עריכת הדף "פני יהושע/בבא מציעא/מד/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''בגמרא אמר רב אשי כילדותיה מסתברא כו' איצטריך סד"א הני פריטי באתרא דסגיי אינהו חריפי טפי מכספא אימא טבעא הוי.''' וקשיא לי טובא דאכתי לא איצטריך למיתני הך בבא דנחושת בשביל כך דבלאו הכי שפיר שמעינן דכסף לגבי נחשת טבעא הוי שהרי משנה שלימה שנינו במעשר שני שאין מחללין כסף על נחושת אלא מדוחק ואי סלקא דעתך דנחושת לגבי כספא טבעא הוי א"כ אפילו לכתחילה מעיקר הדין יש לו לחלל כסף על נחושת דהיינו פירי על טבעא מיהו בהא מצינו למימר דסתמא דתלמודא דהכא סבירא ליה כמסקנא דלקמן בלישנא בתרא דבמעשר מחללין בכל ענין כל המטבעות זה על זה משום דדרשינן כסף כסף ריבה אלא דעיקר הקושיא שלי אליבא דלישנא קמא דמעשר ומקח וממכר לענין מטבעות דחדא לגבי חבריה שוים לגמרי ואפילו הכי כתבו התוס' דרבי יוחנן דאמר אסור ללוות דינר בדינר היינו משום דסבירא ליה כזקנותיה דרבי דהזהב קונה את הכסף והיאך אפשר לומר כן דאם כן תקשה קושיא דרב אשי אי סלקא דעתך כזקנותיה דרבי למה לי למיתני הנחושת קונה את הכסף ותו ליכא למימר דאיצטריך לאשמעינן דלא נימא דנחושת לגבי כספא טבעא הוי דאי אפשר לומר כן מהך מתני' דמעשר שני שלא התירו לחלל כסף על נחושת אלא מדוחק. מכל זה נראה מבואר דאפילו ללישנא קמא לא שייך לדמות כלל דין מעשר לדין מקח וממכר אליבא דב"ה דלב"ה נהי דבמקח וממכר אזלינן בתר חריפא אפילו הכי במעשר אזלינן בתר חשיבותא משום קדושת מעשר וכמו שאכתוב לקמן בסמוך באריכות והיינו דלא מייתי הש"ס לקמן כלל אפלוגתא דר"י ורשב"ל הך מתני' דהזהב קונה את הכסף משום דלא דמיין כלל להדדי ועיין מה שאכתוב עוד בזה לקמן:

'''בתוספות בד"ה אחד משמונה באיסר וא"ת דהכא משמע דאיסר הוי טבעא טפי כו' וי"ל דה"פ כו' והשתא כולהו משער בדינר של זהב עכ"ל.''' ויש להקשות דאם כן לפ"ז היוקר והזול תלוי בהמטבעות של כסף יותר מבפרוטה של נחושת דלעולם בדינר של זהב יש קצ"ב פרוטות של נחושת נמצא דפרוטות קייצי והא דזימנין שהם אחד מששה באיסר וזימנין אחד משמונה היינו משום דאיסר הוא דאייקר וזול ואם כן לפי הסברא דמוכח הש"ס הכא דדהבא טיבעא הוי לגבי כספא משום שהיוקר וזול תלוי בכסף א"כ מה"ט גופא נאמר ג"כ דנחשת טבעא הוי לגבי כספא דכיון שהזול והיוקר תלוי באיסר ודינר והפרוטות קייצי א"כ כספא פירא הוי ואנן לא אשכחן שום תנא שיסבור דנחשת אינו קונה את הכסף או להיפך אע"כ דלא תלוי בהכי מידי וא"כ מאי מייתי ראיה לענין דהבא טבעא הוי ויש ליישב דנחשת לגבי כספא אע"ג דקייצי טפי מ"מ כיון דאיכא דוכתי דלא סגיין כלל פירא הוי ועוד דכספא חשיב טפי אבל דהבא לגבי כספא דהבא חשיבא אלא דבכספא יש סברא דחריפא טפי א"כ מייתי שפיר דכיון שהזול והיוקר תלוי בהם בטל חורפייהו וק"ל:

'''בא"ד והוי מצי למימר בכולהו נ"מ לקדושי אשה כו' עכ"ל.''' כוונתם כיון דכולי אסימון אפרוטה קאי. ולכאורה לא מצי למימר הכי דא"כ ה"ל למתני בקצרה פרוטה שאמרו אחד מקצ"ב בדינר של זהב כיון דעיקר האסימון תלוי בדינר של זהב ולא באיסר ודינר אע"כ דאגב אורחא קמ"ל שיש נפקא מיניה בכל אחד מהם ויש ליישב:

'''בד"ה למקח וממכר כו' וקשה דהא זימנין דזול איסרי כדאמרינן בקדושין כו' עכ"ל.''' ולענ"ד נראה ליישב פרש"י דבימי הברייתא הוי קיימי כ"ד איסרים בדינר ומ"ש מהרש"א ז"ל דא"כ מאי קמ"ל כיון שהיה קבוע באותו זמן נ"ל דלאו קושיא היא דהא באמת מצינו דפליגי תנאי בפ"ק דקדושין רשב"ג ורבנן אם האיסר הוא ששה פרוטות או ח' פרוטות ע"ש ולפי המסקנא וכמ"ש התוס' כאן שהפרוטות לעולם קביעי ויש מהם קצ"ב פרוטות בדינר אלא הזול והיוקר תלוי באיסר. ולפ"ז צ"ל דאפ"ה שייך פלוגתא דרשב"ג ורבנן בסתם איסר השנוי בכל מקום כמה הוא ונמצא דלדברי רשב"ג שנחשב האיסר ששה פרוטות א"כ האיסר הא' מל"ב בדינר דהיינו ששה פעמים ל"ב עולה קצ"ב פרוטות ואם כן אתא תנא דברייתא לסתום דלא כרשב"ג ודו"ק. מיהו באמת לולי פרש"י ותוספות היה נראה לפרש בפשיטות דהא דאמרינן הכא למאי נ"מ למקח וממכר היינו שאם מכר לו איזה חפץ באיסר צריך ליתן לו האיסר שהוא א' מכ"ד בדינר דהיינו שמונה פרוטות וקמ"ל דלא כרשב"ג דאמר סתם איסר ששה פרוטות או להיפוך שאם אמר לו חפץ זה בדינר נפטר בכ"ד איסרין ועל דרך זה מצינו כמה פעמים דכל מקום היכא דאתמר למאי נ"מ למקח וממכר מתפרש בכה"ג דפרישית וצ"ע למה לא פירשו כן:

'''בגמרא וב"ה סברי כספא פירא ודהבא טיבעא.''' וקשה מנ"ל להאי מ"ד דטעמא דב"ה דכספא פירא הוי לגבי דהבא ופליגי ב"ש וב"ה בסברות הפוכות דלמא סברי ב"ה דאידי ואידי טבעא הוי וטבעא אטבעא מחללינן להאי לישנא דלא דרשינן כסף ראשון ולא כסף שני וע"כ בהאי טעמא צריכין לאוקמי למסקנא דלישנא בתרא דפליגי בגזירה שמא ישהה עליותיו משמע דבלא"ה כ"ע מודו דמחללינן כסף על זהב ואף ע"ג דלהאי מסקנא סבר ר' יוחנן דדהבא לגבי כספא פירי הוי דהא אוסר ללוות דינר בדינר וס"ל כזקנותיה דרבי אע"כ דאפ"ה מותר לחלל כסף על זהב כיון דבאפי נפשיה טבעא הוי כ"ש אם נאמר דתרווייהו טיבעא הוי כאחד לגבי חבריה שיהא מותר לחלל טבעא אטיבעא. ועוד דלכאורה משמע דלפ"ז פליגי ב"ש וב"ה באותה פלוגתא גופא דמייתי לעיל בילדותיה דרבי וזקנותיה דרבי וקאי ב"ש כזקנותיה דרבי וקשה אמאי דייק הש"ס הכי בהדיא לאוקמא מלתא דר' כתנאי ולמימר אטו ר' דאמר כב"ש. לכך נלע"ד דהאי פלוגתא דהכא לא תליא בהאי דלעיל דאף דלזקנותיה דרבי במקח וממכר אזלינן בתר חורפי' ומש"ה כספא עדיף אפ"ה שייך הכא פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ה סברי דלענין מעשר נמי אזלינן בתר חורפא והוי כספא טיבעא ודהבא פירי וב"ה סברי דנהי דלענין מקח וממכר אזלינן בתר חורפא אבל במעשר לא איכפת לן בחורפא כיון שסוף סוף הוא צריך לטרוח ולהוציאן בהוצאה אלא בתר חשיבותא אזלינן שכן דרך חילול לחלל הטפל על החשוב וכ"נ אף לפי המסקנא דהא כסף על נחושת תנינן להדיא דלא שרי אלא מדוחק ואילו כסף על זהב משמע דשרי אפילו לכתחילה כב"ה דמייתי התם מעשה דר"ע שעשה כספו של ר"א ור"י דינרי זהב אע"כ דבתר חשיבותא אזלינן ובמקח וממכר קי"ל דבתר חורפא אזלינן ואם כן כיון דלא אזלינן בתר חורפא ממילא נקט שפיר דקושטא דמלתא דלב"ה הוי כספא פירא לגבי דהבא והיינו לענין מעשר דוקא כיון דבתר חשיבותא אזלינן כנ"ל ואכתוב עוד בסמוך. וראיתי לבעל המאור שבתחילת דבריו כתב גם כן כזה אלא שהוא רצה לפרש דלגמרי לא שייך מקח וממכר למעשר עד שרוצה לומר דאף למ"ד דלגבי מקח וממכר דהבא אפילו לגבי נפשיה לאו טיבעא אפ"ה מצי סבר שפיר דבמעשר מחללין עליו. ולענ"ד לא יתכן לומר כן דדוקא א"א דתרווייהו טיבעא הוי לגבי פירא אלא איזה מהם הוי טבעא לגבי דחבריה בזה שייך שפיר לחלק בין מקח וממכר למעשר דבזה טעמא דחריפא מועיל יותר ובמעשר טעמא דחשיבותא מועיל יותר משא"כ אם נאמר דדהבא אפילו לגבי דנפשיה ולגבי פירות פירי הוי והיינו ע"כ שאין שם מטבע עליו אם כן לא מצינו למימר דמחללין מעשר עליו דמקרא מלא דיבר הכתוב וצרת הכסף והיינו דבר שיש עליו צורה דקפיד אמטבע וכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כו' מכ"ז משמע דבעינן דוקא דבר היוצא בהוצאה אע"כ דמ"ד מחללין ס"ל דדהבא לגבי פירא מיהו טבעא הוי ובזה נתיישב פסק הרי"ף דלא כבעל המאור. ולפ"ז א"ש נמי למסקנא ללישנא בתרא דר"י דפליגי בגזירה שמא ישהה עליותיו אבל בלא"ה היה רשאי לחלל כסף על זהב והיינו משום דלענין מעשר כ"ע מודו דלא אזלינן בתר חורפא אבל לענין מקח וממכר לעולם מצינן למימר שפיר דבתר חורפא אזלינן ודו"ק:

'''שם מידי דהוה אכספא לב"ה אע"ג דלגבי דהבא פירי הוי לגבי פירי טבעא הוי זהב לב"ש נמי ופירש"י כדקתני סלעים כו'.''' ויש לתמוה דבלאו הכי ידעינן דמחללין פירות על כסף דמקרא מלא הוא וצרת הכסף בידך ואפי' אם תמצי לומר דכסף דקרא לאו דווקא אלא כל המטבעות נקראין בשם כסף שכן הוא באמת כדאשכחן בכמה דוכתי דכסף שוויא משמע והיינו משום דרוב המטבעות הם של כסף אבל אין עולה על הדעת כלל לומר להיפך שהמטבעות של כסף לא יהא נכלל בלשון סתם כסף דקרא ועוד דמקרא מלא הוא וישקול אברהם לעפרון ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר וכן כסף שלשים שקלים דעבד וכן חמשים שקלים דאונס ומפתה וכולם בכסף צורי שהוא מטבע של כסף והשתא לפי זה יש להקשות אסוגיא דתלמודא גופא דמאי קאמר מידי דהוה אכספא לב"ה דשאני כספא לב"ה דרחמנא רביה להדיא אלא דבזה יש לומר דהכי קאמר כיון דלב"ה אזלינן בתר חשיבותא אם כן תקשה ליה קרא גופיה למה צוה לכתחילה לחלל על כסף ולא על זהב שהוא חשוב יותר אלא ע"כ דלענין תחלת החילול בפירות על מעות לא איכפת לן כל כך בחשיבות כיון דסוף סוף כסף חשיב מיהא לגבי פירות אם כן מהאי טעמא גופיה לב"ש לענין זהב נמי אף ע"ג דאזל בתר חורפיה היינו דוקא בטבעא לגבי טבעא מה שאין כן בתחילת חילול בפירות על טבעא לא איכפת לן שהרי היוקר והזול תלוי הכל בפירות יותר מבזהב מה שאין כן לפי' רש"י ז"ל ודאי קשה אמאי איצטריך ליה לאתויי ממתני' ולא מייתי מקרא גופיה דכתיב וצרת הכסף:

'''ונראה''' לענ"ד בזה דלא פסיקא ליה בהך פלוגתא דב"ש וב"ה לענין מעשר בטבעא אטבעא דחדא פירי לגבי חבריה דהוי מדאורייתא דאפשר לומר דאינו אלא מדרבנן בעלמא וכדמשמע לישנא דגמרא בסמוך דקאמר כיון דלענין מקח וממכר שוייה רבנן כפירא וכמו שאבאר בסמוך מילתא בטעמא והשתא אתי שפיר טובא פי' רש"י דלא מצי לאתויי קרא דוצרת הכסף כיון דמדאורייתא ודאי שרי לחלל אפילו חד לגבי חבריה וכ"ש פירות על כסף ומשום הכי איצטריך רש"י לאתויי כמה משניות דאפילו מדרבנן נמי עיקר חילול של פירות הוא על כסף כן נראה לי נכון וברור בכוונת רש"י ז"ל וכמו שאבאר עוד בסמוך אחר זה מצאתי בשיטה מקובצת שהביא גם כן סברא זו דנראה דלהאי לישנא קמא דלענין מעשר חד לגבי חבריה פירי הוה לא הוה אלא מדרבנן אלא דלענ"ד מלשון רש"י דלקמן בסוף הסוגיא גבי יעשה ולא יעשה משמע דללישנא קמא נמי הוה מדאורייתא וזה תלוי בשינוי הגרסאות אי גרסינן לקמן להיאך לישנא או להנך לישני וזה כמו שכתבתי דלרש"י מספקא ליה משום הכי מפרש במילתא דספיקא כנ"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}