עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/כ"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''הט"ז''' הביא לשון הכל בו בשם הרב אלברצלוני. והנה לשון המחבר שהוא לשון הר"מ ז"ל בפי' המשנה קושי ההבנה דמשמע דחיטי הם בתוך טבעת הגדולה ובגמרא משמע דהם למעלה דאמר שייר בחיטי כשרה והיינו למעלה מטבעת הגדולה גם בש"ע גופא משמע כן דכתב ואם לא שייר טריפה ובתוך הטבעת וודאי כשירה ורמ"א כתב לכתחלה ישחוט למטה מטבעת הגדולה היינו בתוך טבעת הגדולה ע"כ שייר בחיטי הוא למעלה ולזה נאמר דהתחלתן הוא בתוך הטבעת ונמשכין למעלה מטבעת שוב ראיתי בתב"ש אות ד' הקשה דא"כ מה קאמר בגמרא לחד מ"ד פגע בחיטי טריפה והא שייר בטבעת עכ"ל הנה מגמרא אין ראיה דיש לפרש כתוס' שם פגע ולא נגע היינו מן הראש ושייר חיטי למטה עיין תוס' חולין ח"י ב' ד"ה או אלא רש"י פי' פגע ולא נגע פי' ששיירם לצד מעלה ובמציאות לא פליגי ומ"מ מ"ש ז"ל מגמרא מוכח הוא שלא בדקדוק. עוד כתב התב"ש דהר"מ בפי' המשנה כתב דאם שחט למעלה מחיטי אף בתוך הטבעת הוי הגרמה עכ"ל ועיינתי שם וכתב וז"ל ואם שחט בטבעת עצמה למעלה מחיטין הר"ז הגרמה יש ליישב לשונו הואיל והתחלתן בתוך הטבעת נקיט הכי. ובכר"ו אות א' כתב אחר העיון והחקירה לו ולבודקים הבקיאים שבהמה בחייה כשהיא הולכת שחוח החיטים נכפפים תוך הטבעת משא"כ בשעת שחיטה מותח הצוואר ולפ"ז התחלתן למעלה מטבעת ולא יתישב לישנא דפי' המשניות והתב"ש כתב אותו עצם שחוט המחובר לטבעת קורא הר"מ ג"כ טבעת ולפ"ז שווין המה דברי הר"מ עם פי' הרב אלברצלוני. והכה"ג בהגהות הטור אות ב' בשם יאיר נתיב כתב ענין חיטים אלו א"א בקיאין וחפשנו וחקרנו את בודקים בקיאים ואמרו שלא הגיעו עד תכליתם יע"ש ולכן לא ראיתי להאריך בזה:

== ב ==

'''ולכתחלה.''' כתב הט"ז דיעבד ש"ד עד שיפוי כובע וכ"כ מהרש"ל בה"מ יש להקל עכ"ל הלשון דחוק דרמ"א מכשיר דיעבד אף בלא ה"מ ורש"ל דווקא בה"מ ומיהו שחט בתוך החיטים עצמן כשר דיעבד לרמ"א שלא הגיה על המחבר ומהרש"ל נמי י"ל כך:

'''מ"ש''' הרב לכתחלה יש לשחוט בטבעת הגדולה ובס"ב כ' דלכתחלה יש לשחוט באמצע הצוואר היה נראה דבס"ב אשיעור למטה קאי די"א ששיעור היינו מקום שיש פירצי וי"א שיער ממש וכן בעוף עד הזפק היינו גגו מש"ה אמר להתרחק לשחוט רחוק מגוף באמצע הצואר ובס"א איירי לענין למעלה לצד הראש נתן שיעור בקנה למטה מטבעת ובושט ד"א כו' ועיין ד"מ שציין שיש בו כמין שיער וכתב ב"י לפי' שא"א בקיאין ע"כ יש לשחוט באמצע הצוואר א"כ יורה קצת כמ"ש אמנם התב"ש אות א' לא פי' כן אלא לעיל אמר לבקי ובס"ב לשאינו בקי דאין לשחוט אלא באמצע הצוואר ולא ידענא למה:

== ג ==

'''בלי.''' עט"ז הנה אעתיק ל' הגמרא מ"ה א' בקיצור אמר רבא תחתונה שהיא עליונה. שאני אומר כל שפושטת צווארה ורועה ובלבד שלא תאנוס בעי ר"ח וא"ת רב חנניא אנסה עצמה מהו תיקו ר"י ור"ל אמרו אנס בסימנין פסולה. רש"י ד"ה שלא תיאנס למשוך הסימנים לחוץ לחזה בידי אדם. וד"ה אנסה עצמה לפשוט מאוד צווארה בשעת שחיטה תיקו ותוס' ד"ה אנסה עצמה שפשטה צווארה ליטול ירק בבור. הנה לרש"י יש ג' דינין כל שרועה זה שיעור שחיטה ואפשר אף ליטול ירק כשירה שזהו בכלל רועה היא מדלא איבעי לן אלא אנסה עצמה בשעת שחיטה כו' ואנסה אדם וודאי פסולה וזה דין רבא. והאי שלא תאנוס הוסיף רש"י יו"ד שלא תיאנ"ס ע"י אדם לא היא עצמה דזה איבעי היא. ור"י ור"ל היינו דין דרבא ממש אנס השוחט דהיינו שלא תיאנס בידי אדם וא"כ לאיזה צורך אמר רבא כיון דכבר אמרו ר"י ור"ל וסתמא דתלמודא למה סידר הנך תרי ומש"ה פירשו התוס' בע"א והוה ד' דינין רועה כדרכה זהו דין א' הב' ובלבד שלא תאנוס היא עצמה בשעת שחיטה יותר מדאי הג' אנסה ליטול ירק אי הוה בכלל רועה או רועה כדרכה בעינן ור"י ור"ל דהיו מקמיה דרבא אמרו אנס השוחט פסולה ורבא השמיענו אפילו אנסה עצמה בשחיטה ומש"ה הביא הא דר"י ור"ל של"ת דרבא שלא תיאנס קאמר ולפ"ז כדרכה כשירה אנסה אדם או עצמה וודאי פסולה ליטול ירק הוה ספק. והר"מ ז"ל בפ"א מה"ש הז"ח כתב כשתמשוך הבהמה צווארה לרעות זהו מקום שחיטה. אנסה עצמה או השוחט ה"ז ספק השמיט מלת כדרכ"ה והשוה אנסה עצמה לשוחט דהוה רק ספק והכ"מ כתב דאנסה עצמה הוה ספק ור"י ור"ל אמרו דאנס השוחט הוה ספק פסולה (והא דלא אמרו רבותא יותר אנסה עצמה דלדידיה אין חילוק בין עצמה לשוחט) ורבא נמי מספק אמרה או דמיבעיה ליה אי רבא לכתחלה אמרה או אפילו דיעבד וכן פי' הלח"מ בפ"י ה"ב. והנך רואה דהר"מ ז"ל כרש"י וכמ"ש. והפר"ח אות ד' דחה דברי הר"מ ז"ל וא"י למה. דהא הכ"מ והלח"מ פירשוהו כהוגן. והטור כתב וז"ל כשתמשוך הבהמה צווארה לרעות כדרכה ובלבד שלא תאנוס היא עצמה לפשוט צווארה יותר ממה שרגילה לעשות כשהיא רועה ועיין ב"ח שפי' ובלבד שלא תאנוס היינו בשעת שחיטה והקשה אמאי לא אמר נמי אנס השוחט ותי' דכ"ש הוא יע"ש. והט"ז כפי דעתי פי' כך דהתו' מיאנו בפירש"י משום דמה מיבעיא ליה כיון דרועה בעינן פשיטא אנסה עצמה יותר מדאי פסולה אלא מיבעי ליטול ירק אי הוה בכלל רועה או כדרכה בעינן וסובר נמי הא דאמר ובלבד שלא תאנוס היינו נמי ליטול ירק דאי בשעת שחיטה ל"צ לומר דכבר אמר כל שהיא רועה ומיבעי ליה אי לכתחלה אמר ובלבד כו' הא דיעבד ליטול ירק נמי כשירה או לעיכובא אמר כן וכעין פי' הכ"מ בר"מ והשתא ה"ק הטור כשתמשוך לרעות כדרכה ובלבד שלא תאנוס הי"א א"ת עצמ"ה בג' מלות אלו כלל פירש"י דבלבד שלא תאנוס דאמר רבא לאו השוחט אלא היא עצמה והיינו ליטול ירק בבור וז"ש ממה שרגילה היינו כשהיא רועה כדרכה ול"ק אמאי לא כתב דאין חילוק דהטור השמיט כלל בין אנסה עצמה בשעת שחיטה ובין אנס השוחט דלאו בכלל רועה כדרכה הן. ולפ"ז בין ליטול ירק ובין אנסה עצמה ואדם בשעת שחיטה הוה ספק ולא וודאי ונ"מ לאו"ב ושאר דברים וכבר ביארנו בפתיחה ובסי' כ"ז אבאר עוד:

== ד ==

'''כשחותחין.''' עט"ז דפי' תורבץ נשאר החלל מגולה וושט עצמו מתכסה החלל ונעשה כעין שנצין. ולפ"ז תורבץ מלשון תרביצא ואכסדרה שהוא מקום רחב. ועיין פנים מאירות ח"א ש"א דוושט חבורו בלחי ונחבא שיעור מה מהוושט תחת הלחי ומתחלת מקום חבורו בלחי עד ד"א תו הוה וושט עצמו לא כחכם א' שר"ל משיוצא מבין הלחיים צריך שיעור ד"א יע"ש. ואני אומר דיפה כתב הכ"מ דוודאי שיעור חז"ל שנתנו בסתמא הוא מתחלת חבורו דאל"כ היה לפרושי וכן כתב בשמ"ח ס"ד במקום חבורו ובה"מ כתב התב"ש שם אות ח' דגודל א' די בין בהמה וחיה דקה. ועוף כשיעור הקנה כן שיעור הוושט למעלה כו' ולכתחלה ד' גודלין שסתם אצבעות גודלין ואנו נוהגין באמצע והוא שחיטה נכונה אמנם כן במה שמשמע שם מדברי השואל ששחט באלכסון והגרמה היה במיעוט בתרא ואף זה ספק היה וקאמר דספק בשחיטה פסולה {{אצבע מורה}} בזה יש לעיין הואיל ושהיה והגרמה במיעוט בתרא הוה חומרא לדידן איפשר דאין מחמירין בספיקו ובהל' שהייה אבאר בעז"ה:

== ה ==

'''ואין.''' דבגמרא אמר יונה אמר ר"ז עד מבלעתה ויש מי שפי' דה"ק יונה שהוא עוף אמר ר"ז דין אחר יש לה עד מבלעתה וז"א אלא יונה שם אמורא אמר משום ר"ז כ"כ ד"מ רש"ל ט"ז ועיין ב"י:

== ו ==

'''עד''' הזפק. עט"ז וירצה דב' עורות יש לוושט חיצון אדום ופנימי לבן וממקום שמתחיל גגו של זפק אין שם אלא עור א' הלבן והאדום כלה שם ומ"מ מצוי יותר האדום בוושט עצמו ועור הלבן ארוך יותר שהאדום כלה בגגו ועוף שאין לו זפק כמו אווזים ממקום התחלת אגפיים בגוף ונכון לישחט באמצע צוואר ועיין מ"ש מזה בסימן מ"ט יע"ש:

== ז ==

'''ויודע.''' הט"ז האריך ותוכן כוונתו דהמחבר כתב תרתי החזיר וידע דלא כמ"ש הש"ך אות ח' דוי"ו הפירוד הוא כו' ולפ"ז הרא"ש ותו' פליגי דלתו' עיקר בהחזיר כשר ואף בלא ידע מדלא כתבו אטו לא ידע ורא"ש פליג עלייהו וזה דוחק דהרא"ש נמשך ע"פ הרוב אחר התוס' לז"א שרא"ש נמי או החזיר או ידע קאמר דהחזיר נמי ידע קרינן ביה ומיהו התו' דנקטו מצינו לומר דיעבד ואף החזיר אטו לא החזיר ולא כתבו ואף ידע אטו לא ידע אין להוכיח דידע לא מהני דחדא מינייהו נקטי ומ"ש לדידן אין נ"מ דאי לאחר שחיטה מצא חתוך רוב המפרקת בלא"ה פסול כמבואר לקמן סכ"ד. ואכתי סתם בה"מ כשירה ולא הוה אלא חומרא בעלמא ואלו כאן הוה ספיקא דאורייתא. ומ"ש עוד דהב"ח רצה לומר דכל ששחט באמצע השחיטה בבשר חיישינן לשהייה אין נראה וכן העלו כל האחרונים דלא הוה שהייה אלא בהגביה הסכין קצת לא כה"ג. ול"ד נמי לנמצא גמי בוושט דפוסלין דהתם לאו מענין עסק השחיטה הוה ואף שם חומרא בעלמא הוא משא"כ כשעוסק דרך שחיטה אף שחותך בבשר לא הוה שהיה אף לדידן דפוסלין שהיה בכ"ש וראיה משוחט וג' מקומות ומה שיש עוד לעיין בב"י ובמחבר אכתוב בש"ך באורך באות ח' בעזה"י:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}