עריכת הדף "פני יהושע/שבת/לח/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

<big>ע"א</big> '''בפרש"י בד"ה שכח קדירה אליבא דמאן דאסר עכ"ל.''' כן הוא בספרים שלפנינו אלא שרשב"א ז"ל בחידושיו כתב בשם רש"י כפירוש התוספת וכן נראה לכאורה מלשון התוספת ממאי שלא הביאו פירש"י:

'''אמנם''' לענ"ד נראה ליישב שיטת רש"י שלפנינו דלא ניחא לי' לפרש כפי' התו' דאיירי כשלא בישל כמאכל ב"ד או בקדירה חייתא דא"כ לא שייך הך איבעיא הכא בשמעתין שלא נזכרו כלל הנך גווני אלא לעיל בסוף פ"ק גבי בשיל ולא בשיל אסור הוי ליה לאתויי דלפירוש רש"י ותוספת שם איירי בכהאי גוונא מה שאין כן בסוגיא דשמעתין דלעיל מיניה כל השקלא וטריא וכל הנך מימרי דאמוראי לא איירי אלא בבשיל כמב"ד או בבשיל כל צרכו וכיון דהכא בלשון האיבעיא קאמר ובישלה ע"כ לא איירי אלא כמב"ד ומש"ה מפרש רש"י דהיינו אליבא דמאן דאוסר דאפשר דר' חייא בר אבא אע"ג דתלמידא דר' יוחנן הוי אפ"ה מצי סבר כר' שמואל בר יהודא אמר ר' יוחנן.''' ועוד נראה דלא רצה רש"י לפרש כפירוש התוספת דא"כ מה מקשה הש"ס בסמוך לרב יוסף אי קודם גזירה קשיא מזיד דילמא הא דמחמרי ר"מ ור"י במשהה במזיד היינו משום דאינהו מחמרי טובא לכתחלה אפילו בבשיל כ"צ וכ"ש לר"מ דמחמיר אפילו בגרופה ומש"ה מחמרי נמי בדיעבד בלא בישל כ"צ באינה גרופה משא"כ למאן דסבירא ליה כחנניא דמיקל טובא אף בבשיל כמב"ד אפילו באינה גרופה שפיר מצי סבר רב יוסף דלא מחמרינן נמי בדיעבד אף כשלא הגיע למב"ד משום דלא אלים לן הך חששא דשמא יחתה כל כך כמו לר"מ ולר"י מש"ה הוצרך רש"י לפרש דהך איבעיא איירי נמי אליבא דמאן דאסר ועלה קאי מילתא דרבה ורב יוסף ובר מן דין אשכחן לר' יוסף דאמר לעיל משמיה דשמואל דמצטמק ויפה לו אסור אפילו בכ"צ וכ"ש בכמב"ד דלעולם מצטמק ויפה לו הוא ואף ע"ג דמשמע לעיל בסמוך דרב יוסף ורב נחמן ב"י גופייהו מתירין לשהות אפשר דלשיטת רש"י היינו דוקא בבשיל כ"צ ומצטמק ורע לו דמסתמא לא פליג רב יוסף ארבותיו רב ושמואל ואיהו גופא קאמר משמיה דרב ושמואל אע"כ כדפרישית דלא שרי אלא בכה"ג אבל בכמב"ד מודה דאסור כנ"ל נכון בכוונת רש"י ז"ל:

'''מיהו''' התוספת לשיטתייהו לעיל דרב יוסף ורב נחמן בר יצחק מתירין לגמרי ומש"ה הוצרך לפרש כפירושם אלא דלפ"ז הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשי הש"ס עלה דרב יוסף דמיקל טובא בחששא דשמא יחתה אף לכתחלה כחנניא מדר' מאיר ור"י דמחמרי טובא בפלוגתא רחוקה בחששא דשמא יחתה ואף בגרופה לר"מ ולר"י באינה גרופה מש"ה מחמרי נמי בדיעבד ועוד דהא הכא משמע דכולה אליבא דר' מאיר קאמרי.''' ויש ליישב בדוחק וצ"ע ודוק היטב:

<big>בגמרא</big> '''למחר נפק ודרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל כו'.''' והקשה רשב"א ז"ל בחידושיו האיך דרש להו בפירקא כר"מ הא אמרינן בפ"ק דחולין דף ט"ו דרב אף ע"ג דסבר כר"מ אפ"ה דרש בפירקא כר"י וע"ש מה שתירץ ואני כמוסיף על דבריו דנראה דהא דדרש רב בפירקא כר"י משום עמי הארץ היינו לאחר גזירה דאמרינן בסמוך דמשרבו משהין במזיד חזרו וקנסו על השוכח אפילו בשוכח בשוגג. נמצא דלפ"ז מילתא דפשיטא היא שהוצרכו לגזור גם כן על המבשל בשבת בשוגג דאל"כ הוי מלתא דרבנן כי חוכא ואיטלולא בפני ע"ה להחמיר במשהה מע"ש בשוגג טפי ממבשל בשבת בשוגג. ולפ"ז בזה הענין ממש דרש להו רבי חייא בר אבא דנהי דמעיקר הדין במבשל בשבת קי"ל כר"מ היינו קודם גזירה שרבו המשהין במזיד משא"כ לאחר גזרה שרבו המשהין במזיד אסור אף בשוגג דהא וודאי אתי לאיערומי שהרי זה עיקר הגזירה כנ"ל נכון אליבא דרב נחמן בר יצחק דסוגיא דשמעתין כוותיה ולרבה ורבי יוסף דאמרי להיתירא כ"ש דאתי שפיר טפי דרבי חייא בר אבא נמי כרב סבירא ליה דהלכה כר"מ במבשל ממש בשוגג משא"כ במשהה דלא עביד מעשה אפילו במזיד מותר ואף ע"ג דרב דריש בפירקא כר"מ היינו משום הך גזירה כדפרישית כיון דרב מחמיר אפילו במצטמק ויפה לו משא"כ אליבא דר' חייא בר אבא דסבירא ליה כר' יוחנן דבישל כל צרכו מותר אפילו במצטמק ויפה לו אף לכתחילה ומש"ה משמע להו לרבה ורב יוסף דתו לא שייך הך גזירה דבסמוך דאפשר דהך גזירה היינו דווקא להנך תנאי דמחמרי במצטמק ויפה לו ואלים להו הך חששא דשמא יחתה משא"כ למאן דמיקל ע"כ לית ליה הך גזירה ומש"ה דריש רבי חייא בר אבא בפירקא כר"מ כיון דלא שייך גזירה דעמי הארץ כדפרישית בסמוך כנ"ל נכון ודוק היטב ועיין שם בסמוך:

<big>שם</big> '''אבל האי דלא קעביד מעשה כו'.''' נראה דאין כוונתם בזה לומר דלא קעביד מעשה איסור דאורייתא במבשל ממש דסוף סוף הא עביד מיהו איסור דרבנן ואמאי יאכל במזיד הא כל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו אלא דעיקר כוונתם דמשהה אפילו במזיד לא עביד מעשה כלל אלא בשב ואל תעשה שלא סילק הקדרה מן הכירה סמוך לחשיכה ולפ"ז אין מקום לקושיית התוס' מהאי דעססיות ותורמסין דפ"ק דהתם ודאי עביד מעשה בידים שנתן הקדירה ע"ג הכירה סמוך לחשיכה כנ"ל נכון ודו"ק:

<big>שם</big> '''אלא לרב יוסף אי קודם גזירה קשיא מזיד כו'.''' ואע"ג דלמאי דפרישית מצינו למימר דהא דאסרי ר"מ ור"י במזיד היינו משום דמחמרי טובא בחששא דשמא יחתה לכתחילה דר"י אוסר אפילו במצטמק ורע לו ור' מאיר מחמיר אפילו בגרוף במצטמק ויפה לו משא"כ לרב יוסף דאיירי אליבא דרבי חייא בד אבא דמיקל אפילו לכתחילה במצטמק ורע לו אף באינה גרופה וכ"ש לפי התוספות דמיקל אפילו כשהגיע למב"ד אם כן אפשר דמער"ה מיקל נמי בדיעבד אפילו בלא בישל כ"צ אלא דבלא"ה קושיית המקשה בזה היינו לרווחא דמילתא דהא לקושטא דמילתא ודאי איירי רב יוסף אף לאחר גוירה כיון דרב נחמן ב"י בר פלוגתיה ע"כ לא איירי אלא לאחר גזירה ומש"ה שפיר מסיק לרב יוסף בקושיא כנ"ל ועיין עוד בסמוך:

<big>שם</big> '''מיתיבי שכח קדירה כו' בשוגג יאכל כו' דברי ר"מ כר.''' ואע"ג דבפרק הניזקין דף נ"ג מסקינן דר"מ נהי דבדאורייתא לא קניס שוגג אטו מזיד אפ"ה בדרבנן קניס טפי שוגג אטו מזיד מ"מ נראה דהיינו דוקא בתרי ענייני משא"כ הכא לא שייך להחמיר בחד ענין במשהה בשוגג דהוי דרבנן טפי ממבשל בשוגג דהוי דאורייתא דהוי כחוכא ואיטלולא כדפרישית מיהו ר"י לטעמיה דמבשל דהוי דאורייתא קניס שוגג אטו מזיד משא"כ במשהה דהוי מדרבנן לא קניס בשוגג כדמסקינן אליבא דר"י גופא בפרק הניזקין עיין שם וק"ל:

<big>שם</big> '''איבעיא להו עבר ושהה מאי פירש"י עבר ושהה במזיד עכ"ל.''' ועיין במהרש"א מה שהקשה ע"ז ומה שתירץ ליישב שיטת רש"י כפירוש הראב"ד דאיירי באומר מותר נראה דוחק גדול דמלבד דהלשון עבר ושהה לא משמע הכי נראה מבואר עוד מדברי רש"י שהוסיף מלת במזיד שכוונתו להגדיל האיסור משא"כ לפירוש מהרש"א דרש"י בא להקל א"כ העיקר דאומר מותר חסר מן הספר לכך נראה לענ"ד דרש"י ודאי לא בעי אלא לפרש פשטא דלישנא דעבר ושהה משמע מזיד כדרכו תמיד. מיהא בעיקר האיבעיא דעבר ושהה נראה לפי שיטת רש"י דאיירי במצטמק ויפה לו מדלא נקיט ובשלה כמו באיבעיא דלעיל אע"כ דבבישלו כ"צ ומצטמק ויפה לו והיינו נמי למאן דאסר דהיינו להנך דמקרבי לרב ושמואל וקא מיבעיא ליה אפילו לאחר גזירה דאפשר דנהי דגזרו וקנסו אפילו בשוגג היינו דוקא בלא בישל כ"צ שנגמר הבישול בשבת דאיסור דרבנן ומש"ה קנסוהו שלא יהנה ממה שנעשה באיסור משא"כ בבישל כ"צ אע"פ שמצטמק ויפה לו אפ"ה לא שיך קנס התירא אטו איסורא אפילו במזיד שהרי אין אותו הצימוק ניכר ונרגש כלל ועוד דבכה"ג לא שייך לומר משרבו המשהין במזיד משום דלא שכיח לזלזל לכתחילה באיסור שבות דרבנן משום האי צימוק פורתא ואע"ג דלרבי יהודא מיהו מדינא אסור במזיד וקי"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י מ"מ מצינו למימר דר"י לשיטתו דמחמיר טובא בחששא דשמא יחתה לכתחילה אפילו במצטמק ורע לו ועוד דאשכחן לר"י דמחמיר טובא נמי לענין דיעבד מדאשכחן דאוסר במבשל אפילו בשוגג משא"כ הנך דמקרבי לרב ושמואל דמקילי לכתחילה מיהא במצטמק ורע לו ועוד דלענין דיעבד קי"ל כר"מ דמיקל אפילו במבשל בשוגג מש"ה שפיר מצינו למימר דמיקל נמי בדיעבד אפילו במזיד כיון שכבר נתבשל כ"צ ולא מתהני כל כך מאיסורא דהאי צימוק פורתא ולפ"ז שפיר פשיט הש"ס מהא דאמר רבי חנינא דר"י דנימוקו עמו עבד עובדא בביצים שנצטמקו ואסר להם מאי לאו לאותו שבת פירוש דאי סלקא דעתך דהיינו לשבת הבאה מאי קמ"ל רבי חנינא מתניתין היא דב"ה שרו חמין ותבשיל וסתם תבשיל מצטמק ויפה לו ואפילו הכי שרי מיהת בבישל כ"צ אע"כ דאסר להם לאותו שבת אלמא דאפילו לרבי יוסי דלא קניס בעלמא בדרבנן שוגג אטו מזיד כדאיתא בהניזקין אפ"ה אוסר כאן אפילו בשוגג דלשון אישתהו משמע שוגג וע"כ היינו משום דחייש לאיערומי ומש"ה מחמיר אפילו בבישל כ"צ כיון שמצטמק ויפה לו וכ"ש במזיד ועוד נ"ל דע"כ רבי יוסי מיקל נמי במצטמק ורע לו כגון חמין אפילו לכתחילה דאף למאי דס"ד דאיירי לאותו שבת היינו לענין איסורא דביצים אבל לענין היתירא דחמין ע"כ אפילו לכתחילה דאי בדיעבד פשיטא ומאי אסהדותא דרבי חנינא הא לא אשכחן שום תנא דאוסר בדיעבד בחמין ועוד דלא שייך איסור דיעבד כלל כיון שמצטמק ורע לו ומקלקל הוא ואינו נהנה מן האיסור אע"כ לכתחלה אלמא דאפילו ר' יוסי דמיקל אף לכתחילה במצטמק ורע לו אפ"ה אוסר בדיעבד במצטמק ויפה לו אף בשוגג וממילא איפשיטא איבעיא דידן אליבא דרב ושמואל דאסור בדיעבד אף קודם גזירה וכ"ש לאחר גזירה ועל זה דחי הש"ס דלעולם לשבת הבאה איירי והא גופא קמ"ל דביצים מצוי"ל נינהו כנ"ל נכון בעזה"י:

<big>מה</big> '''שנשמט כאן תמצא בק"א:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}