עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/לב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''נסדק.''' ואפילו לא נשאר ובזה קיל מגרגרת ב"י ט"ז הנה לא ידענא אמאי לא כתב כן אמ"ש המחבר דנפסק לרחבה טריפה דנקבים אין מצטרפין כמ"ש הב"ח הביאו הש"ך אות א' ולכאורה דכ"ש הוא אם לארכו דלא יליף לה אלא מגרגרת דכשירה ואפ"ה קיל מגרגרת כמ"ש הב"י והכ"מ פ"ט מה"ש ה"א הניח זה בצ"ע כ"ש נפסקה לרחבה דאין ללמוד חומרא מגרגרת ולומר דנקבים מצטרפין לרובא. אמנם התב"ש אות א"ב הטריף בנקבים שמצטרפין לרובא כמו הפר"ח והכשיר בנסדק לארכו בלא שיור ואזיל לשיטתיה שפי' הטעם דלאו מגרגרת יליף דכשירה בנסדק אלא דכיון דחזינן שאין אורך ורוחב שווין ממילא הא דתנן נפסק חוט השדרה דוקא לרחבה ולא לארכה יע"ש א"כ מטורי זהב ג"כ אין ראיה. ומעתה מ"ש הבל"י להכשיר בנקבים דהא בנסדק קיל מגרגרת כו' חדא דגם הפר"ת שם החמיר ומט"ז אין ראיה ודעת התב"ש כתבנו להטריף בנקבים להצטרף לרוב ובנסדק כשר ועיין כר"ו אות ב' והנה הב"י פסק לקמן דלמעלה אף למעלה ממקום שחיטה מהני שיור א"כ איך כתב כאן דקיל מגרגרת והא הכא המוח שלם אלא דליתא דמוח אבר אחר הוא דנקיבתו במשהו ועוד דמ"מ למטה לא בעי שיור ג"כ וזה דלא כדבריו:

== ב ==

'''שחוץ''' לידו היה שוחה. פירוש אותו המקצת שיוצא חוץ לידו היה שוחה טריפה דלקותא היה וסוף הקרום ליפסק ועיין ט"ז:

== ג ==

'''עד''' מקום כלות שכיבת העצם. עט"ז הביא ג' פירושים. א' דעת המחבר עד תחלת חיבור עצם לגוף ודעה ב' עד סוף חיבור העצם ודעה שלישית עד סוף אורך העצם המחובר לגוף נגד זה יש טריפות דחוט השדרה. ורמ"א שהכריע להקל בה"מ היינו כדעה עד סוף חיבור העצם לא עד תחלת חיבור. והביא דעת רש"ל וב"ח שמטריפין אף בה"מ ודעת נה"ך דרמ"א מתיר בה"מ אף עד תחלת חיבור עצם המחובר לגוף. ולפעמים נשבר השדרה בעוף וחזר ונקשר אין לחוש אם רואה שהחוט שלם ואף אם לא נקשר עדיין כמבואר בסי' נ"ז וכאן דאין חוששין לפסיקת החוט אם רואה שהוא שלם ומ"מ בדיקה מיהו בעי. כתב בית הילל מעשה שהיה החוט שחור מתחלתו ועד סופו והכשירו חכמי ווילנא והסכים עמו הפר"ח בקו"א דאין שינוי מראה פוסל כי אם בריאה ולא בשאר אברים והתב"ש בסי' מ"ג האריך בזה והעלה דשינוי מראה פוסל בשאר איברים ולדבריו שינוי מראה בחוט הוה טריפה. ושם אבאר בזה. ומ"מ דווקא כשהמוח מבפנים בריא וחזק כמ"ש הבה"י אבל אם המוח נפסד מבפנים אף דמוח זה לא מעלה ולא מוריד מ"מ כיון דחזינן שינוי מראה בעור אמרינן כה"ג לקותא היא וטריפה וכן כשמוציאין שדרתו עקומה כמצוי בעוף ויש שינוי מראה בחוט אף למאן דמכשיר כה"ג יש לתלות ע"י לקותא הוא ויש להטריף כה"ג:

== ד ==

'''חוששין.''' עט"ז שהביא דברי הר"ן ויראה להלכה דהיכא דחוששין צריך שיהוי ובדיקה או הליכה ובדיקה ובלא בדיקה לא משתריא אלא דאם הלכה הילוך יפה א"צ שיהוי כ"א בדיקה ואם לאו צריך ג"כ שיהוי מעל"ע כמבואר סימן נ"ח ואף דהתם בהלכה א"צ בדיקה הכא שהכה בכח צריך בדיקה אף בהלכה כדעת יש אומרים שהביא הר"ן וכן נראה מסתימת הט"ז כאן. וא"צ לבדוק אלא החוט בלבד ודווקא לבדוק כל החלל אין אנו בקיאין הא בחוט לבד אנו בקיאין. ולפ"ז ה"ה בהכה באבן על אבר א' לבד ויש תקנה בדוק לט"ז דמ"ש. ועיין בש"ך סימן נ"ח אות ד' כתב אם הוכה באבן נגד הריאה שלו צריך בדיקה ואין אנו צריכין לחלק בין ריאה לשאר איברים וצ"ע. ועיין יש"ש פא"ט סימן ס"ב. ואם נפלה מחמת הכאה זו דהוה כהפילוהו אחרים והיא לא ידעה דמבואר בסי' נ"ח דאף פחות מי"ט הוה נפולה יראה לי דשיהוי מעל"ע ובדיקה לא מהני לדידן דאין אנו בקיאין בבדיקת כל החלל אמנם אם הלכה הילוך יפה ד"א דמבואר לקמן דא"צ בדיקה ומהני אפילו לדידן א"כ אף אי שלים המקל אפלגא דגבא או דאית ביה קיטרי מהני הילוך ובדיקה כיון דהלכה יצאה מחשש ריסוק איברים דנפילה ובדיקה בחוט השדרה משום הכאה אנו בקיאין כמ"ש הט"ז ועיין בתב"ש אות ו' כתב דלית ליה תקנה היינו שיהוי ובדיקה אבל הילוך ובדיקה בחוט השדרה מהני אפילו לדידן כדאמרן נ"ל ועיין עוד פר"ח מזה:

== ה ==

'''אם''' לא הגיעו כו'. וה"ה נשבר המקל בשעת הכאה הוה כמו שלים חוטרא אפלגא דגבה דמכה שם בכח וצריך בדיקה עיין ט"ז בשם הכלבו:

== ו ==

'''כשלא''' כו'. הט"ז הביא בשם רבינו טובי' מווינא שגם בעוף שכיח שגרונא יע"ש ואפילו בדיקה אין צריך. כי שגרונא שכיח הוא ומותר לשוחטו מיד:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}