עריכת הדף "פני יהושע/בבא קמא/סט/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

<big>בגמרא אמרי</big> '''סוף סוף וכו' השתא נמי קשיא וכו' אדר"י וכו'.''' ואע"ג דאי לא מפכינן אכתי קשיא דר"י אדר"י מהא דקאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים וכקושיא קמייתא דגמ' מ"מ סמוך בהא אמסקנא דר"י סתמא אחרינא אשכח ולמ"ש צ"ל דהא דמסיק אלא לעולם כל הנלקט וכו' סיומא דמלתא היא וקא מסיק למלת' דסוף סוף קשיא דר"י אלא ע"כ ניחא לן למימר כל הנלקט ולא קשיא דר"י אדר"י משום דסתמא אחרינא אשכח ודו"ק:

<big>שם</big> '''דתנן אין הגונב אחר הגנב וכו' אלא לבעלים נשלם וכו'.''' ונראה דמשמע לר"י מדנקט במתני' סתמא משמע בין לפני יאוש בין לאחר יאוש דאי לא תימא הכי לוקמי לאחר יאוש לכך אינו משלם לבעלים דאע"ג דס"ל לר"י דיאוש לא קני מ"מ לא שייך כפל בכה"ג דהא אפי' מקרן פטור הגנב שני כשאכלו וליתא בעין דדוקא בגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר וגזלו קי"ל רצה גובה משני אבל לאחר יאוש כ"ע מודו דפטור השני כי ליתא בעיניה והוא מוסכם בפוסקים אף למאי דקי"ל יאוש לא קני וכן מוכח בריש הגוזל בתרא וא"כ מהיכא תיתי לחייב בכפל אלא משום דסתמא דמתניתין משמע דאיירי בכל ענין ואע"ג דרב מוקי לה לעיל דוקא לפני יאוש היינו לשיטתו דיאוש קני וא"כ כולהו בבי דמתני' לענין ד' וה' איירי דוקא לפני יאוש דלאחר יאוש שלו הוא טובח אבל לר"י דמוקי לעיל בהדיא חיובא דד' וה' בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש משמע ליה דסיפא נמי איירי בכל ענין ודו"ק:

<big>בתוספות</big> '''בד"ה אלא לעולם כל הנלקט וכו' ואע"ג דצנועים לית להו ברירה עכ"ל.''' פי' דסתמא דצנועין כיון שלא היו אומרים כל המתלקט והוי חילול יותר טוב משמע דס"ל אין ברירה וליכא למימר דמה שלא אמרו קודם לקיטה כל המתלקט כדי שלא ילקטו העניים טובא לכך היו אומרים אחר הלקיטה ואולי יפרשו העניים מללקוט משום חומר רבעי שהרי כתבו התוס' לעיל דאף שאמרו כל הנלקט היינו בשחרית קודם הלקיטה ולכשילקטו וק"ל ועי' מ"ש בסמוך דאיכא למימר דצנועין אית להו ברירה והא דלא אמרו כל המתלקט משום שאינו חילול טוב דאין פודין במחובר:

<big>בגמרא</big> '''ומה בגנב עבדו רבנן תקנתא וכו'.''' כבר כתבתי שיש לתמוה לדברי המפרשים דמילתא דצנועין איירי בשנה השביעית א"כ אמאי קאמר הכא ומה בגנב דהא בשביעית היתר הוא ובדוחק יש ליישב לפמ"ש דצנועין היו מציינין כרמיהם ג"כ אלא דעבדי מלתא יתירת' למי שלא יפדה לעצמו ויאכל בלי פדיון א"כ הוי שפיר תקנת' לרשיעי אלא דל' גנב לא משמע כן ובביאור לשון הרמב"ם כתבתי ישוב אחר באריכות:

<big>בתוספות</big> '''בד"ה הו"א צנועין אית להו דר' דוסא ולא מן הדין וכו' אלא מחמת תקנה וכו' עכ"ל.''' הא דלא ניחא להו לפרש כפשוטו דאע"ג דצנועין ור"ד איירי מן הדין דמועיל החילול מ"מ קאמר אביי דלא אמרו דבר אחד משום דרבי דוסא אפשר דסבר כרשב"ג שאין לעשות תקנה לגנב דהלעיטהו וכו' אע"ג דרשב"ג נמי סבר דמועיל החילול מ"מ קאמר אביי דלא אמרו דבר אחד ממש אלא דר"ד סבר שאין לחלל כדי שימנעו ואי לא ממנעי הלעיטהו וצנועין סברי דאפי' בגנב עבדינן תקנת' אבל להתוס' לא משמע לפ' כן משום דכל הני אמוראי דקאמרי אי לאו דאמר ר"י משמע שרוצים לתרץ דלא תקשה סתמא אסתמא מצד הדין אי יכול לחלל ולהפקיר שאינו ברשותו ועוד דאי כפי' שכתבתי ודאי שפיר קאמר אביי דר' דוסא מצי סבר בהא כרשב"ג ממש שאין לעשות תקנה לגנב ומ"ט דר"י דאמר אמרו דבר א' אבל לפי' התוס' א"ש דר"י לא נחית כלל להנהו סברות דצנועין ור' דוסא איירי מטעמא דחכמים אפקעינהו מרשותייהו ומה"ט גופא דבגנב לא שייך תקנתא כי האי וכן בדר' דוסא נמי י"ל דאי ס"ד דטעמא משום הפקר ב"ד למה צריך כלל לאמירה דבע"ה ולהפקירא דילי' היה להם לתקן סתם שכל מה שיקחו עניים יותר מכדין יהיה הפקר ב"ד ובאמת דבר זה צ"ע:

<big>בא"ד</big> '''ולא בעי למימר דלענין ברירה דוקא קאמר דבר אחד וכו' עכ"ל.''' נמשך לדבריהם הקודמים דאי ס"ד שיש סברא לומר דטעמייהו דצנועין ור"ד היינו משום תקנה דחכמים אפקעינהו מרשותייהו א"כ מאי האי דקאמר אביי אי לאו דאמר ר"י וכו' דלמא ר"י לא איירי כלל מזה אלא לענין ברירה וממילא לא מקשה בגמ' מידי סתמא אסתמ' וכן על מאי דקאמר ר"י גזל ולא נתייאשו כו' דאיכא למימר דאיהו איירי מדינא כדתנן וצנועין מצד התקנה והא דקאמר אמרו דבר א' ואי מצד התקנה לא הוי דבר א' משום דאביי נוכל לומר דמ"מ הוי דבר א' דלית להו ברירה ע"ז כתבו דדבר א' משמע ממש אבל קשה דהיכי ס"ד דדבר א' היינו דלית להו ברירה מנ"ל דר"ד לית ליה ברירה דאי משום דקאמר כל הנלקט ולא אמר כל המתלקט דלמא היינו טעמא כדי שלא יתפקרו העניים ליקח הכל ולכך לא היה אומר עד לעיתותי ערב וכמ"ש התוס' עצמם לעיל בד"ה כל הנלקט אליבא דר"ד ונ"ל דשיטתם כאן היינו אליבא דתירוץ השני שכת' שם ולפ"ז י"ל דסברת שלא יתפקרו לאו מלת' היא שה"ל לומר בצנעא שלא ישמעו העניים:

<big>בא"ד</big> '''שהרי דבר א' משמע ממש וכו' עכ"ל.''' דבריהם אינם מוכרחים דאף ע"ג דדבר א' משמע ממש היינו שלא נמצא בשום דבר שהם מחולקין בפועל באיזה ענין שיהיה אבל שיהא א' מודה לדברי חבירו בכל צד אף במאי דלא איירי ביה זו לא שמענו וא"כ אכתי איכא למימר דשפיר קאמר ר"י צנועין ור"ד אמרו דבר א' לענין ברירה בהכרח אבל לענין הפקר ב"ד לאוקמי ברשות הבע"ה אין הכרח דאיכא למימר דר' דוסא מודה לצנועין ואיכא למימר דלא מודה להו משום דבגנב לא עבדו תקנתא אבל מ"מ אין הכרח דפליגי וסוגיא זו פשוטה בכל הש"ס וממקומו הוא מוכרע דהא ממילתא דצנועין נשמע כמה דינין רברבין וא' מהם דפודין במחובר כמ"ש תוספות לעיל וא"כ וכי ס"ד דאפי' בזה וקאמר ר"י דצנועין ור' דוסא אמרו דבר א' דהא לא שמעינן האי מילתא כלל מר' דוסא אע"כ כדכתיבנא מיהו בלא"ה קושית התוספות אינה מוכרחת דא"א לומר דדבר א' היינו דלית להו ברירה דהא איכא למימר דר"ד גופא אית ליה ברירה והא דלא קאמר כל שילקטו היינו כדי שלא יתפקרו העניים וכן צנועין גופייהו מנ"ל דלית להו ברירה אי משום דלא קאמרי כל המתלקט היינו משום שאינו חילול טוב דאין פודין במחובר ועוד שלא היה מועיל למה שגדל אחר האמירה כמ"ש התוספות לעיל כל אלו הסברות אלא שכתבו דא"א בענין אחר כיון שזכינו דכל הנלקט מועיל ודאי בהכי עדיף ועוד דאי משום דלית להו ברירה אמאי נקט טפי צנועין ור"ד מכמה תנאי דמצינו דפליגי לענין ברירה ואף על גב דלעיל בגמר' למאי דבעי למימר דצנועין כל המתלקט קאמרי קאמר ר"י צנועין ור' דוסא אמרו ד"א וע"כ משמע דהיינו לענין ברירה איכא למימר דד"א דקאמר התם היינו להיפך דתרווייהו ס"ל דאין אדם יכול להקדיש ולחלל מה שאינו ברשותו מדלא קאמרי כל הנלקט ודו"ק:

<big>בד"ה</big> '''קדש קדש ילפינן ממעשר וכו' דג"ש דקודש איצטריך למימר דיש לו חומש וכו' עכ"ל.''' מה שלא כתבו דג"ש איצטריך למאי דאמר רבא הכא לענין פדייה לאוקמיה ברשותיה משום דמילתא דרבא לא קאי לפי המסקנא דאיהו גופיה אי לאו דאמר ר' יוחנן קאמר וק"ל:

<big>בא"ד</big> '''ורבינו חיים תירץ וכו' לא הוי ידעינן שצריך חילול בשביעית וכו' והביא ראיה מירושלמי עכ"ל.''' מהתחלת דבריהם משמע דהלולים אתא לאשמעינן דטעון חילול בשביעית ובראייתם מירושלמי משמע דאין נוהג בשביעית ומחמת זה מגיה מהר"ם ע"ש אבל באמת לק"מ דבירושלמי מיירי לרבי אליבא דב"ש דבהא גופא פליגי ב"ש וב"ה אי שייך רבעי בשביעית או לא ולרשב"ג פליגי בשאר שני שבוע ע"ש באריכות ונמצא פירוש ר"ת עולה יפה לפי הסוגיא דהכא דאיירי אמשנה דצנועין ומשמע דסברי דרבעי נוהג בשביעית כמ"ש התוספות לעיל בד"ה והצנועין ולכך איצטריך הילולים לאפוקי מסברת ב"ש שהובא בירושלמי אבל בברכות ובקידושין כ' רבינו חיים דהלולים אתי לשנה שלישית וששית משום דמלתא דפסיקא הוא לכ"ע אבל בשביעית תליא בפלוגתא כמ"ש וק"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}