עריכת הדף "פני משה/סוטה/ג/ו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הרי}} היא ככל המנחו'.''' שנטמאו עד שלא קדשו בכלי כדתנן ריש פ' י"ב דמנחות דיש להן פדיון:

'''{{עוגן1|ותפדה}}.''' ותצא לחולין ומן המעות יקנה אחרת:

'''{{עוגן1|ותשרף}}.''' שקדשה קדושת הגוף ואינה יוצאה עוד לחולין:

'''{{עוגן1|האומרת}} טמאה אני לך.''' משום דדמיא לאשם תלוי כדמפרש בגמ':

'''{{עוגן1|וכל}} הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות.''' ואפי' קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפים שירים על בית הדשן כדמפרש בגמרא:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תני}} כו'.''' כלומר דתנינן בברייתא כמו דתנינן במתני' ותוספתא היא פ"ב דסוטה והתם מוסיף עלה דקתני משקדשה כו' תעובר צורתה ותצא לבית השריפה דכל הקדוש קדושת הגוף טעון עיבור צורה ונשרף בבית הדשן בעזרה:

'''{{עוגן1|והאומרת}} כו'.''' אמתני' פריך דקתני האומרת טמאה אני נשרפת מנחתה בעזרה ככל פסולו בקודש ואמאי:

'''{{עוגן1|לא}} כחטאת שמתו בעליה היא.''' בתמיה דבמנחת קנאות מזכרת עון כתיב וכחטאת היא וכמתו בעליה דמיא כדלקמיה:

'''{{עוגן1|וחטאת}} כו'.''' כלומר דקי"ל בפ"ד דתמורה דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא וכל היכא דאי הוי חטאת מתה במעות נמי אזלי לים המלח כגון שהפריש מעות לחטאתו ומת והכא נמי כיון דאמרה טמאה אני תו לא חזיא להקרבה ודין מעות חטאת שמתו בעליה יש לה דלא שייכא בהו מיתה והולכות לים המלח ותתפזר נמי המנחה לים המלח ואמאי טעון שריפה בעזרה:

'''{{עוגן1|ומשני}} דמיי' לאשם תלוי.''' דאמרינן בריש פ"ו דכריתות המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא דכיון דלבו נוקפו גמר ומקדיש ונחתא ליה קדושה וה"נ שעל ספק הופרשה המנחה מתחלה גמר בלבו ומקדיש וכיון דנחתה לה קדושה טעונה שרפה בעזרה:

'''{{עוגן1|אם}} לאשם תלוי.''' את מדמית לה א"כ תיקשי לך טפי דאפי' משקדשה בכלי ואמרה טמאה אני נמי לא תשרוף בעזרה דקס"ד דלאשם תלוי שלא נשחט מדמינן לה והתם אמרי' אליבא דרבנן דאם עד שלא נשחט נודע לו שלא חטא ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה וגבי מנחה דלא שייכא בה רעיה תלך לים המלח ואפילו קדשה בכלי:

'''{{עוגן1|ומשני}} רב מתניי'.''' דה"ק דדמיא לאשם תלוי שנשחט ונודע לו שלא חטא דתנינן התם הדם ישפך לאמה שבעזרה והבשר יצא לבית השריפה דהוי כזבח פסול שטעון שרפה וה"נ כיון שקדשה בכלי טעונה שרפה:

'''{{עוגן1|עד}} שלא קרב הקומץ.''' ואחר שקדשה בכלי דהמנחות טעונין שתי פעמים מתן כלי אחת שהוא נותן בכלי שרת לקדשה קודם הקמיצה ואחת לאחר הקמיצה דשוב נותן הקומץ לכלי שרת שני ומקדשו כדשנינו בברייתא דסדר מנחות הובאה בבבלי דף י"ד יכולה ברייתא מיירי דעדיין לא שתתה דכ"ע מודים דהקריב ואח"כ השקה כשירה כדאיתא לעיל הלכה ב':

'''{{עוגן1|מתה}} היא.''' או שמתה היא או שמת בעלה ושוב אינה שותה דאמרן בעינן למשרייה:

'''{{עוגן1|השיריים}} אסירין.''' דהרי היא ככל המנחות שאירע בהן פסול בין קמיצה להקטרה וישרפו בבית הדשן:

'''{{עוגן1|כפרה}} ספיקה והלכה לה.''' האי כפרה לאו כפרת העון הוא אלא כפרה הראוי' לה כלומר בשעת קדושת כלי עשתה מה שיש עליה לעשות דבהכשר קדשה וכיון שקדשה בהכשר קדושת הגוף טעונה שרפה כשאר פסולי הזבח:

'''{{עוגן1|בין}} כך ובין כך מנחתה אסורה.''' כדמפרש ואזיל דאפי' אם לאחר הקטרת קומץ באי עדים השיריים אסורין:

'''{{עוגן1|אבל}} אם הקטיר השיריים מותרין.''' באכילה ואפי' בבאו עדים אח"כ דכיון דבהכשר קרבה אמרינן בזה כפרה ספקה והלכה לה לענין הכשר הקרבה ויהו שיריה נאכלין:

'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' ריש פ' אלו מנחות נקמצות ובגמרא שם דף ע"ד דרבנן סברי מנחת חוטא של כהנים אינה נקמצת דכולה כליל היא ור"ש אומר דנקמצת כו':

'''{{עוגן1|והיתה}} לכהן כמנחה.''' במנחת חוטא כתיב:

'''{{עוגן1|רבנן}} אמרין.''' והיתה לכהן כמנח' להקיש מנחת חובתו למנחת נדבתו של כהן:

'''{{עוגן1|מה}} מנחת נדבתו קריבה בכלול.''' דכתיב כליל תהיה ואינה נקמצת:

'''{{עוגן1|אף}} זו.''' חובתו קריבה בכלול ואינה נקמצת:

'''{{עוגן1|ר"ש}} אומר הרי עשירית האיפה.''' מנחה של כהן כמנחה של ישראל לקמיצה כדמפרש לה התם מדכתיב כמנחה ולא כמנחתו חלא להקיש למנחת חוטא של ישראל:

'''{{עוגן1|ת"ל}} וכל מנחת כהן וגו'.''' הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשיריים בעצמן:

'''{{עוגן1|אילין}} שיריים.''' לר"ש דאמר קרבין הן לעצמן:

'''{{עוגן1|משם}} מה הן באין.''' מה דין יש להן דין קומץ או דין שיריים בעלמא ונ"מ כדמפרש ואזיל:

'''{{עוגן1|אין}} תימר משום קומץ אינו נותנן בלילה.''' אין קריבין בלילה כדין קומץ וכן אין באין לאחר מיתה דכחטאת שמתו בעליה היא וכגון שמת לאחר הקרבת הקומץ:

'''{{עוגן1|ואינו}} מחשב להן.''' אין חייבין עליהן משום פיגול אם חישב להקטיר הקומץ למחר או להקטירן למחר דקי"ל בזבחים פ' ב"ש דף מ"ג דהקומץ אין חייב עליו האוכלו משום פיגול דאין חייבין כרת באכילת פיגול אלא בדבר שיש לו מתירין והקומץ הוא המתיר ואין לו מתירין וה"נ דין קומץ להן:

'''{{עוגן1|ואין}} תימר.''' דדין שיריים יש להן הא ודאי לא מיבעיא לן דבאין בלילה דלאו קרבן מיקרו וכן באין לאחר מיתה:

'''{{עוגן1|מהו}}.''' אלא הא קא מיבעיא לן מהו שיחשב להם ושיהי חייבין עליהן משום פיגול ואע"ג דדין שיריים להן משום דאין חייבין משום פיגול אלא בדבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח והכא אינן ראוין לאכילת אדם ולא למזבח כדלקמן:

'''{{עוגן1|נישמעינה}}.''' לזה מן הדא דלקמן:

'''{{עוגן1|רבי}} אלעזר ברבי שמעין גרסי'.''' דתני לה התם על דברי ר' שמעון דאמר הקומץ קרב בפני עצמי והשיריים בפני עצמן ר' אלעזר בר"ש אומר כו' השיריים מתפזרין על גבי הדשן:

'''{{עוגן1|ר'}} יוחנן בעי.''' והוי ר' יוחנן עלה:

'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' באיזה בית הדשן קאמר:

'''{{עוגן1|אם}} בדשן שלמעלן.''' על המזבח וקרי ליה דשן מפני שצוברין את הדשן לתפוח ולבסוף מתפזרין על בית הדשן:

'''{{עוגן1|כבר}} אמר ר' שמעון.''' כלומר היינו דר' שמעון אביו דאיהו נמי אמר קרבין בפני עצמן למעלן:

'''{{עוגן1|אלא}} אם אינו ענין כו'.''' כלומר דע"כ לדשן שלמטה קאמר במקום שמשליכין שם מוראה ונוצה ותרומת הדשן אצל הכבש ושם נבלעין במקומן ולשם היו מתפזרין:

'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' ש"מ דדין שיריים להן דאם היה להן דין קומץ לא הוי פליג ר' אלעזר בהא אאבוה שלא יקרבו למעלן. ונותנן בלילה כו'. כלומר דין שיריים להן לכל:

'''{{עוגן1|אמר}} ר' יוסי ברבי בון אינו מחשב להן.''' ור' יוסי פליג דאדרבה מדר"א בר"ש נשמע דאין חייבין עליהן משום פיגול דהרי אין להן מתירין לא לאדם דקריבין הן ולא למזבח דלמטן קריבין:

'''{{עוגן1|הך}}.''' הא דקאמר ר"א בר"ש דהשיריים מתפזרים על הדשן כמאן אזלה שיטתיה בהאי היקישא דלעיל אם למנחת ישראל הוא מקיש כשיטת אביו או למנחת נדבת כהן כחכמים:

'''{{עוגן1|אין}} בשיטת אביו.''' ומתמה הש"ס אם כדרשת אביו ס"ל ה"ל למימר יקרבו השיריים למעלן כמו דסבר ר"ש כדמסקי' לעיל הא כיצד כו':

'''{{עוגן1|אין}} כו'.''' ולטעמיך אם כחכמים ס"ל דמקיש למנחת נדבתו א"כ לא יקמוץ כלל אליביה דר"א בר"ש כמו דסבירא להו:

'''{{עוגן1|בשיטת}} אביו הוא.''' הש"ס הוא דמסיק דלעולם בשיטת אביו קאי שיטתיה דמקיש למנחת ישראל והילכך נקמצת ס"ל כדאשכחן דאמר ר"ש לעיל הרי עשירית האיפה כו' ודקאמרת מ"ט לא ס"ל גם בהא כאבוה דקריבין למעלן לא קשיא ותהא כלו' דתהא האי טעמא משום דכליל ולא תאכל הקשתיה למנחת נדבתו דהרי לא מקשינן למנחת ישראל אלא לקמיצה והא דאינה נאכלת נפקא לן מוכל מנחת כהן ובין מנחת נדבה ובין מנחת חובה וס"ל לר"א בר"ש דלא הוקשה אלא שלא תאכל כמנחת נדבתו אבל לא הקשתיה לכליל תקטר דכתיבא במנחת נדבתו כלומר דלענין הקרבה לא הוקשה דאין קריבין השיריים למעלן אלא מתפזרים על בית הדשן:

'''{{עוגן1|ראה}} רבי דעתו של ר' אלעזר בר"ש ושנה כיוצא בו.''' במשנתינו דקאמר וכל הנשואות לכהן מנחותיהן נשרפות וכדמסיק:

'''{{עוגן1|ולמה}} לי.''' למה לנו לאוקמי כר"א בר"ש דהא אפי' כר"ש אתייא דאיהו סבר דיקריבו השיריים למעלן וקס"ד דלהא נמי שייך לומר נשרפות הואיל ואינן נאכלין:

'''{{עוגן1|א"ל}} דלא היא איכול בראש המזבח כו'.''' דלא שייך לומר בראש המזבח אלא הקרבה ועיכול אבל אין שייך לומר נשרפות על דבר שקרב בראש המזבח כר"ש אלא ודאי כר"א בר"ש אתייא דנשרפות למטן קאמר בבית הדשן:

'''{{עוגן1|והא}} תני ר' חייא ופליג.''' על זה מדקאמ' טעמא בברייתא בהא דנשרפת מנחת הנשואה לכהן דליקר' כליל כמנחת כהן עצמה אינה יכולה מפני שותפות' של אשה שיש לה חלק בה שלכפרתה היא באה ואין מנחת זר קריבה כליל בלא קמיצה:

'''{{עוגן1|להיאכל}} אינה יכולה מפני שותפותו של איש.''' שהוא מקריב' משלו וכתיב וכל מנחת כהן וגו'. וחסר כאן וגרסינן כמו שהובא לעיל ריש פ"ב וכדהובא בבבלי אלא הקומץ קרב בעצמו והשיריים קריבין בעצמן. ומדאמר קריבין בעצמן ש"מ דלמעלן הן קריבין כר"ש:

'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' מנא לר"ת מאי קשיאלך דודאי פליגי בזה רבי דקתני במתני' נשרפת ראה דעתו של ר' אלעזר בי ר' שמעון כדאמרן ור' חייא רבה כר"ש ס"ל ולפיכך קאמר קריבין בעצמן:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>