתי פי' הערוך ורד"ק נהמא חמימא יע"ש והביא עוד פי' שלישי הר"מ בפי' המשניות והרע"ב דלשון שריפה כמו בפתילה של אבר וחומרת בני מעים. אין לומר דנ"מ לפי' רש"י בעינן תרתי כיווץ והוריקו הא הוריק לחוד לא ולמרדכי הוריק לחוד נמי דז"א דגם לרש"י הוריק לחוד טרפה אלא אורחא דמלתא נקיט שדרך להתכויץ ולהיות שינוי מראה. גם אין לומר דלרש"י כיווץ לחוד כשירה ולמרדכי טריפה גם זה אינו. גם אין לומר דלמרדכי בעינן שיעור שיכול להתחמם גם רש"י יודה לזה עיין יש"ש פא"ט סימן צ"ב ובט"ז אות יו"ד. ומיהו מ"ש הט"ז לקמן דכל שאין שיעור חמימות לשרוף בזה או שסלקוה מיד אין סברא לאסור יש לומר לכאורה היינו מסתמא א"צ לבדוק או בנאבד כשירה עכ"פ אבל אם ראינו שינוי טריפה אף דסלקוה מיד אמנם הב"ח כתב אם א"א שנתחממו באש כזה אפילו נשתנה כשירה כמ"ש לדעת הרא"ש עכ"ל ור"ל דמתיר הרא"ש בלא ראינו שנפלה דאי להמחבר לקמן ס"ו טריפה שמא פ"א נפלה לאש כו'. וממרוצת דברי הט"ז באות יו"ד משמע דלפי' נחמרו כיווץ אפשר להכשיר בלי בדיקה ודווקא כי איכא ריעותא כיווץ צריך לבדוק כל האיברים ולפי' חמימות כל שיש שיעור אסור בלי בדיקה והמעיין ביש"ש סימן צ"ב בא"ט יש לומר דקשיא ליה למה לי כלל נחמרו וירוקין ליתני סתמא נפלה לאור כמו דרוסה בר"פ דלא תנן האדים. ושם באות יו"ד אבאר מ"ש הט"ז דרסה בכותל ומיהו י"ל דתנא בעי לומר ירוקין כשירה אף שהוסיפו באדמימות או בירקות כ"א לפי מה שהוא כשר. והנה במשנה נאמר נפלה לאור ולא אמר סתמא ירוקין שהאדימו טריפה ולזה י"ל דנפלה בדיקה בעי ולמאן דלא בעי י"ל דאשמועינן דירוקין מחמת אש טריפה הא לא זזה ידה מתוך ידינו מיום שנולדה אף ירוקין שהאדימו כשירה בזה אף הרשב"א מודה והמחבר ס"ו כיון דליכא למיתלי באש כ"א שינוי טבע {{אצבע מורה}} :

== ב ==

'''והוריקו''' ככרתי. עט"ז ולכאורה נראה מדבריו דפי' כן בהמחבר דסוברים כהרשב"א בארוך נ"א ובקצר ב"ב ש"ש דווקא כבד מראה גע"ל שבח לו אם הוא שמן הא לב וקורקבן לא ומ"ש המחבר ככרתי איידי דכבד נקיט והוא דוחק לפרש כן בהמחבר דמשמע שסובר כהרא"ה הביאו הר"ן וב"י דאף לב וקורקבן כללא כייל דגע"ל כשר דאש מוריק רק ככרתי וכמ"ש הש"ך אות ב'. ומ"ש בשם רש"ל דכחוש אסור אף גע"ל. גם מ"ש מהרש"ל כתב משמע דהרש"ל מפרש דברי הרשב"א דווקא שמן ולא כחוש וכן יראה לכאורה ביש"ש סימן צ"ו שהקשה אשיטת הרא"ה דאמאי לא אמרו באיזה ירוק פסול ככרתי. בשלמא לרשב"א ניחא דלב וקורקבן פסול כל ירוק מש"ה לא חילק ועוד דבכחוש אף בכבד אסור גע"ל הרי משמע דמפרש כן דברי הרשב"א דמ"ש הרשב"א בקצר שהכבד בתולדה כביצה "אם היה שמן תנאי הוא דווקא שמן ולא כחוש וכדי שלא יסתרו דבריו למ"ש בארוך נ"א ב' שירוק כביצה שבח הוא לו מחמת שומנו משמע דוקא בשמן ולא בכחוש. ומיהו התב"ש אות ג' התרעם על הפר"ח אות ב' דהר"מ בפי' המשניות דאוסר גע"ל בכבד בכחוש ורשב"א בשמן מיירי מדכתב בקצר אם היה שמן משמע אף בכחוש שרי והטעם דכמו עוף שיש במינו מדברי תולין בשינוי טבע ה"ה בכחוש י"ל הואיל ובשמן כן תולין השינוי כו' ואף שאין לדמות כ"כ גם אמאי לא התלונן על יש"ש שכתב כן ואולי סובר התב"ש דיש"ש סברא דנפשיה קאמר לא אליבא דרשב"א ומפרש דמש"ה לא אמרו באיזה ירוק דכחוש אסור ובאמת חולק על הרשב"א במין בייתי שיש במינו מדברי דאין תולין וה"ה כחוש אין תולין וכבר התבאר זה ודע דכרתי היינו בין גרי"ן ובל"א עיין תוס' חולין מ"ז ב' ד"ה ירוקה ככרתי אף אינדי"ש שהוא לאזו"ר בל"א וכן יראה מדברי תב"ש שם באות ג' יע"ש:

'''ודע''' דהפרישה אות י"ד כתב דרשב"א דווקא באין ידוע שנפלה לאור הא ידוע לא תלינן וב"ח חולק וסובר אף נפלה מכשיר הרשב"א עש"ך אות י"ג ובט"ז אות ט' והנה הטור הביא לדין של רשב"א ואיהו סובר דוקא בידוע שנפלה אסור ע"כ כפי' הב"ח דאל"כ לאיזה צורך הביא דברי הרשב"א שאין נ"מ לדידיה. ומ"מ בעוף שמן גם הפרישה יודה דראוי הוא להיות שמן ואף בנפלה לאור כשירה וכמ"ש המחבר נפלה לאור והוריק ככרתי ומיהו לפי' הש"ך אות ב' אין ראיה ומ"מ האמת כן הוא כמ"ש הט"ז אות ט' דשמן ראוי להיות גע"ל ואין כאן ספק. ולפ"ז אם נאמר כמ"ש התב"ש דכחוש לא גרע לרשב"א מבייתי שיש במינו מדברי אם כן יש לומר דהט"ז טעמיה דנפשיה קאמר שחולק באות ט' על פסקא דבייתי שיש במינו מדברי והביא שם דברי רש"ל שחולק א"כ ה"ה בכחוש וכ"ת דנ"מ באין ידוע שנפלה לאור דתולין יש לומר דכפי הנראה מט"ז שם שיש לסמוך אמכשירין אפילו באין ה"מ וכדבעינן למימר קמן אם כן אין נ"מ משא"כ להש"ך אות ט"ו דווקא בה"מ אם כן בכחוש בלא ראינו יש לומר אף בלא ה"מ שרי ומיהו הש"ך לקמן אות י"ג אף ראינו שנפלה לאור מכשיר כב"ח אם כן ה"ה כחוש נמי שרי ובש"ך אות ב' אבאר עוד בזה:

== ג ==

'''והכבד''' עט"ז. דע דארס האש שוה במקצת לדרוסה לא בכולו כמ"ש הב"י כי דרוסה אף במקום שפוסל ברובו זיהרא מיקלא במשהו ואלו ארס האש פועל בעובי מתפשט מעל"ע לא לצדדין וזו מוכח מדאמר הוריקה כבד נגד בני מעיים לא יהא אלא ניטל כולו והא בלא נשתייר ב' זיתים טריפה אלא שאין מתפשט לצדדין ופריך לא יהא אלא ניטל כלו כלומר אותו החלק שהוריק ומיהו בעובי פועל מעל"ע מהא דאמרינן שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן במשהו והוא מיותר ולימא ירוקתן כנקובתן אלא מלת משהו לומר דמשהו בעובי שהוריק טריפה דייק לא כמו דרוסה ואף שלא הגיע ללב זה למדתי מתוך דברי הראשונים ואחרונים ז"ל וכשהוריק נגד בני מעיים אמרינן דגם המעיים נחמרו אלא דלא איגלו עדיין בהתייהו. והרא"ש הביא ראיה מכאן דאם מאבר לאבר אמרינן ששלט האש כ"ש באבר א' גופא יע"ש ומיהו דווקא בעובי ולא לצדדין ואם הוריק נגד המרה נמי טריפה כמו שיתבאר אות ד'. והמרדכי סובר אף לצדדין נמי מתפשט וטריפה בכ"מ שהוריק אף שלא נגד המעיים ומרה ופי' הט"ז דבריו דהמרדכי לשיטתיה שסובר באין ידוע שנפל לאור אין שינוי מראה פוסל והוא הי"מ בס"ו וא"כ הגירסא דאמר בידוע שנפלה לאור קשה דמיירי ע"כ בידוע ומתחלה שאל בידוע עיין תה"א נ"א ולקמן יבואר אלא דמשני ליה מתרי טעמא אסור חדא בידוע כו' וישלוט החולי אף בצדדין ויהא ניטל הכבד ולא ישאר כזית כו' ועוד לקות מעים. ומיהו אנן קי"ל כפסק הש"ע דווקא בעובי פועל ולא לצדדין והלכך אין טריפה אלא נגד מרה או מעיים:

== ד ==

'''וכלפי''' פנים. עיין ט"ז. דע דלכאורה י"ל דחלק הדק הוא נגד המעיים כמ"ש הרשב"א בארוך וקצר וחלק הגס התלוי בטרפשא אין נגד המעיים ובחלק הדק בעינן מצד פנים ר"ל עבר הרואה בני מעיים הא מצד חוץ אף שהוא נגד בני מעיים לא אמרינן כולי האי דשלט כח האש מעל"ע וגם לבני מעיים. ומיהו להר"ן דמפרש בעובי וודאי יעבור מעל"ע אם כן אף בחוץ יעבור מעל"ע ויגיע לבני מעיים ועיין ב"י שכתב על לשון הרא"ש דסופו לעבור מעל"ע וכיוצא בזה הוא לשון הר"ן ר"ל לאו ממש שוין דאלו להרא"ש מחמת ק"ו דאם מאבר לאבר אמרי' שלט כ"ש באותו אבר ולהר"ן פשוט הטעם דסופו להתקלקל אמנם איך שיהיה אין זה אמת דוודאי אף בחוץ כל שהוא נגד המעיים סופו לקלקל או לקלקל גם הבני מעיים והאי צד פנים ה"ק אותו חלק ברוחב הכבד שהוא נגד בני מעיים לאפוקי אותו חצי רוחב הכבד שהוא לצד הצלעות קורא צד חוץ שאין נגד המעיים ולפיכך הוריק נגד מרה אפילו בחוץ כ"ש נגד המרה ממש טריפה דנתקלקל גם המרה וזה שלא כתב הוריק נגד המרה בפנים ועיין ב"י ופרישה אות ז' כמ"ש נגד הבני מעיים נראה כמבואר כמ"ש כאן {{אצבע מורה}} והכלל בזה דבעובי מתפשט מעל"ע ואף לכמה איברים ולרוחב לצדדין אי מתפשט ואם הוריק במקום חיבור הכבד בטרפשא חוט ארוך אף שלא הגיע מעל"ע סופו להוריק ונתלשה הכבד וליכא מקום תלייתה וה"ה אם חוט ארוך בסוף הכזית הוריק כל שאלו ינטל אותו החלק לא ישאר כזית בצירוף במקום תלייתה טריפה כל זה מתבאר בב"י ועיין שם היטב:

'''והוי''' יודע שמ"ש הטור דכבד אינו כלב וקורקבן דכ"מ שהוריקו טריפה וכבד דווקא נגד בני מעיים כו' ה"ה לב אם הוריק למטה מחללו שאפילו ניקב מעל"ע שם אין טריפה כמ"ש הב"ח בסימן מ' הביאו הש"ך שם וכבר התבאר דלצדדין אין מתפשט ומש"ה אין טריפה אלא כשהוריק כ"ש נגד חללו דמוריק בעובי לסוף וזה פשוט {{אצבע מורה}} :

== ה ==

'''אין''' חוששין לה. הט"ז האריך בכאן ואבאר. הנה הטור הביא אין ריאה לעוף לינפל וליחמר וכ' הרשב"א דא"צ לבדוק אחריה אבל ראינו שהאדימה טריפה והרא"ש כתב אפילו נפלה לאור והאדימה כשירה והב"י הגיה ירוקה במקום האדימה בין ברשב"א ובין בראש ולא כתב למה וכ"ת דאדומה תולין במצוי מדרבי נתן ירוקה ככרתי נמי כשירה מדר"ן עיין דרישה אות ט'. וכ"ת דהרשב"א ורא"ש בגע"ל מחולקין בעוף אף בהמה גע"ל טריפה בעוף כשירה ורשב"א בגע"ל פוסל לבד בכבד דלא כהרא"ה שהביא הר"ן. והרא"ש מכשיר ואף דלוי אמר כל מה שמנו חז"ל בבהמה כנגדם בעוף לא קאי אלא אמה שמנו במשנה ומראות מימרא דאמוראים הוא דז"א דהא הטור בסימן ל"ח לא חילק ומשמע אף בעוף פוסל גע"ל ואלו היה דעת הרא"ש להכשיר גע"ל אף בנפלה לאור וכ"ש בלא נפלה אמאי לא הזכיר עכ"פ דעת הרא"ש. וע"כ צריך לומר דכוונת הב"י במה שהגיה ירוקה משום דפלוגתתן נמצא מפורש בירוקה שבקצר דף כ"ג א' ז"ל אף על פי שלא מנו ריאה בכלל אדומין שהוריקו מפני שאין צריך לבדוק אחריה אבל ראינו שהוריק הרי לא הגינו צלעותיה וי"מ ולא נתחוורו דבריהם. ובארוך נ"א ב' מצאתי למקצת מפרשים ריאה אפילו הוריקה קיטרא דעייל ודאמר אין ריאה ליחמר אפילו הוריקה ואינו מחוור הרי בא פלוגתתן בפירוש בהוריקה ואפשר אה"נ דפלוגתתן בהאדימה נמי דמ"ש. או אפשר כפשוטו דודאי ריאה נוטה מראיתה לאודם וכמ"ש הרשב"א דמה שלא מנו ריאה בכלל אדומין שהוריקו ואמנם אדומה כשירה מדר"ן היינו בתכלית האודם וירוקה הוא גוון חדש בריאה ואפ"ה כשירה ומש"ה גרס הב"י הוריקה דבהא פליגי רשב"א ורא"ש אבל האדימה בתכלית האודם אפילו בלב וקורקבן וכבד אין מזיק כמ"ש הר"ן ירוקין שהוסיפו בירוקתן ואדומים שהוסיפו באדמומית כשירה ודאיק לה ממ"ש ירוקין כשירה ומריב"ל דשדריה ירוקין ואכשריה יע"ש וע"כ פלוגתתן בהוריק הריאה דזה גוון חדש להרשב"א טריפה ולרא"ש כשרה. וע"ז חקר הט"ז במה פליגי. ואעתיק לך לשון הרשב"א בארוך נ"א א' וז"ל גי' הרי"ף והרמב"ן בידוע שנפלה לאור ונחמרו ואף לא נודע ותמה כו' ומ"מ נראה כגאונים. וסיוע לדבריהם שאם אין אתה אומר כן אלא תולין השינוי בתולדה אף שנפלה לאור נתלי השינוי בד"א דרובא דאורייתא אלא שינוי מראה מלתא רחיקא וא"כ אף בלא ראינו שנפלה לאור טריפה. ומקצת מפרשים דהא דלא מני ריאה בהדי אינך אפילו הוריקה כשירה ואין ריאה ליחמר אפילו בשהוריקה ואינו מחוור. ומה שאמרו אין ריאה לינפל וליחמר הא טעמא קאמר דצלעותיה מגינות ואם ראינו נתרסקה ונחמרה מה הועילו ומה הצילו אלא א"צ לבדוק הא ראינו נתרסקה ונחמרה טרפה ומה דלא מני ריאה בהדי אינך דא"צ לבדוק. עוד יש לומר דא"א למנות ריאה בהדי אינך שהירקות כולל ב' צבעים ככרתי וכביעותא שהוא גע"ל ואם כביעותא בלא"ה טריפה וככרתי כשירה מדר"ן ומצוי הוא בריאה ותולין בתולדה דרוב בהמות כשירות הן וזה כפי הסברא שכתבתי לסייע לדברי הגאונים ז"ל וזה בסיוע למ"ש שם ובריאה של עוף אמרו דא"צ לבדוק אולי ימצא כביעותא וריאה של בהמה צריכה לבדוק עכ"ל. והנה יש לפרש דבריו בג' פנים. הפן האחד הוא דלתי' א' מ"ש דלא מני ריאה דדברו בהווה וצריך בדיקה משא"כ ריאה אין מצוי וא"צ בדיקה הא נמצאת ירוקא ככרתי טרפה מראה גרי"ן אף שמצוי הוא מ"מ יותר מצוי לתלות באור וחולק עם י"מ בין מראה גרי"ן וגע"ל טרפה לדעתו ולדעתם ל"מ בגרי"ן אלא אפילו גע"ל כשר לדעתם בריאה של עוף ובהמה גע"ל בלא"ה טרפה. ובתי' הב' הודה לדבריהם בגרי"ן כשירה דמצוי ותולין בתולדה דרובא דאורייתא וזה סיוע למ"ש לעיל דאף בלא נפלה שינוי פוסל דאל"כ אף בנפלה נתלי בתולדה אלא דמלתא רחיקא כו' משא"כ גרי"ן בריאה לאו רחיקא דמצוי מדר"ן אמנם בגע"ל חולק עליהם דהם מכשירים בעוף והוא מטריף דאפילו לא נפלה כלל לאור מטריף בתי' הב' כביעותא דאין חילוק בין עוף לבהמה. ומה שכתב בבהמה צריכה בדיקה לאו סיומא דפלוגתא אי"מ דהם נמי מודים בבהמה גע"ל בלא"ה טרפה ואפשר דצריכה נמי בדיקה בנפלה לאור ועיקר פלוגתא בגע"ל לתי' הב'. ובקצר ב"ג ש"א לא הביא כ"א תי' הא' דגרי"ן נמי פסולה ומה שלא מני ריאה דא"צ בדיקה והטור אף א"ת שראה הארוך מ"מ כתב לפי מ"ש בקצר להלכה וחזר מארוך ולא הביא כ"א תי' הא' דגרי"ן טרפה וע"ז חולק הרא"ש בגרי"ן ובגע"ל בלא נפלה לאור כלל טרפה כההיא דסימן ל"ח וזה דרך הש"ך בנה"ך. ואני הוספתי נופך משלי. הפן הב' י"ל דה"ק בתי' הב' דמש"ה לא מני ריאה דמיירי בלא ראינו שנפלה לאור ומש"ה ריאה גרי"ן כשירה דמצוי קצת וכיון שלא ראינו נפלה לא מחזקינן ריעותא וגע"ל בלא"ה טרפה הא נפלה לאור בגרי"ן טרפה דתולין במצוי יותר שהאש הוריק ולא בדר"ן וזה שסיים הא בהמה אפילו בדיקה צריכה ואם גרי"ן טרפה בראינו שנפלה לאור וא"כ מחלוקת הרשב"א ורא"ש בראינו שנפלה לאור עכ"פ בעוף אם בדקו בגרי"ן לרא"ש כשירה בעוף ולרשב"א טריפה ובקצר ליכא חזרה כלל מארוך. הפן השלישי הוא דרשב"א בתי' א' וב' במראה גרי"ן מודה דכשירה אפילו ראינו שנפלה לאור דרובא דאורייתא ומצוי הוא מדר"ן ופליג בגע"ל בריאה עוף אלא בתי' א' קאמר דא"צ לבדוק ובתי' ב' קאמר דא"א למנות כלל דגע"ל בלא"ה טריפה אף בלא נפלה כלל דאין חילוק בין עוף לבהמה ומה שסיים בהמה בעי בדיקה הוא ענין בפ"ע כאמור. והנה אשובה אראה אשמור ציוני. במ"ש בפי' הא' דרשב"א בתי' הא' אוסר בגרי"ן וחולק עם י"מ עכ"פ בזה לחוד ואפשר הם מכשירים אף בגע"ל כמ"ש לעיל דא"כ איך כתב הא טעמא קאמר שצלעותיה מגינות ואם ראינו שנתרסקה ונחמרה ומה הגינו ומה הצילו ואי בגרי"ן מה נחמרה ראינו הא גרי"ן מצוי הוא מדר"ן ע"כ בגע"ל חולק עמהם בתי' הא' ומ"ש דא"צ לבדוק או לדבריהם קאמר וכן מ"ש דלא הגינו ולא הצילו לדבריהם קאמר או דבתי' הא' סובר ג"כ דגע"ל בלא נפלה כשירה בעוף ובתי' הב' מוסיף דגע"ל בלא"ה טרפה בעוף כמו בבהמה ומה שכתבנו בהפן הב' דרשב"א בלא ראינו שנפלה כתב כן הא ראינו שנפלה טרפה בגרי"ן בין בתי' א' ובין תי' הב' גם זה א"א כמו שאומר. והוא דרשב"א כתב שזה סיוע לדברי הגאונים ויש לפרש דה"ק דיש סיוע מדלא מני ריאה וע"כ דגרי"ן כשירה ותולין במצוי ואמאי הא כיון שא"א בבדיקה הו' כנאבד וטריפה עט"ז אות יו"ד אפ"ה אמרינן דאין זה שינוי כלל א"כ יש סיוע לגאונים דאף לא ראינו שנפלה דאל"כ אף ראינו נתלי בתולדה וכ"ת דא"א בבדיקה א"כ ה"ה ריאה אמאי לא מני וכאמור. ואם נפרש דה"ק דריאה בלא ראינו תולין בדר"ן הא ראינו אין תולין וזה סיוע לגאונים ה"ק דע"כ בלא ראינו אוסרין דאי בראינו אמאי לא מני ריאה דודאי נפלה אין סברא להכשיר גרי"ן וע"כ בלא נפלה ומינה לב וכבד וקורקבן אף בלא נפלה אסור אף שאין לשונו מיושב כ"כ נאמר כן. ע"ז הקשה הט"ז דאין סיוע מכאן לגאונים כיון דבמראה גרי"ן בריאה ע"כ יש חילוק בין ראינו שנפלה ולא ראינו אימא ה"ה גע"ל בלב וכבד וקורקבן כחושים דיש חילוק והא דלא מני ריאה אין זה קושיא דודאי מ"ש בתי' א' סברא נכונה הוא דמש"ה לא מני דא"צ לבדוק אחריה עוד הביא הט"ז ראיה חזקה דע"כ אף ראינו שנפלה לאור בגרי"ן כשירה דמדסיים ומ"ש לא לינפל וליחמר דא"צ בדיקה אם תמצא כביעותא ומשמע הא גרי"ן כשירה וזה מיירי בראינו שנפלה לאור דומיא דלינפל היינו שנפלה ממקום גבוה ה"ה ליחמר כה"ג בראינו. ויש לראות דעדיפא היה לומר דמדאמר דא"צ בדיקה לראות אם כביעותא ע"כ בראינו שנפלה מיירי דמן הסתם מה"ת לבדוק ואפ"ה בגרי"ן לא יזיק וצ"ע. והעלה הט"ז שאין הגהת ב"י צודקת וכ"ש האדימה אין צודק דפשיטא כשירה וכמ"ש לעיל אדומין שהוסיפו באדמומית כשירה ואמר דהטור חשב שרשב"א חולק עם הי"מ בגרי"ן כי לא ראה הארוך ואינו מיושב עוד דפלוגתתן בראינו שנתכוין להרשב"א טרפה בגרי"ן וה"ה אודם ולטור כשירה שצלעותיה מגינות ואם כן א"צ להגיה דפלוגתתן בין בגרי"ן ואודם ועם כל זה לא נתקררה דעתו ז"ל בזה יעוין שם:

'''והנה''' בנה"ך השיג על הט"ז ואומר דרשב"א בארוך חולק בתי' א' עם ב' דלתי' א' גרי"ן טרפה ובקצר הביא תי' א' גם הביא ראיה מדכתב דמה שלא מנו ריאה דא"צ בדיקה ולא אמר דא"א למנות דגרי"ן כשירה וגע"ל בלא"ה פוסל יע"ש והנה הט"ז בתי' א' ג"כ סובר דגרי"ן כשירה להרשב"א כמ"ש דמה הגינו והועילו ואי גרי"ן אין סימן שנחמרו דמצוי הוא מדר"ן ואדרבה בתי' הא' סובר גע"ל טריפה רק בנפלה לאור בעוף ובקצר ג"כ סובר כן ומשום הכי כתב דלא מני דא"צ בדיקה דאל"ה היה למנות עכ"פ גע"ל טריפה כמו לב וקורקבן וכבד כחוש כמ"ש לעיל ואדרבה תי' הב' דסובר גע"ל בלא"ה טריפה השמיט בקצר לפי שיטת הט"ז זהו מה שנלע"ד בכוונת דבריו. ובדברי הש"ע אין הכרע אי כרשב"א דא"צ לבדוק או כרא"ש אף בגרי"ן כשירה הא גע"ל כבר פסקנו לעיל סימן ל"ח דגע"ל בלא נפלה כלל לאור טריפה דאין חילוק בין בהמה לעוף כלל כמבואר:

'''ודע''' דבסימן ל"ח אות ד' הביא הט"ז דמראה פסולה אף בקרום א' פסולה והנה מכאן יש ראיה דאי בעינן דוקא שיכנס לתוך ב' קרומים אכתי קשיא אמאי לא מני ריאה בהדי אינך ואי דגע"ל בלא"ה טריפה הא מ"מ נ"מ דאין טריפה אלא לתוך ב' קרומים ובנפלה לאור אפילו הוריק כ"ש בקרום עליון טריפה דסופו ליכנס כעובי כו' וע"כ דמראה גע"ל פוסל אפילו בקרום א' וה"ה שאר מראות פסולות וזה ראיה חזקה ותמהני שלא הביא לעיל הט"ז ראיה מתי' שני של הרשב"א בארוך ועיין לעיל סימן ל"ח התב"ש היקל בה"מ במראה פסולה בקרום העליון לבד וכפי הנראה יש ראיה מכאן דטריפה {{אצבע מורה}} וצ"ע:

'''עוד''' הביא הט"ז ביאור למ"ש שהכבד אם ינטל כולה כשירה אין ר"ל כל הכבד אלא אם ינטל אותו מקום וישאר כזית במקום מרה וחיותא:

== ו ==

'''שסופו''' לנקוב. עט"ז ולשונו צריך תיקון דוודאי כוונתו דאף שלא הוריקו מעל"ע ונשאר דינר זהב אפ"ה טריפה והוקשה לו דלרשב"א לא אמרינן דליהוי כדרוסה ממש דהא בעינן לדידיה הוריק הכבד נגד בני מעיים דוקא הא במקום אחר לא דלא כמרדכי עיין לעיל אות ג' וע"ז תי' דיש חילוק בין הוריד בעובי דסופו לחלחל מעל"ע ובין שיתפשט לצדדין זה לא אמרי' ומ"ש סביבות המכה היינו בעובי וכבר כתבנו מזה לעיל באות ג' ואם שלשונו אין כ"כ מתוקן מ"מ זה הוא תוכן כוונתו ואף שנשאר עובי ד"ז טריפה:

== ז ==

'''ואירע''' ששלקן. פי' אבל א"צ לשלוק ט"ז והוא גמרא אמר רב אשי לא ליכול אלא בשלקא והיינו בנפלה לאור ולא הוא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן כו':

== ח ==

'''בכבד''' של עוף בייתי כו'. עט"ז דוקא כבד הא שאר איברים לא אמרינן אמנם מ"ש כ"כ בת"ה לא ראיתיו שם דגם כאן כ' המחבר כבד של עוף בייתי ובת"ה נמי כ' כן ומ"ש שם לב וקורקבן לא קאי אלא אמראה גע"ל דפסולה בלב וקורקבן וכבר שבח הוא לו ששמן הוא יע"ש וצ"ע:

== ט ==

'''של''' עוף בייתי. הט"ז האריך בכאן ותוכן כוונתו דהמחבר בסעיפים הללו ר"ל סדה"ו זיכא שטרא לבי תרי דכיון דרוב בייתים אין כבדן ירוק ככרתי א"כ הוה כנאבדה בלי בדיקה בס"ה וטריפה ונהי דגע"ל בכבד כשירה דאין כאן שינוי כלל דכולהו איתנהו הכי ואף דמ"מ קשה לא יהא נאבדה י"ל כיון דאין רואין שינוי בשאר איברים א"כ כשירה היא משא"כ בייתי דודאי שינוי הוה בנאבדה ומזה תבין שמ"ש בנה"ך מדלא ראינו שינוי בשאר איברים גם הט"ז ידע זה וכדכתיבנא. והעלה לדידן נפל האי היתרא בבירא דאי באין ידוע שנפלה לאור בלא"ה כשירה ובידוע טריפה ומזה תראה שחולק עם הש"ך אות ט"ו דיש לסמוך במקום ה"מ אכתי יש נ"מ באין ה"מ בייתי שיש במינו מדברי אלא דסובר דבאין ה"מ נמי כשירה:

'''והנה''' במה שכתב דהרשב"א לית ליה הך דס"ה ונאבדה כשירה יש לראות הא הר"ן דייק לה מדאמר אין ריאה לעוף ליחמר היינו דא"צ בדיקה משמע דשאר צריך בדיקה וכמ"ש הב"י דזאת הוכחה רק להר"ן ואם כן הרשב"א דסובר גם כן דריאה של עוף אי הוריקה טריפה ע"כ אית ליה הך הוכחה דר"ן ולזה יש לנו לומר דאה"נ דצריך בדיקה ואפ"ה אי נאבדה כשרה והר"ן סובר כיון דצריך בדיקה ממילא אי נאבדה טריפה ולפ"ז יש לעיין מתשובת הרשב"א ר"ג ותס"ו ותש"ס. או יאמר דרשב"א יש לו תי' הב' דמש"ה לא מני דגרי"ן כשירה וגע"ל בלא"ה טריפה וכמו שהתבאר באות ה' אם כן אין ראיה כלל. ומה שאמר הואיל וצלעותיה מגינות עליה הוא לינפל ולא ליחמר דהא הרשב"א כתב גרי"ן כשירה אף בבהמה מדכתב הואיל ורוב בהמות כשירות הן יעיין שם בארוך נ"א ב'. ומ"ש הט"ז דרשב"א ודאי אף בנפלה מכשיר בייתים שיש במינו מדברי דהא במראה גרי"ן מכשיר אף בודאי נפלה כמו שהוכיח באות ה' וע"כ גרי"ן אין רובן כך אלא דמיקל בנאבדה ה"ה בגרי"ן ואם כן ה"ה במין שיש בו מדברי דמיקל בראינו שנפלה דאין חילוק לדידיה בין נפלה ללא נפלה כמ"ש לשיטת הגאונים ואם כן לא היה להמחבר לסתום אלא לבאר דלשיטת המחבר דווקא בלא ראינו שנפלה. ודע אף דמכשיר בגרי"ן יש לומר בעוף שצלעותיה מגינות ונאבדה ודאי בעוף כשירה ולא זו אלא אף בדיקה א"צ אלא דמשמע ליה להט"ז מדכתב הרשב"א דרוב בהמות כשירות הן משמע אף בבהמה מכשיר מראה גרי"ן בנפלה ה"ה בייתי שיש במינו מדברי כה"ג. ומ"ש עוד דרשב"א חולק על ס"ה והוא הר"ן וסובר דאי ליתא לפנינו כשירה הוכחתו מדכתב סיוע לגאונים דאי לא ראינו שנפלה תולין בתולדה אם כן ה"ה בראינו נתלי כן אלא תולין במצוי מדכתב רובא דאורייתא אלמא כל שנאבדה אזלינן בתר רובא ומכשירין ולזה יש לומר דאיתרע רובא ויש לומר דאם כן מה ראיה מייתי דאם כן אף בראינו שנפלה דלמא נפלה הוה כנאבדה ולית לה בדיקה ע"כ דמכשיר אם נאבדה וכאמור. ומ"מ הא וודאי סובר הרשב"א דכל דאיתא לפנינו צריך בדיקה כדמוכח מדבריו כמה פעמים במ"ש בדף נ"א א' דבין בהמה ועוף צריכה בדיקה גם מ"ש דלא מני ריאה דא"צ בדיקה והנך צריכין בדיקה ומה שסיים ובהמה צריכה בדיקה בריאה אלמא דצריכה בדיקה אלא דחולק עם הר"ן באי נאבדה דלהר"ן טריפה ולרשב"א כשירה ומהא דכתב הרשב"א הוריקה כבד נגד בני מעיים אפילו איתא לפנינו ואין רואין שינוי דאי ליתא לא היה לסתום אלא לפרש ולא הוכיח דאי ליתא אפילו לא הוריק הכבד טריפה דנאבדו המעיים יש לומר דשאלתו היה בלא ראינו שנפלה לאור ומש"ה לא מצי להוכיח וכדכתיבנא עיין מ"ש בש"ך:

'''ודע''' דנה"ך השיב כיון דאין שינוי בשאר איברים אם כן שפיר תולין וכתב התב"ש אות ח' דלשיטתיה אם נאבד אבר א' והשאר איתא לפנינו ואין שינוי שרי. וודאי לדינא לא קיי"ל כן וכבר כתבנו מזה לעיל דכל שאבר אחד נאבד אסור וכפסק הש"ע ורמ"א לא הגיה כלום ואף שביש"ש סימן צ"ב חולק בזה ומכשיר אי נאבדה מ"מ אין לנו אלא פסק הש"ע דאסורה וכמ"ש בט"ז אות יו"ד גם כאן יע"ש:

== י ==

'''ואי''' ליתא קמן. עט"ז הקשה דהוכחת הר"ן מדאמרו אין ריאה לעוף ולדידן אין ראיה דהא אפילו הוריקה הריאה כשירה ומשמע דמפרש בס"א דריאה צלעותיה מגינות היינו אפילו הוריקה כמ"ש הש"ך באות ז' ועיין אות ה' בט"ז ומ"ש שם. ותי' דמ"מ דברי הר"ן אמת בלא ראיה וכן כתב הב"י בהדיא דאף להרא"ש אין הוכחה אפ"ה דברי הר"ן אמת. גם יש לומר מדאמר ר"א לא ליכול אלא בשלקה מדהחמיר כ"כ נהי דלא קי"ל בהא כוותיה מ"מ בנאבדה קיי"ל כוותיה. ולפי מ"ש הב"ח דלרא"ש ע"כ חדא הוא לא לינפל ולהיחמר היינו דא"צ בדיקה ולא זו אלא אף הוריקה כשירה דא"ל לינפל נפולה הא ליחמר אף בהוריק שרי ונפולה בנתרסקה אסור יע"ש ואם כן גם לרא"ש יש הוכחה דעכ"פ שאר איברים צריכין בדיקה וממ"נ מוכח דצריך בדיקה וזה ממילא כיון דצריך בדיקה אסור בנאבדה:

'''ומה''' שהשיג הט"ז על היש"ש בא"ט הנה מ"ש דרסה בכותל המעיין ביש"ש סי' צ"ב לאו מדרסה בכותל אלא מדרוסה דר"פ דלא תנן האדים כ' יע"ש וכן תמה עליו בנה"ך ומ"ש דיש פי' דנחמרו חמימות מ"מ דקשיא ליה למה לי כלל ירוקין כו' לא היה למיתני אלא נפלה לאור טריפה. ומ"ש דבעינן שיעור חמימות יש לעיין אי לא שהתה וראינו שהוריק לדידן בלא ראינו שכשירה כה"ג מאי דאפשר בדיקה א"צ הא כל שראינו שהוריק טריפה א"ד דאין סברא כיון דלא שהתה או דאין כח באש כזה וצ"ע {{אצבע מורה}} :

== יא ==

'''ויש''' אוסרין. הט"ז הביא דברי הרשב"א בתה"א דאף בהמה לא זו שפוסל שינוי איברים אלא אפילו בדיקה צריך וכתב דאלו ראה הב"י דברי הרשב"א לא היה מיקל נגדו ויש לתמוה דהא הב"י בספרו הארוך כתב בפי' דכן דעת הרשב"א דבהמה נמי פוסל ואפ"ה הכריע כהר"מ ורא"ש דמקילין וכפי מה שהכריע בהקדמתו אם הר"מ ורא"ש בחדא שיטה פוסק כמותם שוב ראיתי בפר"ח אות ט"ו השיג עליו בזה וסיים באין ה"מ יש לאסור ובה"מ להתיר יע"ש ואבאר עוד בש"ך:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}