עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/כה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''או.''' עט"ז ור"ל דל"ת דא"צ יותר דכתב הטור קאי אהגרמה שא"צ לראות אם לא הגרים לז"א דאשחיטת רובן קאי ועיין דרישה אות ב' דאל"כ איך חולק על אביו הרא"ש שהצריך לבדוק אחר הגרמה יע"ש ובמהרי"ל משמע שאין לסמוך על ראיית עיין:

== ב ==

'''בלא''' הגרמה. עט"ז דשכיח הוא שיגרים והיינו בשוחט סמוך לראש ולא באמצע הצוואר דרחוק הוא שיגרים כ"כ התב"ש. והשמ"ח סיים אם שחט סמוך לראש ולא בדק הוה ספק נבלה ולא ידענא אמאי לא ודאי שכל ספק השקול ואיכא חזקה ודאי משוי לה וכן כתב הוא ז"ל באות ג' שם דספק השקול ודאי משוי לה וחשבתי שמ"ש שם בשמ"ח ס"ב אם לא בדק אחר הרוב הר"ז ספק הוא ט"ס שבתב"ש כתב דהוה ודאי ובש"ך אות א' אבאר אמנם בספק הגרמה כתב ג"כ דהוה ספק נבלה מ"ה ולא ודאי ולא ידענא למה ובש"ך אות א' אבאר:

== ג ==

'''קודם.''' הטעם כתב הט"ז משום שמא ישכח ומוכרח הוא לפי שיטתיה לקמן אות ד' דאל"כ קשיא מהא דבדק גירא אם לכתחילה אסור מטעם דחיישינן שמא יתרחב אלא שמא ישכח ושם לא חיישינן כמ"ש הט"ז שם ולפ"ז לאו דווקא עוף ה"ה בהמה יש לבדוק קודם. ובמהרי"ק שורש ל"ח כתב דאף לכתחילה מותר. או דסובר השוחט בלילה לכתחלה אסור הטעם שמא ידרוס וכדומה או דהכי קאמר דמהאי טעמא שמא יתרחב מוכח מהא דגירא דליתיה. ולפ"ז אומר לאחר שיזכיר אותו הבדיקה אין איסור כמ"ש האורח מישור ואין צורך לזה אלא דרמ"א דעתיה דנפשיה קאמר מהטעם דהשוחט בלילה דלכתחילה אסור שמא ישכח אח"כ מלבדוק וכפירש"י שם עסי' י"א א"כ ה"ה כאן ועוף לאו דווקא והאורח מישור האריך בכאן על הט"ז להקשות ולפי מ"ש דברי הט"ז ברורים. יע"ש:

== ד ==

'''ולא.''' עט"ז מ"ש הב"ח דראיית מהרי"ק יש לדחות דהתם היה רואה שכל הסימן חתוך הנה מהרי"ק בשורש קמ"ז כתב דמצינו לאוקמיה בחתך כל המפרקת ג"כ דלא חיישינן לפרכוס אלא דא"כ היה לתלמודא לפרש ולא ליתן מכשול לסמוך אף ברוב ולפ"ז כ"ש דאין תי' הב"ח עולה. ומ"ש הט"ז אמאי לא הביא מהרי"ק ראיה מהשוחט בלילה דלא בדק כ"א לאור היום הנה להב"ח י"ל דאיירי בשחט כל הסימנים מש"ה מכשיר דיעבד. ולפ"ד התב"ש והכ"ג בהגהות ב"י אות ד' דווקא בעוף יש לחוש ע"י קפיצה ודילוג נתרחב החתך ולא בבהמה וכן הוא במהרי"ק א"כ מש"ה הוצרך להביא ראיה מהא דבדק גירא בעופא דמן המשנה השוחט בלילה י"ל בבהמה איירי. גם משום לכתחילה הביא מהרי"ק ראיה דשרי ואלו ממשנה אדרבה דיעבד תנן ומיהו וודאי הא דיש לחלק בין עוף לבהמה דיעבד אבל לכתחילה הטעם שמא ישכח א"כ אף בבהמה חיישינן שמא ישכח וכההיא דשוחט בלילה ואף הגרמה שצריך לבדוק הוא מיד קודם שישליך מידו מה"ט גופא ועיין תב"ש וראיתי להכה"ג בהגהות ב"י אות ד' מ"ש הב"י שנמצא בשחיטות אשכנזים לאסור הוא מהגהות שחיטות מהרי"ו שכתב וז"ל שחט העוף וזרק מידו קודם שבדק הסימן טריפה שמא עקר הסימן בפרכוס והוא לא שחט הרוב מא"ז ע"כ. הבין הב"ח דהג"ה הנ"ל פליג עם מהרי"ק ואינו דהג"ה מיירי שנמצא הסימן שמוט דבזה מודה מהרי"ק ע"כ ור"ל דהסימן נמצא שמוט ולא תולין ע"י זריקה אלא תולין ע"י פרכוס בשעת שחיטה נשמט ומלבד הדוחק הגדול אשר יש בזה מה יענה במ"ש והוא לא שחט הרוב ואולי רוצה לומר שלא שחט הרוב בהכשר קודם השמוטה דאילו במיעוט בתרא כיון דמנהגא הוא היה להתיר בספיקא ואין במשמע הלשון כלל:

== ה ==

'''כשהן''' נקובים. הט"ז הביא דברי התוספות אפילו נקבים הרבה אין חוששין דק"ל פשיטא דלא חיישינן כמו דלא בדקינן אחר כל ח"י טריפות אלא אף דליכא קצת ריעותא דיש הרבה נקבים אפ"ה תולין כולהו בזאב. ומה שקשה מכאן לאם נאבדה הריאה לבה"ג אסור ולדידן עכ"פ באין ה"מ אסור א"כ איך אמרו כאן דכשירה עיין תב"ש בסימן ל"ו כי אף ששכיח ג"כ נקבים אי אין סירכא בלא נקב מ"מ הוה משתכח דלדולי סירכא. וראיתי להכר"ו אות ו' תי' דנאבדה הריאה טריפה דעבר על תקנת חז"ל ופשע שהיה לשומרה משא"כ כאן דנטל הזאב ומה הוה ליה למעבד ולפי דבריו נאבדה הריאה באונס כשירה ואינו כן ובסי' ל"ט בא כלב או עובד כוכבים ונטל הריאה וע"ז הגיה רמ"א דלדידן אסור וסתימת הפוסקים ודאי משמע הכין ועי' בט"ז שם דאחד אומר כסדרן היתה דהוצרך לומר דלא הוה כנאבדה מכמה טעמים והתם מה פשע ע"כ אף נאבדה באונס אסורה וכאן הטעם דא"כ דלדולי סירכא הוה משתכח מיהו מכאן בלא"ה י"ל אין ריאה בכלל ולקמן סימן ל"ו ס"ה שם צריך לומר זה התי' יע"ש:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}