עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/ד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''קודם''' בואי לבאר דברי הט"ז מוכרח אני להאריך קצת דע דבעבודת כוכבי' כתיבי ג' עבודות. שחיטה זובח לאלהים יחרם. זריקה בל אסיך נסכיהם מדם. הקטרה אשר חלב זבחימו יאכלו. והנה המתבאר מרשב"א ור"ן הוא דה"ק בחולין ל"ט א' ומה במקום שמחשבה פוסלת בד' עבודות שאם שחט ע"מ לקבל ולהוליך ולזרוק ולהקטיר חוץ לזמנו או חוץ למקומו פסול ואלו בעבודת כוכבים שתי עבודות משחיטה על זריקה והקטרה הא משחיטה על הולכה וקבלה לא וטעמא דהני לא כתיבי בעבודת כוכבי' דליהוי עבודות והר"ן כתב פרש"י דה"ק בקדשים השוחט לקבל ולהוליך ולזרוק ולהקטיר בפיסול פסול ובעבודת כוכבי' בב' עבודות הא קבלה והולכה לא וטעמא דבקדשים מכשירי הקרבן הן משא"כ בעבודת כוכבים ירצה בזה דאף דהקטרה וזריקה נמי לא מכשירי הוו מ"מ הני גלי קרא כדכתיב בל אסיך והקטרה כו' וכדפרישנא. והנה כבר הארכנו בספר ראש יוסף על חולין דמ"ש הרשב"א לקבל ולהוליך כו' דזה תמוה דהמעיין בר"מ ובזבחים ט' וי"ג ובתו' שם ובר"מ הלכות פה"מ פי"ג וט"ז דפיגול וזמן אינו אלא על אכילת אדם או מזבח ולר"נ שכתב סתם בפיסול אפשר דקאי על מחשבת שינוי קודש ומ"מ על הקטרה לא כמ"ש המ"ל בפט"ו וע"ש ואין כאן מקומו גם מ"ש הר"ן פירש"י הוא תמוה דרש"י פירש בעבודת כוכבים דאם שחט לעבודת כוכבים אסור ולדידן אין הלכה כן כדמוכח מתוספתא שחט ואח"כ זרק לא אמרו איסור אף שזרק. ואף לא כתוב שם דאם זרק מקצת הדם יהא הנשאר אסור דליתא עיין פר"ח אות א'. ובתב"ש. ודע דאם שחט ע"מ לזרוק או להקטיר היינו פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש והלכה כר"י דיליף פנים מפיגול. ויש לראות פנים גופא בשינוי קודש משחיטה להקטרה לא יליף מפיגול ועבודת כוכבים יליף וזה יש ליישב עי' בספר ראש יוסף אמנם הדבר הקשה עלי הוא {{אצבע מורה}} אם שחט ע"מ לאכול מבשרה לעבודת כוכבי' כלומר להקטיר דמשמע מפרישה אות א' דמביא בשם מהר"ן השוחט לעבודת כוכבים להקריב בשרה לעבודת כוכבי' ואין נראה דזה הוה מעבודה לעבודה כו' משמע דמודה לדיניה דפסול לר"י וכ"כ התב"ש וא"י למה דהא לא כתיב עבודה זו ומ"ש משחט ע"מ לקבל דבעובד כוכבים לא מפסל דלא כתיבן ה"נ לא כתיבא הקטרת בשר ועוד דא"כ אמאי לא מנו שלש עבודות בעבודת כוכבים וקאמר ע"ז שאינו אלא בשתי עבודות והא איכא שלש משחיטה לזריקה ולהקטרה ולהקרבת בשר ואולי גילוי מילתא הקטרת חלב והקטרת בשר וכחדא חשיב להו ויליף לה מפיגול דעולה דאם אמר משחיטה על הקטרת בשר ה"נ כן הוא וליכא למיפרך מה לפיגול כרת הא נמי כרת עיין זבחים יו"ד א'. וראיתי להפרי תואר שכתב אם חישב משחיטה ע"מ להקטיר בשר אסור כדמוכח מתוספות לאכול מחצר הכבד עכ"ל ואחר בקשת המחילה אלף פעמים מהאדון ז"ל לא הבינותי מה שיאטי' דתוספות הכא דלר"א דאמר זה מחשב וזה עובד אפי' אין לכותי חלק אלא מחצר כבד כתבו התוספות לאו דווקא ה"ה אם אין לו חלק אלא בבשר ואיזה הכרע יש לומר במחשב משחיטה להקטרת בשרה דמש"ה השחיטה אסורה לר"א דעובד כוכבים מחשב שהשחיטה זו תהיה לעבודת כוכבים וזה מחשב כו' לר"א אמרינן:

'''עוד''' אבאר לך {{אצבע מורה}} דכפי הנראה אם אמר בשחיטה ע"מ להקטיר חלבה לכאורה בעינן כזית כמו בפנים דאין הקטרה פחות מכזית עיין פט"ו מהלכות פה"מ הא לא"ה לא מיפסיל כיון דמפנים יליף לה וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה. ולענין מחשבה האמור בכ"מ בקדשים נסתפקו התוספות בחולין ובדוכתי טובא אם מחשבה ממש או דיבור דווקא. ועיין פי"ג מהלכות פה"מ ה"א במ"ל יע"ש וראיתי להשמ"ח ס"א ובתב"ש אות ב' כתב דמשמע מר"מ פי"ד דמחשבה בעלמא קאמר אלא דקשיא ממ"ש פי"ח המחשב אינו לוקה דלאו שאין בו מעשה תיפוק ליה דליכא עדים והתראה וכן הקשה המגיה במ"ל על גמרא דזבחים כ"ט ע"ש ומעולם לא הבינותי אטו לא משכחת מלקות אם אמר בפירוש דאיכא עדים והתראה ועוד למה הביא דברי הגמרא ולא זכר דברי הר"מ בפי"ח ועל תב"ש יש לומר דה"ק אם איתא דמחשבה הוה מחשבה ממש איך שייך לקמן האי לישנא. ומ"ש ראיה מפי"ד יראה דמ"ש הר"מ ואפי' שמענו הבעלים מפגלין כו' דל"מ אם לא שמענו אלא מחשבה. וליתא דאפשר דה"ק אפי' שמע העובד דבעלים מחשבין אין בכך כלום:

'''כתב''' הט"ז לעבודת כוכבים היינו שחיטה זו לעבודת כוכבים הא להקטיר בשרה היינו סיפא. הן הן דברי הפרישה ומודה הוא דלהקטיר בשרה אסורה בהנאה ובפר"ח כתב להקטיר בשרה כשירה ט"ז ולא ידענא אם לא דט"ס הוא:

== ב ==

'''עט"ז''' הביא דברי יש"ש ופסק דבאכילה אסורה מדרבנן מפני כבודו של ר"ג דבאמת הלכה כרבנן יע"ש ולפ"ז יש להקל בספיקן ככל ספק דרבנן וכתב דאם שחט תו אין נאסרת אם חישב בזריקה והקטרה דהכשר חולין בשחיטה תליא וכל שהוכשרה אין סברא ליפסל למפרע ומיהו אותו שזרק או הקטיר הן חלב או בשר נאסר כדין ת"ע וזה פשוט ונ"מ דאי שחט אחר ובאו הבעלים וזרקו דאי הבעלים שחטו אסור משום הוכיח כו' ואפי' שמענו שאומר בשעת שחיטה בפירוש ששוחט לשם השם אפ"ה י"ל לפי טעותיו סובר שזה ציוה השם עכ"ל ומדבריו ג"כ אתה למד דמחשבה ממש אסור בעבודת כוכבים אלא דלא נימא דאזלינן בתר הפה ועוד דלית כאן הוכיח כו' לכך אמר שאין מפה ראיה ומיהו כתב התב"ש שיש להקל כב"ח בזה ומכ"ש אם אומר ששחט כדרך כל שוחטי ישראל אף הט"ז יודה יע"ש:

'''ודע''' דבתוספתא תני לה חישב ואח"כ זרק זה היה מעשה בקיסרי וכתב הב"י לרבותא דאפי' זרק אפ"ה כשירה יע"ש והנה לפי מ"ש התב"ש בסי' ב' אות ל"ב דשוחט שנעשה חשוד יש לאסור למפרע ודחה ראיות פר"ח מההיא דחישב בתוספתא לענ"ד אם נאמר כיש"ש דמשום כבודו כו' הא מדינא מותר באכילה והא הוה חשוד למפרע על עבודת כוכבים וכ"ש על נביל' הקל ודוחק לומר דמיירי בעע"ג וכמ"ש הט"ז דאמירה בפה לא מהני ומ"מ כבר כתבנו שם דאם חשוד על טריפות אין לאסור למפרע שחיטה וכ"ת להר"מ ז"ל מצריך בדיקת סכין אף בשאר עבירות חדא משום פ"א לא מצריך ועוד כיון דספיקא דדינא הוא כולי האי לא מחמרינן יע"ש:

'''מה''' שאמרו כאן לא אמרו לא איסור ולא היתר אין אומרים אוקי אחזקה בהמה בחייה אין אסורה בהנאה י"ל בספק פלוגתא לא שייך זה עיין כה"ג בסימן ח"י וכ"ה:

== ג ==

'''לא''' אסרה. דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן ט"ז כרבי יוסי והלכה כן:

== ד ==

'''לא''' אסרה. עט"ז הביא בשם הר"ן דמ"מ אסורה באכילה דהוה כאלו מתה מאליה וכ"כ רש"ל פ"ב סימן כ"ב ותימא על ש"ע ורמ"א שלא הביאו. ומ"ש בנה"ך דהב"י ס"ס קמ"ה הביאו מ"מ על בעלי ש"ע קשה למה השמיטוהו ותירץ דלא תקשה מהא דפריך מב' אוחזין כו' דהתם יש שחיטת כשר ואף בש"ע לעיל סי' ב' סעיף י"א היו ישראל ופסול שוחטין פסולה אלמא אף דיש כשר אפ"ה פסולה אפשר דל"ד התם שחיטת עובד כוכבים פסולה מצד עצמה משא"כ כאן. שוב ראיתי בתב"ש אות י"ב העיר בזה ומשמע מדבריו שם מדרבנן אוסר הר"ן באכילה ולא מן התורה ומש"ה ל"ק מהא דפריך משוחט בשבת לעבודת כוכבים חייב שלש חטאות למ"ד אדם אוסר והא למ"ד אין אדם אוסר אפ"ה קשיא דהא אסור באכילה עיין בנה"ך. ודע דאף דיש"ש פסק בפ"ב סימן י"ג דכיון לנחור ולעקור הוה מ"ה פסולה הכא מיירי שכוון לשחוט כראוי לשם השם ולעבוד עבודת כוכבים ג"כ ומש"ה לא פסול אלא מדרבנן. והתב"ש מיקל בכאן לומר דלא אסור באכילה כל היכא דא"ל לצעורי קמכוין:

== ה ==

'''ואם''' כתב הט"ז דנ"מ דאסור בהנאה ובנה"ך כתב דפשוט הוא וא"י מה פשיטותא לפי מ"ש הש"ך בסימן ב' אות י"ז דבאותה שחיטה לא נעשה מומר ולהט"ז בסימן י"א אות י"ב משמע בפ"א לא נעשה מומר א"כ בוודאי לק"מ ואי דתירץ על הגמרא למ"ד פ"א הוה מומר לא תירץ כלום דהתם פסולה הוה ולא זבחי מתים וע"כ יפרש דמיירי להבאי דלא הוה מומר יע"ש:

== ו ==

'''לשם''' הרים הטעם דאלהיהם על ההרים כו' ט"ז ור"ל כיון דאין הר נאסר מש"ה כששחט לרפואה וכיוצא לא גזרו כ"כ דלהוי אסור בהנאה מדרבנן:

== ז ==

'''אין''' לו. עט"ז ומפרש דברי המחבר כמו הטור והרשב"א בדברי הר"מ ז"ל דלעובדה אף בהר אסור בהנאה ולהבאי יש חילוק להר מותר ולגדא מדרבנן אסור בהנאה אבל לעובדה מ"ה אסור בהנאה אף להר דלא כש"ך אות ח' וגם הוא כתב שיש ליישב דברי המחבר כמו דברי הטור. ומ"ש דבר פשוט דשוחט בהר אין חשש איסור ול"ד לשוחט תוך ימים כו' כתב התב"ש דהתם משום ביעתותא דמיא לא ניחא תשמישיה הלכך איכא חשש רואים ועוד דאי לעובד' סגי ליה דליקום בדוכתיה ולשחט יע"ש ודין זה דמותר לעלות להר לשחוט הוא בד"מ:

== ח ==

'''אין''' איסור. כתב הט"ז דהוה זה מחשב וזה עובד לא אמרינן גם חשש הרואים ליכא דאימור מקום איתרמי ליה ולפ"ז היכא דהישמעאלים גופייהו שוחטין כך אסורה בהנאה אמנם הפרי תואר כתב דחוק שלהם הוא אדרבה לשם השם שהשכינה במזרח אלא משום בחוקותיהם לא תלכו יש לגעור במי שעושה כן. אמנם הרשב"א גופא כתב הטעם דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן. ועל התב"ש יש להקשות דאיהו פסק אות י"א דלכתחלה אין לשחוט ביודע שהעובד כוכבים מחשב בשחיטה לעבודת כוכבים ואיך כתב לקמן לא"ל קיבל"א מדינא שרי והא יש איסור לתירוץ ראשון שברשב"א בחידושיו דמתני' השוחט לעבודת כוכבים דווקא דיעבד:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}