עריכת הדף "פני יהושע/כתובות/עא/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''<big>בד"ה</big> שלא תטעום א' מכל הפירות לאו בכל פירות מדיר לה דא"כ לא הוי חייל דא"א לה לקיים עכ"ל.''' היינו משום דלישנא דת"ק דמתניתין משמע להו דאיירי שהדירה סתם וכיון דאין היתר לאיסורה א"א לה לקיים כלל משא"כ בנדרה מכל הפירות ליום או יומים ודאי דחל הנדר לכ"ע כדאיתא בי"ד סי' רל"ב ועיין בש"ך ס"ק ט' ובש"ע סי' רל"ז ונראה מדבריהם כאן דבאמר מכל הפירות אסור נמי בבשר ודגים אפי' לא אמר מכל הפירות שבעולם משא"כ לפי מה שכתב הש"ך סי' רל"ב ס"ק ח' בשם העט"ז דהיכא שלא אמר מכל הפירות שבעולם אע"ג דקאמר מכל הפירות אפ"ה מותר בבשר ודגים וגבינה א"כ חל הנדר כמ"ש הש"ך שם ס"ק י"א בשם גדולי הפוסקים ועיין בסמוך. מיהו בהא דמסקו התוספות דאיירי במין א' ומייתי מהתוספתא קשיא לי א"כ מ"ט דר' יהודא דאמר בשני ימים יוציא ולרב אליבא דת"ק משמע דאפילו במפרש יום אחד יוציא ולכאורה אין טעם לדבר והא מילתא מרפסא איגרא שנאמר דכל אשה שנדרה שום נדר או תענית ושמע בעלה ולא הפר לה שיכפוהו להוציא למ"ד הוא נתן אצבע בין שיניה. וכן בהדירה בעלה לכ"ע ומהתוספתא אדרבא לכאורה משמע להיפך דהא ר' יהודא בתוספתא לא נתן קצבה לדבר ומשמע דבכל ענין לא תצא כשהדירה ממין א' ות"ק דתוספתא איירי דוקא שהדירה ממין א' לעולם ומש"ה קאמר דתצא ובסמוך אבאר יותר ודו"ק:

<small>קונטרס אחרון</small>

תוספות בד"ה שלא תטעום א' מכל הפירות לאו מכל פירות איירי דלא חייל דא"א לה לקיים והוכחתי מדבריהם דבאמר מכל הפירות אסור אף בבשר ודגים ודלא כמ"ש הש"ך בשם העטרת זהב סי' רל"ה ס"ק ח' דמותר בבשר ודגים דא"כ שפיר הוי חייל כמ"ש הש"ך שם סעיף קטן י"א בשם גדולי הפוסקים וע"כ דאף אם לא אמר מכל הפירות שבעולם אלא מכל הפירות סתם אפ"ה אסור אף בבשר ודגים וכמ"ש הש"ך מדעת עצמו. מיהו לפמ"ש בפנים בל' התוספות בד"ה שנדרה היא בשיטת ר"ת משמע שדבר זה מחלוקת הקדמונים היא של בעלי התוספות עצמן. מיהו בש"ס החדשים הגיהו בל' התוספות ד"ה שנדרה כו' כפי' ר"י שנדרה הנאה בא' מכל מיני פירות וכמדומה שהגיהו כן עפ"י פי' המהרש"א ולפמ"ש אין צורך להגיה. ואח"ז מצאתי שבחדושי מהר"ם שי"ף ז"ל מפרש ג"כ דלפר"י ע"כ מיירי בהדירה מכל הפירות ומהסברא שכתבתי דאי במין א' אין סברא לומר דביום או יומיים יוציא דהא ודאי יכולה לסבול. אלא בעיקר ישוב התוספות מפרש בע"א אלא שנדחק לומר דלסברת ר"י השתא לא אסיק אדעתיה הא דקונם עיני בשינה ולענ"ד אין צורך ויתיישב שפיר לפי מה שכתבתי עיין בפנים:

<small>קונטרס אחרון</small>

בא"ד כתבתי מיהו בהגהות אשר"י משמע קצת שדבריהם לעיל בד"ה שלא תטעום הוא ג"כ שיטת ר"י כו' והיינו ממה שהביא בר"פ וז"ל אבל מהרי"ח כתב בשם ר"י מיהו אם תלתה בשום דבר נ"ל דחל הנדר וכו' והוצרכתי לדחוק דר"י לאו לענין כל הפירות פליג על ר"ת אם תלתה בד"א אלא עיקר דינא בשאר נדרים אם תלתה בד"א כגון קונם עיני בשינה כך כתבתי במהדורא קמא. אמנם אחר העיון שוב אין צורך לדחוק בכך דבלא"ה עיקר מילתא דר"ת שהביא שם הרא"ש ז"ל מבואר שם להדיא באומר כל פירות שבעולם ובכה"ג ודאי כ"ע מודו דחל הנדר אם לא תלתה בד"א לפי שא"א לסבול כיון שאסור אף בבשר ודגים. משא"כ בשמעתין שכתבו התוספות דאיירי באומר כל הפירות סתם ולא אמר כל הפירות שבעולם א"כ שפיר איכא למימר דחל הנדר כיון שמותר בבשר ודגים וכדפרישית:

<big>בגמרא</big> '''בשלמא לרב כאן בסתם כאן במפרש.''' אין לפרש דלענין שלא תטעום איירי בסתם דא"כ אכתי קשה מדרבי יהודא דאיירי להדיא במפרש אליבא דרב. אלא ע"כ דלענין מה שתלה הנדר בתשמיש איירי. כמ"ש התוספות דלגבי תשמיש אסרה בסתם דהיינו לעולם דמזה עיקר הקושיא לשמואל. מיהו יותר נראה שיטת הר"ן ז"ל למאי דס"ד שהדירה הוא היינו שאסר עליה כל נכסיו אם תטעום מאותו מין. ובזה יתיישב טפי לשון כאן בסתם כאן במפרש דאע"ג דסיפא דומיא דרישא קאי שהדירה מליהנות אם תטעום. אפ"ה לא יהיב הכא שיעורא דרישא שלשים יום דאפשר בפרנס. משום דהתם במפרש והכא בסתם לענין ליהנות מנכסיו. משא"כ לשמואל ה"נ הו"ל למימר עד שלשים יום יקיים דאפשר בפרנס. ואע"ג דהדירה בסתם. אכתי שמא ימצא פתח לנדרו. כן נ"ל ובזה יש ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל שכתב להדיא דכשהדירה שלא תטעום עד שלשים יום יקיים. וע"כ היינו בכה"ג שהדירה ליהנות מנכסיו ומטעמא דפרישית. ועוד אבאר בזה לקמן גבי שלא תלך לבית אביה. אלא דקשיא לי מאי מקשה לשמואל דהא מצינן לאוקמא שהדירה בפירוש שלא תהנה מנכסיו אפילו ע"י פרנס אם תטעום א' מכל הפירות. ויש ליישב ודו"ק:

<big>בתוספות</big> '''בד"ה בשלמא לרב כו' תטעום מאותו המין עכ"ל.''' וכתב מהרש"א ז"ל שפירושם מגומגם דהא כתבו לעיל דלמאי דס"ד דאיירי בתלאו בתשמיש איירי נמי בהדירה מכל הפירות עכ"ל. ולענ"ד אין כאן גמגום דנהי דכתבו לעיל דאיירי אפילו בהדירה מכל הפירות היינו לענין דהנדר חל. אבל מ"מ פשטא דמתניתין ודאי משמע להו עכשיו בפשיטות דאיירי במין א' כמו שהביאו מתוספתא. ועוד דאי בכל הפירות לא מיתוקמא שפיר מילתא דר' יהודא דאמר בכהנת שני ימים יקיים. דהא לפי פירושם לעיל דמכל הפירות א"א לסבול. וע"כ היינו משום דס"ל דכל מאכלים ומשקים הוו בכלל פירות כדפרישית ולפ"ז לא מיסתבר כלל לומר דכשהדירה שתתענה ממש שני ימים ושני לילות. ואם לאו תאסר עליו בתשמיש לעולם. שלא יכפוהו אפי' בכהנת להתיר נדרו או להוציא. דהא יש סכנה בדבר להתענות שני ימים ושני לילות. כדאיתא בפ"ק דר"ה דף כ' לעין יוה"כ. אלא ע"כ דאיירי במין א'. והאי דקאמרי רבנן יוציא אפי' ביום א' ולר' יהודא בשני ימים היינו משום דתלאן בתשמיש. ומדלא חייש שמא תעבור על נדרו דהא אית לה צערא ותאסר עליו בתשמיש קסברה איהי דסני לה. מש"ה יוציא. וכ"ש הכא דאליבא דרב קיימינן ורב ע"כ סבר דמשום דסברה דסני לה אפי' בנדר הוא כופין להוציא דנראה דמה"ט גופא קאמר רב דבסתם יוציא מיד ולא אמרינן ימתין שמא ימצא פתח לנדרו. אע"כ דאכתי כיון שהדירה בדבר שאין יכולה לסבול סניא ליה וה"ה למין א' ותלה בתשמיש דתרוייהו כי הדדי נינהו וכמו שאפרש ודו"ק היטב ועיין בסמוך:

<big>ברש"י</big> '''בד"ה שנדרה היא ומה יש לו עוד להמתין עכ"ל.''' נ"ל בכוונת רש"י ז"ל דהשתא לפי סברת התרצן נמי ע"כ מיירי בתלאה בתשמיש דאי איירי שנדרה מכל הפירות הא לא חייל. אע"כ שתלאה בליהנות מנכסיו או בתשמיש דומיא דסיפא דלא תתקשט דמוקמינן לה במסקנא דתלאתן בתשמיש ואם נפרש במין אחד מהפירות כמו שפירש"י ז"ל להדיא במתניתין אפ"ה צריך לאוקמי בתלאתן בתשמיש דאל"כ מ"ט דרבנן דיוציא ביום אחד אפילו במפרש ולר' יהודא בשני ימים וכדפרישית דאין סברא בזה לומר יוציא במין א' וכדמשמע לכאורה מפשטא דברייתא בסמוך גבי נדרה בנזיר דאם אמר אי אפשי באשה נדרנית הוא דאמרינן יוציא ומשמע דאם רוצה לקיימה אין כופין אותו להוציא אע"ג דסתם נזירות שלשים יום וכמו שאפרש בסמוך בשיטת הרמב"ם ז"ל. אע"כ דהא דאמרינן בנדרה היא וקיים לה במין א' יוציא היינו משום דתלאתן בתשמיש. וכיון דלא היפר לה ולא חייש שמא תעבור ותאסור עליו קסברה דסני לה מש"ה יוציא מיד. ושפיר כתב רש"י דמה יש לה עוד להמתין דכיון דטעמא משום דסני לה לא תבקש פתח לנדרה. משא"כ בנדר הוא שפיר קאמר שמואל ימתין דלא סני לה דלפום שעתא רתח עלה כדמסקינן לקמן והא דמייתי הש"ס ראייה מנזיר אע"ג דהתם לא איירי בתלאתן בתשמיש אפ"ה מייתי שפיר דתליא בפלוגתא דהוא נתן או היא נתנה כנ"ל נכון ודו"ק ועיין עוד בסמוך:

<big>בתוספות</big> '''בד"ה שנדרה היא כו' פי' בקונטרס כו' ותימא לפירושו דמאי פריך לקמן כו' וכבר תירצנו כו' עכ"ל.''' ולא ידענא מאי קשיא להו דבפשיטות מצינן למימר דנהי דכבר תירץ דבנדרה היא לא שייך המתנה היינו משום דבנדר של פירות איירי הכא דהוי עינוי נפש וכיון דלא היפר לה במידי דאית לה צערא קסברה דסני לה ומש"ה אין להמתין משא"כ לקמן פריך שפיר ותתקשט ותאסר והיינו משום דאליבא דר' יוסי איירי לקמן כמו שאפרש וא"כ בקישוט לית לה צערא כלל דהא אפי' נדרים שבינו לבינה לא הוי לר"י וא"כ קס"ד דלא שייך לומר דסברה דסני לה ומקשה שפיר ימתין לר"י שבת א' לב"ה אפי' בענייה ובעשירה שבת א' אחר שלשים ומשני שפיר דאפ"ה כיון דתלאתן בתשמיש ולא חש להפר דלמא תעבור כי היכי דלא ליקרו לה מנוולת קסברה נמי דסני לה כנ"ל נכון בשיטת רש"י ז"ל ודוק והא דלא משמע להו להתוספות לפרש כן אבאר לקמן גבי ותתקשט ותאסר ע"ש:

<big>בא"ד</big> '''ונראה לר"י דהשתא כו' אלא שנדרה מכל פירות כל זמן שהיא תחתיו וכו' עס"ה.''' מה שכתבו כל זמן שהיא תחתיו היינו משום דלשמואל איירי מתניתין אפי' בסתם וע"ז כתבו דהאי סתם א"א לאוקמי לעולם דא"כ מה תרוויח אלא סתם דהכא היינו כל זמן שהיא תחתיו ומה שכתב מהרש"א שמה שכתבו לפירוש ר"י מכל הפירות הוא מגומגם ולענ"ד הוא בדקדוק גדול ואטו גברא אגברא קא רמית דנהי שהתוספות כתבו לעיל דהיכא שלא תלאה בתשמיש לא חייל נדרה כשאסרה מכל הפירות היינו לשיטת רש"י בשמעתין. משא"כ לפירוש ר"י ע"כ סובר דשפיר חייל נדרה אפי' כשאמרה מכל הפירות דאכתי תוכל לקיים בבשר ודגים וכמ"ש בשיטת העט"ז. דדוקא היכא שאמרה מכל פירות שבעולם הוא דאמרינן דאסור בכל אבל היכא שאמרה מכל הפירות ולא אמר' שבעולם מותר' בבשר ודגים כדאמרי' גבי הנודר מפירות השנה. ותדע שזו היא סברת ר"י דאלת"ה אלא במין א' תיקשי ליה אמאי יוציא במפרש יום או יומים כדפרישית שאין שום סברא לומר בזה שכופין אותו להוציא. וכ"ש למאי דפרישית בשיטת רש"י דמברייתא דבסמוך בנזיר משמע דאין כופין מדקתני אם אמר אי אפשי באשה נדרנית. ובשלמא לשיטת רש"י איכא למימר דיוציא משום דסני לה כיון שתלאה בתשמיש ולא היפר ולשיטת התוס' בד"ה שלא תטעום נמי איכא למימר דסברי דאפי' במין א' שייך לומר דסני לה מדלא היפר לה במידי דאית לה צערא ואי אפשי דקתני בנזיר לאו דוקא. משא"כ לפר"י ל"ל הכי דא"כ מאי מפרש ר"י דכל זמן שהיא תחתיו דאי לעולם מאי תרוויח ומאי קושיא אפילו אם לא תרוויח כופין אותו להוציא משום דקסברה דסני לה אלא ע"כ דר"י לא נחית להאי סברא דסני לה אי משום דסובר דלא שייך לומר דסני לה אלא בתלאה בתשמיש או משום דהש"ס לא נחית אכתי להאי סברא דסני לה עד לקמן וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דבמין א' אמאי יוציא לת"ק מיד וליכא למימר דמתני' איירי דוקא בסתם דא"כ מ"ט דר' יהודא דאמר בכהנת שני ימים ובישראל יום א' הא בסתם כופין להוציא ויוציא מיד כיון דלא שייך שימצא פתח אע"כ במפרש איירי וא"כ תו ליכא לפרש במין אחד כדאיתא בתוספתא דאפילו במין רע ושלא טעמתו מעולם יוציא דמה טעם יש בדבר אע"כ דלפי' ר"י איירי מכל הפירות ואפ"ה חייל נדרה כדפרישית וההיא דתוספתא מפרש לה לענין תלאתה בתשמיש או שהדירה סתם וכדפרישית דמה"ט לא יהיב ר' יהודא שיעורא בתוספתא כדיהיב במתני' כן נראה לי נכון בעזה"י ואף דמלשון הגהת אשר"י משמע קצת שדבריהם לעיל בד"ה שלא תטעום הם ג"כ לשיטת ר"י אפ"ה יש ליישב דהתם לענין שאר נדרים שא"א לקיים קאי כגון בשינה ג' ימים וכיוצא בו ודו"ק היטב:

<big>בגמרא</big> '''ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא בלא כתובה לכאורה משמע דדוקא אם אמר אי אפשי אבל אם רצה לקיימה אין כופין אותו להוציא וכ"כ הרמב"ם ז"ל להדיא בפ' י"ב מהלכות אישות אלא שהרא"ה והר"ן ז"ל הקשו עליו מדמוקמינן למתני' דהכא בכה"ג ומדקתני יוציא ויתן כתובה אלמא דכופין דאל"כ מאי קמ"ל ומ"ט דר' יהודא דאמר יקיים דפשיטא שאם רצה לגרש וליתן כתובה דרשאי.''' לכך כתבו דהא דקתני ואם אמר אי אפשי לאו דוקא אלא דלמ"ד הוא נתן כו' כופין אותו להוציא. וכ"כ הטור י"ד סי' רל"ה ע"ש. ולולי שאיני כדי להכריע היה נ"ל דההיא דאם אמר אי אפשי ודאי דוקא. דבלא"ה אין נראה לי שום סברא לומר דכשנדרה בנזיר שהוא דבר המצוי ויכולה לסבול שיכפוהו להוציא והא מהיכי תיתי אלא דבההיא מתני' שפיר קאמר דכופין אי משום דאיירי שהדירה מכל הפירות כשיטת ר"י שכתבתי בסמוך. וכיון שאינה יכולה לסבול ולא הפר לה כופין. אי משום דסני לה. או משום צערא דידה וכדפרישית והיינו דמפליג נמי ר' יהודא בין ישראלית לכהנת ובין שני ימים לשלשה. או אפילו אם נפרש מתניתין במין א' כשיטת רש"י נמי א"ש דכופין דאיירי שתלתה בתשמיש כדפרישית. וא"כ סברה דסני לה. וכן בנדרה בסתם ממין א' שתאסר לעולם. אע"ג דלא תלתה בתשמיש נמי כופין אותו להוציא אי משום דבהא נמי שייך דסברה דסני לה. או משום צערא דידה כנ"ל נכון. ובזה יש להשוות דברי הרמב"ם והטור ז"ל בקצה אחד ואין להאריך יותר ודו"ק:

<small>קונטרס אחרון</small>

בגמרא ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית יוציא וכתב הרמב"ם ז"ל ואם רצה לקיים אין כופין אותו להוציא אלא שהרא"ה והר"ן ז"ל הקשו עליו מסוגיא דשמעתין וכתבתי ליישב דבריו בטוב טעם בענין שדברי הרמב"ם ז"ל והטור עולין בענין אחד ועיין בפנים:

<big>בתוספות</big> '''בד"ה ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית כו' והא דתנן בפרקין נודרת ואינה מקיימת כו' עכ"ל.''' נראה דקשיא להו אסוגיא דשמעתין דמקשה אאוקימתא זו אליבא דשמואל מדר"מ אדר"מ משום דסתם מתניתין ר"מ משמע דאליבא דרב ניחא ואהא מקשו דלרב נמי א"א לומר דר"מ סובר היא נתנה ותצא בלא כתובה. דא"כ קשיא סתם מתני' דלקמן בפרקין דנודרת ואין מקיימת ואע"ג דר"מ מסיק עלה לקמן בברייתא שהביאו התוספות בסמוך וקאמר דיקניטנה כדי שיפר לה סברי התוס' דבהא לא פליג אמתני' ואדרבא מיקל טפי וכמ"ש להדיא בדבור הסמוך אימא ר"מ כו' כן נ"ל ואהא תירצו שפיר לחלק בין נדרי עינוי נפש לשאר נדרים. ונראה דעינוי נפש לאו דוקא אלא אפילו דברים שבינו לבינה כמו שאבאר בסמוך. ודברי מהרש"א בזה הדיבור אינן מבוארין כלל לענ"ד וכ"ש במאי דמשמע מדבריו דפליגי רבנן ור' יוסי אי הבעל מצי להפר דברים שבינו לבינה או שאר דברים והא ודאי ליתא כמ"ש התוס' בסמוך להדיא בד"ה ה"ג ר"י אומר ע"ש:

'''<big>בד"ה</big> אימא ר' מאיר כו' הקשה ר"ת כו' ולקמן תניא כו' עכ"ל.''' ואע"ג שכבר כתבו בסמוך דההיא דלקמן איירי בשאר נדרים היינו במתני' אבל בברייתא דקאמר ר"מ יפר לה אלמא דבנדרים שיכול להפר איירי ר"מ. מיהו מדלא מוקי לברייתא בדברים שבינו לבינה דמצי להפר ואפ"ה אינה מוציאה בלא כתובה כיון דלית בהו עינוי נפש. שמעינן מיהא דמ"ש לעיל דבנדרי עינוי נפש לחוד אית לן למימר דיוצאה בלא כתובה לאו דוקא עינוי נפש לחוד אלא ה"ה דברים שבינו לבינה אלא משום דבנזיר קיימא לעיל נקטו נדרי עינוי נפש כנ"ל:

<big>בא"ד</big> '''משום דלתנא דפליג עליה איכא מצוה כו' עכ"ל.''' והשתא לפ"ז לא היו צריכים לחלק לעיל בד"ה ואם אמר בין נדרי עינוי נפש לשאר נדרים לענין כתובה דהא מצינן למימר דבכולהו נדרים מצי למימר א"א באשה נדרנית אלא דבנודרת ואין מקיימת מצוה לגרשה ובמקיימת נהי דליכא מצוה אפ"ה אם אמר א"א יוציא בלא כתובה אלא דלקושטא דמילתא כתבו לעיל דבנדרים שאין בהן עינוי נפש אינו מוציא בלא כתובה כדאיתא לקמן גבי המקדש ע"מ שאין עליה נדרים ע"ש:

<big>רש"י</big> '''בד"ה אלמא בעל מצי מיפר כו' מדקניס ליה כתובה כו' עכ"ל.''' ולכאורה הלשון מגומגם דמשמע דאי לא מצי להפר א"צ ליתן לה כתובה והא ודאי ליתא אלא דעיקר הדיוק דמצי להפר דאל"כ למה כופין אותו להוציא כלל אלא משום דאיכא למידחי דאע"ג דלא מצי להפר ולא הוי עינוי נפש גמור ולא דברים שבינו לבינה אפ"ה כופין אותו להוציא משום צערא דידה דלא ליקרי מנוולת כדלקמן וע"ז כתב שפיר דלא מצינן למדחי בהכי דא"כ למה יתן כתובה כנ"ל ודו"ק:

<big>בתוספות</big> '''בד"ה אין אלו נדרי עינוי נפש ולא גריס כו' וליכא למימר דהך דמייתי הכא ברייתא היא ולא משנה דכיון דמצי למיפרך כו' עכ"ל.''' ולולי דבריהם היה נ"ל לקיים גירסת הספרים דודאי ברייתא היא והא דלא מקשה ממתניתין היינו משום דאיכא למידחי דטעמא דר"י בקישוט כדמשנינן לחד שינויא דנדרים דניוול דחד יומא לא שמיה ניוול והיינו דקתני עלה ואלו הן נדרי עינוי נפש אמר פירות העולם עלי דבההיא אפילו דחד יומא הוי עינוי. וכ"ש לאותה השיטה שכתבתי לעיל דבפירות העולם אסור בכל מיני אכילה ושתיה אפילו היכא דלא אמר כל. ואם כן הו"ל תענית גמור. אבל מברייתא מקשה שפיר דאי ס"ד דבחד יומא איירי א"כ בבגדי צבעונים נמי לא הוי ניוול ועוד נראה לכאורה דאפילו בבשר ויין ס"ל לר"י דחד יומא לא הוי עינוי מדקאמר פירות מדינה זו עלי יכול להביא לה ממדינה אחרת ואמאי הא איכא מיהא עינוי דחד יומא עד שיביא לה ממדינה למדינה. ואפילו אם נגמגם בזה. אכתי מקשה שפיר מקשוט דבגדי צבעונים דע"כ דר"י מחלק בין קישוט דבגדים לקישוט דגוף. וממילא סבר דלא הוי עינוי נפש כן נ"ל אלא דהתוספות לשיטתייהו בדיבור הקודם דבנדרים נמי לא גרסי' ניוול דחד יומא ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}