עריכת הדף "פני יהושע/שבת/מא/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

<big>בגמרא מתקיף</big> '''לה אביי כו' מיחם שפינהו קתני.''' וכתבו התוס' דאע"ג דמיחם שפינהו שייך אפילו בפינה ממנו מים אפ"ה לא הו"ל למיתני בהאי לישנא כיון דאיכא למיטעי ולכאורה לא ידענא מאי איכא למיטעי שייך הכא כיון דלקושטא דמילתא לענין עיקר דין בישול דאיירי במתניתין בשניהן הדין שוה בשביל שיחמו אסור ולהפשירן מותר וא"כ ממילא ידעינן דמהאי טעמא גופא נקיט לה בהאי לישנא דשייך בתרווייהו לאשמעינן דלא שייך איסור מצרף אפילו בפינה ממנו וכר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר. ועוד דאפילו את"ל דלא שמעינן שפיר מהאי לישנא דאתיא כר"ש דוקא אפ"ה לא איכפת ליה לתנא דמתני' כלל בהא כיון דבלא"ה אשכחן כמה סתמי משניות דדבר שאין מתכוין מותר כר"ש והיינו מתניתין דמוכרי כסות מוכרין כדרכן שהיא משנה בכלאים וסתם מתני' דנזיר חופף ומפספס אבל לא סורק דמהך סתם מתני' מקשה הש"ס לקמן ס"פ המוציא יין דר' יוחנן אדר"י ע"ש. מיהו בהא מצינו למימר דאף לפמ"ש התוס' בסמוך בד"ה מיחם דבשבת שייך טפי להקל לענין דבר שאין מתכוין מבשאר איסורין מ"מ איכא למיטעי לאידך גיסא ולמימר דלענין איסור שבת יש להחמיר יותר לענין דבר שאין מתכוין היכא דלא הוי פסיק רישא דאשכחן להדיא בגמרא דר"פ הנחנקין דמפליג הש"ס בין שגגות לאו לשגגות חנק בהך מילתא גופא דדבר שאין מתכוין היכא דלא הוי פסיק רישא אלא דלמא חביל וא"כ ה"נ דכוותיה דלפמ"ש התוס' דהא דאמרינן הכא והלא מצרף היינו שמא מצרף וא"כ אכתי הו"ל שגגות סקילה ולא דמי להנך מתני' דכלאים ונזיר דלא הוי אלא שגגות לאו. כנ"ל לפי פי' התוס':

'''מיהו''' לפמ"ש בסמוך אין צורך לפרש כן אלא בפשיטות מצינן לפרש קושייא דאביי דהו"ל למיתני בהדיא מיחם שפינה ממנו מים לרבותא דעיקר דינא לאשמועינן כחא דהיתירא דאפילו בכה"ג שמתכוין לחמם ולהפשיר הצוננין אפ"ה שרי ולא חיישינן שמא יבא לידי בישול משא"כ השתא דקתני מיחם שפינהו איכא למיטעי דדוקא בכה"ג שפינה מעל האור כפשטא דלישנא משום הכי שרי כיון שאין מתכוין להחם הצוננין כלל אלא לצנן הרותחין וא"כ אפילו לכשהגיע לכדי שיחמו אפ"ה ליכא איסורא כדפרישית דכה"ג אפילו לרבי יהודה שרי אבל בפינה ממנו מים לעולם אפשר דאסור והיינו כרבי יהודה וכיון דלקושטא דמילתא משמע ליה לאביי אפילו בפינה ממנו מים מותר לטעמא דמתני' א"כ מקשה שפיר דהוי ליה למיתני הכי בהדיא וכדפרישית.''' כן נ"ל:

<big>שם</big> '''ומיחם שפינה ממנו מים לא יתן לתוכו מים כל עיקר מפני שמצרף ור"י הוא כו'.''' ויש לתמוה דלפירש"י בסמוך דאפילו לרב דס"ל כר"י אפ"ה מודה דבמיחם שפינהו מעל האור שרי כשאין בו אלא כדי שיעור להפשיר והיינו כגון שלא מלאוה כולה וא"כ היאך קאמר אביי הכא דלא יתן לתוכו מים כל עיקר ונראה דוחק לומר דאביי פליג אדרב אליבא דר"י ומכ"ש לפי מ"ש התוס' דרב כר"ש ס"ל כדמשמע בכמה דוכתי וכמו שאבאר אלא דמוקי למתני' כר"י משום דיוקא א"כ אין סברא לומר דאביי מחמיר אליבא דר"י טפי מרב. וכבר ראיתי בש"ס חדשים בפתיחת המסכת דיש למחוק תיבת כל עיקר כו' ע"ש:

'''מיהו''' לולי פירש"י הי' נ"ל לקיים הגירסא ולפרש דרב ואביי לא פליגי כלל אליבא דר"י לדינא אלא לענין פירושא דמתני' לחוד דאביי משמע ליה דדיוקא דמתני' אתי למעוטי דמיחם שפינה ממנו מים אפי' במאי דשרי בפינה מעל האור וגם כשנותן לתוכו מים מרובים אפ"ה אסור בפינה ממנו מים דהא אדרבא כשנותן לתוכו מים צוננים מרובים שייך בי' צירוף טפי והא דקאמר רב ל"ש אלא שיעור להפשיר היינו מילת' אחריתא דמפרש דהא דמפליג במתני' בין בשביל שיחמו ובין כדי להפשירן לאו במרובין ומועטין דצוננים תליא מילת' אלא בשיעור חימום המיחם לחוד איירי דבין בפינה ממנו ובין בפינהו לעולם אסור כל שיש במיחם כדי שיעור לצרף והיינו לאלתר לאחר שהסירו מן האור בין אם יש בו מים ובין שפינה ממנו המים לאלתר אפ"ה אסור דאין לחלק בין מרובין למועטין דאי אפשר לצמצם ומש"ה לעולם לא שרי במתני' אלא כשאין במיחם אלא כדי להפשיר כגון שכבר העבירוהו מן האור איזה זמן עד שלא נשאר במיחם ובמים שום חמימות אלא כדי להפשיר והיינו כדפרישית לעיל מש"ה קתני בסיפא דמתני' או לתוך הכוס לגלויי עלי' דמיחם שא"א שיחמם אלא כמו הכוס דלעולם אינו ראוי אלא להפשיר כן נ"ל לולי דרש"י והתוס' לא פירשו כן:

<big>בתוס'</big> בד"ה מיחם שפינה ממנו מים כו' כיון דאינו מבשל כגון שיש בו מים הרבה שאין המיחם מספיק לבשל רוב המים שבתוכו כדאשכחן בפרק אמר להם הממונה שאין מבשל ומצרף כו' עכ"ל.''' ולכאורה אין דבריהם מדוקדקים דאם כוונתם במ"ש שאין המיחם מספיק לבשל רוב המים היינו דמשום ריבוי המים צונני' שבתוכו אין יכולין להתבשל א"כ לא הוצרכו בזה לשום ראי' דאע"פ דאין מבשלין אפ"ה שייך בהו צירוף דבלא"ה מילתא דפשיטא היא דמחמת ריבוי' המים צוננים שגורם שאין יכולין להתבשל זה הענין עצמו גורם דשייך בהו צירוף טפי שהרי עיקר הצירוף בכלי מתכות חם היינו ע"י המים צוננים ואם נפרש כוונתם במ"ש שאין המיחם מספיק היינו דאפילו קודם נתינת המים צוננים לתוכו לא הי' רותח כ"כ עד שבשביל זה אינו יכול לבשל רוב המים שבתוכו דבכה"ג ודאי הוצרכו לראי' דאע"פ שאין המיחם רותח כ"כ אפ"ה שייך בהו צירוף אלא דלפ"ז לא מייתי שפיר ראיה מסוגיא דיומא דהא התם הנך עששיות של ברזל רותחין גמורים הוו דהא היינו דקאמר אביי אפילו תימא כשהגיע לצירוף ומעיקרא דאמר שלא הגיע לצירוף היינו שלא היו רותחין כ"כ אלא דלעולם אפי' אם הי' רותחין גמורין אפ"ה לא שייך התם משום בישול כיון שמי המעיין שבמקוה מרובים הרבה וצוננים טובא דלא שייך בהו בישול כלל ויש ליישב בדוחק:

<big>בא"ד</big> '''ואע"ג דאביי סבר כר"ש דהא אמר לעיל כל מילי דמר עביד כרב כו' וחד מינייהו הלכה כר"ש בגרירה וכו' עכ"ל.''' ולכאורה אין ראיה זו מוכרחת דהא שפיר מצינן למימר דהא דסבר רבה דהלכה כר"ש בגרירה היינו דוקא בגרירה או כיוצא בו דאפילו במתכוין ליכא אלא איסורא דרבנן דהוי חופר כלאחר יד משא"כ במצרף דהכא דהוי דאוריית' לפי משמעות לשון התוס' דאף לפמ"ש בסוף הדיבור דהוי מדרבנן היינו כשאינו מתכוין דמודה ר' יהודה דמדאורייתא שרי משום דהוי מלאכת מחשבת משא"כ כשמתכוין לצירוף נראה מדברי התוס' דהוי מלאכה גמורה מדאוריי' א"כ אפשר דרבה גופא ס"ל בהא כר"י דאפילו באינו מתכוין אסור מדרבנן וא"כ אביי נמי מצי סבר הכי כרבה רבי' ושפיר מסיק אביי הכא דלר"י מיחם שפינה ממנו מים אסור לגמרי מפני שמצרף והיינו משום איסור דרבנן. ולכאורה יש לי להביא ראיה איפכא מסוגיא דפסחים (דף כ"ה ע"ב) בפלוגתא דאביי ורבא התם לענין אפשר ולא קמכוין דנהי דללישנא קמא משמע דאביי כר"ש ס"ל מ"מ הא אסקינן התם אלישנא קמא בתיובתא וא"כ ללישנא בתרא דהתם משמע דאביי כר"י ס"ל וצ"ע וע"ש בחידושינו בפסחים ודו"ק:

<big>בא"ד</big> '''קשה דהכא משמע דבצירוף אוסר ר"י דשא"מ ובפרק אמר להם הממונה גריס רש"י כו' ולא גרסינן שבות במקדש כו'.''' מיהו בלא"ה קשה לפירושו כו' עכ"ל. עיין בספר מג"ש מ"ש מ"ז ז"ל בזה ליישב כל קושיות התוס' על פירש"י ע"פ הסוגיא דפסחים ומחלק בין אפשר ולא קמכוין ללא אפשר ולא קמכוין ע"ש ותמצא נחת:

'''מיהו''' הא דפשיטא ליה למ"ז ז"ל מסברא דנפשי' דבסוגיא דיומא בעששיות של ברזל הוי לא אפשר אין הסברא מוכרחת כ"כ ואני בקשתי ומצאתי לו עזר מלשון הירושלמי שם ביומא דטעמא דר"י שהוצרך לעששית של ברזל ולא היו מטילין לתוך המקוה קומקומים של מים כמו לת"ק משום דסבר ר"י שלא יאמרו ראינו כ"ג טובל במים שאובין וכבר הארכתי בענין זה בדין הטלת חמין נמצינו למידין מיהו שיפה כתב מ"ז ז"ל דלר"י הוי לא אפשר מ"מ נ"ל דסוגיא דתלמודא דידן ביומא לא ס"ל טעמא דירושלמי דהא בסוגי' דפסחים שהבאתי בסמוך מסקינן כלישנא בתרא דלאביי בלא אפשר ומכוין ס"ל כר"י דשרי ואיפכא מדר"ש ע"ש וא"כ לפ"ז אי ס"ד דאביי ביומא סובר דעששית של ברזל לר"י היינו משום דלא אפשר א"כ אמאי הוצרך אביי לומר דטעמא דר"י משום דדבר שאין מתכוין מותר תיפוק ליה דאפילו במתכוין מתיר ר"י היכא דלא אפשר אע"כ דסוגיא דיומא דתלמודא דידן וכ"ש אליבא דאביי משמע דלית ליה הך סברא דירושלמי וא"כ הוי אפשר ולא קמכוין.''' ואף לפי מה שהעליתי בחידושי פסחים והוכחתי בראיות ברורות דהא דסבר אביי בלישנא בתרא דלא אפשר ומכוון שרי לר"י היינו דוקא באיסורא דרבנן או אפילו בדאוריית' היכא דהוי בהאי מילתא שב ואל תעשה מ"מ התוס' שם לא נחתו להכי וא"כ לפי שיטתם כאן דצירוף דהכא בשמעתין ודיומא הוי מלאכה דאוריי' ע"כ צ"ל דעששית של ברזל מיקרי אפשר. אמנם לע"ד בלא"ה נראה דכל צירוף דשמעתין ודיומ' לא הוי אלא מדרבנן כדמשמ' מפירש"י בשמעתין דעיקר מלאכת צירוף היינו משום גמר מלאכה שכן גמר מלאכת הצורפים וא"כ משמע להדיא דדוקא בכה"ג הוי מלאכה גמורה דאוריית' כשרוצה לעשו' כלי מאותו ברזל וא"כ לפ"ז אותן עששיות של ברזל שהיו במקדש לא שייך בהו הך מילתא ונרא' שזה עצמו הם דברי התרצן דהתם במאי דקאמר אבל הכא צירוף דרבנן הוא כיון שאין דעתו לעשות מהם כלים וכמו שכתבתי נראה מלשון הרשב"א בחידושיו בשילהי שמעתין גבי מכבין גחלת של מתכת דכל ענין צירוף לא הוי אלא מדרבנן:

'''ומתוך''' כך נתיישב לי היטב סוגי' דיומא בהא דמקשה התם והלא מצרף וטפי ה"ל לאקשויי והלא מכבה דהא בגחלת של מתכת נמי שייך כיבוי מדרבנן כדמשמע בשילהי שמעתין דאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת בר"ה וע"ז לא הוי משני הש"ס התם מידי דטעמא דר"י משום דדבר שא"מ מותר דהא לענין כיבוי ודאי הוי פסיק רישא דאפילו ר"ש מודה דאסור אבל למאי דפרישית א"ש דהמקשה דהתם לא משמע לי' לאקשויי מאיסור דרבנן דודאי הוי ידע דאין שבות במקד' מש"ה לא מקשה אלא מצירוף דקס"ד דצירוף דעששית אסור מדאורייתא ומש"ה לא מצי לאקשויי נמי בהא דאוסר ר"י בגרירה דהא בודאי לקושטא דמילתא לא אוסר ר"י אלא מדרבנן וא"כ איכא למימר דכל דבר שאינו מתכוין לא מיתסר לר' יהודא אלא מדרבנן וא"כ אין שבות במקדש ומש"ה הוצרך לאקשויי מהאי דימול בשר ערלתו משמע דלר"י דבר שאינו מתכוין אסור מדאורייתא וע"ז משני הש"ס שפיר ה"מ בכל התורה כולה אבל הכ' דצירוף דרבנן הוא והיינו כדפרישית דצירוף דאורייתא לא שייך אלא במלאכת הצורפים שמצרף לעשות הכלי לאלתר או כמ"ש הרשב"א דכל צירוף לא הוי אלא מדרבנן א"כ לפ"ז מ"ש רש"י שם דלא גרסי' ואין שבות במקדש היינו משום דבלא"ה מילתא יתירתא הוא כיון דבלא"ה בכל השקלא וטרי' דהתם מעיקרא נמי הוי ידע דאין שבות במקדש מדלא אוסר משום מכבה ומדלא פריך נמי מהאי דגרירה אע"כ דעיקר סברת התרצן היינו במאי שחידש הך סברא גופא דצירוף לא הוי אלא מדרבנן כנ"ל נכון ליישב כל הקושיו' שהקשו התוס' על פירש"י.''' ועי' מה שאכתוב עוד בסמוך בשילהי שמעתין ודוק היטב:

<big>בפירש"י</big> '''אבל לצרף שפינה ממנו החמין ובד"ה אלא שיעור להפשיר ולא לצרף כגון שלא מלאהו כולו ורב משמע לי' פינהו כרב אדא כו' עס"ה.''' ונראה מלשונו דדוקא לפי המסקנא צריך לפרש דרב ס"ל פינהו כר"א משא"כ למאי דס"ד מעיקרא הוי משמע דרב כאביי ס"ל והיינו מדקאמר סתמא אבל לצרף אסור ולא מפליג בשיעורין אלמא דבסתמא בפינה ממנו החמין בכל ענין שייך צירוף אע"ג דלא מלאהו כול' משא"כ לפי המסקנא דלרב בשיעורין תלי' מלתא ע"כ דס"ל כר"א משום דמשמע לי' לרש"י בפשיטות דכל שיש מים חמין בתוך המיחם ואפי' נותן צונני' הרבה כדי להפשירן אפ"ה לא שייך בהו צירוף דאין צירוף אלא בצונני' גמורי' כדמשמע מל' רש"י לעיל בד"ה והלא מצרף:

<big>ובעיקר</big> '''החילוק שבין מלאהו כולו או לא נראה דמשמע לרש"י דכל כלי שיש בו מים והוא על האור המים שבתוכו אפילו חמין אין מניחין להקדיח היורה עד שתהא קרובה להשבר ותגיע לכלל צירוף ועיקר הצירוף לא שייך אלא למעלה סמוך לשפתו במקום הריקן שהוא למעלה מן המים.''' א"כ לפ"ז לא שייך צירוף כלל אלא במלאהו כולו כנ"ל ועיין עוד בסמוך:

<big>בתוס'</big> '''בד"ה לא שנו אלא להפשיר מתוך פירוש הקונטרס כו' אבל כשפינה המים מתוכו אי אפשר להיות צירוף ודוחק עכ"ל.''' סתמו דבריהם ולא פירשו מה הוא הדוחק ואי אדסמיך לי' קאי במאי דמשמע מפירש"י דכשפינה המים מתוכו אי אפשר להיות צירוף כבר כתבתי בסמוך שאין זה דוחק אלא אדרבה החוש מעיד והדעת נותנת כן דאין צירוף אלא בצונני' גמורי' כמ"ש רש"י לעיל שזהו גמר מלאכת הצורפי' וראיתי שמ"ז כתב דמה שנראה להתוס' פירש"י דוחק היינו דלפירושו לא א"ש הא דמקשה לעיל בפשיטות והלא מצרף ולא ניחא לי' לאוקמי כשלא מלאהו כולו ולע"ד משום הא נמי לא אירי' דהא בפשיטות מצינן למימר דמשמע לסתמא דתלמוד' דע"כ מסתמא איירי מתני' אפילו במלאהו כולו דאל"כ אדמפליג בין בשביל שיחמו לכדי להפשיר ליפלוג וליתני בדידיה בלהפשיר גופא בין מלאהו כולו ללא מלאהו כולו מש"ה ניחא לסתמא דתלמוד' לאוקמי כר"ש כיון דבלא"ה קי"ל כר"ש וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו הא דמקשה בפשיטות והלא מצרף ולא מוקי לה כשלא הגיע לצירוף היינו נמי מהנך טעמי דפרישית ע"ש משא"כ לרב דס"ל כר"י ע"כ מוקי למתני' בהכי דאיירי דוקא שלא מלאהו כולו ולא חש להך קושיא דליפלוג וליתני בדידי' דניחא לי' לאפלוגי בלא מלאהו כולו גופא בין בשביל שיחמו ובין כדי להפשיר אלא דנראה לי מ"ש התוס' על פירש"י שהוא דוחק היינו במאי דמשמע מפירושו דמעיקרא הוי מוקמינן מילת' דרב כאביי ולמסקנ' כר"א. ועוד דלמאי דס"ד מעיקר' לא ה"ל לרב למימר בהאי לישנא ל"ש אלא להפשיר אבל לצרף אסור טפי ה"ל למימר ל"ש אלא שפינה מעל האור אבל בפינה ממנו מים אסור משא"כ לפירושו אתי שפיר כנ"ל בכוונת התוס' ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}