עריכת הדף "פני משה/סוטה/א/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כיצד}} הוא מקנא לה אמר לה כו'.''' האי אמר לה לאו פירושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני וה"ק אם אמר לה אל תדברי כו' לאו כלום הוא ועדיין מותרת אלא דוקא כשאמר אל תסתרי ונכנסה עמו לבית הסתר כו' כדמפרש בגמ':

'''{{עוגן1|ומותרת}} לאכול בתרומה.''' אם אשת כהן היא:

ושהת כדי טומאה שיעור שהיי' מפרש בגמ':

'''{{עוגן1|ואם}} מת.''' בעלה קודם שישקנה:

'''{{עוגן1|חולצת}} ולא מתייבמת.''' כדדריש לה בבבלי מדכתיב גבי אשה שמצא בה ערות דבר והלכה והיתה לאיש אחר ודרשינן לאיש אחר ולא ליבם ואע"פ כן אינה פטורה מן החליצה כשם שאם היה בעלה חי דלא היתה מותרת בלא גט:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|סוף}} דבר עד שתדבר עמו.''' אם אנו צריכין שתדבר נמי עם הסתירה הא אם נסתרה בלא דיבור לא תחשב הסתירה כלום בתמיה:

'''{{עוגן1|דיברה}} אתא מימר לך.''' דצריך להשמיענו דדיבור בלא סתירא לאו כלום הוא ואפילו הקפיד הבעל ואמר לה אל תדברי והאי אל תדברי דמתני' מפרשים אל תסתרי כדמסיק לשון נקי היא מתני' כו' ומיהו דיברה דסיפא על כרחך אית לן למימר דדיבור ממש הוא:

'''{{עוגן1|מהו}} שיקנא לה משני בני אדם כאחד.''' אל תסתרי עם פ' ופ' הואיל ומותר להתייחד עם שנים דבסתמא בכשרים מחזקינן להו או דילמא בקפידא דבעל תלא רחמנא והא קפיד:

'''{{עוגן1|במחלוקת}}.''' היא דלמ"ד לעיל דמקנא לה מאביה ובנה ואע"פ שמותרת להתייחד עמהם ס"ל נמי דמקנא לה משני בני אדם כאחד:

'''{{עוגן1|ר'}} יוסי בעי.''' אם אמרי' נמי דמקנא לה אפי' ממאה בני אדם כא' ואע"ג דאמרינן בעלמא תרי כמאה היינו היכא דמדינא צריך תרי כגון בעדים תרי ומאה חד דינא אית להו אבל הכא דמדינא מותר להתייחד עם שנים אלא דהואיל וקפיד הבעל מי אמרינן אפי' במאה הוי קפידי' קפידא או דילמא בקפידא כ"כ אמרי' בטלה דעתו אצל כל אדם א"נ שאני בשני' דאיכא למימר קים ליה לבעל בהו דפרוצים הם ואסורה להתייחד עמהן אבל במאה אי אפשר דלית בהו תרי כשירי:

'''{{עוגן1|אמר}} ר' יוסי אמר לה אל תכנסי כלו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון פשיט לי' בעיא דר' יוסי דלא הוי קינוי דאטו אם אמר לה אל תכנסי לבה"כ שיש שם אנשים הרבה מי הוי קינוי דודאי נכנסת:

'''{{עוגן1|עמו}}.''' לבית הסתר קתני במתני':

'''{{עוגן1|אמר}} ר' מנא.''' דדוקא עמו שנכנסו שניהם כאחד:

'''{{עוגן1|הא}} זא"ז.''' שנכנס הוא או היא תחלה לא:

'''{{עוגן1|אפי'}} זא"ז.''' הוי סתירה דמ"מ יש רגלים לדבר:

'''{{עוגן1|לפלטיא}}.''' רה"ר בלילה הוי סתירה כשנתייחדו במקום מיוחד:

'''{{עוגן1|לחורבה}}.''' הוי יחוד אפילו ביום וכן למבואות אפילות:

'''{{עוגן1|סוטה}} מה היא.''' ודאי או ספק:

אמרו ליה ספק גרסי' וכן הוא בתוספתא שם וכן מה שהגהתי לקמן ומכאן כו' כן סיים שם והיינו דקאמר עלה מיליהון דרבנן דלקמן פליגין על בן זומא דאמר הא דספק רה"י טמא דוקא בדבר שיש בו דעת לשאול דגמרינן מסוטה דאלמא בסוטה כל שיש בה דעת לשאול אסורה ולדידהו מצינו דאפי' יש בה דעת לשאול מותרת:

'''{{עוגן1|דאמר}} ר"ז כו' אין לה רצון.''' דפיתוי קטנה אונס היא. והא תנינן כל שאין בה כו'. כלומר דגם במשנה שם שנינו דאין בו דעת לשאול ספיקו טהור דמשמע ביש דעת לשאול ספיקו טמא:

'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' כלומר ולדברי בן זומא דמסוטה ילפי' הרי מצינו דקטנה אע"פ שיש בה דעת לשאול ספיקה טהור הילכך ע"כ הנך רבנן פליגי עלי' וס"ל דלא ילפינן מסוטה:

'''{{עוגן1|מפני}} מה ספק רה"ר כו'.''' סיום הברייתא דלעיל הוא דשאלו לבן זומא:

'''{{עוגן1|שהציבור}} עושין פסחיהן בטומאה גרסי'.''' תמן תנינן. בכריתות דכל העריות כו' דחייב על העראה חוץ משפחה חרופה דאינו חייב על העראה כדדרי' לקמן:

'''{{עוגן1|החמיר}} בשפחה.''' כלומר זה בלבד החמיר בשפחה שעשה בה המזיד כשוגג לענין קרבן כדדריש התם דכתיב וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו והדר כתיב ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לרבות מזיד כשוגג:

'''{{עוגן1|שכבת}} זרע.''' כתיב בשפחה חרופה ואינו חיי' עד שיגמור ויפלו':

'''{{עוגן1|הכא}} כו'.''' דבסוטה נמי כתיב שכבת זרע וא"כ נימא נמי דלא נאסרה לה בהעראה:

'''{{עוגן1|ומשני}} רבי יוסי שאני בסוטה דכתיב ונסתרה.''' בסתירה לבד קראה. הכתוב טמאה ואסירה עד שתשתה:

'''{{עוגן1|ליידא}} מילה כתיב ש"ז.''' וא"כ לאיזה דבר נאמר בסוטה שכבת זרע הואיל ולא הקפיד הכתוב על כך:

'''{{עוגן1|ומשני}} לשיעורין.''' לשיעור סתירה:

'''{{עוגן1|כהדא}} דתני כו' וכמה היא ביאה.''' באיזה שיעור ביאה ובבבלי מפרש דכל הני דחשיב למעוטי שיעור ארצותה דלא צריך:

'''{{עוגן1|כדי}} חזירת דקל.''' בבבלי מפרש חזרה דר"א היינו ברוח:

'''{{עוגן1|גירדי}}.''' אומן גרדי את הנימא:

'''{{עוגן1|אע"פ}} שאין ראיה.''' גמורה לדבר דקרא לאו הושטת ידו לסל כתב ביה יש זכר ורמז במקצת דהוקשה אשה זונה לככר לחם:

'''{{עוגן1|לאחר}} התרת הסינר.''' כלומר דמלבד שיעור התרת סינר הוא:

'''{{עוגן1|בעצמו}} שיער.''' כמה שהוא היה שוהה בביאתו:

'''{{עוגן1|ובן}} עזאי נשא אשה מימיו.''' הא מצינו דאמר מה אעשה ונפשי חשקה בתורה כו':

נתחמם בלילה:

'''{{עוגן1|לתרומה}}.''' בתמיה מצינו אשה שהיא אסורה לבעלה ותהא מותרת בתרומה ול"ל קרא:

'''{{עוגן1|למה}} לא.''' ופריך אלמה לא מצינו הרי אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה ואם בת כהן היא פסולה מן התרומה כדאמרינן ביבמות בסוף ארבעה אחין ומדחזינן דלא תלינן תרומה באיסור בעלה הה"ד נמי איפכא:

'''{{עוגן1|לא}} מצינו כו'.''' דאף דמצינו מותרת לבעלה ואסורה בתרומה איפכא לא מצינו דהרי חזינן דמחמרינן בתרומה אפילו כשהיא מותרת ומכ"ש כשהיא אסורה לבעלה והדרן קושיין לדוכתיה:

'''{{עוגן1|א"ר}} אבין כן איתאמרת כו' גרסינן.''' דבאמת כך אמרו וא' ליבם דלתרומה לא איצטריך:

'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' דאסורה ליבם ומנא לן אלא דילפינן מונטמאה:

'''{{עוגן1|פרט}} לאונסין.''' דאינה נבדקת:

'''{{עוגן1|מה}} את שמע מינה.''' היכן שמענו זה מכאן:

'''{{עוגן1|מה}} תחת אישך לרצון.''' אם היתה לרצון. כמו שהוא תחת אישך:

'''{{עוגן1|סוטה}} כשם שהיא אסורה לבעל כו'.''' סוגיא כתובה לעיל מס' יבמות פרק עשירי סוף הלכה א' ושם ביארתי היטיב ע"ש:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>