עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/יד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''את''' ראשו כתב הט"ז ה"ה רוב פדחתו מהני כמבואר בח"מ וכן הסכים הש"ך אות א' ושם אבאר אי וודאי או מידי ספיקא לא נפקא ונ"מ דהולכין לחומרא:

== ב ==

'''כתב''' הט"ז דנפקא מבשר בשדה טריפה שיצא מהיתר שחיטת אמו עכ"ל וה"ה דשחיטת עצמו נמי אין כאן כמבואר דאין לאותו אבר תקנה דסימנים דידיה כשחוט דמי. והנה דרשא דבשר בשדה לא צריך אלא להחזיר הא לא החזיר לאו מכשר בשדה קמייתינן לה אלא דלאו בבהמה הוה ועיין בספרי ראש יוסף:

'''והנה''' ראוי הוא שנדבר בכאן מה הוא אותו אבר היוצא אם אמ"ה או דין טריפה ובמת דין נבילה {{אצבע מורה}} כי משמעות הרשב"א בתה"א נ"ב ב' דאמ"ה יש לו שכתב ותמיהא לי מאי קמיבעי ליה אי חלבו אסור הא חלב טריפה ודאי אסור ותירץ דאין בו איסור מחמת טריפה אלא שאין לו סימנין ואמ"ה כו' ובחדושיו כתב ג"כ כך יע"ש אמנם בקצר בית שני סוף שער שלישי כתב וכבר נתבאר דעובר שהוציא ידו אסור כטריפה הלכך חלב של אותו אבר אסור כטריפה והיינו בעיא דלא איפשטא ומכ"מ אתה רואה דדין חלב טריפה יש לו הר"מ ז"ל בפ"ה ממ"א ה"ט כתב דעובר שהוציא ידו נפיק מבשר בשדה טריפה ובהלכה י"א כתב דאבר היוצא חתכו קודם שחיטה הרי אמ"ה ואפילו מת העובר וכמ"ש ה"ה דעובר אפי' מת חשיב כחי דלא מהני ליה שחיטת אמו עי' תוס' חולין דף ע"ג ד"ה הוציא ובלח"מ שם ואם נשחטה אמו ואחר כך חתכה אין בו אמ"ה למלקות ומשמע התם אף שלא החזיר וצריך לומר אף דלאו בבהמה הוא מ"מ אין לידה לאברים והוה כאלו הוא בפנים לענין זה דלא נקרא אמ"ה ומכ"ש כשהחזיר דלא הוה אמ"ה כ"א טריפה והר"א ז"ל השיג ואמר דמ"מ היה לומר דלוקה משום טריפה והמ"מ כתב דר"מ ז"ל לא כתב לעיל דלוקה כ"א איסורא וכמו חצי שיעור ושוין המה אבר המדולדל לאבר זה (דהוא לשיטתיה דסובר אבר מדולדל הוה מ"ה ולדידן מדולדל מדרבנן ואבר העובר מ"ה) והכ"מ סובר שם דאה"נ דאית ביה מלקות משום טריפה. העולה מכל זה דקודם שחיטת אמו או מתה הוה אמ"ה אף דמת הוא כחי חשיב לענין זה ומיתה עושה נפול ולאחר שחיטת אמו אף דלא החזיר האבר טיהרה שחיטת אמו ולא הוה אמ"ה אף לאכילה כ"א בשר טריפה ולהר"א ולהכ"מ בדברי הר"מ ז"ל הי' לוקה משום טריפה ולהמ"מ בר"מ אין בו מלקות ודומה לח"ש וטעמא כיון דאין מקרא מפורש כ"א מריבויא דבשר בשדה אין לוקין מריבוין כמ"ש בפ"ג ממ"א ה"ו יע"ש ויש נ"מ לדידן דאי אסור משום אמ"ה הוה בריה ואסור להושיטו לב"נ ולאחר שחיטת אמו אפילו לא החזיר אין בו כ"א איסור טריפה ובטל ומותר לב"נ וכ"ת דאכתי לא שייך מי איכא מידי דהא אסור לישראל משום טריפה הא ליתא דחותך ממפרכסת אף מטריפה אין בו איסור לב"נ עיין סימן כ"ז כיון דאהני עכ"פ האי שחיטה לישראל מידי אמ"ה ונבילה ודווקא ישראל בטמאה וב"נ בטהורה דלא מהני מידי כמו שיתבאר שם ה"ה כאן מהני לטהר מידי נבילה ואין בו כ"א טריפה ולענין פסול לעדות ד"ת תלויה במחלוקת להכ"מ פסול ולהר"א ג"כ ולמ"מ אין פסול מ"ה כמו שביארנו. והנה שוחט טריפה ונמצא עובר טהור הוא מלטמא כמבואר. ולענין איסור לכאורה דיש בו אמ"ה שכל העובר בפנים הוא אמנם יש לעיין בה. ואם הוציא העובר ידו הוא מחלוקת. הב"ח והש"ך סברי דאין תקנה לאותו אבר והוא אמ"ה ולהפר"ח ניתר בשחיטת עצמו ואבאר זה בש"ך אות ב' וז' יע"ש והנה נראה דגם תה"א סובר כן דאין בו איסור כ"א טריפה כמו שכתב בקצר אלא ה"ק דאין איסורו מחמת עצמו כטריפה דהא לאו טריפה הוא אלא שגזירת הכתוב הוא דאף דאין בו אמ"ה מ"מ אסור כטריפה ועיקר איסורו משום לתא דחיות אסרה תורה שפיר מיבעיא בחולין הא אמ"ה גופא שריא התורה חלב דיליה כ"ש טריפה מחמת לתא דאמ"ה א"ד הא לית ליה תקנתא לאיסורא בשחיטה ומדויקין דברי הרשב"א בארוך נ"ב ב' אבר זה אין בו איסור מחמת עצמו כטריפה ר"ל אלא משום דחי הוא אסרה התורה ונתנה עליו דין טריפה ומ"מ אין נולד בו שום טריפות יע"ש ולפ"ז דווקא הכי קמיבעיא ליה ולד בן פקועה אבהמה דעלמא דאין בו איסור טריפה כלל וכמ"ש הב"ח ודבריו נכונים כמו שאבאר בש"ך אות י"א והרא"ה ז"ל השיגו דאף בן פקועה אבהמה דעלמא נמי ובש"ך אבאר זה:

== ג ==

'''מקום''' חתך. ולא החזירו לא קרינן בבהמה עכ"ל הט"ז תפס דברי רש"י חולין ס"ח א' ד"ה לעולם דמש"ה מקום חתך אסור דלא הוה בבהמה דעומד על שפת הרחם ומיהו לאו בשר בשדה הוה יע"ש. והתב"ש אות ט' השיג על הלבוש במ"ש דלא החזיר מקום חתך אסור ולא קרינן בבהמה תאכלו שהרי הוא כאלו ראה פני השדה אלו היה נחתך בעוד שלא נשחט ופירש התב"ש דבריו דחיבורי אוכלין כמאן דמיפרסו דמי והלכך בשחיטה דמשויא אוכל באין תרוייהו כהדדי יע"ש. והקשה עליו מ"ש בשר קדשים שאם שוה לחומת עזרה או חומת ירושלים אף שרואין פני השדה אין בכך כלום ע"כ העלה דאם הוציא אבר שוה לשפת הרחם וראה פני השדה והחזיר מותר הוא כיון שלא יצא חוץ למחיצה יע"ש. אמנם כן למ"ש באות הקדום דלהר"מ ז"ל דפסק כחכמים אף שהאבר הוא בחוץ בשעת שחיטה אפ"ה אין בו אמ"ה אלא דין טריפה יש לו וכי מי טיהרו לאבר זה להוציא מידי אמ"ה כיון דלא קרינן בבהמה והרואה בר"מ יראה להדיא אף שלא החזיר אבר וכן במשנה ע"ב וברייתא ריש המקשה ברישא תני והחזירה ובסיפא אף בלא החזיר ועוד בהחזיר אפשר ר"מ מודה דמטהר עכ"פ חזינן לרבנן דסברי דהוה כאלו בפנים כולו דשדינן האי דאבראי לפנים דאין לידה לאיברים ומבשר בשדה הוא דאסור א"כ מקום חתך דאין בו בשר בשדה ושחיטת אמו הועילו שאין בו אמ"ה מי הוא האוסרו ע"כ רואה אני שהבעל הלבוש יפה כתב הטעם הוא משום דהוה כראיית פני השדה ורש"י שפירש דלאו בבהמה הוא אמשנה וברייתא דר"מ פירש כן אבל לרבנן אין הטעם משום זה אלא כמ"ש הלבוש {{אצבע מורה}} ולפ"ז אם הושיט ידו שוה לשפת הרחם אפשר דאסור אף החזירו ואני תמה על עצמי למה כתב מאורן של ישראל התב"ש בפשיטות דברי רש"י דכאן והלא לקמן צ"ט א' אמרו לא נצרכה אלא מקום חתך ובתוד"ה לא נצרכא דבמקום חתך אסור מדאיצטריך פרסה החזיר אכול מקום חתך יע"ש הרי דמהאי קרא נפקא לן והוא בריש המקשה פרסה החזיר אכול מקום חתך והיינו לר"ש. ולרבנן ולר"מ אה"נ דלא צריך קרא דלאו בבהמה הוא. ולרבנן חד לדרשא ולר"מ תרוייהו לדרשא עיין תוס' חולין ריש המקשה ואי טעמא דלאו בבהמה מה ענין מקום חתך לזרוע בשילה אבל אי גזירת הכתוב הוא א"ש דקמ"ל דלא ילפינן קדשים מחתך דאבר עובר והבן:

== ד ==

'''עט"ז''' והנה תרי לישני בגמרא ל"ק רב אוסר היוצא אף שהחזיר ור"י מתיר ואיתותב ר"י ול"ב לכ"ע היוצא אסור ומיעוט שבפנים לרב אסור לר"י שרי וקי"ל כר"י לגבי רב מאחר דלא איתותב בהא ועיין כה"ג בהגהות ב"י אות א' האריך ותוכן כוונתו דלרא"ש פרק כירה ויש"ש ביצה סי' י"ז דהלכה כר"י אף לגבי רב ושמואל א"ש דצריך לומר דאיתותב ר"י משא"כ לרי"ף פרק הדר ופרק חבית דוקא לגבי רב לחוד א"כ בלא"ה א"ש ותירץ דעולא סובר כר"י ואי"ה בספר שושנת העמקים אבאר זה:

== ה ==

'''עט"ז''' ותמה על הט"ו למה כתבו שניהם בחד בבא ואין שווין דחצי ברוב אבר הוה בעיא דלא איפשיטא וחוץ אסור ומה שבפנים אם הוא בן ט' חי מותר ממ"נ ואלו רובו במיעוט אבר במה שבחוץ מותר ע"י שחיטת עצמו דהוה כילוד ודאי והנך רואה מדבריו דמיעוט הנשאר בפנים ג"כ מותר ממ"נ אמנם התב"ש אות ח"י ובשמ"ח ס"ה כתב דאסור מיעוט אבר בפנים דשמא יש לידה לאיברים בשלמא אי רוב עובר בפנים לא שבקינן רוב עובר משא"כ כאן וכ"ת א"כ ניתר המיעוט אבר שבפנים ממ"נ או בשחיטת אמו או בשחיטת עצמו י"ל תרי רובא לא אמרינן רואין כאלו כל האבר לחוץ וכאלו כל העובר בחוץ א"כ הפנימי כשחוט ומיעוט האבר כאלו כולו בחוץ יע"ש:

== ו ==

'''עט"ז''' חולק על הב"ח שכתב דין דרב משרשיא חלב של וולד זה מותר כמו עיקור דחלב מותר לקמן סימן כ"ד סט"ו ובט"ז שם אות יו"ד והטעם דיוצא טריפה הוה משא"כ עיקור ודין דרב משרשיא לאו טריפה אלא שאין שחיטה מועלת בו והט"ז דוחה זה דדין דרב משרשי' נמי טריפה הוה. ויראה לי דזה תלוי בפירש"י ותוס' בהא דרב משרשיא דלרש"י הוא טריפה דאין לך שהיה גדולה מזו והוה כשוחט סימן א' וסימן ב' אח"כ דוודאי החלב אסור אבל הב"ח כתב בהדיא מטעם שהיה אינו אלא דאין לו היתר וזה כשיטת התוס' בההיא דרב משרשיא וכבר נתבאר בסימן י"ג ומ"ש הט"ז דהא דלא מיבעיא בדין דרב משרשיא אי שרי חלבו דמיבעיא ליה לכ"ע אף למ"ד אין חוששין לזרע האב דפריך ה"ד אי דאזיל אבהמה דעלמא מאי איריא כו' דלמא מיבעיא ליה לכ"ע והיינו שהיא בת פקועה ובהמה דעלמא בא עליה ולמ"ד אין חוששין לזרע האב ולשון לזרעו קאי אעובר דקרי לשון זכר כמ"ש הפוסקים ואמו היא בת פקועה באיסור יוצא וע"ז תי' הט"ז כיון דהלכתא כמ"ד חוששין א"כ מה מיבעיא לך דבלא"ה אין תקנה משא"כ בחלב דבין כך ובין כך ספיקא הוה ניחא ליה למיבעי' לכ"ע. והתב"ש בסימן י"ג אות ח"י תמה על הט"ז דהא איבעיא ע"כ למ"ד חוששין ולא הבינותי דמהו לחוש לזרעו אאמו קאי שהיא יוצא וזרעו לשון זכר דאמתני' קאי ועובר לשון זכר הוא וקאמר מהו לחוש לזרעו של עובר וכאמור. גם הוכיח מדאמר מה אריא האי הא אמר רב משרשיא כו' הא יש חילוק דאלו התם אין איסור אלא שאין שחיטה מועלת והחלב מותר משא"כ הכא וגם שאר נ"מ ע"כ הוכיח דאין לחלק כלל ובש"ך אות י"א אבאר עוד מזה:

== ז ==

'''כתב''' הט"ז אפי' יש ס' אין להתיר דמי יודע אפשר אבר זה יש בו יותר מחלק ס' ובנה"ך כתב עליו דספק דרבנן הוא דמין במינו מ"ה ברוב. והנה דבר שהוא ספק במציאות לא אמרי' כן כמו כחל וכדומה מטעם שכ"א יבוא לשער כמו שירצה ועוד כיון דמתחלתו הוה ספיקא דאורייתא תו לא אמרינן ע"י תערובת ספק דרבנן להקל והש"ך סובר כיון דתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת לא שייך זה ובש"ך אבאר. עוד הביא הט"ז ראייה מביצים בעינן ס"א. ואי ביצת נבילת דרבנן בעינן ג"כ ס"א. אבאר בסימן פ"א. גם אי דבר הבא לעולם ע"י תערובת שייך ביטול אבאר בש"ך אות י"ב:

== ח ==

'''נקיט''' טחול וכליות מידי דלא מטרפה בה הבהמה דחותך בקולשיה או בסומכיה אם נשאר עובי דינר זהב כשר:

== ט ==

'''עט"ז''' דאפי' חלב של עובר נמי מותר מכל בבהמה תאכלו יע"ש והיינו לדרשה דכל כתי' שני בחולין וחותך מטחול אסור דכתיב אותה משא"כ למ"ש הלבוש סימן י"ג הטעם דכתיב בהמה בבהמה א"צ מאותה למעט טחול וכליות דלאו בהמה בבהמה הוא ואבר עובר מותר אף דלאו בהמה הוא מ"מ כיון דאפי' מת שריא ה"ה אבר עיין חולין ולבוש:

== י ==

'''לא.''' עט"ז והשיג על לבוש דאמר משום חלדה והשבות יעקב ח"א סימן מ"ו והתב"ש אות י"ו הליצו בעד הלבוש דאיבעיא דרבי אושעיא הוא באת"ל תחת מטלית כשירה במעי בהמה מאי אבל לדידן תחת מטלית הוה ספק ה"ה במעי בהמה. ויש לראות מ"מ לאיזה צורך בחר לו הלבוש טעם אחר ולא סגי ליה טעם דר"א דלמא כי גמירי שחיטה היכא דיצא לאויר העולם וסבור הייתי לומר ומש"ה כתב כן דהוה וודאי ולא ספק דהוה ס"ס לאיסורא שמא תחת מטלית מהודק אסור ושמא אין שחיטה מועלת במעי אמו וכפי הנראה דהוה מש"א ולענין כיסוי הדם אם שחט ויצא הדם לחוץ וכמ"ש השמ"ח אות ב' הוה ספק ולא וודאי וכדאמרן ועיין ש"ך:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}