עריכת הדף "פני יהושע/פסחים/יט/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''בפירש"י''' בד"ה אמר ליה אם איתא דיש חולקין וכו' אלא ודאי לית ליה לר"ע ק"ו משום פירכא דדור אחרון וכו' עכ"ל. ולכאורה לפמ"ש רש"י לעיל בסמוך דהא דיליף ר"י רביעי בקודש מק"ו ולא אמרי' דיו משום דאם כן מיפרך ק"ו ואם כן למאי דקיי"ל בס"פ כיצד הרגל דאפי' היכא דמיפרך ק"ו אמרינן דיו אם כן בפשיטות הוה מצי לפרש דהיינו נמי טעמא דר"ע דלית ליה ק"ו דר"י משום דאמרינן דיו אלא משום דקושטא דמילתא אמרינן במס' סוטה האי פירכא דדור אחרון והיינו אפילו למאן דלית ליה דיו משום הכי נקיט רש"י הכא נמי ה"ט דדור אחרון ויתכן יותר דרש"י לשיטתו שמפרש בחגיגה דף כ"ד דבלא"ה האי ק"ו דר"י אינו אלא מדרבנן והא דקאמר למדנו שלישי בקודש מן התורה מילתא בעלמא היא ע"ש ואם כן לא שייך הכא הך מילתא דדיו משום הכי הוצרך לפרש כאן דטעמא דר"ע משום פירכא דדור אחרון ומכ"ש דא"ש לפמ"ש התוס' לעיל בסמוך בד"ה ומה מחוסר כיפורים דלא שייך הכא דיו וק"ל ועיין בסמוך:

'''בא"ד''' רביעי בקדש נמי מוהבשר אשר יגע וכו' דהא לר"ע הואיל ודריש יטמא יטמא עכ"ל. נראה דכוונת רש"י בזה משום דאמרי' בסמוך מעדותו של ר"ע נשנית משנה זו דרביעי בקודש פסול משום הכי הוצרך רש"י לפ' מהיכא יליף לה ר"ע כיון דלית ליה ק"ו דר"י וע"כ מקרא דוהבשר. ובתוס' נמי בד"ה ניתני נמי רביעי בתרומה פשיטא להו הך סברא דלר"ע אית לן למילף רביעי בקודש מהאי קרא דיטמא יטמא ומשום הכי קשיא להו להתוס' אמאי לא מייתי בגמרא מהכא דר"י סבר כר"ע. מיהו לולי דברי רש"י ותוס' בזה היה נ"ל דאין זה מוכרח כ"כ ודוקא לענין שני עושה שלישי בקדש מדייק הש"ס שפיר לעיל בכמה דוכתי דכיון דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני דהא שני ודאי מיקרי טמא ממש דבאוכלין ומשקין שנטמאו מחמת אויר כלי חרס דהוי שני כתב רחמנא יטמא משא"כ לענין שלישי לר"ע בחולין נהי דדריש יטמא יטמא מ"מ לא פסיקא לן למימר דרביעי קרינן ביה אשר יגע בכל טמא דבלשון תורה לא אשכחן לשון פסול וא"כ האי יטמא דכתיב' בשני דעושה שלישי היינו דשלישי הוי פסול ולא טמא ואם כן שפיר איכא למימר דרביעי בקודש לא קרינן ביה אפילו לר"ע אשר יגע בכל טמא. ובלא"ה לא ידעתי מי הכריחו לרש"י לפרש כן שהרי לפי פירושו בחגיגה דף כ"ד דרביעי בקודש אפילו לר"י דאית ליה ק"ו אפילו הכי לא הוי אלא מדרבנן ע"ש ואם כן לפי זה בפשיטות מצינן למימר דהאי עדותו של ר"ע בסמוך דמשמע מינה דרביעי בקודש פסול היינו נמי מדרבנן כמ"ש רש"י ז"ל להדיא בסמוך דבלא"ה עיקר עדותו של ר"ע היינו מדרבנן מדנקיט גחלים ולבונה וצ"ע ודוק היטיב:

'''בא"ד''' ומבעיא לן לר"מ וכו' ולר"י נמי דאוקימנא דליה לא ס"ל וכו' ונראה לי דע"כ לא משכחת לה אלא מדרבנן וכו' עכ"ל. וכבר הרגישו מהרש"ל ומהרש"א ז"ל בזה דמ"ש רש"י הכא אליבא דרבי יהודא הוי כמשנה שאינה צריכה כיון דבלא"ה מסיק רש"י בזה הדיבור עצמו דלר"י דאמר למדנו שלישי בקדש מן התורה ע"כ ס"ל דאוכל מטמא אוכל ואם כן ממילא דרביעי נמי משכחת לה מדאורייתא ומה שתירצו מהרש"ל ומהרש"א בזה דברים דחוקים הם שדברי מהרש"ל ז"ל כ"כ מהרש"א שהם דוחק גדול ובאמת אין לסברתו שורש וענף בכל הסוגיא ולא בלשון רש"י וא"כ כל כה"ג לא הו"ל לרש"י לסתום אלא לפ' וגם מה שכתב מהרש"א ז"ל דלשיטת רש"י הוי הך מילתא דאין אוכל מטמא אוכל בקדשים פלוגתא דר"מ ור"י ומשו"ה הקשה מהרש"א ז"ל אמאי לא קאמר לעיל גבי ואזדו לטעמייהו דפלוגתא דר"מ ור"י היינו אי אמ"א ואזדו לטעמייהו וכו' ע"ש ולפע"ד דברי מהרש"א ז"ל בזה תמוהים יותר דמה"ת נימא דר"מ ור"א פליגי אדר"י לענין אוכל מטמא אוכל כיון דלא אשכחן דפליגי בהך מלתא כלל ולא אשכחן נמי שום תנא דפליג אדר"י בהא וכ"ש הכא בשמעתין בהא דמקשה רבינא לעיל בסמוך מרבא אדר"ל ומסקינן עלה דר"י בשיטת ר"ע רבו אמרה וליה לא ס"ל ולפרש"י ותוס' היינו דר"י גופא סבירא ליה דט"מ לט"א לאו דאורייתא אם כן היאך אפשר לומר אליבא דרבינא אליבא דרבא דר"י ס"ל אוכל מטמא אוכל והא רבינא משמיה דרבא גופיה הוא מריה דשמעתין לעיל בתחילת השיטה דאמר מקרא מלא דיבר הכתוב דאפילו בקדשים אין עושה כיוצא בו משמע דלרבינא משמיה דרבא מסברא דנפשיה פשיטא ליה הך מילתא ועוד דאם כן מאי מקשה הש"ס לעיל שם אדר"ח סגה"כ מהא דרבינא משמיה דרבא ומאי קושיא הא בפשיטות איכא למימר דר"ח סגה"כ כו"י ס"ל וכה"ג גופא כתב רש"י ז"ל בדף הקודם במימרא דר"ל אליבא דר"ע וכדפרישית נמי ע"ש. לכך נלע"ד בענין זה ליישב שיטת רש"י בפשיטות דאדרבא מה"ט גופא לא מצי רש"י לפ' כאן אהא דקשיא ליה מרביעי בקודש האיך משכחת לה למימר דס"ל אוכל מטמא אוכל כיון דהך קשיא רביעי בקודש אסוגיא דשמעתין קאי במאי דמסקינן וליה לא ס"ל והך מילתא משום קושיא דרבינא אליבא דרבא מסקינן הכי אם כן לפי זה תו לא מצינן למימר דס"ל לר"י דאוכל מטמא אוכל דהא רבינא משמיה דרבא גופא בפי' אמר מקרא מלא דיבר הכתוב לכך הוצרך רש"י לפ' אהך קושיא דרביעי בקודש דלאו מדאורייתא איירי אלא ממעלות דרבנן והביא ראיה ממאי דאמרינן בחגיגה דהנך ה' מעלות בתרייתא דחומר בקודש לית להו דררא דטומאה דאורייתא אלא משום דבאמת הך מילתא לא פסיקא ליה לרש"י אליבא דכ"ע משום דסוגיא דסוטה בפ' כשם פשטא דלישנא דגמרא מעיקרא משמע דהא דרביעי בקודש לר"י הוי מדאורייתא כמ"ש התוס' שם ובחגיגה באריכות והך מילתא דחגיגה דה' מעלות בתרייתא לא הוי מדאורייתא נמי לא ברירא התם בגמרא אלא אליבא דר"י דאמר צירוף דרבנן ומעדותו של ר"ע נישנית כדאמרינן נמי הכא בשמעתין משא"כ לרב חנן ור"ל משום ב"ק ור"נ אמר רבה בר אבוה דכולהו סברי דצירוף דאורייתא דמפיק ליה ר"ח מקרא כדמייתי נמי הכא בשמעתין אם כן לפי זה כל הנך מעלות דחומר בקדש הוו מדאורייתא בין לענין צירוף וכ"ש לענין רביעי בקדש דהיינו כמשמעות הסוגיא דסוטה שהביא רש"י עצמו כאן וכמו שהאריכו התוס' בזה בכמה דוכתי ואם כן לפי זה מיהא דלא תיקשי אהנך אמוראי דסבירא להו דרביעי בקדש מדאורייתא וכ"ש שלישי כדאמר ר"י למדנו שלישי בקדש מן התורה והיכי משכחת לה שלישי ורביעי מדאורייתא לר"י דהא משמע הכא דר"י משמיה דנפשיה ע"כ ס"ל דט"מ לט"א לאו דאורייתא כיון דלית ליה הא דר"ע לכך הוצרך רש"י לפרש דע"כ ס"ל לר"י אוכל מטמא אוכל והיינו אליבא הנך אמוראי דחגיגה דס"ל דכולה מתניתין דהתם מדאורייתא איירי ולפי זה ע"כ דלהנך אמוראי לית להו הא דאמר רבינא משמיה דרבא מקרא מלא דיבר הכתוב אלא כרב אדא בר אהבה משמיה דרבא דאמר לעיל בתחלת השיטה דבקדשים עושה כיוצא בו מ"מ לרבינא משמיה דרבא דפליג הוצרך רש"י לתירוצו הראשון כאן דלדידיה הך דרביעי בקדש דבצירוף הוי מדרבנן ודלא כר"ח והנך אמוראי דהתם דקיימי בשיטתיה כן נ"ל נכון בעזה"י בכוונת רש"י ז"ל בלי גמגום. מיהו אפ"ה מקשה רבינא הכא שפיר מדרבא אדר"ל אף על גב דלפמ"ש רבא ור"ל פליגי בסוגיא דחגיגה אי הוי מדאורייתא או דרבנן מכל מקום אדרבא קשה טפי כיון דאפילו לרבא דאמר דרביעי בקדש מדרבנן אפ"ה פשיטא ליה דר"י לא סבר כר"ע מדלא קאמר רביעי בתרומה וחמישי בקדש אם כן כ"ש לר"ל דאמר דק"ו דר"י היינו מדאורייתא אם כן פשיטא דהול"ל רביעי בתרומה וחמישי בקדש מהאי ק"ו גופא אע"כ דאה"נ דלר"ל ר"י בשיטת ר"ע רבו אמרה וליה לא ס"ל ודוק היטב. אמנם בעיקר שיטת רש"י ותוס' כאן ולעיל גבי ואזדו לטעמייהו דף ט"ו דפשיטא להו דלמאי דמסקינן הכא וליה לא ס"ל היינו דר"י גופא סבר דט"מ לט"א לאו דאורייתא כיון דלא דריש יטמא יטמא ולענ"ד צ"ע טובא אמאי פשיטא להו הך מילתא דהא שפיר מצינן למימר דהא דאמרינן הכא וליה לא ס"ל היינו בהך מילתא לחוד במאי דס"ל ר"ע דשני עושה שלישי בחולין ולר"י ע"כ אינו עושה שלישי דלא דריש יטמא יטמא מ"מ בעיקר הדין במאי דס"ל לר"ע דט"מ לט"א דאורייתא שפיר מצי ר"י נמי למיסבר הכי לענין קדשים עכ"פ והיינו מהך קושיא גופא לעיל דאמר ליה רב הונא בר חיננא לבריה שם גבי ואזדו לטעמייהו אהא דאמר שמואל דמשקין טומאת עצמן יש להן אבל לא לטמא אחרים אמאי קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ומשום הן קושיא אסיקנא לשמואל בקושיא א"כ בפשיטות מצינן למימר עכ"פ טעמא דר"י מהאי קרא גופיה וכבר הארכתי בזה שם במקומו ובכמה מקומות בשיטה זו:

'''בתוספות''' בד"ה לא לישתמיט וכו' פי' הקונט' דלמ"ד ט"מ לט"א דרבנן וכו' וע"י עצים ולבונה משכחת לה שפיר כדפי' לעיל וכו' עכ"ל. ולכאורה יש להקשות אמאי לא ניחא ליה לרש"י לפרש כן דאף לפי מאי שמפרש בסמוך דעצים ולבונה מעלה מדרבנן בעלמא הוא היינו לפי הסוגיא דפ"ב דחולין דף ל"ו לרב יוסף אליבא דר"ל משא"כ בסוגיא דשמעתין דאיירי בהו הנך אמוראי רבא ורבינא ורב אשי ורב כהנא וכולהו אמילתא דר"י ור"ש בברייתא דלעיל קאי דבעי למידק דר"י בשיטת רבו אמרה וליה לא ס"ל וממילא דה"ה לר"ש ולפרש"י היינו דאינהו סברי דט"מ לט"א דרבנן ומשום הכי קשיא ליה לרש"י היכי משכחת לה רביעי בקדש והוצרך לפרש דהיינו מדרבנן או משום דאוכל מטמא אוכל ומאי דוחקיה לפרש כן ותיפוק ליה דכל הנך אמוראי רבינא ור"א ור"כ אשכחן להו בפ' המנחות והנסכים דף ק"ג דלר"ש דס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לישרוף כשרוף דמי ואפ"ה ס"ל דפיגול ונותר מטמא טומאת אוכלין אע"ג דעפרא בעלמא הוא ודייקו כל הנך אמוראי משום דחיבת הקדש מכשרתן ואמרינן נמי התם דלרבא ר"י נמי בשיטת ר"ש קאי ומסקינן התם דחיבת הקדש הוי מדאוריי' לטומאת עצמן ולר"ל מבעיא ליה אי מונין בו ראשון ושני מדאורייתא אבל מדרבנן ודאי מונין בו ראשון ושני כדמוכח ממילתא דר"ש ולרבא אפילו לר"י וה"נ משמע בחולין דף ל"ו דאי אמרינן דמונין בו ראשון ושני מדרבנן ע"כ טומאת עצמן דעצים ולבונה הוי מדאורייתא ואם כן לפ"ז שפיר הוי מצי רש"י לפרש כאן דמשכחת לה רביעי בקודש כגון שרביעי בקדש הוא עצים ולבונה דטמא מדאורייתא והך מילתא הוי קשיא לי טובא. אמנם לאחר העיון יראה לי להיפך דמהך סוגיא דמנחות מוכח כפירש"י כאן דרביעי בקדש מעלה דרבנן בעלמא הוא ודלא כפי' התוס' כאן דק"ו דר"י הוי מדאורייתא דאם כן מאי מדייק הש"ס כאן ובסוטה דף כ"ט דר"י לית ליה שני עושה שלישי בחולין מדלא תני רביעי בתרומה וחמישי בקדש מהאי ק"ו ותיפוק ליה דבתרומה לא משכחת דאתי לידי רביעי דהא עצים ולבונה לא שייך בהו ולא מצי למיתני נמי חמישי בקדש כיון דע"כ לא משכחת אפילו רביעי בקדש אלא בענין שהרביעי הוא עצים ולבונה דהא אין מונים בו ראשון ושני ואם כן מה"ט גופא לא אתי הקדש לידי חמישי מדאורייתא משא"כ לשיטת רש"י א"ש טובא כיון דבלא"ה האי ק"ו דר"י לא הוי אלא מעלה דרבנן כדמשמע בפ' חומר בקדש וכדפרישית אם כן שפיר הוי מצי למיתני רביעי בתרומה וחמישי בקדש מהאי ק"ו גופא דהא אוכל מטמא אוכל מדרבנן. מיהו יש ליישב גם כן שיטת התוס' דסוף סוף שפיר דייקו הנך אמוראי דר"י לא ס"ל כר"ע דאי ס"ד דס"ל כר"ע לענין שני עושה שלישי והיינו משום דדריש יטמא יטמא ע"כ הוי סברי נמי דט"מ לט"א דאורייתא מהאי דרשא גופא יטמא יטמא דכתיב במשקין. ואם כן שפיר הוי מצי למיתני רביעי בתרומה וחמישי בקדש הכל ע"י כלים ואוכלין ומשקין כגון אוכל משקה ומשקה אוכל. אע"כ דלא דרשי יטמא יטמא לענין משקין אם כן ממילא נמי דלא דרשי לה לענין שני עושה שלישי בחולין כן נ"ל. אלא דאכתי יש לדקדק מהך סוגיא דמנחות שכתבתי דמשמע התם דלר"ש דאית ליה כל העומד לשרוף כשרוף דמי ואפילו הכי סבירא ליה דפיגול ונותר מטמא טומאת אוכלין היינו משום דחיבת הקדש מכשרתן אלמא דחיבת הקדש לר"ש דאורייתא מיהא לטומאת עצמן ולר"ל מבעיא ליה אי הוי מדאורייתא למימני ביה ראשון ושני כדמסקינן התם להדיא אם כן אמאי לא פשיט לה ר"ל מדר"ש דאי ס"ד דחיבת הקודש מדאורייתא אפילו למימני ביה ראשון ושני אם כן לר"ש דאמר לעיל דף י"ז במשקין בי מטבחייא דכן היכי משכחת לה אטו מי גרע מעצים ולבונה דחיבת הקדש מכשרתן ואף שהתוס' בפ"ב דחולין הרגישו בזה ותירצו דעצים ולבונה דמי טפי לאוכל משא"כ במשקין ע"ש דמלבד שדבריהם דחוקים ובאמת יש ליישב קושייתם בענין אחר מ"מ אליבא דר"ש במנחות דמשמע דאפילו מאי דהוי עפרא בעלמא משוויא להו חיבת הקודש כמדאורייתא אם כן כ"ש משקין והדרא קושיא לדוכתיה אלא דיש ליישב לפמ"ש לעיל דאפשר דקי"ל כר"פ דמשקין בי מטבחייא הלכתא גמירי לה אע"ג דאסיקנא התם לדר"פ בקושיא אפ"ה לא דחינן מימרא בקושיא אם כן איכא למימר דלר"ש נמי הלכתא גמירי לה ועיין בחידושינו לעיל במימרא דר"פ:

'''בא"ד''' ור"ל דמבעיא ליה אי מהני חיבת הקודש למימני ביה ראשון ושני יסבור דאוכל מטמא אוכל עכ"ל. פי' דאלת"ה אם כן מאי קמיבעיא ליה לר"ל תיפשוט ליה מדר"ע דאית ליה נמי רביעי בקדש והיינו ע"י עצים ולבונה ואם כן ע"כ דמונין ביה ראשון ושני ולא ניחא להו לפרש שהרביעי גופא הוא עצים ולבונה משום דאזדו לשיטתייהו בדיבור הקודם דלר"ע לרביעי בקודש ילפינן לה מוהבשר אשר יגע בכל טמא והיינו דנגע בשלישי ואם כן שהבשר עצמו הוא רביעי ע"כ שקיבל מעצים ולבונה או ממה שקיבל מעצים ולבונה ומדלא פשיט ליה ר"ל מדר"ע ע"כ שר"ל סובר דאוכל מטמא אוכל כן נראה לי בכוונתם. (מיהו דוקא לר"ל ניחא להו לפרש דאפילו יסבור דאוכל מטמא אוכל משא"כ לרבא דאיירי בשקלא וטריא דשמעתין לא ניחא ליה לפרש כפירש"י דסבר רבא דאוכל מטמא אוכל כיון דרבינא משמיה דרבא אמר לעיל דאין אוכל מטמא אוכל ועיין מה שכתבתי בזה לעיל בתחלת הסוגיא דר"א ב"א ורבינא דפליגי אליבא דרבא היינו פלוגתייהו ברביעי בקדש גופא אי הוי מדאוריי' או דרבנן) אבל אי אפשר לפ' דבריהם דתיפשוט בעי' דר"ל מרביעי בקדש דר"י דהא אליבא דר"י ודאי משכחת לה שפיר שעצים ולבונה עצמן הם רביעי אע"כ כדפרישית. וזה מבואר ממה שסמכו דבור זה בהא דלא לישתמיט תנא דאיירי אליבא דר"ע דוקא ולא אליבא דר"י ודו"ק:

'''בא"ד''' ומה שפי' הקונט' מדקתני לה גבי מעלות וכו' אין נראה לר"י דהא אוקמא כר"ע וכו'. ולמאי דפרישית בלשון רש"י נראה דרש"י הרגיש בכל זה אלא משום דהתם בחגיגה פלוגתא דאמוראי היא אי הנך ה' מעלות בתרייתא הוו דאורייתא או דרבנן משו"ה הוצרך רש"י לפ' כן בתרי גווני דלמר הוי רביעי בקדש מדרבנן ולמ"ד דאורייתא ע"כ דאוכל מטמא אוכל ותליא נמי בפלוגתא דתנאי אי אמרינן דיו היכא דמיפרך ק"ו כמו שפירש"י בחגיגה ובסוטה וכמו שהארכתי בזה בשיטת לשון רש"י ודוק:

'''בא"ד''' ועוד פי' הקונט' וכו' אומר ר"י הניחא לאביי ולר"א ב"א אבל לרבינא דילמא אתא הוא לקדשים עס"ה. ולענ"ד יש ליישב שיטת רש"י בזה דליכא לאוקמי לשון טמא הוא דכתיב בחולין למעט קדשים דלא ניליף מוהבשר אשר יגע בכל טמא כיון דבלא"ה אליבא דר"ע דאיירינן ביה איצטריך האי קרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לרביעי בקדש לשיטתם בדיבור הקודם או לרבויי אפילו ע"י עצים ולבונה ומה"ת נוקי לקרא לענין אוכל מטמא אוכל כיון דבהדיא מיעטו קרא דאין טומאה עושה כיוצא בו כדמסקינן לעיל בדף הקודם בדרשת יטמא יטמא וכל שכן אליבא דרבינא. וכדפרישית לעיל:

'''בד"ה''' אלמא קסבר וכו' יש פירושים מרש"י וכו' ונראה לר"י כמו שהוגה בפירושו דדייק דצירוף דרבנן מהא דקתני רישא על אפר חטאת וכו' עד סוף הדיבור. ולכאורה יש לתמוה שכל דברי התוספות כאן שכתבו שהוגה בפירושו של רש"י מבואר להדיא בגמרא דחגיגה דף כ"ד דמאפר חטאת דייק לה התם דצירוף דרבנן אלא כיון דלא מייתי הכא בשמעתין הך דאפר חטאת כלל ואפילו הכי קאמר אלמא קסבר צירוף דרבנן משום הכי הוצרך רש"י לפרש כאן דמלבונה וגחלים דייק לה כנ"ל ברור. ולולי שיצא מפי הר"י הג"ה זו שהוגה בפירש"י הייתי אומר דהג"ה זו בטעות הוא ואין לנו אלא כפירש"י כאן:

'''מיהו''' בעיקר פירש"י שכתב דהאי אלמא קסבר צירוף דרבנן מילתא באפי נפשיה היא היינו לפי שיטתו ופירושו לעיל בשמעתין דלר"ע רביעי בקדש ודאי מדאורייתא הוא מוהבשר אשר יגע בכל טמא משא"כ לפי מאי דפרישית בסוגיא דשמעתין ובמימרא דרבי יוחנן דאמר מעדותו של ר"ע נישנית היינו כשיטת הנך אמוראי דאמרו בחגיגה דהנך ה' מעלות בתרייתא מדרבנן נינהו בין לרביעי בקדש ובין לצירוף א"כ א"ש סוגיא דשמעתין בפשיטות דהאי אלמא קסבר אעיקר סוגיא קאי דכיון דדייקינן דר"ע לית ליה ק"ו דר"י ואפ"ה אית ליה רביעי בקדש ומהיכא יליף לה דמוהבשר אשר יגע בכל טמא לא שמעינן לה מטעמא דפרישית דשלישי לא אשכחן בהדיא דאיקרי טמא אלא פסול כיון דלא אתיא אלא מיתורא דיטמא יטמא ואם כן לפי זה ע"כ דהא דאית ליה ר"ע רביעי בקדש היינו מדרבנן אם כן הוי צירוף נמי דרבנן וכסוגיא דחגיגה דצירוף ורביעי בקדש כהדדי נינהו ובה' מעלות בתרייתא קתני לה כנ"ל לולי דרש"י ותוס' לא פירשו כן והנלע"ד כתבתי ודו"ק:

'''בגמרא''' ואנן אהכי ניקום ונסמוך נפק רב אשי וכו' לכאורה לשון ניקום ונסמוך אינו מדוקדק דמלבד דהוי כמו הילכתא למשיחא לפמ"ש התוס' בחגיגה דף כ"ד דלכ"ע רביעי בקדש אינו טמא בחולין שנעשו על טהרת הקדש ואם כן לא נפקא מיניה מידי השתא דליכא קדשים אלא דבלא"ה דבקדשים גופא נמי לא נפקא מיניה מידי בהך מילתא אי ר"ע סבר לה כר"י בהאי ק"ו או לא כיון דבלא"ה פשיטא לן דאין הלכה כר"ע במאי דס"ל דשני עושה שלישי בחולין כדמשמע בכל הש"ס ונראה ליישב דודאי נ"מ טובא אי הוי הלכה כר"מ או כר"י לענין ט"מ לט"א מדאורייתא או מדרבנן דכיון דלר"ע ע"כ לית ליה האי ק"ו דרביעי בקדש לענין תרומה ואם כן ע"כ הא דתנינן סתם משנה בחגיגה בר"פ חומר בקדש דרביעי בקדש פסול אינו אלא מעלה דרבנן בעלמא ולא מדאורייתא כדפרישית בסמוך ואם כן לפי זה בפשיטות מצינן למימר דט"מ לט"א אינו אלא מדרבנן והיינו כר"מ וכמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא כדפרישית לעיל בכל השיטה ומכ"ש דאפשר דרבי יוסי גופא נמי אליבא דנפשיה סבר הכי והא דאמר לעיל גבי ואזדו לטעמייהו דספק משקין לאוכלין טמאין היינו דוקא אליבא דר"ע רבו ואם כן לפי זה ממילא נמי נ"מ טובא לענין מילתא דרבי יוחנן דאמר מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפים אי דוקא בשש קאמר אבל בד' וה' לא והיינו כאוקימתא דרבי ירמיה דאמר ואזדו לטעמייהו משא"כ אם נאמר דר"ע נמי אית ליה האי ק"ו דר"י מדאורייתא ואם כן הך מתניתין דר"פ חומר בקדש היינו נמי מדאורייתא ואם כן ממילא שמעינן דט"מ לט"א נמי דאורייתא לר"י אפילו אליבא דנפשיה דנהי דבהך דשני עושה שלישי לא סבר ר"י כר"ע מ"מ שפיר סבר דט"מ לט"א דאורייתא מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא מי לא עסקינן דנגע במשקין דמהאי טעמא אסיקנא לעיל לדשמואל בקושיא ואם כן לפי זה ממילא דמאי דפליגי ר"מ ור"י בשריפת תרומה טהורה עם הטמאה בפסח בשש הוי הלכה כר"י כדקיי"ל בעלמא רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה כדפי' בדף הקודם במימרא דר"ל כן נראה לי נכון ואין להאריך יותר והמדקדק היטב בכל מה שכתבתי בשיטה זו יראה בעין שכלו שדברי נכונים וברורים הם ודוק היטב:

'''בגמרא''' תנן התם על מחט שנמצא וכו' אמר ר"ע זכינו שאין טומאת ידים במקדש ופירש"י זכינו זכות וטובה וריוח ותקנה היא לנו מהפסד קדשים וכו'. לכאורה יש לתמוה על לשון רש"י שכתב כל הנך לישני מעליותא יתירה בלשון זכינו ובכמה דוכתי מצינן דלשון זכינו היינו זכינו לדין ועוד דלפירושו לא אתי שפיר הא דמקשה ונימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש כמו שאבאר. והנלע"ד בזה דכוונת רש"י דהכא לא שייך לפרש דזכינו היינו לשון זכינו בדין דמאי חידש ר"ע בזה דהא למסקנא דשמעתין עיקר עדותן של ר"ח סגה"כ בפ"ב דעדיות על המחט לא בא להעיד אלא על הידים לחוד שהן טהורין דמה שהסכין טהור והבשר טמא מילתא דפשיטא טובא היא ואם כן דעיקר עדות לידים לחוד תו לא שייך לשון זכינו דקאמר ר"ע לכך הוצרך רש"י לפרש דהאי זכינו דקאמר ר"ע היינו דיש זכות וריווח ותקנה בזה העדות דידים טפי מתקנות ועדות אחרת לפי שאם היו גוזרין במקדש על טומאת ידים היה הפסד גדול בקדשים לפי מה שנראה מפירש"י דאסתם ידים קאי ואם כן הוי מילתא דשכיחא טובא והפסד גדול לקדשים. ואף על גב דפשטא דמתניתין דידים טהורין היינו שלא נטמא על ידי מחט דלא איירי בסתם ידים מכל מקום בממילא שמעינן מעדות זה דסתם ידים פשיטא שלא גזרו במקדש דאי ס"ד דגזרה דסתם ידים היתה אפילו במקדש אף ע"ג דלא הוי אלא מחששא בעלמא דעסקניות הן ועוד דיש הפסד גדול לקדשים בדבר כיון דשכיח טובא ואפי' הכי גזרו בהן אפילו במקדש א"כ להנך ידים דנגעו בראשון שהיה להם לגזור אף במקדש אפילו בלא היסח הדעת דסתם נטילה דודאי הנך ידים דפסלו בהן את התרומה חמירי טובא טפי מסתם ידים וליכא נמי פסידא דקדשים כ"כ כיון דלא שכיחי כנ"ל בכוונת רש"י ודוק ועיין עוד בסמוך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}