עריכת הדף "
פני משה/קידושין/ב/א
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|האיש}} מקדש בו ובשלוחו.''' לכתחילה בו ואם לאו בשלוחו שמצוה בו יותר מבשלוחו דכי עסיק גופיה במצוה מקבל שכר טפי ושלוחו של אדם כמותו יליף בגמרא: '''{{עוגן1|האיש}} מקדש את בתו כשהיא נערה.''' וכ"ש כשהיא קטנה והא דנקט נערה אורח ארעא אשמעינן שאסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה: '''{{עוגן1|ואם}} לאו אינה מקודשת.''' דכיון שאמר התקדשי התקדשי כל חד הוו קידושין באפי נפשייהו: '''{{עוגן1|עד}} שיהא באחת מהן שוה פרוטה.''' בבבלי מפרש דהאי באחת מהן לא מיתוקמא אלא באחרונה שבהן דכי אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו והיתה אוכלת ראשונה ראשונה כל אותן שאכלה הוו מלוה גבה וכי מטיא אחרונה שבה נגמרים הקדושין אי אית בה שוה פרוטה הוי ליה מקדש במלוה ופרוטה וקי"ל המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת אבל אי לית באחרונה שוה פרוטה אע"ג דאיכא בקמאי שוה פרוטה כי מטי גמר קידושין הוי ליה מקדש במלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת: '''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ויידא}} אמר דא.''' ומאיזה מקרא אנו למדין מזה דכתיב ויקחו וכי כלם לוקחין כו' ומפרש רבי יוסי טעמא דמקרא קמא לא נפקא לן שפיר דשנייא התם שאדם יכול לשחוט פסחו של חבירו אפילו שלא מדעתו ולא מצינו למילף דשלוחו של אדם כמותו שהרי אין צריך דעת בעלים בשחיטה: '''{{עוגן1|אין}} תימר.''' כלומר אבל מקרא דויקחו שפיר נפקא לן שליחות דאין תימר שאדם מפריש כו' הא לא מצית אמרת דהא אמר ר' זעירא אין אדם יכול להפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו שכל הקרבנות צריך דעת בעלים בהפרשתן חוץ ממחוסרי כפרה ומדאחד לוקח על ידי כלן שמעת מינה דשלוחו של אדם כמותו: '''{{עוגן1|אין}} השליח עולה משום עד.''' אם שלח על ידי שליח לקדש אשה אין השליח מצטרף להיות עד בדבר דאין השליח נעשה עד: '''{{עוגן1|היך}} עבידא.''' כלומר דמפרש דלא תימא לבית הלל דאמרו שליח נעשה עד דוקא באחד הוא דאמרי' דמצטרף עם עד אחר ולהיות שני עדים בדבר אבל בשני שלוחין לכולא עלמא אין יכולין להעשות שניהם עדים הלכך קאמר דאפילו בכהאי גוונא פליגי אם שילח שנים לבית שמאי שליח ושני עדים כלומר שצריך שיהיו שני העדים לבד מהשליח ולעולם אין השליח מצטרף לעד: '''{{עוגן1|על}} דעתון דבית הלל שלשתן.''' כלומר אפילו הן שלשה שלוחים הן הן שלוחיו הן הן עדיו: '''{{עוגן1|אבל}} אם קידשה בכסף נעש'.''' השליח כנוגע בעדותו ולא מהימן לומר שקיבלה: '''{{עוגן1|אמר}} ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה.''' להשליח ויכיל להעשות עד אפילו קידשה בכסף לא מחשבינן ליה כנוגע בעדותו שאפילו היא מכחשת אותו שלא קבלה ממנו הוא מהימן: '''{{עוגן1|גבי}} קרפיפא דחברי'.''' הפקיד גרב יין אחד אצל חבירו ונתנו בתוך קרפיפו שלפני חצירו וכפר בו הנפקד: '''{{עוגן1|וחייבו}} שבועה על ידי הכתף.''' שהכתף והוא הנושא משא הי' שלוחו שהביא היין והעיד שהפקידו אצלו וחייבו שבועה וקמ"ל דאפילו בשליח אחד ואין כאן אחר והוא הכתף שלו אפ"ה נעשה עד לחייבו לזה שבועה להכחיש העד: '''{{עוגן1|ואם}} המר ימירנו יפר יפירנו הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב גרסינן.''' כלומר מהכא נפקא לן דבעלמא שלוחו של אדם כמותו מדאיצטריך למיכתב ימירנו יפירנו ודרשינן הוא ולא שלוחו כדאמרינן בפרק בתרא דנדרים וטעמא דמיעט הכתוב הא לאו הכי הוינן סברין מימר ששלוחי של אדם כמותו וכן מקרא דוסמך ידו ורצע אדוניו דממעטינן שליח ש"מ דאי לאו דמיעטו הכתוב ה"א אפי' שליח כדקי"ל בעלמא שלוחו של אדם כמותו: '''{{עוגן1|אית}} תניי תני ורצע לרבות את השליח.''' והאי מתני אמר' דאין שלוחו של אדם כמותו דאי לאו הכי ל"ל לרבויי הכא תיפוק לי' מהיכא דנפקא לן שליחות אלא ש"מ דל"ל להאי דרשא דלעיל: '''{{עוגן1|עד}} כדון כר"ע.''' מילתא באפי נפשה היא עד כאן לר"ע דיליף לרבות שליחות ברציעה מקרא דורצע דמשמע כל מי שירצע: '''{{עוגן1|כר'}} ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל יליף לה מדכתיב אדוניו דיתירא הוא כל שהוא בא מחמת אדוניו כמותו: '''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' פרק התקבל וסוגיא זו מפורשת היטב שם עד מן ימא לטיגנא: '''{{עוגן1|קטנה}} שקידשה את עצמה בשתי שערות.''' כלו' שקידשה את עצמה ועכשיו היא באה לפנינו והביאה ב' שערות ורוצה למאן על קידושין שנתקדשה מעצמה: '''{{עוגן1|אבי'}} ממאן.''' בקידושי' אבל לא היא הואיל והיא מעצמה נתקדשה: '''{{עוגן1|לא}} אתייא.''' הא דרב המנונא כמאן אתיא לא כר' יותנן ולא כר"ל דהא לר' יוחנן דאמר לעיל הכל מודין בקידושין שאביה מקדשה ולא היא א"כ אין כאן מיאון שאינה צריכה מיאון כלל דהא קידושי' לאו קידושין הן: '''{{עוגן1|אין}} כר"ל.''' ואם לר"ל דקאמר כמחלוקת בגיטין כך מחלוקת בקידושין וסברי רבנן דיכולה היא לקדש עצמה וא"כ נישואי תורה כלומר קידושי תורה הוו ואמאי אביה יכול לעכב: '''{{עוגן1|לא}} אתייא אלא כר' יוחנן.''' אפילו תימא דכר' יוחנן אתיא ולא תיקשי לדידיה אין כאן מיאון דאף על גב דר' יוחנן אמר הכל מודים שביה מקדשה ולא היא מודה הוא דאביה ימאן על ידיה שעכ"פ מיאון צריכה ולא קאמר היא אינה יכולה לקדש עצמה אלא לענין זה שאביה מעכב על ידה וכל זמן שלא עיכב קידושיה קידושין: '''{{עוגן1|קידשה}} לדעת.''' קטנה שנתקדשה לדעת אביה והכניסה שלא לדעת שלא היה אביה כאן זה היה מעשה ובא אביה והוציא' מחופתה שמיחה האב וביטל נשואיה דלאו כלום הן: '''{{עוגן1|סימן}} הוה לו.''' שגור בפיו היה זה לסימן דר' יהושע בן לוי דקאמר הכי פליג על ר"ל דקאמר לעיל לרבנן דיכולה היא לקדש את עצמ' ולדידיה אין האב יכול לעכב בנשואיה: '''{{עוגן1|לית}} היא פליגא.''' ודחי הש"ס להא דר' יעקב דלא פליגא אלא היך מה דאמר ר"ל לעיל דהכל מודים בנישואין לא כל הימנה להפסיד מעשה ידיה שהן של אב ולהשיא עצמה בלתי רשותו וכן נמי לר' יהושע בן לוי דאע"ג דנתקדשה לדעת אביה אינה יכולה להנשא שלא לדעתו ולהפסידו מעשה ידיה ולא קאמר ר"ל דקידושיה הוו קידושין אלא לענין אם קדשה אחר שאינה צריכה הימנו גט אפי' אביה ממאן בקידושי' של ראשון אבל מודה הוא שאינה יכולה להנשא בלתי רשות אביה: '''{{עוגן1|אתא}} ר' אבא בר כהנא.''' וקאמר מילתא אחריתא בשם ריב"ל דאם קידשה שלא לדעת אע"פ שכנסה זה היה מעשה ובא אביה ועקר קדושיה לגמרי והך מילתא כר' יוחנן אתיא: '''{{עוגן1|מהו}} שתאכל בתרומה.''' אם כהן הוא דקי"ל בכתובות אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה וזו הואיל וחופתה שלא לדעת אביה היא אם מאכילתה בתרומה או לא: '''{{עוגן1|רב}} אמר אוכלת.''' כל זמן שלא בא האב ומיח': '''{{עוגן1|ושמואל}} אמר אינה אוכלת.''' דשמא יבא האב וימחה ונמצאת למפרע זרה הויא: '''{{עוגן1|טעמא}} דרב מכיון שקידשה לדעת.''' אביה חזקה שכנסה לדעת כלומר אמרינן דמסתמא מתרצ' האב בנשואיה ולא חיישינן שמא יבא וימחה: '''{{עוגן1|ר'}} יוסי בר' בון.''' קאמר היינו טעמיה דרב שכן משנה ראשונה ארוסה אוכלת בתרומה דקנין כספו הוא אלא שחכמים אמרו אין האשה אוכלת בתרומ' עד שתכנס לחופה כדמפרש טעמא בפרק אע"פ גזיר' שמא ימצא בה סימפון וכיון דכאן אינו אלא משום ספק שמא לא יתרצה האב בנשואיה אוקמוה אדאוריית' דלא תיהוי אלא ארוסה ואוכלת בתרומ' דהרי אין כאן חשש סימפון: '''{{עוגן1|מה}} נפק מן ביניהון.''' להני תרי טעמי אליבא דרב: '''{{עוגן1|מעשה}} ידיה.''' איכא בינייהו דעל דעתיה דרבי מנא אליבא דרב דמסתמא אמרינן שיתרצה האב בנשיאיה וא"כ נשואין גמורין הן כל זמן שלא מיחה האב ומעשה ידיה לבעלה: '''{{עוגן1|על}} דעתיה דרבי יוסי בר' בון.''' אליבא דרב דקאמר טעמיה משום דכארוס' היא א"כ מעשה ידיה לאביה דחיישינן שמא לא יתרצה האב אלא דלענין תרומה אוקמוה אדאורייתא: '''{{עוגן1|מתה}}.''' קודם שבא האב ומיתה מי יורש': '''{{עוגן1|בעלה}} יורשה.''' דהא לא חיישינן שמא לא נתרצה האב ואשתו גמורה היא ובעלה יורשה ולרבי יוסי ברבי בון דקאמר טעמא דכארוסה הויא ואבי' יורשה: '''{{עוגן1|אתא}} ר' יוסי בר' בון.''' וקאמר בהדיא דלרב מתה בעלה יורשה דאפילו לטעמיה דקאמר דכארוסה מחשבינן לה לענין מעשה ידיה הוא דקאמר שמא יבא האב וימחה אבל לענין ירושה לא שייך לומר כן והרי בחזקת נשואה הוא כל זמן שלא מיחה האב: '''{{עוגן1|איתא}} חמי.''' בא וראה דמה אילו קידשה לדעת הואיל וכנסה שלא לדעת קאמר שמואל לעיל דאינה אוכלת והכא דקידושין נמי שלא לדעת הוו וקאמר דאוכלת בתמיה: '''{{עוגן1|שמואל}} עבד לה כיתומה.''' שאני הכא דנעשית לה מעשה יתומה בחיי האב דבשלמא התם דנתקדשה לדעתו וניסת שלא מדעתו איכא למימר דמירתח רתח בשתיקה זו ואין דעתו להתרצות אבל אם הקידושין ג"כ היו שלא לדעתו ושתק אמרי' מדשתק כולי האי אפשר דנתרצה הוא ושתיקה כהודאה היא: '''{{עוגן1|מתני'}}.''' דקתני התקדשי לי בתמרה זו. וקאמר הש"ס וכל מתני' מיירי בשאמר' אי אפשו בזו אלא בזו והלכך צריך שתהיה באחת מהן שוה פרוטה אבל אם לא אמרה אי אפשי בזו אלא בזו מצטרפין הן לשוה פרוטה ולא ס"ל להאי ש"ס דהתקדשי התקדשי משוי להו לפרטא וכדמסיק דמתני' ר' יהודה היא: '''{{עוגן1|מאן}} תנא ווי"ן ר' יודה.''' פלוגתא דר' מאיר ור' יודה בפ"ה דשבועות והובא לעיל ריש פרק ד' דנזיר ובכמה מקומות דפליגי גבי חמשה שהיו תובעין אותו פקדון לר' יהודה אינו חייב שבועה לכל אחד וא' עד שיאמר שבועה ולא לך ולא לך דבהא אמרינן שבועה על כל אחד ואחד קאי אבל אם אמר לא לך לא לך בלא ווי"ן אינו חייב אלא אחת וכמו דאמרי' התם אם אמר בווי"ן קאי שבועה על כלן ה"נ אם אמר התקדשי בזו ובזו קאי התקדשי על כלן ואם יש בכלן שוה פרוטה מצטרפין הן: '''{{עוגן1|ברם}} כר"מ.''' דאמר התם ולא לך ולך אינן חייב אלא אחת דלא קאי שבועה על כל א' דכל חד וחד באפי נפשי' קאי וה"נ אפילו אמר בזו ובזו כל חדא וחדא בפני עצמה הויא והוי כמו שאמר או בזו או בזו ואם יש באחת מהן שוה פרוטה הוא דמקודשת: '''{{עוגן1|התקדשי}} לי בסלע זו לאחר ל' אוכלת בתוך שלשים יום.''' והיא אכל' מעות הקידושין בתוך שלשים ה"ז מקודשת לכי מטא זימנא אף על פי שנתאכלו המעות: '''{{עוגן1|אוף}} ר' שמעון בן אלעזר מודה בה.''' ר' שמעון בן אלעזר דס"ל לקמן דבמלוה נמי בעינן עד שישתייר שם שוה פרוטה מודה הוא הכא דאע"פ שלא נשתייר שוה פרוטה מקודשת: '''{{עוגן1|מה}} בינה למלוה.''' מלוה לא ניתנה מעיקרא לשם קדושין ובשעה שמקדשה לא יהיב לה מידי אבל הני קדושין לכך ניתנו משעה ראשונה ואפילו לא נשתייר שוה פרוטה מקודשת היא דברשותא דידה קא מתאכלי: '''{{עוגן1|והא}} תנינן היתה אוכלת ראשונה.''' וקס"ד דדמיא להאומר התקדשי לאחר ל' יום שהרי כולן מצטרפין הן לקדושין ועד שתקבל כולן הוא דחלו הקדושין ומעתה אפי' לא נשתייר שם שוה פרוטה תהא מקודשת ואמאי צריך שיהא באחת מהן שוה פרוטה הא כי אכלה מדנפשה קא אכלה וכמו דהתם אם נתאכלו המעות בתוך ל' יום שאע"פ שלא נשתייר מהן כלום מקודשת: '''{{עוגן1|אמר}} רבי אלעזר.''' ל"ג הכא עד לקמן: '''{{עוגן1|פתר}} לה על ראשה.''' הא דקתני היתה אוכלת ארישא קאי התקדשי לי בזו כו' דהתם בעינן עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה אבל בסיפא דכולן מצטרפין לקדושי' אפילו אכלה ראשונה ראשונה לא בעינן שישתייר שוה פרוטה: '''{{עוגן1|ואין}} על ראשה.''' קאי בדא תנינן היתה אוכלת בתמיה דמאי איריא אוכלת אפילו מנחת נמי עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה: '''{{עוגן1|אמר}} ר' אלעזר דרבי שמעון בן אלעזר היא.''' לעולם אסיפא קאי ולא כדקא ס"ד מעיקרא דמדמית לה להתקדשי לאחר ל' יום ולא בעינן נשתייר שוה פרוטה דשאני התם דיהיב לה כל הקידושין כאחת ובדיבור אחד והואיל וגמר דבורו קודם שנתאכלו המעות אלא שקבע זמן שלא יחולו הקידושין לגמרי עד לאחר ל' יום וכי מתאכלי ברשותה מתאכלי אבל הכא שמחלק דבורו ואמר בזו ובזו ובזו גלה דעתו שאינו רוצה שיתחילו הקדושין כלל עד גמר כולן ועד שתקבל את כלן וכשהיא אוכלת ראשונה חזרה עליה מלו' ואינה מקודשת עד שיהא באחת מהן והיינו באחרונה שוה פרוטה וכרשב"א דס"ל מלוה כפיקדון ועד שנשתייר שם שוה פרוטה: '''{{עוגן1|דתני}} כו'.''' מפורש לעיל בפ"ק: '''{{עוגן1|אתיא}} דרשב"א ברבי מאיר.''' ה"פ ר' אלעזר מפרש להא דרשב"א לאו בסתם מלוה מיירי דבהא לא פליג דמלוה עדיפא מפקדון כדמפר' טעמא לקמן דמלוה להוצאה ניתנה וכלו' דמסתמא לא היה דעתו שיהא המעות בעין שהרי להוצאה ניתנה ובודאי לא קדשה אלא בההיא הנאה דמחיל לה גבה והלכך אפי' לא נשתייר שוה פרוטה מקודשת חבל בפקדון דעתו הי' לקדשה בדבר שהוא בעין דלאו להוצאה ניתנה והלכך עד שנשתייר שם שוה פרוטה והא דר' שמעון בן אלעזר עביד מלוה כפקדון במלוה באה מחמת מכר מיירי וכר' מאיר אתיא: '''{{עוגן1|כמה}} דר' מאיר אמר.''' בפרק הגוזל עצים הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור ר' מאיר אומר נותן לו דמי צמרו דמכיון ששינה מדעת בעלים נקרא גזלן וקנייה בשינוי ותני עלה התם בהאי תלמודא הנותן מעות לחבירו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע דהואיל ושינה מדעת בעלים קניי' בשינוי והלכך הריוח לאמצע והכי מיקי לה נמי בבבלי שם דף ק"ב וכרבי מאיר: '''{{עוגן1|דהוא}} פתר לה במלוה שהלוה אמר לו קח לי חטים.''' כלומר ר' אלעזר מפרש להא דר' שמעון בן אלעזר נמי בכה"ג שהאשה והיא הלוה שבתחלה נתנה לו מעות ליקח חטים והוא לקח שעורים והרויחו והריוח לאמצע ועכשיו נעשה לו מלוה עלי' מחצי הריוח שמגיע לו ובזה הוא שקדשה ואמר לה הרי את מקודשת לי במלוה שיש לי בידך דבכה"ג בעינן שישתייר שוה פרוטה שהרי מלוה זו לאו להוצאה ניתנה והאי מלוה כפקדון דמיא והיינו טעמיה דר' שמעון בן אלעזר: '''{{עוגן1|וקשיא}}.''' סתמא דהש"ס מקשה על זה וכי מקדשין בגזילה שהרי גזלן הוא ששינה מדעתה ואותו ריוח המגיע לו בגזילה באת לידו ואין מקדשין בגזל: '''{{עוגן1|}}.''' ר' יוסי בעא. על זה קושיא אחריתא וה"פ שהרי ע"כ לפי אוקימתא זו אכתי צריכין לטעמא דהמקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה דהא הך מלוה לא דמיא לסתם מלוה דנימא דעתו היה לקדשה בההיא הנאה דמחיל לה גבה שהרי לאו להוצאה ניתנה ולפקדון נמי לא דמיא דהתם מקדשה בדבר שמסר בידה ובש"פ שנשתייר הימנו אבל הכא הרי לא מסר בידה כלום ובמה הוא מקדשה אם לא בחוב שיש לו עלי' והרי אינו בעין וע"כ בפרוטה זו שנשתייר הוא מקדשה וא"כ הוי ליה כמלוה ופרוטה ומקודשת דאמרינן דעתה אפרוטה והיינו דבעי עלה: '''{{עוגן1|ניחא}} אדם נותן שוה פרוטה על דינר.''' כלומר דרך הוא לשלם במעט מעט לחוב גדול אבל לא לחוב קטן אם יש לו אצל זה עוד חוב גדול וה"נ כן היכי אמרינן מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה והלא בהני קידושין שנתרצית לו כמשלמת לו חוב שיש לו עלי' ובודאי דעתה לשלם חוב הגדול שעליה ולא חוב הקטן דשמא אדם נותן ש"פ בשביל חוב ש"פ שעליו והוא חייב לו עוד חוב גדול מזה בתמיה: '''{{עוגן1|אית}} תניי תני מקדשין בגזילה.''' ול"ק קושיא קמייתא דכמ"ד מקדשין בגזילה מיתוקמא: '''{{עוגן1|א"ר}} מנא.''' ולא פליגי וה"ג מ"ד מקדשין בגזילה בגזילה שאינו יכול להוציאה מידו בדין וכממונו דגזלן הוי ומקדשין בו ומ"ד אין מקדשין בגזילה בגזילה שהוא יכול להצילה מידו וכממונו דנגזל הוי אף על פי שעדיין ביד הגזלן הוא: '''{{עוגן1|רבי}} יוסי ברבי בון.''' מפרש דמר מיירי בלאחר יאוש ומר בלפני יאוש וממונא דנגזל הוי: '''{{עוגן1|מתני'}}.''' ברייתא דלעיל דקאמר בפקדון אם נשתייר ש"פ מקודשת דוקא בשאמר לה בפקדון שיש לי בידך דמשמע כפי שהוא עכשיו ומסתמא אמרינן דמינח ניחא לה בכל שהוא אם הרבה ואם מעט: '''{{עוגן1|אבל}} אמר לה בכל מה שהפקדתי בידך.''' דעתה היה אכוליה ואינה מקודשת עד שיהא כל הפקדון קיים: '''{{עוגן1|מה}} בינו למלו'.''' השתא מפרש טעמא דת"ק דמחלק בין פקדון למלוה: '''{{עוגן1|מלוה}} ניתנה להוציאה.''' ומסתמא לא היה דעתו אלא בהנאת מחילת המלוה כדפרישית: '''{{עוגן1|והתנינן}} היתה אוכלת ראשונה.''' לר' אבהו פריך דקאמר אם פירש בכל מה שהפקדתי בידך צריך שיהא כולו קיים ואם כן מתני' דאמר בזו ובזו ובזו וכללן לכולן כאחת מעתה נימא נמי דאפילו נשתייר שוה פרוטה לאו כלום הוי דצריך שיהא כולו קיים בשעה שיחולו הקידושין ואע"ג דלעיל מדמינן להא דמתני' למלוה ולא לפקדון מכל מקום פריך כמו דאמרי' בפקדון הואיל ופירש בכל מה שהפקדתי דעתה אכוליה וה"ה הכא נמי הואיל ואמר בזו ובזו ובזו דעתיה אכולן שיהו כולן קיימין בשעה שהקידושין חלין: '''{{עוגן1|פתר}} לה.''' להך דהיתה אוכלת על ראשה דמתני' ופריך ואין על ראשה בדא תנינן כו' כדלעיל: '''{{עוגן1|אמר}} רבי אבון.''' לעולם אסיפא קאי ולא תיקשי אמאי לא בעינן שיהו כולן קיימין דהא לא כן סברנן מימר לעיל דמאן תנא סיפא דמתני' ר' יודה היא דלדידיה יש לחלק בין אמר בווי"ם או לא ולר' יודה לא קשיא מידי כדאמר ר' יוחנן אליביה בפ' שבועת הפקדון: '''{{עוגן1|דברי}} ר' יודה נכללין בקרבן אחד.''' התם תנן תן לי פקדון חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחד ואחד וההיא כר' יודה דהוא ת"ק דר' מאיר התם וכמה דאמר בולא לך ולא לך כדפרישית לעיל וקאמר רבי יוחנן עלה לדברי ר' יודה נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות וכדמפרש התם בהאי תלמודא וה"ג התם היך עבידא פרוטה שליש חטין ופרוטה שליש שעורין ופרוטה שליש כוסמין נכללין בקרבן אחד פרוטה חטין ופרוטה שעורין ופרוטה כוסמין נפרטין בשלשה קרבנות והתם הגי' מוחלפת היא וכמה שכתבתי הוא העיקר וה"פ אע"ג דר' יודה מחייב קרבן על כל אחד ואחד מכל מקום מצינו דלפעמים נכללין בקרבן אחד אם אמר שליש פרוטה מכל מין ומן יש לי בידך דאפחות מפרוטה לא מיחייב ופרוטה מכלן מצטרפת לחייב עליהן קרבן אחד ואם אמר פרוטה מכל מין ומן נפרטין הן דפרטא הוי וחייב בג' קרבנות: '''{{עוגן1|כמה}} דהוא אמר תמן.''' וכמו דלרבי יודה התם אע"ג דאמר בווי"ם חטין ושעורין וכיסמין משכחת לה דפעמים כללא הוי ופעמים פרטא וה"נ כן דאף על גב דאמר בזו ובזו ובזו לפעמים נכללין הן בקידוש אחד היכי דלא הוי בכל אחת מהן בפני עצמה שוה פרוטה אהני ווי"ם דאמר לכללן לאחד ואם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת: '''{{עוגן1|ונפרטין}} בג' קידושין.''' כלומר אם יש בכל אחת מהן שוה פרוטה ודאי פרטא מיקרא דכל אחת ואחת קידושין בפני עצמה היא ומתקדשת בכל אחת מהן והלכך אם יש באחת מהן שוה פרוטה הוי כאלו קידשה בזו אע"פ שאין הראשונין קיימין: '''{{עוגן1|מכל}} מקום לא נכנס לתוך ידה כלום.''' מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא בסיפא נמי היא לא נתקבלה כלו' והכא את אמר מקודשת וברישא אינה מקודשת: '''{{עוגן1|אמר}} ר' אבהו בשם רבי יוחנן.''' היינו טעמא דסיפא דרוצה היא שתהא מקודשת בכך ותראה שעל ידה הוא עושה טובה לעני ובההיא הנאה מיתקדשה: '''{{עוגן1|אומר}} הוא אדם לפועל.''' עכומ"ז או עם הארץ: '''{{עוגן1|אין}} חוששין על שכרו.''' שהוא נותן לו: '''{{עוגן1|לא}} משום שביעית.''' שמא יקח מפירות שביעית מן החשוד למכרם והרי הוא כאלו מאכילו: '''{{עוגן1|ולא}} משום מעשרות.''' אם ע"ה הוא ויקח שאינו מעושר ונמצא שזה כמאכילו שאינו מעושר: '''{{עוגן1|ולא}} משום יין נסך.''' אם עכומ"ז הוא ונמצא משקהו י"נ והרי מזונותיו עליו ונהנה הוא מיין נסך לכל אלו אין חוששין דהא איהו לא ספי ליה מידי אלא פריטי הוא דיהב ליה: '''{{עוגן1|ואני}} נותן לך.''' בשבילך דמיו לחנווני אסור וחוששין לכלן ומפרש ר' זעירא הטעם דנעשה החנוני שלוחו של בעה"ב לזכות לו לפועל והוי כאלו הוא מאכילו בידו: '''{{עוגן1|אמר}} ר' הילא.''' היינו טעמא דאסור דנעשה כפועל זכה לבעל הבית משל החנוני בתחילה וחוזר וזוכה לעצמו מבעה"ב והוי כמי שהבעל הבית מאכילו: '''{{עוגן1|אוף}} הכא.''' הא דר' יוחנן שפיר אתיא או כר"ז או כר' אילא דלר"ז אמרינן הבעל נעשה שלוחו של אשה לזכות לעני ובההיא הנאה דקעביד שליחותה מיתקדשה ולמאי דאמר ר' הילא התם ה"נ העני זכה לאשה משל בעלה שמקבל ממנו בשבילה וחוזר הוא וזוכה לעצמו: '''{{עוגן1|מה}} נפק מן ביניהון.''' דר' זעירא ור' הילא התם היה החנוני חרש איכא בינייהו דעל דעתיה דר' זעירא דמשום שליחות הוא ואין כאן חשש שאין שליחות לחרש אבל על דעתיה דר' הילא יש כאן חשש שהרי החרש יכול לזכות לאחרים: '''{{עוגן1|היה}} הפועל חרש.''' ואם הפועל חרש נמי איכא בינייהו ולר' הילא אין כאן חשש שאין החנוני יכול לזכותו שאין זכות לחרש מאחרים ועל דעתיה דר' זעירא יש כאן חשש שהחנוני שליחותו של בעל הבית הוא עושה ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו בעה"ב מאכילו: '''{{עוגן1|במה}} קידשה.''' הלא שלה הוא: '''{{עוגן1|רוצה}} היא שתהיה מקודשת לו.''' בההיא הנא' שיהא חיוב לה סלע אחר ומתמה ר' יוסי עלה אילו איתמר כלי יאות קאמרת שנוכל לומר דניחא לה שיתן לה כלי אחר בחילוף כלי שלה שדרכו של כלי להתחלף איכא דניחא ליה בהאי ואיכא דניחא לי' בהאי אלא סלע דרכה להתחלף בתמיה מאי שנא סלע זה מאחר ומה הנא' דקא מטי לידה: '''{{עוגן1|כינסי}} לי סלע זו.''' בפקדון ובשעת מתן מעות אמר לה הרי את מקודשת לי ה"ז מקודשת אפי' לא אמרה בפירוש אין דאמרינן מדשתקה ודאי נתרצית לו: '''{{עוגן1|אם}} משנתנה לה.''' אמר לה: '''{{עוגן1|רצת}}.''' דאמרה אין מקודשת: '''{{עוגן1|לא}} רצת.''' שלא אמרה בפירוש אין אלא שתקה אינה מקודשת דשתיקה דלאחר מעות לאו כלום היא דלא איכפת לה מימר קאמרה מעיקרא לאו אדעתא דהכי קבילתיה ולכך שתקה: '''{{עוגן1|הילך}} סלע זו שאני חייב לך.''' הואיל ושלה הוא אפי' בשעת מתנה רצת דאמרה אין מקודשת לא רצת שלא אמרה אין בפי' אלא אישתיקה אינה מקודשת דיכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי: '''{{עוגן1|יטלנו}} ממנה ויחזור ויתננו לה.''' שצריך שתתרצה בשעת מתן מעות ותאמר אין בפי' הואיל ושלה הוא: '''{{עוגן1|ונמצא}} חסר דינר אינה מקודשת.''' דדעתה אכולה מנה: '''{{עוגן1|היה}} מונה ראשון ראשון.''' שהיה מנה שלם בידו והי' מונה לה דינר דינר יכולה היא לחזור בה כ"ז שלא השלים אבל משהשלים מקודשת: '''{{עוגן1|רבי}} אלעזר אומר מקודשת בראשון.''' כיון דנתן לה דינר ראשון מקודשת מעכשיו והשאר הוא על תנאי שצריך שישלים תנאו דכיון דיהיב לה דינר כאומר על מנת שישלים תנאו והאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי: '''{{עוגן1|ר'}} יוחנן אמר לכשישלים.''' תנאו הוא דמקודשת ואם בא אחר וקדשה מקודם שישלים מקודשת לשני: '''{{עוגן1|אמרין}}.''' בני הישיבה חזר בו ר' יוחנן כדמוכח מדלקמן: '''{{עוגן1|חד}} בר נש.''' נתן משכון לחבירו על המקח שלקח ממנו וכפר ביה חבריה בערבונו: '''{{עוגן1|תלתיהון}} אמרין.''' לא כך היה המעשה אלא שנתן לו מקצת הדמים על זרע פשתן שלקח ממנו: '''{{עוגן1|אתא}} עובדא קומי ר' יוחנן.''' שחזר בו המוכר ובאו לפני ר' יוחנן ואמר או יתן לו זרע פשתן בכל מקחו שכבר נתחייב לו במקצת הדמים שקיבל או יקבל עליו מי שפרע כדין החוזר בו אחר נתינת הדמים: '''{{עוגן1|ר'}} חייא בר יוסף.''' פליג וקאמר שלא קנה בכל מקחו אלא כנגד ערבונו בלבד ואו שיתן לו בכל ערבונו והיינו כנגד דמים שקבל או יקבל מי שפרע: '''{{עוגן1|במקח}} שאין דרכו להקנות חציים כגון פרה וטלית.''' שאין דרכם למכור וליקח לחציים בהא מודה כיון שקיבל המקצת קנה כולה: '''{{עוגן1|ואשה}} דרכה להיקנות חציין.''' השתא מסיק לה דמהא שמעינן שחזר בו ר' יוחנן דכי דרכה של אשה להיקנות לחציי' אלא ודאי כיון שנתן לה מקצת הדמים קנה אותה ואינה יכולה לחזור דבהא אפי' ר' חייה בר יוסף מודה לר' יוחנן: '''{{עוגן1|תריהון}} אמרין.''' דכך הוא הדין במקח לא קנה אלא כנגד ערבונו שדרכו להיקנות לחציו ואפילו פרה וטלית כגון פרה עומדת לשחיטה שיכול למכרה לחצייה וכן טלית א"נ שראוי' לשניהם ולהיו' שותפין בה אבל אשה אין דרכה להקנות לחצאין שאינה ראויה לשני' וד"ה קנה כולה: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה
(
עריכה
)
תבנית:הלכה הבאה
(
עריכה
)
תבנית:הלכה קודמת
(
עריכה
)
תבנית:ויקיטקסט ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:ירושלמי וילנא
(
עריכה
)
תבנית:ירושלמי וילנא/קידושין
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מונחון
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון/ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון/פני משה
(
עריכה
)
תבנית:ספריא ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל ירושלמי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:עוגן1
(
עריכה
)
תבנית:על התורה ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:פורסם בנחלת הכלל
(
עריכה
)
תבנית:קידוד
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מפרשים כללי
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף